NTV Plus

NTV Plus
ООО «НТВ-Плюс»
נתונים כלליים
סוג חברת מניות
מוטו «Больше телевидения — больше плюсов»
יותר טלוויזיה — יותר יתרונות
מייסדים ולדימיר גוסינסקי
תקופת הפעילות 1996–הווה (כ־28 שנים)
חברת אם גזפרום מדיה
חברות בנות NTV Plus B.V.
מיקום המטה מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי מוסקבה
ענפי תעשייה תקשורת
מוצרים עיקריים טלוויזיה בלוויין
יו"ר דמיטרי צ'רנישנקו
מנכ"ל מיכאיל דיומין
עובדים 1000 איש
 
www.ntvplus.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

NTV Plus (ברוסית: НТВ Плюс) הוא שמה של ספקית טלוויזיה בלוויין, הראשונה מסוגה ברוסיה. נוסדה על ידי חברת ההחזקות "מדיה מוסט" ביולי 1996, ביוזמת עובדי ערוץ הטלוויזיה NTV.

מאז 2003 נמצאת בבעלות חברת החזקות התקשורת גזפרום-מדיה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הוקמה באמצע 1996 והייתה לשירות הטלוויזיה בלוויין הראשון ברוסיה. השידור האנלוגי החל ב-1 בספטמבר 1996. את שידורו חנך ראש ממשלת רוסיה דאז ויקטור צ'רנומירדין ואחד המנויים הראשונים היה נשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין. עד סוף 1996 היו לחברה 17,000 מנויים.

בסוף 1997 מספר המנויים הגיע ל-133,000 והחברה סיפקה שישה ערוצים: ערוץ קולנוע מקומי, ערוץ קולנוע זר, ערוץ ספורט, ערוץ מוזיקה, ערוץ ליילי וערוץ ילדים. באוקטובר 1997 החברה חתמה על הסכם עם חברת Hughes Space & Communications International האמריקאית לבניית הלוויין "Bonum-1", עבודות שהושלמו בתוך שנה. הלוויין שוגר ב-22 בנובמבר 1998 ואז החלו שידורי הטלוויזיה בלוויין. באותה שנה גם נחנך אתר האינטרנט הרשמי.

בפברואר 1999 החברה עברה משידור אנלוגי לשיטת שידור דיגיטלית ובתוך שנה נוספו 30 ערוצים חדשים, כדוגמת =Eurosport, Hallmark (כיום — Diva Universal), MTV, VH1, Nickelodeon, Fox Kids (אחר כך — Jetix, כיום — Disney Channel), Discovery Russia ו-Animal Planet, Euronews והוקו 2 ערוצים חדשים: ערוץ NTV Plus Futbol לשידור משחקי כדורגל וערוץ סרטי אקשן בשם NTV Plus Boevik.

בינואר 2000 נוספו גם הערוצים Discovery — Travel & Adventure‏, Sci-Trek (היום — Science) ו-Civilization (היום — Discovery World). באותן שנים גם הופצו שידורי הערוצים הפדרליים RTR, NTV, TNT, MTV-Russia וערוץ הרדיו Sport FM. לאחר שרפה שפרצה באוסטנקינו נוספו גם הערוצים ORT, TVC ו-TV6.

במאי 2000 שוגר הלוויין Eutelsat W4 שהפך לפלטפורמה העיקרית דרכו החברה סיפקה את שידורי לשטחי רוסיה האירופית.

לאחר החלפת הבעלים וסילוקה של חברת מדיה-מוסט, החברה עמדה בפני סכנת סגירה, אך בנובמבר 2001 החברה ניצלה לאחר שנרכשה מידי "מדיה-מוסט" על ידי תאגיד גזפרום-מדיה.

לקראת סוף 2001 מספר המנויים ומשקי הבית המשתמשים ב-NTV Plus הגיע לכדי 200,000.

במאי 2002 החברה הקימה מחלקה לביטחון כלכלי שנועדה להיאבק בשימוש פיראטי (אחת ההצלחות הראשונות הייתה ניהול התיק המשפטי נגד חברת כבלים מקומית ברוסיה שנתבעה על שידור לא חוקי של ערוצי NTV Plus במרץ 2003) ובאותו חודש נכללו בתוכניות השידורים גם הערוצים REN-TV ו-STS מוסקבה (СТС-Москва).

