עטיפת האלבום הסטנדרטית, בעיצובו של קאדיר נלסון | ||||||
אלבום אולפן מאת דרייק | ||||||
יצא לאור | 24 בספטמבר 2013 | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
הוקלט | 2012–2013 | |||||
סוגה | היפ הופ | |||||
שפה | אנגלית | |||||
אורך | 59:22 | |||||
חברת תקליטים | OVO • ריפבליק • יאנג מאני • קאש מאני | |||||
| ||||||
עטיפה אלטרנטיבית | ||||||
עטיפת מהדורת הדלוקס, בעיצובו של קאדיר נלסון | ||||||
|
Nothing Was the Same הוא אלבום האולפן השלישי של הראפר הקנדי דרייק. האלבום יצא לאור ב-24 בספטמבר 2013, על ידי חברות התקליטים OVO סאונד, ריפבליק רקורדס ויאנג מאני אנטרטיינמנט, והופץ על ידי קאש מאני רקורדס. העבודה על האלבום החלה בשנת 2012 והמשיכה עד לאמצע 2013. כמפיק בפועל של האלבום, דרייק גייס אמנים כגון 2 צ'יינז, ביג שון, מאג'יד ג'ורדן, ג'יי זי, ג'נה אייקו וסמפה עבור הופעות אורח באלבום. בהפקת האלבום השתתפו מפיקים כגון 40 ומפיקים אחרים מחברת OVO סאונד, כדוגמת בוי-1דה, מייק זומבי, ניינטין85 ודיטייל.
על פי דרייק, לאלבום סגנון ומפעם שונים והוא "תמציתי וברור יותר" בהשוואה לאלבומו הקודם, Take Care, כשנושאו סובב סביב "ניצחונות ובעיות העולם". האולפנים השונים בהם הוקלט האלבום כוללים, בין היתר, את אולפנו של הזמר מרווין גיי לשעבר, Marvin's Room (אנ'). דרייק ציין את גיי כהשפעה על הכיוון האומנותי של האלבום לשלב מוזיקת היפ הופ עם בלדות. הפקת האלבום כוללת שימוש בלולאות של כלי הקשה ופסנתר. מפיקי האלבום ציינו כי השראה נוספת נשאבה ממפיקי מוזיקה אלקטרונית בריטים כגון ג'יימס בלייק, וממוזיקת טכנו מדטרויט.
האלבום נתמך על ידי שבעת הסינגלים המצליחים: "Started from the Bottom", "Hold On, We're Going Home", "All Me", "Pound Cake", "The Language", "Too Much" ו-"Worst Behavior". "Wu-Tang Forever" יצא לאור כסינגל השיווקי של האלבום. "Started from the Bottom" ו-"Hold On, We're Going Home" הגיעו לעשירייה הפותחת במצעד הבילבורד הוט 100. בנוסף, דרייק יצא לסיבוב הופעות ביחד עם פיוצ'ר, מיגל ו-PartyNextDoor מאוקטובר עד לדצמבר 2013, בשם Would You Like a Tour?, על מנת לקדם את האלבום.
האלבום קיבל בעיקר ביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה המקצועים ודורג כאלבום הטוב ביותר משנת 2013 על ידי מגזינים שונים. האלבום זכה להצלחה מסחרית רבה והגיע היישר אל המקום הראשון במצעד הבילבורד 200, עם 658,000 עותקים שנמכרו בשבוע הראשון לצאתו. בשלושה החודשים הראשונים לצאתו, האלבום הפך לאלבום השביעי הנמכר ביותר בשנת 2013 בארצות הברית. האלבום נכנס גם היישר אל המקום הראשון במצעדים של קנדה ודנמרק, ואל המקום השני באוסטרליה ובריטניה, וזכה בתואר הפלטינה המרובעת מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי. בטקס פרסי גראמי ה-56, האלבום קיבל מועמדות לפרס גראמי בקטגוריית "אלבום הראפ הטוב ביותר".
במרץ 2012, במהלך סיבוב הופעות בבריטניה, כתמיכה באלבום Take Care, דרייק הכריז בראיון כי החל לעבוד על אלבומו השלישי.[1] באפריל 2012, דרייק אמר כי לאלבום הבא שלו סגנון ומפעם שונים מאלבומו הקודם. זאת בשל הלך הרוח השונה שלו ומעברו לאזור הידן הילס-קלבסאס, שם היה שכן של הראפר האמריקאי קניה וסט.[2][3][4][5] בראיון ל-GQ, סיפר דרייק: "זה הרגע להגיד שאם רציתי לעשות ראפ כל הזמן, ראפ אמיתי, אני אעשה, אבל אני אוהב גם לעשות מוזיקה. אני אעשה זאת בשבילכם ממש עכשיו. אבל זה גם בשבילי. זה הסיפור שלי… אני מנסה לחזור להיות הילד במרתף. להגיד מה שהוא רוצה להגיד. ואני מנסה לגרום לזה להחזיק מעמד".[6]
ב-10 בפברואר 2013, הלילה בו דרייק זכה בפרס גראמי לאלבום הראפ הטוב ביותר בטקס פרסי גראמי ה-55, הוא הכריז כי שם אלבומו הבא הוא Nothing Was the Same. במהלך ראיון עם ראיין סיקרסט בשטיח האדום, דרייק סיפר למגזין E!, "אני חושב שמוזיקה זה תהליך שכולנו עוברים", הוא אמר, "זו אבולוציה. אתה כל הזמן מבין מה מתאים לך".[7] הוא הסביר את ההבדל בין Nothing Was the Same ו-Take Care למגזין XXL, באומרו:[8]
Take Care הוא על העיר שלי והחיבור שלי עם העבר שלי ובכל זאת אני מרגיש אשמה שאני לא מאוהב באחת הבנות האלה שדאגו לי עוד אז. עכשיו, אני בן 26, אני עם החברים שלי, אני עושה עבודות לאנשים, אני יוצר זיכרונות לאנשים שיימשכו כל החיים. אני לא צריך להיות מאוהב כרגע. אני לא צריך את הדברים האלה שאולי פעם חשבתי שאני צריך בשביל להרגיש נורמלי ולהרגיש צדקני כלפי עצמי. אני חושב שלראשונה באלבום אני מרוצה - לא מרוצה - אבל גאה במקום בו אני נמצא כאדם.
