אוהיו (BB-12)
 | |
| USS אוהיו במעגן | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 צי ארצות הברית |
| סדרה | מיין |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Union Iron Works  |
| הוזמנה | 22 באפריל 1898 |
| תחילת הבנייה | 18 במאי 1901 |
| הושקה | 28 בדצמבר 1901 |
| תקופת הפעילות | 4 באוקטובר 1904 – יולי 1919 (כ־14 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה במרץ 1923 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 12,560 טון, מרבי: 13,900 טון |
| אורך | 120.04 מטר |
| רוחב | 22.02 מטר |
| שוקע | 7.24 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 561 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 10,480 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 12 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 16,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
חגורת שריון: 8–11 אינץ' (203–279 מ"מ) ברבטות: 12 אינץ' (305 מ"מ) צריחים: 12 אינץ' (305 מ"מ) קזמטים: 6 אינץ' (152 מ"מ) מגדל הניווט: 10 אינץ' (254 מ"מ) |
| חימוש |
4 תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) 16 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) 8 תותחי 3 פאונד 47 מ"מ (1.9 אינץ') 6 תותחי 1 פאונד 37 מ"מ (1.46 אינץ') 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
אוניית המערכה אוהיו (BB-12), הייתה אוניית מערכה השלישית מסדרת מיין, והספינה השלישית של צי ארצות הברית שנקראה לכבוד המדינה ה-17. היא הונחה במספנת יוניון איירון וורקס בסן פרנסיסקו באפריל 1899, הושקה במאי 1901 והוכנסה לשירות בצי באוקטובר 1904. היא הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) ויכלה להפליג במהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש).
אוהיו שירתה בתחילה בצי האסייתי, מ-1905 עד 1907, וכשחזרה לארצות הברית. בדצמבר אותה שנה, היא הצטרפה לצי הלבן הגדול לשייט העולמי שלו, שנמשך עד תחילת 1909. היא שירתה בצי האטלנטי במשך ארבע השנים הבאות תוך ניהול שגרת אימונים בזמן שלום. בשנת 1914, היא נשלחה למקסיקו כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים במדינה במהלך המהפכה המקסיקנית. היא שירתה כספינת אימונים במהלך מעורבותה של ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה מ-1917 עד 1918. לאחר המלחמה, אוהיו שכבר הייתה מיושנת לחלוטין, הוצאה משירות ביולי 1919, ובסופו של דבר נמכרה לגריטה במרץ 1923 תחת תנאי הסכם הצי של וושינגטון.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקונגרס של ארצות הברית העביר תוכנית בנייה ימית גדולה בתגובה לפרוץ מלחמת ארצות הברית–ספרד ב-1898; התוכנית כללה שלוש אוניות מערכה חדשות, שהיו אמורות להפוך לסדרת מיין. הסדרה שילבה כמה פיתוחים טכנולוגיים משמעותיים, לרבות תותחים ראשיים בקליבר קטן יותר שהשתמשו באבק שרפה נטול עשן כדי להשיג מהירות לוע גדולה יותר (ובכך עוצמת חדירה גדולה יותר), שריון מוצק של קרופ שהיה חזק יותר משריון הארווי ששימש בכלי שיט קודמים, ודוודי צינור מים שסיפקו יותר כוח למנועים.
אוהיו הייתה באורך כולל של 393 רגל 11 אינץ' (120.07 מטרים), רוחב של 72 רגל 3 אינץ' (22.02 מטרים) ושוקע של 23 רגל 9 אינץ' (7.24 מטרים). ההדחק הסטנדרטי של האונייה היה 12,362 טונות ארוכות (12,560 טונות) וההדחק המרבי היה 13,700 טונות ארוכות (13,900 טונות). האונייה הונעה על ידי מנועי קיטור תלת דרגתיים בדירוג של 16,000 כוחות סוס (12,000 קילוואט), שהניעו שני מדחפים. קיטור סופק על ידי שנים עשר דוודי Thornycroft המופעלים על ידי פחם, אשר נפלטו לשלוש ארובות. מערכת ההנעה העניקה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). כפי שנבנתה, הותקנו לה תרנים צבאיים כבדים, אך אלה הוחלפו במהירות בתרני כלוב ב-1909. היה לה צוות של 561 קצינים ומלחים, שגדל ל-779–813.
האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) /40 קליבר בשני צריחי תותחים תאומים על קו האמצע, מקדימה ומאחורה. הסוללה המשנית כללה 16 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) /50 קליבר Mark 6, אשר הונחו בקזמטים בגוף האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה שישה תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) /50 קליבר המורכבים בקזמטים לאורך דופן הגוף, שמונה תותחי 3 פאונד ושישה תותחי 1 פאונד. כפי שהיה מקובל עבור אוניות ראשה של התקופה, היא נשאה שני צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מילימטרים), שקועים בגוף שלה בצד הרוחב.
חגורת השריון הראשית של אוהיו הייתה בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים) מעל מחסני התחמושת וחללי מכונות ההנעה ובעובי 8 אינץ' (203 מילימטרים) במקום אחר. לצריחי תותחי הסוללה הראשיים היו חזיתות בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים), והברבטות התומכות היו בעלי אותו עובי של חיפוי שריון בצדדים החשופים. הסוללה המשנית הייתה מוגנת עם שריון בעובי 6 אינץ'. למגדל הניווט היו דפנות בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים).
היסטוריית שירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוהיו, האונייה האחרונה מסדרת מיין של אוניות מערכה פרה-דרדנוט, הייתה האונייה השנייה מבין השלוש שהונחה. היא נבנתה ב-Union Iron Works בסן פרנסיסקו, והשדרית שלה הונחה ב-22 באפריל 1899. היא הושקה ב-18 במאי 1901 ונכנסה לשירות ב-4 באוקטובר 1904. לאחר שנכנסה לשירות, אוהיו הוקצתה כאוניית הדגל של הצי האסייתי. היא עזבה את סן פרנסיסקו ב-1 באפריל, לכיוון מנילה בפיליפינים. לאחר שהגיעה אוניית המערכה החדשה, עלו חבריו של שר המלחמה, ויליאם הווארד טאפט, לסיור במזרח אסיה, כולל עצירות ביפן ובסין. אוהיו חזרה לארצות הברית ב-1907 והועברה לצי האטלנטי. היא ושאר אוניות המערכה של הצי האטלנטי ערכו סקירה ימית עבור הנשיא תאודור רוזוולט בהמפטון רודס, וירג'יניה כדי לציין את תחילת השייט של הצי הלבן הגדול ב-16 בדצמבר 1907. השייט של הצי הלבן הגדול נתפס כדרך להפגין כוח צבאי אמריקאי, במיוחד כלפי יפן. המתיחות החלה לעלות בין ארצות הברית ליפן לאחר ניצחונה של האחרונה במלחמת רוסיה–יפן ב-1905, במיוחד בשל התנגדות גזענית להגירה היפנית לארצות הברית. העיתונות בשתי המדינות החלה לקרוא למלחמה, ורוזוולט קיווה להשתמש בהפגנת הכוח הימי כדי להרתיע את התוקפנות היפנית.
למחרת, ב-17 בדצמבר, הצי יצא מהמפטון רודס ושייט דרומה לאיים הקריביים ולאחר מכן לדרום אמריקה, וערך עצירות בפורט אוף ספיין, ריו דה ז'ניירו, פונטה ארנס וולפראיסו, בין ערים אחרות. לאחר הגעתו למקסיקו במרץ 1908, הצי בילה שלושה שבועות באימון ירי. לאחר מכן חידש הצי את מסעו במעלה חוף האוקיינוס השקט של אמריקה, ועצר בסן פרנסיסקו ובסיאטל לפני שחצה את האוקיינוס השקט לאוסטרליה, ועצר בדרך בהוואי. העצירות בדרום האוקיינוס השקט כללו את מלבורן, סידני ואוקלנד. לאחר שעזב את אוסטרליה, פנה הצי צפונה לפיליפינים, ועצר במנילה, לפני שהמשיך ליפן שם נערך טקס קבלת פנים ביוקוהמה. לאחר מכן ערך הצי שלושה שבועות של תרגילים במפרץ סוביק בפיליפינים בנובמבר. האוניות חלפו על פני סינגפור ב-6 בדצמבר ונכנסו לאוקיינוס ההודי; הם הטעינו פחם בקולומבו לפני שהמשיכו לתעלת סואץ והטעינו שוב פחם בפורט סעיד, מצרים. הצי ביקר במספר נמלים ים תיכונים לפני שעצר בגיברלטר, שם צי בינלאומי של ספינות מלחמה בריטיות, רוסיות, צרפתיות והולנדיות קיבל את פני האמריקנים. לאחר מכן חצו האוניות את האוקיינוס האטלנטי כדי לחזור להמפטון רודס ב-22 בפברואר 1909, לאחר שעברו 46,729 מיילים ימיים (86,542 ק"מ). שם ערכו סקירה ימית עבור תאודור רוזוולט.
