רמת יוחנן

רמת יוחנן

שלט הכניסה לקיבוץ רמת יוחנן
מדינה	ישראל ישראל
מחוז	חיפה
מועצה אזורית	זבולון
גובה ממוצע[1]	‎49 מטר
תאריך ייסוד	1932
תנועה מיישבת	התנועה הקיבוצית
סוג יישוב	קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1]
- אוכלוסייה	1,114 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎4.3% בשנה
מפת מיקום מפה דינמית (למפת הגליל המערבי מוגדלת)   רמת יוחנן (למפת הגליל המערבי רגילה)   רמת יוחנן (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום רמת יוחנן (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום רמת יוחנן 32°47′36″N 35°07′19″E / 32.7933263160293°N 35.1219200416786°E / 32.7933263160293; 35.1219200416786 מפת היישובים של מועצה אזורית זבולון באדום - רמת יוחנן בירוק - מיקום בניין המועצה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;
מדד חברתי-כלכלי - אשכול^לשנת 2021[2]	3 מתוך 10
http://www.kry.org.il

כביש הכניסה לרמת יוחנן

אסם התבואות ששימש עד פתיחת המילובר, שנות ה-50

הנחת אבן היסוד לבית הספר ברמת יוחנן, ספטמבר 1941

רָמַת יוֹחָנָן הוא קיבוץ בעמק זבולון סמוך לקריית אתא השייך למועצה אזורית זבולון.

היישוב קרוי על שמו של יאן (יוחנן) סמאטס ראש ממשלת דרום אפריקה ואוהד של הציונות.

היסטוריה

קבוצת הצפון

בשנת 1921, בהשפעת ביקור בקבוצת דגניה א, התאגדו צעירים מעולי העלייה השלישית מגליציה שלמדו בבית הספר החקלאי במקוה ישראל, לקבוצה שרוב חבריה היו מתחת לגיל 18. לאחר סיום לימודיהם שאפו להתיישב ביישוב חקלאי. ב-1924, בסיוע פיק"א עלו להכשרה במטולה, אולם מאחר שלא שאפו לחיי איכרים התאגדו בשם "קבוצת הצפון" (על שם מקום התגבשות הקבוצה בצפון הארץ) ופנו למרכז החקלאי בבקשת סיוע בהתיישבות, קיבלו הצעות להצטרף לכפר גלעדי ולגדוד העבודה אבל העדיפו להישאר כקבוצה עצמאית. המרכז החקלאי שלח אותם לחוות גולדברג לעבודה בעיבוד עלי טבק. בתום העונה החקלאית עברו למאהל בעין גנים ועבדו כפועלים חקלאיים במושב ובפתח תקווה. ב-1925, בהמלצת המרכז החקלאי קיבלו חמישה מחברי הקבוצה עבודה כמדריכים חקלאיים ב"נחלת יעקב", מקום מושבה של קבוצה אחת מתוך ארבע קבוצות של מקימי כפר חסידים והקבוצה כולה עברה לצריף שבנתה ליד שייח' אבריק. מקצת חברי הקבוצה שלא עבדו כמדריכים חקלאיים מצאו עבודה בסביבה והשאר היו מחוסרי עבודה. בתקופה זו נוספו בנות לקבוצה.

ב-1926 הוחלט על איחוד ארבע קבוצות ההתיישבות הנפרדות לכדי נקודה אחת, בכפר חסידים וכעבור זמן קצר הופסקה עבודתם של המדריכים החקלאיים. לכן העבירה הקבוצה את הצריף לעין בידה שליד נהלל, שם הקימו אנשי הקבוצה משק עזר ולול. אל הקבוצה נוספו מספר בוגרות בית הספר החקלאי לנערות בנהלל. על מנת להקים לול ואורווה לפרד, פירקו חברי הקבוצה חלקים מצריף המגורים. במקביל ניסו לגייס חברים חדשים לקבוצתם. ב-1928 עברה הקבוצה לגניגר לעבודה בנטיעת יער בלפור, מקום בו שהתה 4 שנים והתגבשה.

קבוצות הכרמל, גלעד ואז"י

מגדל המים הישן ברמת יוחנן

קבוצה נוספת של בוגרי מקוה ישראל, צעירים במספר שנים מחברי קבוצת הצפון, התאגדו בשם "קבוצת הכרמל" להתיישבות חקלאית ואחרי מספר תחנות, בהן חוות הניסיונות בבית שאן, שם רכשו ניסיון חקלאי מעשי בהנחיית האגרונום קאם, הגיעו למזרע, פגשו בחברי קבוצת הצפון והחליטו להתאחד על מנת ליצור גוף גדול יותר שיזכה להתייחסות רצינית יותר מצד המוסדות המיישבים. באותה תקופה הצטרפו לקבוצת הצפון גם קבוצת 'גלעד' וקבוצת 'אז"י'.