דרייק ציין כי לאלבומו הכפול של מרווין גיי משנת 1978, Here, My Dear (אנ') הייתה השפעה רבה על כיוונו המוזיקלי של האלבום לבלדות, בעדיפות על "ראפ ישיר". הוא החל להקליט את האלבום באולפנו הישן של גיי, Marvin's Room (אנ').[9][10][11] מאוחר יותר, סיפר בראיון ל-MTV, "האלבום הזה הוא לא עוד אלבום ראפ ישיר, אני לא אעשה לעולם אלבום ראפ ישיר. לא ככה נכנסתי לזה וזה אף פעם לא מה שאעשה. אני יוצר שירים עבור אנשים".[12] בנוסף, הוא דיבר על מרווין גיי בשנית, באומרו: "יש לי שאיפות להיות מרווין גיי בעורפי. אז אני רק רוצה לשיר על הניצחונות והבעיות בעולם באלבום אחד".[12] באותו הראיון, הוא הרחיב עוד על ההבדל בין Nothing Was the Same ל-Take Care, באומרו: "המוזיקה שאני עושה היא תמציתית יותר, ברורה יותר, הצלחתי להעביר את מחשבותי הרבה יותר טוב באלבום זה. Take Care הוא אלבום נהדר אבל הקשבתי לו והבנתי איפה אני יכול לעשות טוב יותר ואני חושב שהצלחתי טוב יותר באלבום הזה".[13]
הפקת Nothing Was the Same כוללת שימוש בלולאות כלי הקשה ופסנתר.[14] מפיקי האלבום ציינו כי השפעה נוספת נשאבה ממוזיקת טכנו מדטרויט ואמני מוזיקה אלקטרונית בריטים כגון ג'יימס בלייק.[15] במרץ 2012, דווח כי דרייק נמצא באולפן ההקלטות יחד עם הראפר 2 צ'יינז והמפיק המוזיקלי 40.[16] דרייק ציין כי הוא קיווה שהוא יוכל לעבוד יחד עם המפיק האנגלי ג'יימס xx (אנ') במהלך שהותו בבריטניה, באומרו כי הוא רוצה שתהיה לו "נוכחות גדולה יותר" באלבום.[1] המפיק האמריקאי ג'ייק ואן (אנ') הפיק שיר לדרייק, שבמקור היה אמור לצאת במסגרת הפסטיבל השנתי OVO Fest.[17] ב-26 ביוני 2012 פורסם סרטון ב-Vimeo בו דרייק מציג את השיר תוך עישון נרגילה.[18] בדצמבר 2012, המפיק והראפר האמריקאי יאנג צ'ופ (אנ') חשף כי הוא עבד על שיר יחד עם דרייק.[19] בנוסף לכך, הוא פרסם שני שירים להורדה בחינם, ביחד עם הזמר-יוצר ג'יימס פונטלרוי (אנ').[20][21]
בשנת 2013, נראה דרייק באולפן ההקלטות עם הראפר ג'יי זי, ויחד עבדו על השיר "Pound Cake".[22] ב-3 ביוני 2013, דרייק חשף את האורחת הראשונה באלבום, הזמרת-יוצרת ג'נה אייקו, ולאחר מכן אמר כי הוא היה לאחרונה באולפן הקלטות יחד עם הזמר אנתוני המילטון (אנ').[23] ב-15 ביוני 2013, דרייק חשף בתחנת הרדיו Hot 107.9 (אנ') כי הוא ביצע את תהליך ההקלטה הסופי של האלבום.[24] ב-3 בספטמבר 2013, דרייק חשף בטוויטר כי העבודה על המיקס והמאסטרינג של האלבום הסתיימה.[25]
ביולי 2013, דווח במגזין Complex (אנ') כי דרייק היה באולפן הקלטות יחד עם אמנים שונים, כגון פיוצ'ר, ריק רוס, ג'סטין טימברלייק, שאדיי, מיגוס, סאוקראטס (אנ'), TLC ומיגל, במהלך העבודה על האלבום.[26][27][28] בנוסף, דווח כי דרייק עבד עם מפיקים שונים במהלך שהותו באולפן, כגון היט-בוי, ג'אסט בלייז, צ'ילי גונזלס (אנ'), מייק ויל מייד איט, זייטובן (אנ'), בינק (אנ'), דיטייל, ג'יימס בלייק, סוויז ביטס (אנ') וטימבלנד.[29][30] ב-27 ביולי 2013, דרייק פרסם תמונה שלו ושל הזמר הקנדי דה ויקנד באולפן ההקלטות.[31]
באוגוסט 2013, דרייק סיפר למגזין רולינג סטון במהלך ראיון כי באלבומו הבא יהיו הופעות אורח של ג'יי זי וליל ויין, עם הפקה מוזיקלית של הדסון מוהוק.[32] בגיליון של חודש ספטמבר של המגזין, אישר דרייק כי המפיק הראשי של האלבום הוא 40, ומופיעות בו הפקות נוספות של היט-בוי, בוי-1דה, דיטייל והדסון מוהוק.[33] בנוסף, אישר כי עבד יחד עם הזמר ומפיק הפוסט-דאבסטפ ג'יימס בלייק.[34] רשימת הרצועות הסופית של האלבום הכילה הופעות אורח של ג'נה אייקו, מאג'יד ג'ורדן, סמפה, ג'יי זי, ביג שון ו-2 צ'יינז.[35]