לקראת סוף 2003 היו לחברה 260,000 מנויים ושנה לאחר מכן הגיע מספר המנויים ל-360,000 לאחר שהכניסה לשידוריה בשנת 2004 ערוצי ספורט וערוץ מוזיקה פופולרי.

באוקטובר 2005 שידורי האודיו של כמה ערוצים הועבר לפורמט Dolby Digital 5.1. באותה שנה נחנכה חברת חדשה לטלוויזיה בכבלים בשם "טריקולור" שהחלה להתחרות בה.

במרץ 2006 החלו שידורי החברה לסיביר ולשטחי המזרח הרחוק הרוסי באמצעות הלוויין "Bonum-1". בסוף אותה שנה הגיע מספר המנויים ל-500,000. באפריל 2007 החלו לראשונה שידורי ערוצים באיכות HD.

בנובמבר 2008 NTV Plus נכנסה לשוק האוקראיני והחלה להפעיל שידורי טלוויזיה בלוויין גם במדינה זו.

בפברואר 2010 אתר האינטרנט של החברה החל בשידור בתשלום של שידורי ספורט. במאי אותה שנה החברה הייתה הראשונה לשדר משחק ספורט בשידור חי באיכות 3DTV.

בנובמבר 2015 החברה החליטה להפסיק את שידורי הספורט העצמאיים. הושק ערוץ Match TV שהופעל ישירות על ידי גזפרום-מדיה וכונה ערות הטלוויזיה הספורטיבי הלאומי (Национальный спортивный телеканал).

בשנת 2017 החברה החלה בשידורים באיכות 4K.

ערוצים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגוון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדשות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינלאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפייה על פי דרישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערוצי HD

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערוצי 4K/UHD

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקראינה בלבד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבוגרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנכ"לים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אלכסיי ציבארב (1996-1997)[1]
  • ולאדילן ארסנייב (1997)[2]
  • ולדימיר טרויפולסקי (1997-1998)[3][4]
  • יבגני יאוקביץ' (1998-2002)[5][6]
  • אנטון קודריאשוב (2002-2003 Hamish)[7]
  • אלכסנדר אורדז'וניקידזה (2003-2005)
  • דמיטרי סאמוחין (2005-2011)
  • אלכסיי קוקולבסקי (2011-2013)
  • איליה סיטקובסקי (2013-2014)
  • סטניסלב רודיונוב (2014-2015)
  • אלכסנדר ורונסקי (2015)[8]
  • מיכאל דיומין (2016 ואילך)[9]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NTV Plus בוויקישיתוף

הערות שוליים 

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "На старте эпохи". Comnews. 2016.
  2. ^ "Спутниковый Эверест Арсеньева". Comnews. 2016.
  3. ^ Николай Орлов. (1997-09-30). "Новости проекта «НТВ-Плюс»". Журнал «Теле-Спутник», № 9 (23). נבדק ב-2013-12-04.
  4. ^ "Новости телекомпаний". Журнал «Теле-Спутник», № 2 (28). 1998-02-28. אורכב מ-המקור ב-2016-03-06. נבדק ב-2013-12-04.
  5. ^ Максим Балутенко. (2001-09-10). "«НТВ-Плюс» осталось без генерального директора". Газета «Время новостей», № 164. נבדק ב-2013-12-05.
  6. ^ "Якович Евгений Романович". אורכב מ-המקור ב-2013-01-21. נבדק ב-2013-01-19.
  7. ^ "Журнал Теле-Спутник". ארכיון מ-2013-01-20. נבדק ב-2013-01-19.
  8. ^ "Новым гендиректором «НТВ-Плюс» назначен Александр Вронский". Деловой Петербург. 2015-03-26. נבדק ב-2015-03-26.
  9. ^ "«Газпром-медиа» сообщает о новых назначениях". АО «Газпром-медиа холдинг». 2015-12-31. אורכב מ-המקור ב-2016-01-17. נבדק ב-2016-01-01.