לאחר סיום הטקסים, אוהיו המשיכה לניו יורק, שם התבססה במשך ארבע השנים הבאות. זמן זה הוקדש לביצוע אימונים רגילים בזמן שלום עם הצי וסיוע באימון המיליציה הימית של ניו יורק. עד 1914, החמרה בתנאים במהלך מלחמת האזרחים במקסיקו הובילה את ארצות הברית להתערב בסכסוך. אוהיו נשלחה למימי מקסיקו בתחילת אותה שנה כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים במדינה. באמצע 1914, היא חזרה לחוף המזרחי של ארצות הברית כדי לערוך שייט הכשרה לצוערים מהאקדמיה הימית של ארצות הברית. לאחר השלמת השייט, אוהיו הועברה לצי המילואים שבסיסו בפילדלפיה. היא חזרה לשירות רק כדי לערוך הפלגות נוספות עם צועריים בקיץ 1915 ו-1916.
ארצות הברית נותרה בתחילה נייטרלית במהלך מלחמת העולם הראשונה, אך בתחילת 1917, המתיחות בינה לבין גרמניה עלתה כאשר מערכת הצוללות הבלתי מוגבלת של האחרונה החלה להטביע ספינות סוחר אמריקאיות. ב-6 באפריל 1917 הכריזה ארצות הברית מלחמה על גרמניה, וב-24 באפריל אוהיו הופעלה מחדש. היא התבססה בנורפוק והוטל עליה להכשיר צוותים עבור הצי המתרחב במהירות בזמן המלחמה. שירות זה כלל אימוני ירי; ב-1 ביוני 1918, היא הייתה מעורבת בתאונה משמעותית במהלך אימון ירי עם שתי אוניות מערכה אחרות, ניו המפשייר ולואיזיאנה. תותחים על סיפון ניו המפשייר החלו לירות בטעות לעבר זוג ספינות נגד צוללות. אוהיו פרסמה אזהרת "הפסקת אש", אם כי היא לא התקבלה מיד על סיפון ניו המפשייר לפני שפגז אחד פגע בלואיזיאנה. בזמן שהאוניות עצרו להעריך את הנזק, תצפיות על סיפונה של אוהיו דיווחו על צוללת אויב, מה שגרם לירי מספר מטחים מהסוללות המשניות של אוהיו וניו המפשייר, אם כי האוניות נגד צוללות לא מצאו עדות לצוללת בעת חקירת הזירה.
לאחר הכניעה הגרמנית בנובמבר 1918, רוב אוניות המערכה של הצי האטלנטי שימשו כאוניות תובלה להסעת חיילים אמריקאים חזרה מצרפת. עם זאת, אוהיו ואחיותיה לא צורפו למשימה זו, בשל הטווח הקצר שלהן וגודלן הקטן, מה שלא אפשר מגורים לנוסעים נוספים. במקום זאת, היא נשלחה לפילדלפיה ב-28 בנובמבר ונשארה לא פעילה שם עד ל-7 בינואר 1919, אז הועברה לצי המילואים. ב-17 ביולי, האונייה סווגה מחדש כ-BB-12. אוניית המערכה הישנה איווה הוסבה לספינת מטרה מבוקרת רדיו, ואוהיו שימשה כספינת השליטה הראשונה שלה. אוהיו שלטה בספינה מרחוק במסע מפילדלפיה להמפטון רודס לבדיקות ראשוניות באוגוסט 1920. שני הכלים ערכו שם ניסויים עד 10 בספטמבר.
ביוני 1921, הצי והצבא ערכו סדרה של ניסויי הפצצה מול כף וירג'יניה כדי להעריך את יעילות המטוסים נגד ספינות מלחמה. אוהיו שימשה שוב לשלוט על ספינת הקרב מס' 4 במהלך הניסויים, כשהיא מפליגה אחרי ספינת המטרה יחד עם מספר אוניות אחרות כדי לדמות צי בלב ים. יכולת התמרון של האונייה הפריעה באופן משמעותי את יכולתם של צוותי האוויר לאתר ולתקוף את כלי השיט. בעקבות הסכם הצי של וושינגטון משנת 1922, שקבע צמצום משמעותי של החימוש הימי, אוהיו נמחקה מרשימות הצי ב-31 במאי 1922 ונמכרה לגריטה ב-24 במרץ 1923.
