מידע כללי | |||
---|---|---|---|
התאחדות | התאחדות הכדורגל הסקוטית | ||
השתייכות | UEFA | ||
דירוג פיפ"א (13 בדצמבר 2024) | 24 -1 | ||
- ניקוד פיפ"א | 1,736.59 | ||
- דירוג שיא | 19 (נמדד במרץ 2014) | ||
- דירוג שפל | 31 (נמדד במרץ 2004) | ||
מאמן | אנה סיגנול, (2005-עד היום) | ||
קפטן | Rachel Corsie | ||
מירב השערים | ג'ולי פליטינג (116) | ||
מירב ההופעות | ג'מה פיי (188) | ||
אצטדיון ביתי | האמפדן פארק | ||
www | |||
תלבושת | |||
| |||
משחק בינלאומי ראשון | |||
סקוטלנד 2 - 3 אנגליה (גרינוק, סקוטלנד; 18 בנובמבר 1972) | |||
הניצחון הכי גדול | |||
סקוטלנד 17 - 0 ליטא (גלאזגו, סקוטלנד; 30 במאי 1998) | |||
ההפסד הכי גדול | |||
אנגליה 8 - 0 סקוטלנד (נונטון, אנגליה; 23 ביוני 1973) | |||
אליפות אירופה | |||
הופעות | 1 (הראשונה ב-2017) | ||
ההישג הטוב | שלב הבתים | ||
נבחרת סקוטלנד בכדורגל נשים מייצגת את סקוטלנד בתחרויות כדורגל נשים בינלאומיות ומנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הסקוטית. במשך השנים לא זכתה הנבחרת להצלחה רבה ורק לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21, החלה להשיג תוצאות משמעותיות בעולם הכדורגל האירופאי.
הדירוג הנוכחי של נבחרת סקוטלנד ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-24 בעולם, נכון ל-13 בדצמבר 2024, ירידה של נקודה אחת לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 19 נמדד לראשונה[2] במרץ 2014, והדירוג הכי נמוך 31 נמדד לראשונה[2] במרץ 2004.
בסקוטלנד קיימות עדויות לתחרות כדורגל נשים שנתית שנערכה במדינה עוד בשנת 1790.[3] מאה שנה לאחר מכן, ב-1892, התקיים בגלאזגו משחק הנשים הראשון שנרשם על ידי התאחדות הכדורגל הסקוטית.[3]
בזמן מלחמת העולם הראשונה כדורגל הנשים הפך לפופולרי בהיקפים גדולים, כאשר העסקתן של נשים בתעשייה הביאה להקמת קבוצות במסגרת משחקי מקומות עבודה, בדומה למה שקרה 50 שנים מוקדם יותר עבור גברים.[3] למרות זאת, עם סיום המלחמה הונחתה על כדורגל הנשים מכה קשה - התאחדות הכדורגל האנגלית והתאחדות הכדורגל הסקוטית החליטו לאסור על נשים לשחק במגרשי ההתאחדות, בטענה שמשחקי הנשים חסרי טעם. אחדים טענו שההחלטות הללו נבעו מקנאה בקהל הרב שמשחקי הנשים משכו. האיסור הקטין בצורה משמעותית את החשיפה הציבורית לכדורגל הנשים והאט את צמיחתו למשך שנים רבות.
רק ב-1972, חמישים שנה לאחר תחילת החרם, התקיים משחקה הראשון של הנבחרת הסקוטית. במשחק זה היא הפסידה 3-2 לנבחרת אנגליה, שגם לה היה זה המשחק הראשון אי פעם. שנתיים לאחר מכן הוסר חרם ההתאחדויות על הנשים, והנבחרת החלה לפעול בצורה מסודרת. ב-1984, היא הייתה אחת מ-16 הנבחרות שלקחו חלק במוקדמות אליפות אירופה הראשונה, אך לא העפילה לטורניר הגמר. היא נכשלה גם בכל עשרת טורנירי המוקדמות הבאים של האליפות, ומעולם לא זכתה לשחק בטורניר בינלאומי גדול, למעט גביע אלגארבה בשנת 2002.
נבחרות כדורגל הנשים של אירופה (אופ"א) | |
---|---|
|