קוצ'וק מהמט סעיד פאשה

קוצ'וק מהמט סעיד פאשה
Küçük Mehmed Said Pașa
	צילום מ-1879
לידה	11 בספטמבר 1830; ארזורום, טורקיה
פטירה	1914 (בגיל 83 בערך); איסטנבול, האימפריה העות'מאנית
מדינה	האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	בית הקברות איופ
	18 באוקטובר 1879 – 9 ביוני 1880; (236 ימים)
	→ Ahmed Arifi Pasha Kadri Pasha ←
	12 בספטמבר 1880 – 2 במאי 1882; (שנה)
	→ Kadri Pasha Abdurrahman Nurettin Pasha ←
	12 ביולי 1882 – 30 בנובמבר 1882; (142 ימים)
	→ Abdurrahman Nurettin Pasha Ahmed Vefik Pasha ←
	3 בדצמבר 1882 – 24 בספטמבר 1885; (שנתיים)
	→ Ahmed Vefik Pasha Kâmil Pasha ←
	9 ביוני 1895 – 3 באוקטובר 1895; (117 ימים)
	→ Ahmed Cevad Pasha Kâmil Pasha ←
	13 בנובמבר 1901 – 15 בינואר 1903; (שנה)
	→ Halil Rifat Pasha Mehmed Ferid Pasha ←
	22 ביולי 1908 – 6 באוגוסט 1908; (16 ימים)
	→ Mehmed Ferid Pasha Kâmil Pasha ←
	30 בספטמבר 1911 – 22 ביולי 1912; (297 ימים)
	→ Ibrahim Hakki Pasha אהמט מוחתאר פאשא ←

קוצ'וק מהמט סעיד פאשה (בטורקית עות'מאנית: محمد سعيد پاشا, בטורקית: Küçük Mehmed Said Pașa או Küçük Mehmet Sait Pașa או "סעיד פאשה הקטן" או Şapur Çelebi (שאפור צ'לבי) או בצעירותו – Mabeyn Başkatibi Said Bey, ‏ 1838–1914) היה פוליטיקאי ועיתונאי טורקי עות'מאני, שכיהן כווזיר גדול של האימפריה העות'מאנית בימי הסולטאן עבדול חמיד השני (שבע פעמים: בשנים 1879–1880, 1880–1882, 1882, 1882–1885, 1895, 1901–1903 וב-1908) ובימי הסולטאן מהמט החמישי.(בשנים 1911–1912).הוא כיהן גם כסנאטור, ועורך העיתון "Cerîde-i Havâdis". סעיד קוצ'וק תמך במפלגת מועצת האיחוד והקידמה שעלתה לשלטון אחרי ההפיכה בשנת 1913. במהלך הקריירה הפוליטית כיהן סעיד פאשה קוצ'וק גם כשר האוצר, שר החוץ, שר המשפטים ושר החינוך. בגלל קומתו הנמוכה מאוד כונה מהמט בעיד פאשה " קוצ'וק", כלומר "הקטן" על מנת להבדילו ממנהיג אחר בשם סעיד פאשה אג'ינלי. במאה ה-18 בשנת 1755, בימי הסולטאן עות'מאן השלישי כיהן באימפריה העות'מאנית עוד וזיר גדול באותו השם:מהמט סעיד פאשה אירמיסקיזאדה.

קורות חייו

ילדות וצעירות

מחמד סעיד (מהמט סאיט) נולד בשנת 1838 בארזורום כבנו של סבעזאדה עלי נאמיק אפנדי, פקיד במנהל העות'מאני שמוצאו במשפחה טורקית באנקרה, לימים מיופה כוח עות'מאני בטהראן. אחרי בית הספר היסודי למד במדרסת המסגד אברהים פאשה בארזורום. מות אביו בשנת 1853 אילץ אותו להפסיק את לימודיו ולעבוד כפקיד במנהל בארזורום^[1]. ב־1856 עבד בעבודה פקידותית במסגרת הצבא בארזורום ובהמשך נשלח למלא תפקיד פיקוח במשרד האוצר באסטנבול. בדצמבר 1858 התמנה לפקיד המועצה העליונה למשפט (Meclis-i Vâlâ) בבירה, אסטנבול. בהמשך, הביא לאסטנבול גם את משפחתו. באותה עת, עשה מאמצים להשלים את לימודיו. למשך 7–8 השנים הבאות לסירוגין למד במדרסת המסגד איה סופיה בתקופה זו קנה שליטה בשפות צרפתית, ערבית ופרסית^[1].

