Dehomag

Dehomag
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 30 בנובמבר 1910 – 6 במאי 1949 (38 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת אם IBM עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה manufacture of computers and peripheral equipment, אלקטרומכניקה, עיבוד נתונים ממוחשב, הנדסה מדוייקת ותעשיית האופטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים כרטיס מנוקב, IBM card sorter, מכונת ניקוב, מכונת טבולציה עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 23 (נכון ל־1914) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Dehomag (ראשי תיבות בגרמנית של Deutsche Hollerith-Maschinen Gesellschaft mbH - חברת מכונות הולרית' הגרמנית) הייתה חברה לציוד לעיבוד נתונים באמצעות כרטיסים מנוקבים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמן הולרית' היה סטטיסטיקאי אמריקני ממוצא גרמני, שפיתח בסוף המאה ה-19 מכונת טבולציה (Tabulating machine - מכונה מכנית-חשמלית לסכימה והדפסה של נתונים) מבוססת כרטיסי ניקוב. המכונות של הולרית' שימשו לעיבודי נתוני מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, ממשלות נוספות, חברות ביטוח ועוד. וילי היידינגר רכש זכות להשתמש בפטנטים של הולרית', והקים בברלין, בשנת 1910, את חברת Dehomag. בשנת 1911 התמזגה החברה של הולרית' עם חברות אחרות, לחברה בשם CTR. בשנת 1923 רכשה CTR, בהנהלתו של תומאס ווטסון, 90% מהבעלות על Dehomag. בשנת 1924 שינתה CTR את שמה ל-IBM.

חברת Dehomag פעלה בגרמניה גם לאחר עליית הנאצים לשלטון, והמשיכה לספק ציוד לעיבוד נתונים לממשל הנאצי.

ממשלת גרמניה הנאצית השתמשה במכונות ניקוב הכרטיסים שקיבלה דהומאג עוד טרם אירועים אלימים כמו ליל הבדולח כדי להתחקות אחר יהודים ומתנגדי משטר. המכונות אפשרו לממשלה ולגסטפו לחפש במאגרי מידע במהירות וביעילות בגרמניה וגם ברחבי אירופה הכבושה כדי לאתר ולעצור את הקורבנות ובכך תרמו לשואה . [1][2]

יו"ר הדירקטוריון של החברה היה וילי היידינגר ומנכ"ל החברה היה הרמן רוטקה. לפני מלחמת העולם השנייה, המנכ"ל דיווח ישירות לנשיא יבמ תומס ג'יי ווטסון בניו יורק. חברות בארצות הברית ניהלו עסקים ישירות עם גרמניה עד לדצמבר 1941 אז נכנסה ארצות הברית למלחמה. תומאס ווטסון אף קיבל את מדליית מסדר העיט הגרמני בישיבת ה-ICC בברלין ב-1937. עם זאת, לאחר ליל הבדולח ב-1938 ווטסון רצה להרחיק את עצמו ואת IBM מגרמניה, אך שוכנע שלא לעשות זאת על ידי מזכיר המדינה האמריקני קורדל הול והוא ויתר על הרעיון עד אביב 1940. [3][4]

בשנת 1934 התמזגה Dehomag עם חברת אופטימה - חברה בת נוספת של IBM. בשנת 1939 העסיקה החברה 2,500 עובדים בשני מפעלים בגרמניה. בזכות מעמדה כמעין מונופול הייתה החברה רווחית ביותר. בין השאר סיפקה ציוד למפקד האוכלוסין ברייך השלישי שנערך ב-1939, שבו נרשם גם המוצא של התושבים, ובכלל זה הכנתה של רשימת היהודים.

בשנת 1941, לאחר שארצות הברית הכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית, נחשבה Dehomag לרכוש אויב, ומונתה לה ועדה מפקחת. בשנת 1943 מונה הרמן פלינגר, ממשרד הכלכלה הנאצי למנכ"ל החברה, והדיח את היידינגר.

מכונת ניקוב הכרטיסים D11 האוניברסלית ראשונה של DEHOMAG. מכונות כאלה שימשו את הממשל הגרמני הנאצי בארגון מסמכים הקשורים לשואה.


IBM ניו יורק הקימה חברת בת ייחודית בשטח הגנרלגוברנמן, Watson Business Machines, כדי להתמודד עם תנועת הרכבות שם במהלך שואת יהודי פולין.[2] ההכנסות מהשכרת המכונות הועברו על ידי הנאצים דרך ז'נבה ל-IBM ניו יורק.

משרד התחבורה הגרמני השתמש במכונות IBM שהיו תחת חברת הבת שבשליטת ניו יורק שהוקמה בוורשה, ולא בחברה הבת הגרמנית. החברה הפעילה מתקן להדפסת כרטיסי ניקוב ליד גטו ורשה . כרטיסי הניקוב נשאו את הסימונים של חברת הבת הגרמנית Dehomag. [2] [5]

ליאון קז'מיניצקי, שהיה השורד האחרון מהמעורבים בניהול התחבורה ברכבת לאושוויץ וטרבלינקה, אמר שידע שמכונות הניקוב אינן גרמניות, שכן התוויות עליהן היו באנגלית.

עם תום מלחמת העולם השנייה חזרה IBM לפעול בגרמניה, ובשנת 1949 קיבלה את כל נכסיה המוקפאים של החברה, ובהם הרווחים שצברה בזמן המלחמה. באותה שנה שינתה Dehomag את שמה ל-Internationale Büro-Maschinen Gesellschaft mbH - IBM.

בשנת 2001 יצא לאור ספרו של העיתונאי אדווין בלאק, IBM and the Holocaust: The Strategic Alliance between Nazi Germany and America's Most Powerful Corporation,[6] שבו האשים בלאק את IBM כי סיפקה ציוד ושירותים לגרמניה הנאצית, אך לטענת IBM היא איבדה את השליטה בחברת Dehomag לפני מלחמת העולם השנייה.[7]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Dehomag בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אוליבר ברקמן, IBM פעלה בקשר ישיר עם מארגני השואה, באתר הגרדיאן, ‏29 במרס 2002 (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 אדווין בלאק, IBM והשואה: הקשר האסטרטגי בין גרמניה הנאצית לחברה החזקה ביותר בארצות הברית, וושינגטון די. סי.: דיאלוג פרס, 2012, מסת"ב 978-0914153276
  3. ^ בלדן, תומאס ומרווה, הצל המתארך: חייו של תומס ג'יי ווטסון, ארצות הברית, קנדה: ליטל, בראון, 1962, עמ' 207, מסת"ב LCCN 61-8065
  4. ^ אדווין בלייק, הפעילות לדיוק הרכבות לאושוויץ, באתר https://www.sfgate.com/, ‏19 במאי 2002 (באנגלית)
  5. ^ אדווין בלייק, תפקידה של IBM בשואה - חשיפות חדשות, באתר www.huffpost.com, ‏17 במרס 2015
  6. ^ RICHARD BERNSTEIN, 'I.B.M. and the Holocaust': Assessing the Culpability, March 7, 2001, New York Times
  7. ^ IBM Statement on Nazi-era Book and Lawsuit, IBM, 14 Feb 2001