אלזה אורי
 | |
| לידה |
1 בנובמבר 1877 ברלין, האימפריה הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
13 בינואר 1943 (בגיל 65) אושוויץ, פולין |
| מדינה |
הרייך הגרמני  |
| לאום | גרמניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בווייסנזה |
| מקום מגורים |
מואביט, מיטה |
| אירועים משמעותיים |
Transport 26 from Berlin,Berlin (Berlin),City of Berlin,Germany to Auschwitz Birkenau,Extermination Camp,Poland on 12/01/1943 |
| עיסוק | סופרת |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| סוגה | ספרי ילדים |
| תקופת הפעילות | 1905–1943 (כ־38 שנים) |
  | |
_Else_Ury.JPG)
אלזה אורי (בגרמנית: Else Ury; 1 בנובמבר 1877, ברלין, האימפריה הגרמנית – 13 בינואר 1943, אושוויץ, פולין) הייתה סופרת ילדים יהודייה-גרמנייה.
היא החלה לפרסם ספרי ילדים בשנת 1905 וזכתה לתהילה בימי רפובליקת ויימאר. הדמות הידועה ביותר שיצרה היא אנמרי בראון, בת הזקונים של רופא אמיד, שאת תולדותיה מילדות עד זקנה סיפרה בסדרה בת עשרה כרכים ששמה Nesthäkchen ("בת זקונים").
בינואר 1943 נשלחה על ידי הנאצים למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נרצחה ביום הגיעה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בברלין בשם "יוהנה אלזה" למשפחה יהודית-ליברלית מתבוללת בת ארבעה ילדים. ילדותה המאושרת בחיק משפחתה המורחבה (שכללה גם את משפחת היימן) בסמוך לאלכסנדרפלאץ ובית הכנסת הישן סיפקה לה סביבה תומכת והשראה לכתיבת ספריה. המשפחה האמידה המתוארת על ידי אורי בסדרת "בת הזקונים", עם טבחית, אומנת, חדרנית, ושוער, היא שיקוף ישיר של חייה בברלין, במיוחד אחרי שעברה המשפחה ב-1905 לשרלוטנבורג האמידה.
אביה של אורי, אמיל (1835–1920), היה יצרן סיגריות מצליח, ואמה, פרנציסקה לבית שלזינגר (1847–1940), השתייכה למעמד הבינוני המשכיל, והעבירה לילדיה את ההתעניינות בספרות קלאסית ומודרנית, במוזיקה, ובשאר האמנויות. אחיה של אורי ניהלו קריירות מצליחות במעמד הבינוני: לודוויג (1870–1963) היה עורך דין, הנס (1873–1937) היה רופא, וקתה (1881–1944) למדה בסמינר למורות. נישאה לאחר סיום לימודיה להוגו היימן והקימה משפחה.
אלזה סיימה את לימודיה התיכוניים בהצלחה בליצאום לבנות ב-1894, אולם תעודת הסיום שם לא אפשרה לה להמשיך בלימודים אקדמיים, אלא רק בלימודים בסמינר למורות. היא החלה לעסוק בכתיבה. תחת שם עט פרסמה רשימות בעיתון Vossische Zeitung שיצא בברלין. בשנת 1905 ראה אור ספרה הראשון, Was das Sonntagskind Erlauscht (מה שהילד הממוזל שמע), ובו 38 סיפורי מוסר שעיקרם ערכים כגון נאמנות, אמירת אמת, והוגנות. ספרה השני, Goldblondchen ("ילדונת בלונדית-זהב", משנת 1908), זכה לציון לשבח מצד ועדת הביקורת לספרות ילדים ונוער (Jugendschriftenwarte) בדו"ח השנתי שלה, וציון לשבח זה הוא הכיבוד הרשמי היחיד בו זכתה אורי בחייה. בעקבות הצלחת הספר, פרסמה חמישה ספרים נוספים. במלחמת העולם הראשונה שירת אחיה, הנס, כרופא צבאי והיא התנדבה בשירות הנשים הלאומי. סיפורים שכתבה במהלך המלחמה נושאים אופי פטריוטי-גרמני. בין השנים 1918 ו-1925 פרסמה את סדרת "בת הזקונים", אשר זכתה להצלחה רבה והפכה אותה לסופרת מפורסמת. אביה נפטר ב-1920 והיא המשיכה להתגורר עם אמה ואחיה, הנס, (שנותר רווק) בשרלוטנבורג.
הצלחתה אף הפכה אותה לעשירה, על אף השפל הכלכלי הקשה בגרמניה באותה עת. מיליונים רכשו את ספריה, נכחו בהרצאותיה, וקראו את טוריה בעיתונות. אורי רכשה בכוחות עצמה בית נופש בקרומהיבל באזור "הרי הענקים" ברכס הסודטים (בדרום פולין כיום), וכינתה את הבית "בית נסטהאקכן" על שם מקור עושרה ("נסטהאקכן" הוא כינוי חיבה, מילולית "גוזלית", לבת זקונים). הבית נחנך ב-1926.
בתקופת רפובליקת ויימאר, הייתה אורי בשיא תהילתה.[1] המו"ל שלה (Meidinger Jugendschriftenverlag) ערך לכבוד יום הולדתה ה-50, ב-1 בנובמבר 1927, קבלת פנים במלון אדלון המפורסם בעיר.