הקריירה במנהל העות'מאני ובתקשורת

במסגרת עבודתו ערך מהמט סעיד סיורים רבים ברחבי אנטוליה ורומליה. נדרש על ידי הווזיר הגדול קצ'ג'יזאדה פואד פאשה לעמוד בראש מנהל הרובע בשביעי Adalar של איסטנבול^[1]. ב-1864 התמנה למזכיר בכיר של מועצת יאונינה ביוון אבל התפטר וחזר לאסטנבול. אחר כך ב-1866 נשלח לעבוד בשרות הדואר של האלייט סלניק (סלוניקי) והתפטר גם משם אחרי שלא קיבל העלאה בשכר. התחיל להיות מעורה בעיתונות באסטנבול. החל מאוגוסט 1864 כתב מאמרים לא חתומים בעיתון Cerîde-i Havâdis^[1]. ניהל באותה תקופה פולמוס ספרותי עם אברהים שינאסי, עורך העיתון "תסוויר אי – אפקר", ופולמוס זה נחשב לראשון בתולדות העיתונות הטורקית^[1]. ב-1867 מינה אותו הווזיר מחמד סאוופט פאשה למנהל בית הדפוס הממשלתי Matbaa-i Âmire, בתוקף תפקיד זה דאג מהמט סעיד להופעתו הסדירה של העיתון הממשלתי Takvîm-i Vekāyi. בשנים 1868–1871 כיהן סעיד בג כמושל עות'מאני של קפריסין. במקביל מילא גם תפקידים אחרים. באוגוסט 1868 התמנה ליועץ בכיר של בית הדין הגבוה Şûra-yı Devlet בהמשך התמנה ליועץ בכיר במשרד הפנים ומתוקף התפקיד כתב תקנות ופקודות הנוגעות למנהל האייליטים (1869) ולמנהל הציבורי ב-1871 הועמד מהמט סעיד בראש בית הדין לערעורים Divan-ı Ahkam-ı Adliyye. ב-1873 עמד בראש בית הדין המיוחד שהתכנס בסופיה ודן למוות את המהפכן והלוחם הבולגרי לעצמאות וסיל לבסקי. חוסיין אבני פאשה, שהתרשם מתפקודו ומהתקנות שערך מינה אותו ב-1874 לזמן קצר כשר המסחר וכראש מחלקת המכתבים של משרד החינוך הלאומי (iMaârif-i Umûmiye Nezâret). בתפקיד זה שיתף פעולה עם שלושה וזירים גדולים. ב-1875 התמנה כשר החינוך הלאומי, גם כן לתקופה קצרה. אחר כך קרא לו הווזיר הגדול דמאד מהמוט פאשה להיות חבר במועצה למסחר ולחקלאות. (Meclis-i Ticaret ve Zirâat)

בעת שלטונו של עבדול חמיד השני

מזכיר אישי של סולטאן 1876–1878

זמן קצר אחרי עלייתו לכס המלכות של הסולטאן עבדול חמיד השני, בספטמבר 1876 התמנה סעיד בג למזכיר ראשון של השליט (Mabeyn Başkatibi) וכחבר ב"וועד הרפורמה" החוקתית של האימפריה. היו שמועות שהוא מילא תפקיד כלשהו באירועים שהביאו להדחת הסולטאן מוראט החמישי בנימוק של חולי נפשי ולעלייתו לשלטון של עבדול חמיד. הווזיר הגדול הרפורמטור מידהט פאשה ואנשיו רצו לראות בתפקיד זה את נמיק כמאל, את זיא פאשה או את סדוללה פאשה. כיד ימינו של עבדול חמיד קמו לסעיד יריבים רבים ונמתחה עליו בקורת^[2]. מעריכים שהוא תרם תרומה חשובה לניסוח החוקה הראשונה ב-1876^[1] ובריכוז הכוח הפוליטי בידי הסולטאן. אף על פי שהסולטאן קיבל את רעיונותיו של מידהט פאשה שהביאו לאימוץ החוקה והקמת אספה כללית פרלמנטרית, מדיניות זו לא נמשכה יותר משנתיים. המונרך שמיקד את פעילותו בארמון יילדיז הכין די מהר את הדרך לחזרה למונרכיה אבסולטית. הוא גמל לסעיד בג ובשנת 1877 מינה אותו לווזיר בעל תואר פאשה ולחבר בסנאט (Heyet-i Ayan).