ב-21 באוגוסט 2013 חשף דרייק כי עטיפת האלבום עוצבה על ידי הצייר האמריקאי קאדיר נלסון (אנ') מקרוליינה הדרומית, שעיצב את העטיפה של אלבומו של מייקל ג'קסון לאחר מותו, Michael.[36][37] בשתי הגרסאות של העטיפה נראים פרופילים שונים של דרייק; המהדורה הסטנדרטית מציגה את דרייק כילד ומהדורת הדלוקס מציגה את דרייק כמבוגר. הגרסה הצעירה של דרייק מעוטרת בתסרוקת אפרו ולגרסה המבוגרת שלו יש שרשרת מזהב.[38] שתי העטיפות מכילות בתוכן שמיים כחולים.[39] עטיפתו של האלבום הושוותה לאלו של Illmatic של נאז, Ready to Die (אנ') של הנוטוריוס בי. איי. ג'י. ו-Tha Carter III (אנ') של ליל ויין.[40][41] "מהי אותה עטיפת אלבום בעיניי, זו העובדה שאלו המחשבות הברורות והתמציתיות ביותר שלי מעכשיו, והזיכרון הטוב ביותר שלי אז", אמר דרייק, "שתי העטיפות יהיו זמינות זה לצד זה בחנויות, כך שהצרכנים עשויים לבחור איזה מהם הם רוצים".[42]
מעצב העטיפה, קאדיר נלסון, אמר ל-MTV: "דרייק רצה ציור חתימה, הוא לא רצה משהו שנראה כמו עטיפת אלבום היפ הופ. הוא רצה משהו שיהיה קצת יותר אמנותי ויש לו יותר משקל, אז עשיתי מספר סקיצות, וכשבררתי מה הוא אוהב, פסלתי את כולם ביחד". בנוסף, אמר כי הוא האזין למוזיקה של דרייק באולפן על מנת לקבל השראה, ונתן לדרייק ציור באיכות מלאה של עטיפת האלבום.[43] עטיפת האלבום זכתה בתואר עטיפת האלבום הרביעית הטובה ביותר משנת 2013 של מגזין Complex.[44] בנוסף, מגזין XXL דירג את העטיפה ברשימת עטיפות האלבומים הטובות ביותר משנת 2013.[45]
ב-22 ביוני 2013, דרייק הכריז כי האלבום עתיד לצאת בתאריך 17 בספטמבר באותה השנה באמצעות הטוויטר שלו.[46] יום לאחר מכן, הוציא את הטריילר הראשון לקידום האלבום, בו נראים דרייק וחבריו שותים אלכוהול עם פרס גראמי לאלבום הראפ הטוב ביותר שלו על אלבומו הקודם Take Care.[47] ב-21 באוגוסט 2013, תאריך יציאת האלבום נדחה בשבוע מ-17 בספטמבר ל-24 בספטמבר.[48] ב-10 בספטמבר 2013, דרייק הוציא את הטריילר השני לקידום האלבום, המכיל את השיר "Trophies", שהופק על ידי היט-בוי.[49] בסרטון נראים דרייק ופמלייתו נוהגים במכוניות יוקרה שונות כגון בנטלי, למבורגיני ובוגאטי, כשעל כולם דגלים קנדיים קטנים והם נוסעים ברחוב ריק.[50]
במרץ 2013, דרייק הציג שיר בשם "5AM in Toronto", המהווה המשך לשיר "9AM in Dallas" מתוך אלבום הבכורה של דרייק, Thank Me Later. באותו החודש, צילם וידאו קליפ לשיר, שפורסם ב-1 באפריל 2013.[51][52] ב-15 באפריל 2013, דרייק הוציא שני שירים נוספים, "No More Friends" (שנכלל באלבומו של די. ג'יי. חאלד, Suffering from Success) ו-"Girls Love Beyoncé"', שמכיל סימפול מתוך שירה של להקת דסטיניז צ'יילד, "Say My Name", ומכיל הופעת אורח של ג'יימס פונטלרוי (אנ').[21] ב-17 ביוני 2013, הודלף שיר של דרייק בשם "On My Way" אשר הוקלט בשנת 2010.[53] השיר מכיל אף הוא הופעת אורח של ג'יימס פונטלרוי.[54] ב-22 ביוני 2013, דרייק הוציא ארבעה שירים לסטרימינג באמצעות האתר הרשמי שלו, בהם שיתופי פעולה עם ג'יי קול, PartyNextDoor ומיגוס, ושיר בשם "The Motion".[46][55] בנוסף, אושר כי שירים אלו יצאו על מנת לקדם את האלבום בלבד, ולא יופיעו ברשימת הרצועות שלו.[56] אף על פי כן, "The Motion" נכלל כרצועת בונוס במהדורת ה-Best Buy של האלבום.[57]
ב-18 ביוני 2013, דרייק הכריז על סיבוב הופעות אשר נתמך על ידי האלבום ויתחיל ב-25 בספטמבר 2013 בפורטלנד, אורגון. בסיבוב ההופעות, שנקרא Would You Like a Tour?, התארחו הזמרים פיוצ'ר, מיגל ו-PartyNextDoor מ-OVO סאונד.[58] בחודשים שקדמו לצאת האלבום, דרייק הופיע על שערים של שלל מגזינים, כגון בילבורד, GQ ו-XXL.[59][60] ב-20 בספטמבר 2013, דרייק הודיע כי דחה את סיבוב ההופעות Would You Like a Tour? בעקבות "לוח חזרות אינטנסיבי ודרישות הפקות טכניות שיהיו חלק מהמופע". סיבוב ההופעות נדחה ל-19 באוקטובר עד ל-16 בדצמבר.[61]
בינואר 2013, דרייק נצפה מצלם וידאו קליפ לשיר חדש בשם "Started from the Bottom", שבוים על ידי דיירקטור X (אנ').[62] מאוחר יותר, דרייק הכריז כי יוציא את השיר כסינגל הראשון מתוך אלבומו השלישי, ביום של טקס פרסי גראמי ה-55 (אנ').[63] למרות זאת, השיר יצא לאור ב-1 בפברואר, תשעה ימים לפני המועד המתוכנן, ופורסם בחנות האייטונס חמישה ימים לאחר מכן.[7] ב-10 בפברואר 2013 פורסם הווידאו קליפ של השיר.[64] השיר נכנס למצעדים של מדינות רבות, והגיע בשיאו למקום השישי במצעד הבילבורד הוט 100.[65] איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי העניק לשיר את תואר הפלטינה הכפולה, על מכירות של 2,000,000 עותקים בארצות הברית.[66]
