איוב ת'אבת

איוב ת'אבת
أيُّوب ثابت
לידה	1874; בחמדון, לבנון
פטירה	14 בפברואר 1947 (בגיל 73 בערך); ביירות, לבנון
מדינה	האימפריה העות'מאנית, הרפובליקה הלבנונית תחת המנדט הצרפתי, State of Greater Lebanon, הממלכה הערבית של סוריה, לבנון
מקום קבורה	Cemetery of the National Evangelical Church of Beirut
	22 במרץ 1943 – 21 ביולי 1943; (122 ימים)
	→ סאמי א-סולח פטרו טראד ←
	18 במרץ 1943 – 22 ביולי 1943; (127 ימים)
	→ אלפרד ג'ורג' א-נקאש פטרו טראד ←
	30 בינואר 1936 – 5 בינואר 1937; (342 ימים)
	→ שארל דבאס ח'יר א-דין אל-אחדב ←

איוב ת'אבת (בערבית: ايوب ثابت; 1884 - פברואר 1947) היה פוליטיקאי לבנוני פרוטסטנטי.

ביוגרפיה

ת'אבת נולד בביירות למשפחה מרונית ששורשיה בבחמדון, אך הוא עצמו המיר את דתו לפרוטסטנטיות. הוא למד באוניברסיטה הסורית פרוטסטנטית בביירות. בשנת 1905 הוא היגר לארצות הברית בה למד רפואה ועבד במשך מספר שנים. בשובו לביירות הוא היה לפעיל מרכזי בתנועת הרפורמה אל-גמיעה אל-איסלמיה ואף מונה למזכיר הארגון^[1]. בשנת 1913 הוא שהה בפריס ויצר קשרים עם שלטונות צרפת. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא שהה בארצות הברית ופעל בהסברה למען צרפת בקרב יוצאי לבנון. ת'אבת היה מתומכי הפן ערביות ועל פעילותו נגד האימפריה העות'מאנית הוא נדון למוות בהיעדרו שלוש פעמים^[2]. ת'אבת הטיף לסילוק הטורקים והקמת אוטונומיה ערבית בחסות המעצמות^[3]. אחרי המלחמה נבחר ת'אבת לפרלמנט כנציג המיעוטים^[4].

בשנת 1926 הוא כיהן בסנאט הלבנוני ופעל עם אמיל אדה להחליף את ראש הממשלה אוגוסטה אדיב פשה במוחמד אל-ג'יסר^[5]. בשנת 1928, בלחצו של הנציב העליון הצרפתי, אוגוסטה הנרי פונסוט, מונה ת'אבת לשר הפנים והבריאות^[6]. פונסוט ביקש בכך לפצות את ת'אבת על נאמנותו וגם קיווה שת'אבת יבצע רפורמות נדרשות בצמצום הבירוקרטיה^[7]. בתחילה, הממשלה אכן פעלה לצמצום הבירוקרטיה^[8] דרך פיטורי עובדים. אולם העובדים שפוטרו היו בעיקר מוסלמים או כאלו שהיו מזוהים עם יריבים פוליטיים, מה שהביא ביקורת רבה על הממשלה. בבחירות של 1929 הפסיד ת'אבת את מושב המיעוטים בפרלמנט לעבדאללה איסהק הארמני^[9].

במפקד שהתקיים בלבנון בשנת 1932 נרשם ת'אבת כחסר דת^[10]. ת'אבת המשיך לכהן כשר^[11], ובאוגוסט 1934 הוא היה אחד מארבעת המועמדים לנשיאות לבנון. הוא נחשב לפופולרי בקרב נוצרים ומוסלמים, אולם היותו פרוטסטנטי הציגה את סיכוייו כנמוכים^[12]. בנובמבר 1934, לאור התפטרותו של שארל דבאס היה אחד משני המועמדים להחליפו כיושב ראש הפרלמנט, אך הוא ויתר על המשרה שנמסרה לפייטרו טראד^[13].

