אייזיק הירש וייס
 | |
| לידה |
9 בפברואר 1815 כ"ט בשבט ה'תקע"ה ולקה מזיז'יצה, מרקיזות מוראביה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביוני 1905 (בגיל 90) כ"ז באייר ה'תרס"ה וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| ענף מדעי |
תאולוגיה |
| תרומות עיקריות | |
| מחבר "דור דור ודורשיו" | |
  | |
הרב אייזיק (יצחק) הירש וייס (מכונה "ראה"ו"; כ"ט בשבט ה'תקע"ה, 9 בפברואר 1815, גרוס-מזריץ', מוראביה – כ"ז באייר ה'תרס"ה, 1 ביוני 1905, וינה) ראש ישיבה, היסטוריון, משכיל וחוקר התלמוד, מחבר "דור דור ודורשיו".
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיירה גרוס-מזריץ' (גרמנית: Groß Meseritsch, בצ'כית: Velké Meziříčí) שבמוראביה למשפחה אמידה. קיבל חינוך מסורתי ולמד גם מספרות ההשכלה, כגון חומש עם הביאור של מנדלסון והדקדוק של בן-זאב, וגם גרמנית ומדעים. למד בישיבה בטרביטש אצל ר' חיים יוסף פולק, מתלמידי החת"ם סופר, בישיבה באייזנשטדט אצל ר' יצחק פרלס, ובישיבות אחרות במוראביה ובהונגריה. בשלב מסוים חזר לבית הוריו והמשיך את לימודיו בעצמו, ואף התכתב בדברי תורה עם רבנים חשובים ובהם ר' יוסף שאול נתנזון ומהר"ץ חיות[1]. ב-1842 נשא אישה בשם הינדה (אחותו של הרב חיים אופנהיים), בת למשפחת אופנהיים המיוחסת והאמידה. לאחר נישואיו עסק במסחר, ובמקביל שימש ראש הישיבה בעיירת הולדתו עד שנסגרה בפקודת השלטונות ב-1845. באותן שנים המשיך להתוודע לעולם ההשכלה ולספרות העברית החדשה. פרסם כמה שירים ב"כוכבי יצחק" - אך אלו זכו לביקורת צוננת, בין היתר בדברי מבקר השירה פישל לחובר שאמר, "על שיריו יש לעבור בשתיקה". מאמריו המחקריים שאת ראשוניהם פרסם ב"כוכבי יצחק", "ישורון", "המגיד" ועוד, זכו להד עם השנים.[2]
ב-1858 עבר לווינה, ושם השתקע עד פטירתו. בתחילה עבד כמגיה בבית דפוס לספרים עבריים, ושם חיבר הגהות לתלמוד בבלי. הוא החל להוציא לאור את חיבוריו, ובהם הוצאות מדעיות של מדרשי ההלכה התנאיים, הספרא והמכילתא, עם מבואות מקיפים וביאור עיוני-ביקורתי.
ב-1864 מינה אותו אהרן ילינק כמורה לתלמוד בבלי וירושלמי ב"בית המדרש" שהקים בווינה, מוסד שהיה אמור לעמוד בתווך בין עולם הישיבות לבתי המדרש המודרניים לרבנים. במשרה זו שימש וייס, לצד ידידו מאיר איש-שלום, למעלה מארבעים שנה, והעמיד תלמידים רבים, בהם שניאור זלמן שכטר.
ב-1865 ניסו וייס ואיש-שלום לייסד ירחון לענייני מחקרים בספרות התלמודית בשם "בית המדרש", אולם הוצאת כתב העת פסקה לאחר ארבע חוברות בשל מיעוט כותבים וקוראים; את רוב המאמרים שהתפרסמו כתב וייס בעצמו. ב-1865 גם פרסם חוברת בשם "נצח ישראל", במסגרת פולמוס תאולוגי שהתנהל באותו זמן בין רבנים אורתודוקסים ורפורמים אודות האמונה במשיח. ב-1881 ייסדו שניהם את הירחון "בית תלמוד" לאותה מטרה; כתב עת זה יצא לאור בעריכתם בחמישה כרכים במשך תשע שנים.