ב-4 באוגוסט 2013, נחשף כי דרייק יוציא בקרוב את הסינגל השני מתוך האלבום, שנקרא "Hold On, We're Going Home",[67][68] עם הופעת אורח של מאג'יד ג'ורדן והפקה מוזיקלית של נואה "40" שביב וניינטין85, ויצא לאור בחנות האייטונס ב-7 באוגוסט.[69] ב-24 בספטמבר 2013, בסמוך לצאת האלבום, פורסם הווידאו קליפ הנלווה ל-"Hold On, We're Going Home".[70] השיר הגיע בשיאו למקום הרביעי במצעד הבילבורד הוט 100 ולמקום החמישי במצעד הקנדה הוט 100.[65][71]
דרייק פרסם שיר מתוך האלבום בשם "All Me" באמצעות SoundCloud ב-1 באוגוסט 2013. השיר מכיל הופעות אורח של הראפרים 2 צ'יינז וביג שון, והוא הופק על ידי קיי ויין (אנ').[72][73][74] ב-24 בספטמבר, תאריך צאתו של האלבום בארצות הברית, השיר נשלח לרדיו האורבני כסינגל השלישי מתוך האלבום.[75] השיר הגיע בשיאו למקום ה-20 במצעד הבילבורד הוט 100.[65]
ב-12 בספטמבר 2013, דרייק הוציא את "Wu-Tang Forever", כסינגל השיווקי השני מתוך האלבום, לצד הזמנה מוקדמת של האלבום Nothing Was the Same בחנות האייטונס. השיר הוא אזכור להרכב וו טאנג קלאן ואלבומם הכפול, Wu-Tang Forever, משנת 1997. השיר מכיל בתוכו גם סימפול של השיר "It's Yourz" מתוך האלבום.[76][77] לאחר הוצאת האלבום, חבר הרכב הוו-טאנג קלאן יו-גוד (אנ') סיפר למגזין Vibe (אנ') כי חברי ההרכב, הכוללים, בין היתר, אותו ואת מת'וד מן, הקליטו רמיקס לשיר.[78]
"Pound Cake / Paris Morton Music 2" משמש כסגיר האלבום ומכיל בתוכו שני שירים, "Pound Cake" בהשתתפות הראפר ג'יי זי ו-"Paris Morton Music 2", שיר המשך לשיר "Paris Morton Music". "Pound Cake" מכיל בתוכו סימפול של השיר "C.R.E.A.M." של וו טאנג קלאן. "Pound Cake" נשלח לרדיו האורבני בבריטניה ב-26 בספטמבר 2013 כסינגל הרביעי מתוך האלבום.[79] השיר הגיע בשיאו למקום ה-65 במצעד הבילבורד הוט 100.[65]
ב-29 באוקטובר 2013, "The Language" נשלח לרדיו המיינסטרים האורבני כסינגל החמישי מתוך האלבום.[80] השיר זכה לביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה, כשאחת מהן הגיעה מניק קאטוצ'י מאנטרטיינמנט ויקלי, שדירג את השיר, לצד "Hold On, We're Going Home", כאחד השירים הטובים ביותר באלבום.[81] אריקה רמירז מבילבורד ציינה כי דרייק החזיר את עצמו "ביהירות" למשחק הראפ עם השיר, וטענה כי השיר "פונה בצורה אגרסיבית" כלפי שיר הדיס האחרון של קנדריק לאמאר.[82] טענה זאת הוכחשה מאוחר יותר על ידי הראפר בירדמן, אחד מכותבי השיר, שלפני צאת האלבום טען ב-MTV כי השיר לא כיוון כלפי לאמאר.[83] השיר הגיע בשיאו למקום ה-51 במצעד הבילבורד הוט 100 ואל המקום ה-13 במצעד שירי ה-R&B\היפ הופ.[65][84]
ב-31 באוגוסט 2013, השיר "Too Much" נשלח לרדיו האורבני העכשווי בבריטניה כסינגל השישי מתוך האלבום.[85] ב-11 בנובמבר 2013, פורסם וידאו קליפ עבור השיר "Worst Behavior",[86] שנשלח ב-9 ביוני 2014 לרדיו האורבני העכשווי בבריטניה אף הוא, כסינגל השביעי מתוך האלבום.[87]
דירוגים מקצועיים | |
---|---|
ציונים משוקללים | |
מקור | ציון |
AnyDecentMusic? | 7.5/10[88] |
Metacritic | 79/100[89] |
ציוני ביקורות | |
מקור | ציון |
AllMusic | [9] |
The A.V. Club | B+[90] |
שיקגו טריביון | [81] |
אנטרטיינמנט ויקלי | A[82] |
הגרדיאן | [91] |
לוס אנג'לס טיימס | [92] |
NME | 5/10[93] |
פיצ'פורק | 8.6/10[94] |
רולינג סטון | [95] |
ספין | 7/10[96] |
