אוברטין
| |||
 | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 איוואנו-פרנקיבסק | ||
| גובה | 294 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 3,034 (1 בינואר 2019) | ||
| קואורדינטות | 48°42′N 25°10′E / 48.700°N 25.167°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
  | |||
אוברטין (באוקראינית: Обертин, בפולנית: Obertyn, ביידיש: אבערטין) היא עיירה במחוז איוואנו-פרנקיבסק שבמערב אוקראינה, במחוז משנה טלומאץ', אשר עד השואה התקיימה בה קהילה יהודית.
תולדות העיירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-22 באוגוסט 1531 נערך בסמוך לעיירה "קרב אוברטין", בין כוחותיהם של הנסיך המולדבי פטרו ררש ושל מלך פולין זיגמונט סטארי, אשר הסתיים בניצחון פולני ובכיבוש מחדש של חבל פוקוטיה.
במאה ה-18 הייתה העיירה בבעלות פרטית של האצולה, ונודעה בירידי השוורים שהתקיימו בה. במאות ה-19 וה-20 שימשה מרכז מסחר ומלאכה ליישובים החקלאיים שסביבה.
בעקבות הכיבוש הרוסי במלחמת העולם הראשונה נפגעה כלכלת העיירה ואוכלוסייתה הצטמצמה.
יהודי אוברטין
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיירה הוא מסוף המאה ה-17. בשנת 1765 הוקם בעיירה בית ספר יהודי מיסודו של הרץ הומברג, ובשנת 1895 הוקם בית ספר מיסודו של הברון הירש.
במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 כיהנו בעיירה רבנים לבית גרוס, אשר הראשון מבינם היה יצחק משה גרוס, שכיהן עד פטירתו בשנת 1865. בשנת 1920 מונה לכהן כרב העיירה אברהם שפירא.
על אף הצביון החרדי של תושבי העיירה, פעלו בה גם תנועות ציוניות, ובשנות השלושים פעל בה בית ספר עברי. טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיירה קרוב ל-1,200 יהודים, כרבע מסך תושביה.
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 בספטמבר 1939 נכנסו לעיירה כוחות הצבא האדום, ועם כניסתם פורקו מוסדות הקהילה וארגוניה. לראש מועצת העיירה מונה משה רוזנשטוק. עם צאת הסובייטים מהעיירה ביוני 1941, החלו בסביבתה פרעות של האוקראינים ביהודים, ובהשפעת מספר אוקראינים בעיירה נמנע טבח שתוכנן גם בה.
ב- 2 ביולי 1941 נכנס לעיירה הצבא ההונגרי. בתקופה זו עברו דרכה אלפי עקורים יהודים מתחומי הונגריה אל מעבר לנהר דניסטר, שם נרצחו.
באוגוסט 1941 עבר השלטון בעיירה לידי הגרמנים, ועד מהרה פרסמו גזרות נגד היהודים, כגון חובת ענידת סרט מגן דוד על הזרוע, איסור מסחר ומלאכה, איסור יציאה מהעיירה ועבודות כפייה על כל הגברים בני 14 ומעלה.
הגרמנים השחיתו את בית הכנסת בעיירה, תוך שאילצו את רב העיירה ונכבדי הקהילה לרקוד מסביב למדורה בה שרפו את ספרי התורה.
בעיירה הוקם יודנרט, בראשותו הועמד מוניו ליטוואק, אשר עסק בהעברת רכוש וכסף לגרמנים ולאוקראינים, ובמסירת גברים לעבודות כפייה. החל מסתיו 1941 הוחמרו תנאי הקיום של היהודים בעיירה, ובמיוחד של כמה עשרות פליטים מהונגריה, שהצטופפו בבית המרחץ של העיירה ברעב ובקור.
בפברואר 1942 נלקחו מהעיירה כמה יהודים שהואשמו בקומוניזם לקולומיאה, ושם נרצחו, וביום 10 באפריל 1942 צוו כל יהודי העיירה לעבור בתוך ארבעה ימים לגטו קולומיאה. לאחר העקירה הוכרזה העיירה "נקייה מיהודים", והאוקראינים בזזו את רכוש היהודים שנותר בה.
כ-600 יהודים שהגיעו לעיירה עד אוגוסט 1942 צוו ביום 6 בספטמבר לעבור להורודנקה, ומשם שולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. כ- 120 יהודים הסתתרו בסביבת העיירה וביער חוצימיז', אך רבים מהם נתפסו, והוצאו להורג על ידי המשטרה האוקראינית.
ביום 30 במרץ 1944 שבו לעיירה כוחות הצבא האדום. היחידים ששרדו מהקהילה היהודית בעיירה הם 11 מבין המגויסים לצבא האדום, 28 יהודים שפנו לברית המועצות ו- 36 יהודים שהסתתרו בסביבת העיירה ולא נתפסו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אוברטין באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "אוברטין", באתר השטעטל הווירטואלי
- "אוברטין", באתר JewishGen (באנגלית)
- די געשיכטע פון שטעטעל אבערטין און זיינע אידען (ביידיש)
- Krystyna Carmi, The Strange Ways of Providence in my Life (באנגלית)
אוברטין (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