שרותו בבלקן. המלחמה עם רוסיה

בינואר–אפריל 1877 נשלח סעיד פאשה לכהן כמותסריף (מושל) סנג'ק טולצ'ה בדוברוג'ה. העו'תאמנים היו אז על סף המלחמה עם רוסיה ועם הנסיכות הרומנית. סעיד פאשה התרשם שבירתו טולצ'ה היא "קן של מורדים". יום אחד במרץ 1877 כינס את כל נכבדי העיר וקרא להם צו קיסרי שבו נדרשים לפנות את היישוב תוך 48 שעות על מנת לאפשר לצי העות'מנאי להרוס אותה על ידי הפגזות מן הים. בסופו של דבר אחרי התערבות המעצמות השונות והפטריארך קונטסנטינופול בוטל הצו וסעיד פאשה הודח מתפקידו. מחליפו, פחרי פאשה, שלט בטולצ'ה יום אחד בלבד והסתלק משם בגלל פריצת המלחמה והתקרבות הצבא הרוסי^[3]. סעיד פאשה השתתף במלחמה ואף על פי שלא היה לו ניסיון כאיש צבא הועמד בראש קורפוס צבאי ותפקד לא פחות טוב מגנרלים עות'מאנים אחרים, אף גרם לרוסים נזקים.

שר בממשלה

ב-8 בנובמבר 1876 התמנה לשר האוצר וב-11 בינואר 1878 לשר הפנים בממשלה הקקיונית של חמדי פאשה. בלחץ הווזיר הגדול החדש אהמט ופיק פאשה ב-14 בפברואר 1878 הועבר סעיד פאשה בחזרה למשרד האוצר. בהמשך ב-18 באפריל 1878 עבר לתפקיד יושב ראש הסנאט. אחרי ניסיון ההפיכה הכושל של עלי סואבי (20 במאי 1878) נעשה הסולטאן יותר חשדן כלפי מקורביו וב־5 ביוני 1878, לשביעות רצון הווזיר הגדול אהמט ופיק פאשה, החליט עבדול חמיד לשלוח את מהמט סעיד פאשה כמושל באנקרה. בסופו של דבר הצליח סעיד פאשה להשיג מקום יותר קרוב כמושל (ואלי) של הווילאיט הידאוונדיגר בורסה^[1]. כעבור חצי שנה, אחרי שעל בסיס ניסיונו בבורסה, הגיש לסולטאן הצעות לרפורמות בתחום המנהל, הורשה לשוב לאסטנבול. כיהן שוב כשר האוצר החל מ-28 בנובמבר 1878 ואחר כך החל מ-4 בדצמבר 1878 כשר המשפטים בממשלתו של תונוסלו ח'יר א-דין פאשה. התבקש לערוך שינויים במערכת המשפטית ברוח הדרישות בקונגרס ברלין^[1]. ב-24 בדצמבר 1878 הציג את החלטותיו בנוגע להסדרת מערכת המשפט, שכללו ארגון מחדש של בתי משפט מרכזיים ואזוריים והקמת פרקליטות לראשונה בתולדות האימפריה^[1].

וזיר גדול – ראש ממשלה

ב-18 באוקטובר 1879 מינה אותו הסולטאן בתפקיד וזיר גדול, שנקרא הפעם "באש וקיל" – "ראש ממשלה" (baș vekil) ולא "סזדרם" בפרסית שפי שהיה נהוג עד אז. שינוי התואר ציין את השינוי באופי השלטון עם העברת נקודת הכובד אל ארמון השליט. קוצ'וק סעיד כיהן בתפקיד זה, כולל הפסקות קצרות (יוני–ספטמבר 1880, מאי–יולי 1882, נובמבר–דצמבר 1882), למשך שש שנים. יחד עם וזירים ותיקים כמו אחמד ופיק פאשה, אברהים אדהם פאשה, אהמט ג'וודת פאשה ואחרים, תמך בגישתו של עבדול חמיד נגד המורשת של מידהט פאשה ובעד ביטול המשטר החוקתי הראשון וחיזוק השלטון האבסולטי מתוך חשש מפני התפוררות המדינה העות'מאנית. האימפריה העות'מאנית נועדה בעיני הסולטאן להפוך שוב למדינה שבה, על אף השיווין של התושבים מול החוק, בסיס השלטון היו הנתינים המוסלמים הנאמנים לסולטאן הח'ליפה^[4]. הסולטאן שאף לקדם גם את רעיון אחדות כל המוסלמים (פאן-איסלמיזם) ואחדות כל העמים בעלי שורשים טורקיים (פאנטוראניזם).