התיישבות במיקום הנוכחי

ב-1931 נוספה קבוצת חלוצים מארצות הברית. בשמחת תורה ה'תרצ"ב (1931) עלו ראשוני קבוצת הצפון המאוחדת להתיישבות על אדמות אל-מג'דל^[3] שרכש יהושע חנקין מהלבנוני סורסוק עוד ב-1925. עד פסח הגיעו כל אנשי הקבוצה, 48 חברים, מהם 12 משפחות ו-6 ילדים.

המקום נקרא "רמת הצפון" ובמשך שנתיים נתנה הקרן הקיימת למקום גם את השם "אושא" (על פי הצעת בנימין מזר) במטרה להחיות את שם אושא העתיקה. מבחינה ארגונית השתייכה הקבוצה לחבר הקבוצות. חברי הקבוצה התפרנסו מעבודות חוץ, בהן עבודת ייעור מטעם הקק"ל.

מי השתייה הובאו בעגלות מכפר אתא, שהיה מרוחק כ-3 ק"מ מקבוצת הצפון. במשך הזמן ניקו חברי הקבוצה באר עזובה שהייתה במקום והיה אפשר לשאוב ממנה מים.

מספר חודשים אחרי ההתיישבות על הקרקע הצטרפה קבוצה מתנועת גורדוניה. לאחר זמן מה עזבו חברי גורדוניה לחדרה. כן עזבו מספר חברים נוספים וחברי קבוצת הצפון חוו תחושת בידוד. על מנת לפתור תחושה זו הגיעה למקום קבוצת חברי קיבוץ "פלנטי" של השומר הצעיר.

ב-1935 נקבע שם היישוב כ"רמת יוחנן". על מנת לא לבטל את השם אושא שניתן למקום, הלכו מנחם אוסישקין ומספר חברים כמה עשרות מטרים מערבה, נטעו עץ וקבעו כי מקום זה הוא אושא. שם קם מאוחר יותר קיבוץ בשם זה.

הפילוג ב-1940 וחילופי אוכלוסין

בשנת 1940 חל פילוג אידאולוגי בשני קיבוצים, בבית אלפא וברמת יוחנן. עיקרי הפילוג היו סביב הבעיה של התקיימותו של קיבוץ ובו בני תנועת מפא"י יחד עם בני תנועת השומר הצעיר. שתי התנועות היו שונות זו מזו, וסביב אורחות חייו של הקיבוץ נוצרו חיכוכים רבים שהפכו את החיים המשותפים לבלתי אפשריים.

לאחר כארבע שנים (1936–1940) של דיונים בין שני הקיבוצים ובין הנהגת היישוב בארץ, דיונים מורכבים וארוכים שגישור רב נדרש במהלכם, התקבלה ההחלטה להעביר את חברי השומר הצעיר כולם מרמת יוחנן ("קבוצת פלנטי") לבית אלפא, ואת חברי בית אלפא תומכי מפא"י לרמת יוחנן. החילופים כללו מעבר של כמה עשרות חברים וילדים מקיבוץ לקיבוץ. האירוע של הפילוג והטרנספר נחווה כמשבר וטראומה של ממש אצל אנשי התקופה, ששנים רבות עדיין נשאו את הנטל שלו.

ב-1952, בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד, הצטרפו לרמת יוחנן כ-15 משפחות מקיבוץ שפיים.

קרב רמת יוחנן

ערך מורחב – קרב רמת יוחנן

במלחמת העצמאות, ב-16 באפריל 1948, נערך בסביבות הקיבוץ קרב קשה בין חטיבת כרמלי לבין הגדוד הדרוזי של צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י. בקרב נהרג זוהר (זוריק) דיין, אחיו של משה דיין. בעקבות הקרב, נחתם הסכם אי-התקפה בין ההגנה לדרוזים.

כלכלה

כלכלת הקיבוץ מבוססת בעיקרה על חברת פלרם שהוקמה ב-1963. הכנסות החברה המייצרת ומשווקת לוחות פלסטיק שטוחים וגליים, הסתכמו בכ-1.7 מיליארד שקל ב-2023.

הקיבוץ מחזיק ענפים אחרים, התורמים גם הם לחוסנו הכלכלי של הקיבוץ ביניהם:

• רפת חלב בשותפות עם מושב שבי ציון - כ־450 פרות חולבות.
• גידולי שדה בשותפות עם אושה וכפר המכבי, המעבדים שטח של כ-10,000 דונם
• מטעים אבוקדו, הדרים וליצ'י שחלקם בשותפות עם קיבוץ הרדוף על כ- 1,000 דונם.
• חוות לולים לפיטום תרנגולות אשר זוכה להצלחה בקרב משקי הצפון בשנים האחרונות. החווה עברה הגדלה ב-2016 וכיום מונה כ-7 לולים.
• ענף בקר לבשר - כמאה אמהות על שטח של 2,600 דונם.
• דינמוארט - סטודיו לעיצוב העוסק במגוון רחב של תחומים.
• נגריית רמת יוחנן אשר עוסקת בבניית רהיטים ומטבחים לשוק הביתי והמסחרי.