בשנת 1871 החל להוציא לאור בחלקים את יצירתו הגדולה, "דור דור ודורשיו". חיבור זה הוא תיאור היסטורי מקיף של התפתחות התורה שבעל פה, מתקופת המקרא עד שלהי ימי הביניים. המוקד בשיטתו של וייס הוא תיאור התורה שבעל פה במתודה של השתנות והתפתחות לאורך התקופות ההיסטוריות, מה שהקנה לו את הכינוי "דרווין התלמודי". לעומת התפיסה האורתודוקסית, שהתייחסה לספרות התלמודית כמוצר מוגמר, שלם ובלתי-משתנה, ולעומת התפיסה הרפורמית והמשכילית-הרדיקלית (כגון זו של יה"ש ו"החלוץ") שביטלה את התלמוד כספרות מיושנת ופגומה, הראה וייס שהתורה שבעל פה וההלכה מסתגלות ומתעצבות לפי שינויי החיים והמציאות. וייס הושפע במידה רבה מתפיסתו ההיסטורית של רנ"ק, והתייחס – אם בהסכמה אם בשלילה – לשאר ההיסטוריונים היהודים בני התקופה ואנשי חכמת ישראל. בין שאר חידושיו, התפיסה שהתורה שבעל פה הייתה כבר קיימת בתקופת האבות, כלומר קדמה לתורה שבכתב. "דור ודור ודורשיו" נדפס שוב בכמה מהדורות ואף הוחל בתרגומו ליידיש. מספר חיבורים אורתודוקסיים הוקדשו להעמדת תפיסה היסטורית כנגד "דור ודורשיו", בפרט חיבורו של ר' יצחק אייזיק הלוי, "דורות הראשונים".
יובל השמונים של וייס נחגג בווינה ב-1895, ובאותה שנה הוציא לאור את חיבורו האוטוביוגרפי "זכרונותי". בחיבור זה ידיעות היסטוריות חשובות על ישיבות מוראביה והונגריה בימי נערותו של וייס, וכן פרקים ביוגרפיים על ידידיו של וייס ובהם שי"ר, צונץ, שד"ל ואחרים. כדרכו של וייס בחיבור זה ובמאמרים אחרים שפרסם על אישי תקופתו, לא נמנע וייס לפרט גם את הצדדים השליליים באישיותם של ידידיו, מה שגרר עליו ביקורת של תלמידיהם. פרקים ששרדו מכתב היד של חלק ב' של "זכרונותי", ובהם תיאורים של החת"ם סופר ושל ר' צבי הירש חיות, פורסמו על ידי ג' קרסל ב"גנזים" א.
בשנותיו האחרונות התנגד וייס לציונות ולתנועת "חיבת ציון". לעומת זאת החשיב מאוד את הכתיבה בעברית, ואף יצא כנגד חוקרי תלמוד שכתבו את מחקריהם בשפות אחרות.
רחוב "דור דור ודורשיו" (שמה של יצירתו הגדולה) במושבה הגרמנית בירושלים מנציח את זכרו, וכן רחוב א.ה. וייס שבתל אביב-יפו
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורח לצדיק, דיני תפילה, וינה תרכ"א 1861
- ספרא דבי רב, תורת כוהנים עם פירוש הראב"ד ו"מסורת התלמוד", פירוש ביקורתי עם מבוא, הערות וחילופי גרסאות. וינה, תרכ"ב 1862
- נצח ישראל, וינה, 1864
- מכילתא, עם "מדות סופרים", פירוש ביקורתי עם מבוא, הערות וחילופי גרסאות. וינה תרכ"ה 1865
- בית המדרש, כתב עת לענייני מחקר התורה שבעל פה. ארבעה גיליונות בשנת תרכ"ה-תרכ"ו, 1865
- משפט לשון המשנה, דקדוק לשון המשנה. וינה, תרכ"ז 1867
- דור דור ודורשיו, הוא ספר דברי הימים לתורה שבעל פה עם קורות סופריה וספריה (בכותרת גרמנית: Zur Geschichte der Jüdischen Tradition).