רפורמות

במדיניות הפנים שאף קוצ'וק סעיד לשפר את מערכות השלטון – הצבאית, המשפטית, החינוכית, המנהלית והכלכלית. בשנים 1879–1885 הגיש לסולטאן תזכירים שכללו הצעות שאפתניות בתחום זה שנועדו מתוך עמדה שמרנית לקדם מודרניזציה של מערכות השלטון. הנהיג מבחנים לקבלה לעבודה במערכת הציבורית. לא שלל השתתפותם של בני דתות אחרות במשרדי הממשלה כולל משרד החוץ, אך קרא להגברת מספר הפקידים הממשלתיים המוסלמים. קידם עצמאותם של בתי המשפט החילוניים כלפי השלטון בשנת 1880 הציע קוצ'וק סעיד רפורמה של הצבא שדמתה בהיבטים רבים להצעות הקולונל קאכלר שאומצו על ידי הסולטאן בשנת 1882. אולם חלק מהרפורמות הללו נשארו על הנייר. קוצ'וק סעיד פאשה עודד הקניית השכלה ראויה לאנשי הצבא והמשטרה ותמך בהצעות של הקצין הגרמני קולמר פון דר גולץ לרענון שיטות המיון והשיבוץ בצבא^[5].

בתחום הכלכלי אימץ גישה פרוטקציוניסטית להגנת ענפי החקלאות והמסחר המקומי. בתחום הפיננסי הגיע בשנת 1881 להסדר חובותיה של האימפריה עם הנושים הזרים והקים את מנהל החוב הציבורי (Administration de la Dette Publique) בשליטת הסולטאן ובפיקוח המעצמות האירופיות. המנהל לחוב הציבורי נועד גם לפעול כמתווך מול חברות זרות המוכנות להשקיע באימפריה. באמצעות צו הסולטאן בחודש מוחרם של השנה המוסלמית 1299 (20 בדצמבר 1881) אחוז גדול מהכנסות האימפריה הועברו למנהל החוב הציבורי לצורך תשלומי החובות לנושים הזרים, בנסיבות פשיטת הרגל בפועל של האימפריה העות'מאנית כתוצאה מהמלחמה עם רוסיה בשנים 1877–1878. הוקם מונופול הטבק. חובות האימפריה הורדו מ-191 ל-106 מיליון פאונד. הוביל להקמת קמרת המסחר באסטנבול בשנת 1882.התנגד לשחיתות וקידם קביעת אמות מידה ראויות לבחירת הפקידים הציבוריים.

קידם חלוקה מנהלית טריטוריאלית חדשה, לפיה כל וילאיט חולק לשתי ליווה, לארבע קאזה. ול-16 נאחייה. הגביר את גביית המיסים והשתדל לאזן את התקציבים.

בתחום החינוך הציבורי החילוני העריץ את הדגם הגרמני ושאף להעתקתו למדינתו, אם כי הדבר לא יצא לפועל^[6]. דאג לפתיחת בתי ספר יסודיים – רישדייה, וחטיבות ביניים – אידאדייה בעיקר עבור תושבי אנטוליה, מאגר המוסלמים שעליו התבסס שלטון הסולטאן. קידם את לימודי התעשייה, החקלאות והצרפתית^[7]..פיתח את בית הספר "מכתב אי-מילקייה" שהפך במהלך השנים לבית הספר למדעי המדינה באיסטנבול (לימים הועבר והפך לאוניברסיטת אנקרה) ובשנת 1883 פתח במסגרתו פנימייה שתארח תלמידים מרחבי האימפריה. סעיד פאשה נמנה עם יוזמי הקמתה של האוניברסיטה באסטנבול שנחנכה בסופו של דבר בשנת 1900. עודד הקמת בתי ספר מקצועיים, הקמתם באסטנבול של בתי ספר למסחר, למשפטים, לאמנויות, לשפות, וכו'.