Nothing Was the Same זכה בעיקר לביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה המקצועיים. ב-Metacritic, קיבל האלבום ציון ממוצע של 79, בהתבסס על 33 ביקורות.[89] אתר דירוגי האלבומים AnyDecentMusic? (אנ') העניק לאלבום ציון של 7.5 נקודות מתוך עשרה, בהתבסס על הערכתו על קונצנזוס המבקרים.[88] מבקרי המוזיקה שיבחו בעיקר את יכולותו של דרייק לאזן בין הדמות הציבורית שלו לחייו הפרטיים באמצעות המוזיקה, ואת גישתו הייחודית למוזיקת ההיפ הופ על ידי הצגת פגיעות רגשיות שחווה באופן אותנטי.[97]
ניק קאטוצ'י מאנטרטיינמנט ויקלי כתב כי Nothing Was the Same "מתמסר עם התגלות, אבסורדים ושפע של סוערות, אבל הכל מספוא לדיוקן ההיפר-ריאליסטי של אוברי דרייק גרהאם, ולא לאיזה טקס הכתרה".[82] אליסה גרנדר מ-USA Today ציינה כי דרייק "ממשיך ללהטט בחוצפה עם דשנים, אם כי הוא נשמע יותר מועצם".[98] סימון ווזיק-לבינסון מרולינג סטון כתב: "כעבור זמן מה, הווידויים שלו מתחילים להישמע כמו התגאות ערמומית בכל הלבבות היפים שהוא שבר. ואולי הוא רוצה שתראו את הסתירה הזו. אחרי הכל, הסתרת פגמיו מעולם לא הייתה הסגנון של דרייק - הם כל העניין".[95]
ג'ייסון גריני מפיצ'פורק שיבח את האלבום ותיאר אותו כ"ניסוי הנועז ביותר של דרייק ו-40 עד כה באיזה מרחק הם יכולים לדחוף את הצליל שלהם פנימה; הרבה מהאלבום נשמע כמו חור שחור של כל ההפקות של שנות ה-40 המוקדמות שנשאבות למרכז. מעברים בין שיר לשיר, שתמיד היו נמסים ומטושטשים, הם רעיוניים מתמיד".[94] בשיקגו טריביון, מבקר המוזיקה גרג קוט (אנ') ציין כי "השליטה הגוברת של דרייק לא רק בחרוזים, אלא בטון, ניכרת בקלות".[81] אריק דיפ מ-XXL ציין כי הרצון של דרייק באלבום הוא "לתפוס את המקום כחדשן".[99] בונסו טומפסון מ-Vibe (אנ') הרגיש שבעוד ש-Nothing Was the Same אינו "אלבום קלאסי", "הישגיו עשויים בסופו של דבר להיות מרכזיים יותר. מוזיקת ההיפ-הופ לא טושטשה ונמתחה עד כדי כך מאז 808s & Heartbreak של קניה".[100]
אוואן ריטלבסקי מ-The A.V. Club הגיע למסקנה כי "אם Nothing Was the Same לא מהדהד בצורה עקבית כמו Take Care, זה כי דרייק והשותף הביתי שלו נואה "40" שביב נראים לעיתים מסתפקים בביקור בנופים הקוליים של אותו אלבום במקום לחצוב חדשים".[90] טים סנדרה מ-AllMusic כתב כי האלבום "אינו מציג כמויות גדולות של צמיחה", אם כי שיבח את אופיו המוזיקלי של האלבום ותוכנו הלירי.[9] רנדל רוברטס מלוס אנג'לס טיימס הרגיש שהאלבום "מוצף אפילו בסטנדרטים העצמיים של דרייק, ומאשר שהעובדה שהם משווקים היטב וחביבים למערב התיכון לא הופך יומנים פנימיים למרתקים לחלוטין".[92] אהרון מתיוס מ-Exclaim! שיבח את האלבום כ"אלבום ראפ ראלי מאתגר ובלתי מתפשר", ולמרות זאת "מכביד מעט על ידי נקודת המבט של הכתיבה ההולכת וגדלה של הראפר".[101]
בסוף שנת 2013, Nothing Was the Same נכלל ברשימות רבות הכוללות את האלבומים הטובים ביותר שיצאו באותה השנה. מגזין XXL העניק לאלבום את תואר האלבום הטוב ביותר מ-2013, והוסיף כי "הגנרל של OVO נמצא בנקודה הגבוהה ביותר בקריירה שלו, ומשכלל את נוסחת השירה והראפ שלו הנושאת את האלבום באמת מההתחלה ועד הסוף. עם 40 בפינה שלו, הצמד ביצע רמות חזקות יותר של הצליל הכהה והשופע שלהם שהפך לזיהוי בקלות. הקיצוצים המשכנעים - "From Time", "Too Much", "Hold On, We're Going Home" - כמו גם המנונים ברורים כמו "Started from the Bottom" ו-"Worst Behavior" מציגים קפיצות צמיחה".[102] Complex העניק לאלבום את תואר האלבום השני הטוב ביותר משנת 2013, באומרו: "זה היה אחד האלבומים הצפויים של השנה, ואחד שבעצם עמד בהייפ. ל-Nothing Was the Same אולי לא היה מפיק אגדי בהישג יד כדי "למזער" את הצליל שלו, אבל הוא מזער את הדיון מי הוא כוכב הראפ הפופולרי ביותר בעולם כרגע".[103] ניק קאטוצ'י מאנטרטיינמנט ויקלי דירג את האלבום אף הוא במקום השני ברשימת סוף השנה של שנת 2013, באומרו: "כשהוא מצליח להתגמש - כמו ב-'Worst Behavior', עם הבסיס של רוב גולדברג; ה-smackdown של האם-סי "The Language"; והשיר המהפנט "Started from the Bottom" - הוא בטוח בעצמו ללא רבב. אך מחשבותיו חסרות המנוחה מחזיקות את המוזיקה האלגנטית כאן מתוחה".[104] האלבום דורג במקום ה-14 ברשימת 50 האלבומים הטובים ביותר מ-2013 של המגזין רולינג סטון, שם נכתב כי "דרייק הוא הראפר של העם, ילד חכם שסכסך עם תהילתו, לבו, משפחתו, הכל למעט עוצמת המיקרופון שלו. אבל מה שהופך את המסע הפנטסטי הבודד שלו לעניין זה המשקל הרגשי שלו, שמקבל הגברה מכריעה מהמקצבים של נואה "40" שביב".[105]