תרבות

במהלך השנים נולדו ברמת יוחנן מנהגים ייחודיים אשר באו לידי ביטוי בטקסים חגיגיים אשר נערכו בחגים החקלאיים. את הטקסים הללו, אשר מלווים בשירה וריקודים, יצרו הכותב והמלחין מתתיהו שלם והכוריאוגרפית לאה ברגשטיין. המשתתפים בחגים הללו הם חברי וחברות הקיבוץ כמו גם בני ובנות הקיבוץ, לעיתים משתתפים גם בני קיבוץ שעזבו את הקיבוץ אך לא עזבו את ריקודי ושירת חג. אירועי החג ברמת יוחנן הגם שאינם הראשונים או היחידים בהתיישבות העובדת, הם מהגדולים והמורכבים שקיימים כיום.

חג המים

מתקיים בערב שמחת תורה בבריכת הקיבוץ, בטקס זה יש מפגן של ריקודים ובסופו מיצג של מים ואש. בשנת ה-70 לקיבוץ וגם בשנת ה-75 הופק החג בהוד והדר גדולים במיוחד.

העומר

מתקיים יום לאחר ליל הסדר באחד משדות החיטה של הקיבוץ (כל שנה במקום אחר) בטקס זה חוגגים את קציר השיבולים בצורה סמלית והוא מלווה בשירה וריקודים.

אתרי מורשת

הסליק המרכזי

ערך מורחב – הסליק ברמת יוחנן

הסליק המרכזי ברמת יוחנן

בדומה ליישובים אחרים, גם ברמת יוחנן היו מספר סליקים ששימשו את כוח המגן טרם הקמת המדינה. אחד הסליקים נבנה באמצע שנות הארבעים והיה מוסווה מתחת לאחד המבנים. הסליק עצמו נשמר סגור עד אחרי מלחמת ששת הימים. נשקו שהיה שמור במצב טוב נמסר לצה"ל במקביל ליישובים נוספים שהחזירו את נשקם עם השיפור במצב הביטחוני בישראל.

ב-2001, בשנת ה-70 לקיבוץ, שופץ וחודש הסליק ונבנו לו מדרגות חיצוניות בהן ניתן לרדת ולראות אותו.

המקום פתוח לביקורי קבוצות בהם מקבלים סקירה על תולדות הקיבוץ, מוקרן סרט על הסליק ומודגם תהליך הסרת אבן הבטון ברצפת המבנה משם הייתה הירידה המקורית לסליק בעזרת סולם. כיום אין כלי נשק בסליק כלל, אלא תמונות המייצגות אותם.

הבאר

כאשר הגיעה קבוצת הצפון אל אדמות מג'דל (גבעת שמיר), חבריה גילו באר בדווית עתיקה שהיו בה מים. לאחר ניקיונות של האזור, הורד אחד החברים אל מעמקי הבאר ולקח ממנה מים, שהתבררו עדיין כמזוהמים. עד היום הבאר משמשת לשאיבת מים לחקלאות, ובשנים האחרונות הורחבה הפעילות בה והיא משמשת גם את מטעי הפרי.

מגדל המים

נבנה ב-1935. מ-1938 עד 1948 שימש לעמדת תצפית ביום ולהפעלת זרקור בלילה. בעת אימוני הפלמ"ח באזור הזהיר הצופה על המגדל מפני בריטים מתקדמים על ידי תליית שמיכה על המעקה.

עמדות השמירה

עמדת קרב מספר 5 ששימשה בקרב רמת יוחנן במלחמת העצמאות

ברמת יוחנן עדיין ניתן לראות שרידים של ההגנה העברית של לפני הקמת המדינה. בקיבוץ פזורות כ-3 עמדות שמירה מבטון מזוין אשר שימשו להגנת היישוב מפני פורעים. במסגרת שנת ה-70 לקיבוץ שופצה אחת העמדות (עמדה 5) וניתן לעלות לתצפית ממנה.

לקריאה נוספת

• ד"ר צבי קרניאל, ימי בראשית, הוצאת קיבוץ רמת יוחנן, 1992
• עזי זבולון, בדרכי עפר: זכרונות מרמת-יוחנן (1930–1950), קיבוץ דליה: הוצאת 'מערכת', 2006
• Bettelheim Bruno, The Children of the Dream, Macmillan, 1969
• עומר עינב, נישאר פה לעולם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רמת יוחנן

• אתר האינטרנט הרשמי של רמת יוחנן
• רמת יוחנן - קיבוץ, בארכיון תנועת העבודה
• אתר תיבולים-רם (אורכב 10.02.2011 בארכיון Wayback Machine)
• מחול העומר בקיבוץ רמת יוחנן מתוך אתר ארכיון שפילברג
• אלי אלון, סיפורו של אליעזר הלבני, באתר News1 מחלקה ראשונה, 15 באוקטובר 2015
• רמת יוחנן (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
2. הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
3. המיקום של בתי הכפר סמוך למקומה היום של חוות הצופים