חשובה במיוחד הייתה הרפורמה במערכת המשפט שערך^[8]. סעיד פאשה יזם הקמת בתי דין לערעורים, סנגוריה ציבורית, הקמת משרדי פרקליטות ומפקדות משטרה בכל בירת וילייט.

ב-27 ביוני 1881 במשפט שנערך בארמון ילדיז הוטל עונש מוות על מידהט פאשה. לבסוף הוא נשלח לגלות ונרצח.

בעיות לאומיות ומדיניות חוץ

בתאום עם הסולטאן התנגד סעיד קוצ'וק פאשה להתערבויות זרות בענייני המדינה העות'מאנית, אולם נאלץ להתמודד עם נסיגות מרובות בגבולות האימפריה. אחרי שהמונטנגרינים כבשו את הנמל אולצין בשנת 1878 בימי המלחמה בין רוסיה לטורקיה, בשלהי שנת 1880 בוצעה העברת הנמל באופן סופי למונטנגרו אחרי דיכוי התנגדות האלבנים באזור ובלחץ הצי הבריטי. בשנת 1881 צרפת שלחה כוחות לתוניסיה, חתמה ב-12 במאי 1881 על הסכם בארדו עם הביי של תוניסיה והפכה את הארץ הזאת למושבה צרפתית. ב-2 במאי 1882 פוטר סעיד פאשה קוצ'וק על ידי הסולטאן אחרי שהתנגד למהלכים של המונרך בנוגע למרד עוראבי פאשה במצרים^[1]. אבל הוחזר לראשות הממשלה ב-12 ביולי 1882. בנובמבר 1882 הוחלף שוב, על ידי אהמט טופיק פאשה אבל ב־1 בדצמבר הוחזר לתפקיד וכיהן בו שנתיים נוספות^[1]. לא הצליח לעצור את הכיבוש הבריטי במצרים שהתחיל בימי המרד עוראבי. ב-1884 ניסה להתפטר ואחרי אי הבנות עם הסולטאן בנוגע למשבר במזרח רומליה פוטר ב-25 בספטמבר 1885^[1].

אחר כך, למשך עשר שנים ניהל סעיד פאשה חיים שלווים ומדי פעם ייעץ לסולטן בסוגיות מדיניות חוץ וחינוך. נקרא שוב לראשות הממשלה ב-9 ביוני 1895 אחרי התעוררות השאלה הארמנית. מדינות המערב לחצו ליישומן של רפורמות חדשות באימפריה, לרבות צמצום סמכויות המיליציות "חמידייה" שעשו שמות בעת דיכוי הארמנים. 3 ימים אחרי שב-1 באוקטובר 1895 פרצו הפגנות ארמנים באסטנבול לא הצליחה המשטרה לעצור את צעידתם של המפגינים אל "השער העות'מאני" ובסופו של דבר הייתה שפיכות דמים. סעיד פאשה ביקש את פיטורי שר הפנים נזים פאשה, אך הסולטאן לא הסכים לכך ופיטר דווקא אותו ב-3 באוקטובר. הוצעה לו בהמשך משרת יועץ שמושבו בתוך אחד מבתי הפרוטוקול של הסולטאן. ההצעה נראתה לו חשודה, ונוגדת את המקובל ולכן חשש סעיד פאשה לחייו. ב-4 בדצמבר 1895 יחד עם בנו הקטן ביקש מקלט בשגרירות הבריטית. אחרי שקיבל מהסולטאן הבטחה בכתב לחירותו ולביטחונו האישיים עזב את בניין השגרירות וחזר לביתו. בפועל חי אחר כך תקופה של שש שנים וחצי תחת "שמירה" משטרתית כמו במעצר בית.