הגרדיאן דירג את האלבום במקום ה-31 ברשימת ארבעים האלבומים הטובים ביותר מ-2013.[106] Exclaim! (אנ') דירג את האלבום כאלבום ההיפ הופ השלישי הטוב ביותר מ-2013.[107] Slant Magazine דירג את האלבום כאלבום התשיעי הטוב ביותר מ-2013, באומרו: "דרייק, המאסטר הקנדי לראפ עם וידויים, חותך את הקווים החדים הרגילים, וקינותיו מעולם לא הרגישו כל כך ידיעות, ולא מכוונות יותר. הוא לא זקוק לקומץ מהראפרים האורחים, והוא גם לא רוצה את אהדתנו - רק את ההזדמנות לתת לנו גזים באוזניים רכות, מה שהוא עושה כמעט בכל רצועה".[108] האלבום דורג על ידי Consequence of Sound במקום ה-19 ברשימת 50 האלבומים הטובים ביותר מ-2013.[109] Stereogum דירג את האלבום במקום ה-28 ברשימת 50 אלבומי השנה.[110] מגזין פיצ'פורק דירג את האלבום כהאלבום ה-41 הטוב ביותר מהעשור "עד כה" - בין השנים 2010 ל-2014.[111] האלבום נכלל במספר רשימות שפרסמו גופי תקשורת שונים לסיכום האלבומים הטובים ביותר לשנת 2013, וסיכום האלבומים של העשור השני של המאה ה-21. בילבורד דירג את האלבום במקום ה-45 ברשימתם "100 האלבומים הטובים ביותר של שנות ה-2010".[5]
ארגון | דירוג | מיקום | מקור |
---|---|---|---|
בילבורד | 100 אלבומי הראפ הגדולים בכל הזמנים: רשימת צוות | 53 | [112] |
שנה | טקס | קטגוריה | תוצאה | מקור |
---|---|---|---|---|
2014 | פרסי ההיפ הופ של ה-BET | אלבום השנה | זכייה | [113] |
פרסי גראמי | אלבום הראפ הטוב ביותר | מועמדות | [114] | |
פרסי ג'ונו | אלבום השנה | מועמדות | [115] | |
הקלטת הראפ הטובה ביותר | זכייה | |||
פרס המוזיקה של פולאריס | זוכים שונים | [116] | ||
פרסי המוזיקה של סול טריין | האלבום הטוב ביותר של השנה | מועמדות | [117] |
האלבום הגיע היישר אל המקום הראשון במצעד הבילבורד 200, עם מכירות של 658,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו. האלבום היה לאלבום השני המצליח ביותר במכירות בשבוע הראשון לצאתו לשנת 2013 בזמן צאתו. בנוסף, האלבום הוא אלבום ההיפ הופ בעל מספר המכירות הרב ביותר בשבוע הראשון לצאתו מאז Tha Carter IV של ליל ויין משנת 2011.[118] בשבוע השני לצאתו, האלבום נמכר ב-148,000 עותקים נוספים.[119] בשבוע השלישי, הוא נמכר ב-83,000 עותקים נוספים.[120] בשבוע הרביעי המשיך האלבום להישאר בחמישייה הפותחת במצעד הבילבורד 200, ומכר כ-58,000 עותקים נוספים.[121] האלבום מכר 1,344,000 עותקים בשנת 2013 בארצות הברית סך הכל, מה שהופך אותו לאלבום השביעי הנמכר ביותר באותה השנה.[122] ב-2 באפריל 2018 הוענק לאלבום תואר הפלטינה המרובעת מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי, על מכירות ויחידות שקולות לאלבום של למעלה מ-4,000,000.[123] נכון לאוגוסט 2016, האלבום מכר 1,783,000 עותקים בארצות הברית.[124]
האלבום הגיע היישר אל המקום השני במצעד האלבומים הבריטי ונמכר ב-61,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו. זו הייתה הופעת הבכורה הגבוהה ביותר של דרייק במצעד, והאלבום היה לאלבום ההיפ הופ הנמכר ביותר בשנת 2013, בעת צאתו לאור.[125] האלבום הגיע היישר אל המקום הראשון במצעדי האלבומים בקנדה ובדנמרק, והגיע לחמישייה הפותחת במצעדי האלבומים באוסטרליה, ניו זילנד ואירלנד.[126][127][128][129][130] האלבום מכר 108,000 עותקים בקנדה בשנת 2013.[131]
כל הקרדיטים שלהלן לקוחים מהחוברת הדיגיטלית של האלבום.[132]
Nothing Was the Same | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מס' | שם | כותב(ים) | מפיק(ים) | משך | |||||
1. | Tuscan Leather | אוברי גראהם, אנתוני פלמן, נואה שביב, דייוויד פוסטר, לינדה תומפסון | 40 | 6:06 | |||||