ב-30 בינואר 1936, מונה על ידי אמיל אדה למזכיר המדינה^[14]^[15], וכיהן בתפקיד זה עד ל-5 בינואר 1937. במרץ 1943 מונה ת'אבת לנשיא לבנון הזמני ולראש ממשלה זמנית בת שלושה חברים לצורך קיום בחירות חדשות. ת'אבת ניסה לעכב את קיום הבחירות, אולם נאלץ לבסוף לקבוע מועד ביוני 1943 מועד לבחירות^[16].

לקראת הבחירות, קבע ת'אבת שבפרלמנט יהיו 32 מושבים לנוצרים ו-22 למוסלמים, חלוקה שנתנה לנוצרים המרונים רוב בפרלמנט. קביעה זאת נעשתה על ידי הכללה של אזרחים לבנונים שהגרו ממנו, שהיו ברובם הגדול נוצרים, בתוך בעלי זכות הבחירה. קביעה זאת עוררה תרעומת רבה מצד המוסלמים, והגנרל הבריטי ספירס, שצידד במוסלמים הביא להחלפתו של ת'אבת, ביולי 1943^[17]^[18]^[19]. בבחירות^[20] התמודד במסגרת "הגוש הלאומי" של אמיל אדה^[21]. הוא נבחר לפרלמנט במחוז ביירות^[22] והיה לאחד מראשי האופוזיציה^[23]. בתחילת 1944 בדיון על הסכם מכס עם סוריה, תמך בהסכם נגד עמדתם של עמיתיו הלאומיים, בטענו שההסכם השיג את מה שניתן^[24]. במרץ 1945, בעקבות הקמת הליגה הערבית, נפגש עם אמיל אדה ואלפרד נקאש לדון בדרכים לשמור על עצמאות לבנון^[25].

ת'אבת נפטר בביירות בפברואר 1947 בעת שכיהן כציר בפרלמנט הלבנוני^[26]^[27].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איוב ת'אבת בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Raghīd Ṣulḥ, Lebanon and Arabism, 1936-1945, page 170
^ הלבנון ניגש לבחירות, המשקיף, 21 ביוני 1943
^ Arab Bulletin: Bulletin of the Arab Bureau in Cairo, Vol. IV, 1919, page 215
^ העדה העברית והממשלה הלבנונית, דואר היום, 10 בפברואר 1927
^ Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 46
^ Raghīd Ṣulḥ, Lebanon and Arabism, 1936-1945, page 171
^ Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 56
^ כנגד הבירוקרטיה, דואר היום, 20 בפברואר 1928
^ Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 66
^ מהמפקד בלבנון, דבר, 9 בפברואר 1932
^ NEW LEBANON GOVERNMENT, פלסטיין פוסט, 2 בפברואר 1934
^ Beirut Presidential Campaign, פלסטיין פוסט, 15 באוגוסט 1934
^ Successor to Mr. Debbas, פלסטיין פוסט, 26 בנובמבר 1934
^ המצב בסוריה נשיא מדינת סוריה נכנס לכהונתו, דואר היום, 2 בפברואר 1936
^ Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 177
^ בחירות בסוריה והלבנון, הַבֹּקֶר, 23 ביוני 1943
^ Paul Tabar, Politics, Culture and the Lebanese Diaspora, page 166
^ המושלמים מנסים לצרף הלבנון לתכניות הפדרציה, המשקיף, 23 ביולי 1943
^ מלחמת בחירות בלבנון, הד-המזרח, 7 באוגוסט 1943
^ מערכת בחירות קשה בלבנון, דבר, 18 באוגוסט 1943
^ היום - הבחירות בלבנון, המשקיף, 29 באוגוסט 1943
^ הצלחה לאופוזיציה בבחירות הלבנון, משמר, 1 בספטמבר 1943
^ האופוזיציה בלבנון דורשת ויכוח על האחדות הערבית, דבר, 31 בדצמבר 1943
^ Youssef Chaitani, Post-colonial Syria and Lebanon, page 23
^ נוצרי הלבבון חרדים לעצמאות מדינתם, המשקיף, 20 במרץ 1945
^ ד"ר איוב סאבט, דבר, 17 בפברואר 1947
^ Eyal Zisser, Lebanon: The Challenge of Independence, page 262, chapter 7, remark 1