אחרי מותו של חליל ריפאת פאשה, ב-18 בנובמבר 1901 הסולטאן קרא שוב לסעיד לעמוד בראש הממשלה. המצב הכלכלי לא היה זוהר, ברומליה התעוררו מהומות. המעצמות האירופיות לחצו על הסולטאן שיבצע רפורמות באנטוליה, באלבניה ובמקדוניה קוצ'וק סעיד ראה את סמכויותיו מקוצצות. התלונן שתפקידו צומצם לרמה של "דחליל". היו לו כמה הצלחות בתחום הכלכלי, מה שעורר קנאתם של יריביו, בייחוד הסרסקר ריזה פאשה. סעיד פאשה איים בהתפטרות ובסופו של דבר הסולטאן הדיח אותו ב-14 בינואר 1903. שוב פעם הושם במשטר של פיקוח צמוד.

ימי המונרכיה החוקתית

בסופו של דבר הצטרף קוצ'וק סעיד פאשה בשנת 1908 לתומכים בהחזרת החוקה לפי דרישות הטורקים הצעירים. עלה שוב לגדולה בימי מהפכת 1908. ב-22 ביולי 1908 ירש את תפקידו של מחמוד פריד פאשה כווזיר גדול, והיה לוזיר הגדול הראשון במשטר המונרכיה החוקתית המחודש. אולם ב-6 באוגוסט אותה השנה הוחלף מיוזמת הטורקים הצעירים על ידי יריבו הקפריסאי היותר ליברלי, קמיל פאשה ב-17 בדצמבר 1908 נפתח מחדש גם הבית העליון של הפרלמנט וקוצ'וק סעיד הועמד בראשו. ב־13 באפריל 1909, לפי לוח השנה הרומי 31 במרץ, פרץ מרד שביקש להחזיר את השלטון האבסולוטי של הסולטן ולחזק מחדש את כוחה של דת האסלאם והשריעה ("תקרית 31 במרץ"). הטורקים החדשים הצליחו לדכא את המרד וב-23 באפריל הדיחו את עבדול חמיד השני והחליפו אותו באחיו רשאט, שהועלה על כס המלכות כמהמט החמישי. קוצ'וק סעיד פאשה עמד בראש ישיבת הפרלמנט שהכריזה על הדחת עבדול חמיד השני וש שראו בכך מעשה חוסר נאמנות. בימי המונרכיה החוקתית עמדה טורקיה העות'מאנית מול אתגרים חדשים. ב-1911 הציגה איטליה אולטימטום לשער העליון והודיעה שתכבוש את טריפולי ואת קירנאיקה. הווזיר הגדול אברהים חאקי פאשה הרגיש אובד עצות והתפטר ועל סעיד פאשה קוצ'וק הוטל ב-30 בספטמבר 1911 להרכיב ממשלה חדשה. אבל גם הוא לא הצליח להגיע לשום הישג מול פלישת האיטלקים ללוב. האופוזיציה האשימה את שלטון הטורקים החדשם ("המועצה לאחדות ולקדמה") באוזלת יד. הוא התפטר סופית ב-16 ביולי 1912. ב-31 בינואר 1913 נבחר ליושב ראש מועצת המדינה וב-12 ביוני 1913 לראש הסנאט הוא נפטר בפברואר 1914 ונקבר בצלו של עץ דולב על יד פתח היציאה של המסגד של קבר איוב באיסטנבול.

שונות

בשנת 1908 רכש מהמט סעיד פאשה את הארקדה המפורסמת הידועה כיום כ"צ'יצ'ק פסאז'" ("פסאז' הפרחים") ברובע ביולו באיסטנבול. הפסאז' ידוע בשם זה משנות ה-1940. עד אז נקראה Sait Paşa Pasajı (הפסאז' סעיד פאשה), מכיוון שהיה בבעלותו של הפאשה בעשור הראשון של המאה ה-20.