2. | Furthest Thing | גראהם, פלמן, שביב, מרווין תומאס, אדריאן אקלסטון | 40, האגלר, ג'ייק ואן[א] | 4:27 | |||||
3. | Started from the Bottom | גראהם, שביב, ויליאם קולמן | מייק זומבי, 40[ב] | 2:53 | |||||
4. | Wu-Tang Forever | גראהם, פלמן, שביב, ג'רמי רוז, דניס קולס, רוברט דיגס, למונט הוקינס, ג'ייסון האנטר, קורי וודס, ת'ור בלדורסון, מאטס ביאורקלין, יורג'ן קודולטש | 40 | 3:37 | |||||
5. | Own It | גראהם, שביב, פלמן, נואל פישר, אנדרה פרוקטור | דיטייל, 40[ב] | 4:11 | |||||
6. | Worst Behavior | גראהם, פלמן, פישר, דקורי נטצ'ה | די ג'יי דהי | 4:30 | |||||
7. | From Time(בהשתתפות ג'נה אייקו) | גראהם, שביב, ג'נה צ'ילומבו, ג'ייסון בק | 40 | 5:22 | |||||
8. | Hold On, We're Going Home(בהשתתפות מאג'יד ג'ורדן) | גראהם, שביב, מאג'יד אל מסקטי, ג'ורדן אולמן, פול ג'פריז | מאג'יד ג'ורדן, ניינטין85, 40[א] | 3:51 | |||||
9. | Connect | גראהם, פלמן, שביב, קנזה סמיר, רוס ריצ'רד | 40, הדסון מוהוק | 4:56 | |||||
10. | The Language | גראהם, פלמן, מתיו סמואלס, אלן ריטר, אנדרסון הרננדז, בריאן ויליאמס | בוי-1דה, ריטר,[ב] וינילז[א] | 3:44 | |||||
11. | 305 To My City(בהשתתפות דיטייל) | גראהם, פישר, פרוקטור | דיטייל | 4:15 | |||||
12. | Too Much(בהשתתפות סמפה) | גראהם, ג'פריז, סמפה סיסיי, אמילי הייני | ניינטין85, סמפה | 4:21 | |||||
13. | Pound Cake / Paris Morton Music 2(בהשתתפות ג'יי זי) | גראהם, וודס, וודס, שון קרטר, פלמן, סמואלס, פישר, מתיו בורנט, ג'ורדן אוונס, פרוקטור, קולס, דיגס, גרי גרייס, הוקינס, אייזק הייז, האנטר, ראסל ג'ונס, דייוויד פורטר, קליפורד סמית' | בוי-1דה, אוונס | 7:13 | |||||
משך כולל: |
59:22 |
Nothing Was the Same — מהדורת דלוקס | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מס' | שם | כותב(ים) | מפיק(ים) | משך | |||||
14. | Come Thru | גראהם, פלמן, שביב, נואל "גאדג'ט" קמפבל | 40 | 3:56 | |||||
15. | All Me(בהשתתפות 2 צ'יינז וביג שון) | גראהם, פלמן, ז'אק צ'ארלס, מוריס איוויין, שון אנדרסון, טאוהיד אפס, דויין וייר, אלברט לוסיין וילמץ | קיי ויין, 40[ב] | 4:31 | |||||
משך כולל: |
67:53 |
Nothing Was the Same — מהדורת Best Buy | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מס' | שם | כותב(ים) | מפיק(ים) | משך | |||||
16. | The Motion | גראהם, שביב, סיסיי | סמפה, 40 | 4:01 |
ביאורים
סימפולים
כל הקרדיטים שלהלן לקוחים מ-AllMusic וחוברת האלבום.[133][134]
מצעדים ודירוגים (2013)
| ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
אוסטריה | Ö3 אוסטריה טופ 40 | 25[135] |
אוסטרליה | מצעד האלבומים האוסטרלי | 2[136] |
איטליה | מצעד האלבומים האיטלקי | 66[137] |
אירלנד | מצעד האלבומים האירי | 4[138] |
ארצות הברית | בילבורד 200 | 1[139] |
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ | 1[140] | |
גרמניה | GfK – טופ 100 | 14[144] |
דנמרק | היטליסטן | 1[145] |
הולנד | מצעד 100 האלבומים ההולנדיים | 8[146] |
הממלכה המאוחדת | מצעד האלבומים הבריטי | 2[142] |
מצעד אלבומי ה-R&B | 1[143] | |
ולוניה | אולטראטופ 40 | 28[141] |
נורווגיה | VG-lista | 13[147] |
ניו זילנד | המצעד הניו זילנדי הרשמי | 4[148] |
ספרד | PROMUSICAE | 91[149] |
פלנדריה | אולטראטופ 50 | 11[141] |
צרפת | SNEP | 11[150] |
קנדה | מצעד האלבומים הקנדי | 1[151] |
שוודיה | סוורייטופליסטן | 10[152] |
שווייץ | המצעד השווייצרי | 11[153] |
מצעדי סוף שנה (2013)
| ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
אוסטרליה | מצעד האלבומים האוסטרלי | - |
מצעד האלבומים האורבניים | 14[161] | |
ארצות הברית | בילבורד 200 | 11[158] |
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ | 3[159] | |
מצעד אלבומי הראפ | 1[160] | |