תחת רדיפות הנאצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן האחרון שכתבה, "נוער קדימה" (Jugend Voraus) פורסם ב-1933 ופסקת הסיום מציינת לטובה את עלייתו של היטלר לשלטון. אחיינה, קלאוס (בנה של קטה) התנגד לפסקה זו, אולם אלזה הסבירה לו שרק כך יכול הרומן להסתיים. במרץ 1935 היא הודחה מאגודת הסופרים, על רקע יהדותה, מה שלא אפשר לה להמשיך לפרסם את יצירותיה בגרמניה.
ב-1936 היגר קלאוס ללונדון לצורך לימודים, כיוון שבגרמניה נאסר עליו ללמוד. אחיה, הנס, שסבל בעבר מדיכאונות, התאבד בבליעת גלולות שינה בקיץ 1937. אורי ביקרה את אחייניה בלונדון ב-1938, אולם שבה לגרמניה לטפל באמה שהייתה בת למעלה מ-80 וסיעודית באותה עת. בנקאי שטיפל בחסכונותיה יעץ לה להגר מגרמני אולם היא סירבה וטענה בפניו ש"אם בני דתי עדיין לא מוכנים לעזוב, מתוך אומץ, אופי ונחישות, אחלוק עמם את גורלם". בעקבות פוגרום ליל הבדולח בסתיו 1938 היגרה קטה ובעלה לבתם באמסטרדם. האח, לודוויג, היגר ללונדון, לבנו, פריץ, שהיגר לשם כבר ב-1934. באביב 1939 נאלצה אלזה לעבור עם אמה לבית היהודים בשכונת מואביט בעיר. הדירה שלהן, אותה נאלצו לפנות, נרשמה על שמו של גרמני (אריזציה). אמה נפטרה ב-1940. בית הנופש שלה הוחרם בידי הרשויות (ראש עיריית קרומהיבל דרש מנציג משרד האוצר לקבל את הנכס ללא תמורה). אלזה הותירה צוואה בספטמבר 1942, שבה הורישה את כל רכושה לאחיינה, קלאוס.
אלזה אורי גורשה לאושוויץ ב-12 בינואר 1943. שם נרצחה בתא גזים עם הגיעה, ביום המחרת.[2] היא נמנתה על 873 בני אדם בטרנספורט בן 1000 איש אשר נמצאו בלתי-כשירים לעבודה ונשלחו היישר להשמדה, בלי להירשם בפנקסי המחנה. כמעט איש בגרמניה לא ידע בזמן אמת שאחת הסופרות האהובות ביותר נרצחה. אחותה, קטה ובעלה, בתם ובעלה והנכד בן ה-6 גורשו בידי הנאצים לאושוויץ גם הם ונרצחו שם.
לאחר מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחיינה, קלאוס, הגיע עם הצבא הבריטי לגרמניה ודרש את זכויותיו כיורשה היחיד של אורי. לאחר המלחמה, שבו לפרסם את ספריה של אורי במערב גרמניה, בלי התייחסות לגורלה. בשנת 1952 יצאה מחדש כל סדרת "בת הזקונים", פרט לכרך הרביעי, "בת הזקונים ומלחמת העולם" (שעסק במלחמת העולם הראשונה), אשר לא נדפס מחדש, משום שנכתב בטון פטריוטי לוהט מדי בראייה לאחור. בגרמניה המזרחית נאסרו ספריה של אורי בטענה שהם מתארים אורח חיים מנוון. בשנת 1983, הפיקה חברת השידור הציבורית הגרמנית ZDF תוכנית טלוויזיה לחג המולד על בסיס שלושת הכרכים הראשונים של הסדרה, וקיבעה את "בת הזקונים" בתודעה של דור חדש של ילדים גרמנים.
מעטים ידעו על גורלה של אורי במשך עשורים. בשנת 1992, פרסמה מריאנה ברנצל ביוגרפיה של אורי תחת הכותרת "בת הזקונים מגיעה למחנה הריכוז", וזעזעה את עולם הספרות הגרמני. ברנצל המשיכה באיסוף חומר ביוגרפי על אורי ופרסמה את הביוגרפיה "שום דבר לא יוכל לקרות לי".
אורי מונצחת במקומות הבאים בברלין ובאזור בית הנופש שלה:
- מקטע רחוב בשרלוטנבורג (Else Ury Bogen)
- לוח זיכרון בבית המשפחה בשרלוטנבורג (סביניפלאץ)
- אבן נגף במואביט, במקום בו עמד בית היהודים (בינתיים נהרס)
קנוטאף (מצבה ללא קבר) על שמה עומדת בבית הקברות היהודי בווייסנזה בברלין. המזוודה עמה הגיעה אורי לאושוויץ, בצבע לבן ועליו שמה "אלזה שרה אורי, ברלין" נמצאה ב-1995 ומוצגת כיום במוזיאון שם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלזה אורי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אלזה אורי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שרה מאריה ברך, Als Deutsche "Nesthäkchens" Mutter ermordeten. (גרמנית), די צייט, 13 בינואר 2013.
- ^ סטיבן לרר, Wannsee house and the Holocaust, מקפארלנד ושות', מסת"ב 9780786407927, עמ' 104.