איוואן סוסלופארוב
 | |
| לידה |
19 באוקטובר 1897 קרוטיקינצ'י, מחוז קירוב, האימפריה הרוסית   |
|---|---|
| פטירה |
16 בדצמבר 1974 (בגיל 77) מוסקבה, ברית המועצות  |
| מקום קבורה |
בית הקברות ודנסקויה |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית  הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1917–1955 (כ־38 שנים) |
| דרגה |
 גנרל מאיור |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
איוואן אלכסייביץ' סוסלופארוב (ברוסית: Иван Алексеевич Суслопа́ров; 19 באוקטובר 1897 – 16 בדצמבר 1974) היה גנרל סובייטי ששירת במלחמת העולם השנייה כמפקד משימת הקישור הצבאי עם ממשלת צרפת וחיל המשלוח של בעלות הברית באירופה ב-1944–1945. הוא ידוע בעיקר כמי שחתם עבור ברית המועצות על הסכם הכניעה הגרמני ב-7 במאי 1945. הוא חתם לפני שקיבל אישור ממוסקבה לעשות זאת; ברית המועצות התעקשה לחתום על הסכם כניעה צבאי נוסף ליד ברלין יומיים לאחר מכן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איוון סוסלופארוב נולד בכפר קרוטיקינצ'י, במה שהוא היום מחוז קומיונסקי במחוז קירוב בצפון מזרח רוסיה באירופה.[1] הוא לחם במלחמת העולם הראשונה בתור תת-קצין, השתתף במהפכת אוקטובר של 1917, ולחם בצבא האדום בחזית המזרחית והדרומית של מלחמת האזרחים הרוסית. לאחר ניצחון האדומים נשאר סוסלופארוב בצבא. במהלך שירותו, הוא סיים את בית הספר הצבאי המשותף של קייב בשנת 1925, ואת המחלקה לפיקוד הנדסה של האקדמיה הצבאית דזרז'ינסקי בשנת 1938.[1]
ב-1939 מונה סוסלופארוב לנספח הצבאי הסובייטי בפריז, שם, כך אומרים, היה גם אחראי על רשת המודיעין הצבאית הסובייטית במערב אירופה, כולל מה שנקרא ארגון התזמורת האדומה.[1]
כאשר הוכנסו דרגות גנרל בצבא האדום, סוסלופארוב מונה לגנרל מאיור; הענקת הדרגה דווחה בכוכב האדום ב-12 ביולי 1940.[1]
לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות ב-1941 שירת סוסלופארוב במפקדת הארטילריה של הצבא האדום; מ-1942 ועד אמצע 1944 היה מפקד הארטילריה של הארמייה העשירית של החזית המערבית.[1]
בקיץ 1944 הוצב סוסלופארוב שוב לפריז ששוחררה לאחרונה, כראש משלחת הקישור הסובייטית עם ממשלת צרפת והמפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית. רגע התהילה שלו הגיע ב-7 במאי 1945, כאשר דווייט ד' אייזנהאואר הודיע לו על הגעתו של הגנרל הגרמני אלפרד יודל עם הצעת הכניעה של גרמניה. למרות שתחילה תכנן להיכנע רק לבעלות הברית המערביות, השליח הגרמני נאלץ להסכים למסור את כניעת הכוחות הנאצים לכל בעלות הברית. לפי הצעתו של אייזנהאואר, העביר סוסלופארוב את הנוסח המוצע של הסכם הכניעה לממונים עליו במוסקבה, והחל להמתין לאישור לחתום עליו בשם ברית המועצות. עם זאת, שום תגובה לא הגיעה בזמן טקס החתימה המתוכנן (02:30 ב-8 במאי), והגנרל סוסלופארוב קיבל את ההחלטה לחתום על המסמך, אך עם הסתייגות כי טקס כניעה חדש יתקיים במקום אחר אם מישהו מבעלות הברית ביקש את זה. סוסלופארוב חתם על המסמך באמצעות תעתיק צרפתי של שמו, סוסלופארוב, ולא באותיות קיריליות.
כשסוסלופארוב הלך לדווח על מעשיו למוסקבה, הוא ראה הוראה שזה עתה הגיע לא לחתום על מסמך הכניעה.
ממש כפי שציפה סוסלופארוב, ממשלת ברית המועצות אכן ביקשה טקס כניעה שני, שהתקיים בקרלשורסט ליד ברלין בסוף ה-9 במאי. גנרל סוסלופארוב נכח שם גם כן. [2]
לאחר המלחמה עבד הגנרל סוסלופארוב באקדמיה הדיפלומטית הצבאית במוסקבה,[1] מוסד שהכשיר נספחים צבאיים וקציני מודיעין. [3] תואר תפקידו תואר כ-nachalnik kursa, כלומר הקצין הממונה על כל הצוערים שנכנסו לאקדמיה בשנה מסוימת. הוא נפטר ב-16 בדצמבר 1974 במוסקבה, ונקבר בבית בית העלמין ודנסקויה.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Yuri Nikolayevich Yerofeyev (Юрий Николаевич Ерофеев) (2006-11-24). "A general who's left his mark in history. The name of the man who signed the Act of Surrender of Germany in Reims is almost forgotten. (Генерал, вошедший в историю. Почти забыто имя человека, подписавшего от имени СССР акт о капитуляции Германии в Реймсе)" (ברוסית).
- ^ Leonid Poritsky. "Act of the Military Surrender of Germany: the "Preliminary Procedure" in Reims and the "Official Ratification" in Berlin". אורכב מ-המקור ב-2009-02-09. נבדק ב-2009-02-13.
- ^ Sherman W. Flemer, Soviet Intelligence Training