הקודם: עבדאללה ביהום	ראש ממשלת לבנון 30 בינואר 1936 - 5 בינואר 1937	הבא: ח'יר א-דין אל-אחדב

הקודם: סאמי א-סולח	ראש ממשלת לבנון 22 במרץ 1943 - 22 ביולי 1943	הבא: פטרו טראד

הקודם: אלפרד ג'ורג' א-נקאש (זמני)	נשיא לבנון 18 במרץ 1943 - 22 ביולי 1943	הבא: פטרו טראד (זמני)

[1] Raghīd Ṣulḥ, Lebanon and Arabism, 1936-1945, page 170

[2] הלבנון ניגש לבחירות, המשקיף, 21 ביוני 1943

[3] Arab Bulletin: Bulletin of the Arab Bureau in Cairo, Vol. IV, 1919, page 215

[4] העדה העברית והממשלה הלבנונית, דואר היום, 10 בפברואר 1927

[5] Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 46

[6] Raghīd Ṣulḥ, Lebanon and Arabism, 1936-1945, page 171

[7] Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 56

[8] כנגד הבירוקרטיה, דואר היום, 20 בפברואר 1928

[9] Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 66

[10] מהמפקד בלבנון, דבר, 9 בפברואר 1932

[11] NEW LEBANON GOVERNMENT, פלסטיין פוסט, 2 בפברואר 1934

[12] Beirut Presidential Campaign, פלסטיין פוסט, 15 באוגוסט 1934

[13] Successor to Mr. Debbas, פלסטיין פוסט, 26 בנובמבר 1934

[14] המצב בסוריה נשיא מדינת סוריה נכנס לכהונתו, דואר היום, 2 בפברואר 1936

[15] Meir Zamir, Lebanon's Quest: The Search for a National Identity, 1926-39, page 177

[16] בחירות בסוריה והלבנון, הַבֹּקֶר, 23 ביוני 1943

[17] Paul Tabar, Politics, Culture and the Lebanese Diaspora, page 166

[18] המושלמים מנסים לצרף הלבנון לתכניות הפדרציה, המשקיף, 23 ביולי 1943

[19] מלחמת בחירות בלבנון, הד-המזרח, 7 באוגוסט 1943

[20] מערכת בחירות קשה בלבנון, דבר, 18 באוגוסט 1943

[21] היום - הבחירות בלבנון, המשקיף, 29 באוגוסט 1943

[22] הצלחה לאופוזיציה בבחירות הלבנון, משמר, 1 בספטמבר 1943

[23] האופוזיציה בלבנון דורשת ויכוח על האחדות הערבית, דבר, 31 בדצמבר 1943

[24] Youssef Chaitani, Post-colonial Syria and Lebanon, page 23

[25] נוצרי הלבבון חרדים לעצמאות מדינתם, המשקיף, 20 במרץ 1945

[26] ד"ר איוב סאבט, דבר, 17 בפברואר 1947

[27] Eyal Zisser, Lebanon: The Challenge of Independence, page 262, chapter 7, remark 1

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

נשיאי לבנון
לבנון הגדולה (מנדט צרפתי)	שארל דבאס • אנטואן פריבאט-אובארד • חביב פאשא אלסעד • אמיל אדה • פייר ג'ורג' ארלאבוס • אלפרד ג'ורג' א-נקאש • איוב ת'אבת • פייטרו טראד • בשארה אל-ח'ורי • אמיל אדה
לבנון (העצמאית)	בשארה אל-ח'ורי • פואד שהאב • כמיל שמעון • פואד שהאב • שארל חילו • סולימאן פרנג'יה • אליאס סרכיס • בשיר ג'ומאייל • אמין ג'ומאייל • רנה מעווד • אליאס הראווי • אמיל לחוד • מישאל סולימאן • תמאם סלאם (בפועל) • מישל עאון