- כרך א, מקדמתה עד חרבן הבית השני, תרל"א 1871;
- כרך ב, מחרבן הבית השני עד אחר חתימת המשנה, תרל"ו 1876;
- כרך ג, מחתימת המשנה עד שנסתיים התלמוד, תרמ"ד 1883;
- כרך ד, מחתימת התלמוד עד סוף האלף החמישי, תרמ"ז 1887;
- כרך ה, מתחילת האלף הששי עד גלות ספרד האחרונה, תרנ"א 1891. מהדורות נוספות רבות.
- בית תלמוד, כתב עת למחקר התלמוד. חמישה כרכים בשנים תרמ"א-תרמ"ט, 1881 - 1889
- דרכי הגמרא לרבי יצחק קנפנטון, מהדורה מדעית עם מבוא, וינה, תרנ"א 1891
- "ראשית צמיחת ההשכלה ברוסיה", בתוך "ממזרח וממערב" של ראובן בריינין, תרנ"ד 1894
- זכרונותי - מילדותי עד מלאת לי שמנים שנה, ורשה תרנ"ה 1895; תרגום לגרמנית, ברלין 1936; קטעים מחלק ב' בגנזים ח"א, תל אביב תשכ"א 1961, עמ' 15 - 53
בין מאמריו, שפרסם בכתבי עת שונים, גם ביוגרפיות של דמויות בתולדות התורה שבעל פה, ובהם רב, רס"ג, רב האי גאון, רש"י, רבנו תם והרמב"ם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסף קלוזנר, יוצרים ובונים, מהדורה שנייה, תל אביב תש"ד, עמ' 1–17.
- פ' לחובר, ראשונים ואחרונים, מהדורה שנייה, תל אביב תשכ"ו, עמ' 60–64.
- א"ר מלאכי, "ר' אייזיק הירש ווייס, ק"ן שנה להולדתו", בתוך: פרקים, ביטאון האקדמיה העברית באמריקה, כרך ד', ניו יורק, תשכ"ו, עמ' 185–206.
- מאיר הרשקוביץ, "החוקר ר' יצחק צבי המכונה אייזיק הירש ווייס", בתוך: ספר זיכרון לשמואל קלמן מירסקי, ניו יורק, תשל"א, עמ' ריא-רלה.
- שמעון פדרבוש (עורך), חכמת-ישראל באירופה, ע' 164-150, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1965.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אייזיק הירש וייס, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- כתבי אייזיק הירש וייס בפרויקט בן-יהודה
- בן-ציון אייזנשטט, ווייס, אייזיק הירש, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמוד 29, באתר היברובוקס
- הרב יהודא הלוי ליפשיץ, ספר דור ישרים חלק א, פיעטרקוב, תרס"ח, באתר היברובוקס
- הרב יהודא הלוי ליפשיץ, ספר דור ישרים חלק ב, פיעטרקוב, תרס"ח, באתר היברובוקס
- אייזיק הירש וייס, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- מספריו וכתביו
- הספרים של אייזיק הירש וייס, באתר "סימניה"
- אברהם בן דוד מפוסקיר ואייזיק הירש וייס, ספרא דבי רב, מהדורת וייס, וינה, תרכ"ב, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- דור דור ודורשיו באתר "דעת": חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה'
- ספרא דבי רב הוא ספר "תורת כהנים", עם "מסורת התלמוד" - פירוש ביקורתי עם מבוא, הערות וחילופי גרסאות למדרש, וינה, תרכ"ב/ 1862, באתר היברובוקס
- מכילתא, עם "מדות סופרים", פירוש ביקורתי עם מבוא, הערות וחילופי גרסאות, וינה תרכ"ה - 1865, באתר היברובוקס
- זכרונותי - מילדותי עד מלאת לי שמנים שנה, ורשה תרנ"ה - 1895, באתר היברובוקס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שו"ת מהר"ץ סימן ג'
- ^ מחקריו אוזכרו במאמרי ראשוני חוקרי מדעי היהדות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ובראשם יעקב נחום אפשטיין א"ש רוזנטל, שאול ליברמן ואחרים.