הממלכה המאוחדת | מצעד האלבומים הבריטי | 53[157] |
פלנדריה | אולטראטופ 50 | 160[154] |
קנדה | מצעד האלבומים הקנדי | 19[155] |
שוודיה | סוורייטופליסטן | 78[156] |
מצעדי סוף שנה (2014)
| ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
אוסטרליה | מצעד האלבומים האוסטרלי | - |
מצעד האלבומים האורבניים | 37[162] | |
ארצות הברית | בילבורד 200 | 25[163] |
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ | 3[164] | |
מצעד אלבומי הראפ | 2[165] | |
שוודיה | סוורייטופליסטן | 89[166] |
מצעדי סוף שנה (2015)
| ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
אוסטרליה | מצעד האלבומים האוסטרלי | - |
מצעד האלבומים האורבניים | 100[167] | |
ארצות הברית | בילבורד 200 | 69[168] |
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ | 79[169] | |
דנמרק | היטליסטן | 88[170] |
מצעדי סוף שנה (2016)
| ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
ארצות הברית | בילבורד 200 | 68[171] |
דנמרק | היטליסטן | 86[172] |
מצעדי סוף שנה (2017)
| ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
ארצות הברית | בילבורד 200 | 105[173] |
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ | 91[174] |
מצעדי סוף שנה (2018)
| ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
ארצות הברית | בילבורד 200 | 111[175] |
מצעדי סוף שנה (2020)
| ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
ארצות הברית | בילבורד 200 | 159[176] |
מצעדי סוף שנה (2023)
| ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
ארצות הברית | בילבורד 200 | 153[177] |
מצעדי עשור (2010–2019)
| ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
ארצות הברית | בילבורד 200 | 72[178] |
אזור | תואר | מכירות |
---|---|---|
אוסטרליה (ARIA)[179] | פלטינה | 70,000 |
ארצות הברית (RIAA) | 6× פלטינה | 6,000,000 |
דנמרק (IFPI Denmark) | פלטינה | 20,000 |
הממלכה המאוחדת (BPI) | פלטינה | 300,000 |
קנדה (Music Canada) | 3× פלטינה | 240,000 |
שוודיה (GLF) | זהב | 20,000 |
סיכום | ||
בכל העולם | — | 6,650,000 |
אזור | תאריך יציאה | חברות תקליטים | פורמט | מקור |
---|---|---|---|---|
אוסטרליה | 20 בספטמבר 2013 | ריפבליק • קאש מאני | תקליטור • הורדה דיגיטלית | [180] |
בלגיה | [181] | |||
דנמרק | [180] | |||
צרפת | [182] | |||
גרמניה | [183] | |||
אירלנד | [184] | |||
איטליה | [185] | |||
הולנד | [186] | |||
ניו זילנד | [187] | |||
נורווגיה | [188] | |||
ספרד | [189] | |||
שוודיה | [190] | |||
שווייץ | [191] | |||
בריטניה | [192] | |||
קנדה | 24 בספטמבר 2013 | ריפבליק • יאנג מאני • קאש מאני | [193] | |
ארצות הברית | [194] |
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: numeric names: authors list (link)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
דרייק | ||
---|---|---|
אלבומי אולפן | Thank Me Later • Take Care • Nothing Was the Same • Views • Scorpion • Certified Lover Boy • Honestly, Nevermind • Her Loss (עם 21 סבאג') • For All the Dogs (Scary Hours Edition) | |
אוספים | We Are Young Money • Young Money: Rise of an Empire • Care Package | |
מיני-אלבומים | So Far Gone • Scary Hours • The Best in the World Pack • Scary Hours 2 | |
מיקסטייפים | Room for Improvement • Comeback Season • So Far Gone • If You're Reading This It's Too Late • What a Time to Be Alive (עם פיוצ'ר) • More Life • Dark Lane Demo Tapes | |
סיבובי הופעות | America's Most Wanted Tour • Away from Home Tour • Club Paradise Tour • Would You Like a Tour? • Drake vs. Lil Wayne • Summer Sixteen Tour • Boy Meets World Tour • Aubrey & the Three Migos Tour |
פרס ה-BET לאלבום ההיפ-הופ הטוב ביותר | |
---|---|
|