מורשתו

ברנרד לואיס ראה בקוצ'וק מהמט סעיד פאשה "דמות מפתח ברפורמות " בתקופה החמידית. ההיסטוריון אנוור זיא קאראל ציין את היותו אדם "חרוץ, מלומד וישר", אם כי העריך שלא נמנה עם גדולי המנהיגים, בגלל דבקותו בשיטה ה"דספוטית של עבדול חמיד השני^[4]. הנרי לם תיאר את קוצ'וק סעיד בשנת 1906 כ"פטריוט כן, אדם בעל אינטליגנציה גבוהה, וידע רחב, ועצמאות אופי, שלא תמצא כמוהו בין המנהיגים הטורקים של ימינו". מעריכים כי קוצ'וק סעיד תרם תרומה חשובה לבנייתם של מוסדות המדינה הטורקית המודרנית^[4]. הוא התנגד למדיניות ה"עות'מאניזם" שאפיינה את התנזימאט ואת מחברי החוקה משנת 1876 ובראשם מידהט פאשה. העדיף את גישת הסולטאן עבדול חמיד השני ששם דגש מעל הכל על היסוד האסלאמי ועל נאמנותם של כלל המוסלמים באימפירה לסולטאן הח'ליפה, ובתוכם התמקד בכל זאת במרכזיות המוסלמים הטוקרים מאנטוליה. שלל את הרעיון של הסולטאן לאמץ את השפה הערבית כשפה רשמית של האימפריה, וטען שזו עלולה לסמן את "קץ הטורקיות"^[4]

פרסים ואותות הוקרה

1900 – העיטור "אלכסנדר נבסקי" של רוסיה.

ספרים

Sait Paşa, Küçük, : Sait Paşaʾnın hatıratı. Dersaadet [İstanbul] : Sabah Matbaası, 1328 [1912])

לקריאה נוספת

Dergah Yayınları 1982 (הווזירים הגדולים האחרונים) İbnülemin Mahmut Kemal İnal Son Sadrazamlar
NazimTektaş, Sadrâzamlar Osmanlı'da İkinci Adam Saltanatı, İstanbul:Çatı Yayınevi 2002
Ercümen Kuran, Küçük Said Paşa as a Turkish Modernist, 1970

Azmi Özcan, Said Paşa (Küçük) Hüseyin Paşa (Ağa) Yaşamları ve Yapıtlarıyla Osmanlılar Ansiklopedisi, İstanbul:Yapı Kredi Kültür Sanat Yayıncılık A.Ş. C.2 p.491-492 1999ISBN 975-08-0072-9 , Sinan Kuneralp Son Dönem Osmanlı Erkan ve Ricali (1839 - 1922) Prosopografik Rehber, İstanbul:ISIS Press,1999, ISBN 9784281181.

Selçuk Akșin Somel The Modernization of Public Education in the Ottoman Empire, 1839-1908 Brill, Leiden, 2001.
Theoharis Stavrides Studies on the history of Cyprus under Ottoman rule Isis Istanbul 2012.
Mesut Uyar, Edward J Erickson - A Military History of the Ottomans ABC-CLIO, Santa Barbara 2009

p.205

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קוצ'וק מהמט סעיד פאשה בוויקישיתוף

Zekeirya Kurșun art.Küçük Said Pașa in Islam Ansiklopedisi

Türkiye Divanet Vakfi, 2008

Sir H.A.R Gibb - art. Said Pașa, Küçük in Encyclopedia of Islam 1954
הערך בבריטניקה 1911
מהמט סעיד פאשה כמודרניסט

Ercümend Kuran Küçük Said Paşa (1840-1914) as a Turkish Modernist International Journal of Middle East Studies,Vol.1 no.2,, April 1970 pp.124-132

Vassili Vodovozov - art. said Pasha Kucuk in Brockhaus-Efron Encyclopedia

(ברוסית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² Z.Kurșun2008
^ İbnülemin Mahmut Kemal İnal II 1982 עמ' 999-995
^ סיפורי טולצ'ה פרק ה אתר עיריית טולצ'ה באינטרנט
^ ¹ ² ³ ⁴ Ercümend Kuran 1970
^ M.Uyar, E.J.Erickson 2009 עמ' 207-205
^ H.A.R.Gibb 1954
^ S.A.Somel עמ' 175
^ Britannica Encyclopedia on line - The 1875-1876 Crisis

[אחת-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² Z.Kurșun2008

[2] İbnülemin Mahmut Kemal İnal II 1982 עמ' 999-995

[3] סיפורי טולצ'ה פרק ה אתר עיריית טולצ'ה באינטרנט

[שלוש-4] ¹ ² ³ ⁴ Ercümend Kuran 1970

[5] M.Uyar, E.J.Erickson 2009 עמ' 207-205

[6] H.A.R.Gibb 1954

[7] S.A.Somel עמ' 175

[8] Britannica Encyclopedia on line - The 1875-1876 Crisis

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.