סוגה | סדרת דרמה |
---|---|
יוצרים | טום הופר |
כותבים | נייג'ל ויליאמס |
בימוי | טום הופר |
שחקנים |
הלן מירן ג'רמי איירונס פטריק מאלאהייד יו דנסי ברברה פלין יואן ברמנר איאן מקדרמיד |
פסקול | רוב ליין |
ארץ מקור |
הממלכה המאוחדת ארצות הברית |
שפות | אנגלית |
מספר עונות | 1 |
מספר פרקים | 2 |
הפקה | |
מפיק | ברני רייץ |
חברת הפקה |
HBO Films Channel 4 Television Corporation Company Pictures |
הפצה | All3Media |
עורכים |
בוורלי מילס מלני אוליבר |
צלמים | לארי סמית' |
אורך פרק | סה"כ 223 דקות |
שידור | |
רשת שידור |
ערוץ 4 HBO (ארצות הברית) |
תקופת שידור מקורית | 29 בספטמבר 2005 – 6 באוקטובר 2005 |
קישורים חיצוניים | |
www | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
אליזבת הראשונה (באנגלית: Elizabeth I) היא מיני-סדרה בריטית בת שני חלקים משנת 2005. זוהי דרמה היסטורית בבימויו של טום הופר. את התסריט כתב נייג'ל ויליאמס ומככבת בה הלן מירן בתפקיד אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. העלילה מכסה 24 שנים מ-45 שנות שלטונה של אליזבת. הפרק הראשון מתמקד בשנים האחרונות של מערכת היחסים שלה עם רוברט דאדלי, רוזן לסטר, בגילומו של ג'רמי איירונס. הפרק השני עוסק במערכת היחסים שלה עם רוזן אסקס בגילומו של יו דנסי.
הסדרה שודרה לראשונה בממלכה המאוחדת בשני חלקים באורך שעתיים בערוץ 4. בהמשך שודרה בערוץ HBO בארצות הברית, ב-CBC ו-TMN בקנדה, ב-ATV בהונג קונג, ב-ABC באוסטרליה, ובערוץ TVNZ בניו זילנד. בישראל שודרה הסדרה בערוץ הולמרק.
הסדרה זכתה בפרס אמי לבידור בפריים טיים, פרס פיבודי ופרס גלובוס הזהב.
בשנת 1579 אליזבת שולטת באנגליה כעשרים שנה ועד אז סירבה להינשא. היועץ הראשי שלה סר ברלי והמזכיר סר פרנסיס וולסינגהם מתכננים נישואים בינה לבין דוכס אנז'ו אחיו של אנרי השלישי, מלך צרפת כדי לכרות ברית עם צרפת נגד ספרד. חביבה של המלכה רוזן לסטר מתנגד בתוקף לשידוך בגלל אהבתו רבת השנים למלכה. הדוכס מאנז'ו מגיע לבסוף כדי לחזר אחר אליזבת, אבל אף על פי שהוא לטעמה, היא משתכנעת לא להתחתן איתו בגלל הדעות השליליות כלפיו.
במשך הזמן וולסינגהם אוסף ראיות שדודניתה הקתולית של אליזבת, מרי מלכת הסקוטים, קושרת נגדה כדי להרוג אותה. אליזבת לא רוצה להוציא להורג את מרי מכיוון שהדבר יכול להצית מלחמה בין אנגליה וספרד. בפגישה סודית ביניהן מרי מבטיחה לאליזבת שהיא אינה רוצה במותה. אליזבת שולחת את לסטר לסייע להולנדים במערכה נגד ספרד. ברגע שיש הוכחות לכך שמרי אכן קושרת קשר נגד אליזבת, היא נאשמת בבגידה וגזר דינה הוא הוצאה להורג.
אחרי כישלון המשא ומתן בין אנגליה לספרד, יוצא צי של ספינות ספרדיות לעבר אנגליה. אליזבת מצווה על לסטר לרכב עם כוחותיו ועם בנו החורג רוזן אסקס אל טילברי, שם הם מצפים שהספינות יעגנו, ואליזבת נושאת נאום בפני החיילים. בסופו של דבר הם מביסים את הארמדה הספרדית, אבל עם קבלת הידיעות על הניצחון האנגלי, לסטר נופל למשכב. אחר כך על ערש דוויי הוא מבקש מאסקס להשגיח על אליזבת.
בשנת 1589 אסקס הוא האיש המועדף על אליזבת והיא מתאהבת בו. היא זועמת על כך שהוא משתתף במסע צבאי לליסבון בניגוד לרצונה, אבל סולחת לו על אף שהוא לא מצליח לכבוש את העיר מידי הספרדים. היא מעניקה לו 10 אחוז מהמיסים על יינות ומושב במועצה המלכותית. עוד חבר במועצה הוא רוברט ססיל בנו של לורד ברלי. מתפתחת יריבות בין אסקס לססיל, שבאה לידי ביטוי בפרשת הרופא של אליזבת ד"ר לופז, שנתלה על סמך ראיות שהביא אסקס על השתתפותו בקשר ספרדי נגד אליזבת.
השאיפות הפוליטיות של אסקס מתחילות להתנגש עם מסירותו ונאמנותו לאליזבת. ככל שהיא מוטרדת מהתנהגותו של המאהב הצעיר שלה, היא מתחילה להתקרב לססיל, אותו היא ממנה למזכיר המדינה אחרי מותו של וולסינגהם. אסקס מתקבל בברכה כשהוא חוזר לאנגליה אחרי שכבש את קדיז מידי הספרדים, אבל יחסיו עם אליזבת מתחילים להתערער. היא וססיל חושדים שאסקס נמצא בקשר עם ג'יימס השישי מלך סקוטלנד, בנה של מרי מלכת הסקוטים, שהוא יורש אפשרי לכתר האנגלי. אחרי מותו של ברלי, אליזבת שולחת את אסקס לאנגליה כדי לדכא מרד, אבל אחרי הפסקת אש הוא חוזר לבדו לאנגליה. והוא מוחזק במעצר בית.
אסקס ותומכיו אינם מצליחים לפתוח במרד בלונדון ונלכדים. במשפטו מאשים אסקס את ססיל בשיתוף פעולה עם ספרד, אבל אין לו כל הוכחות לכך. הוא נמצא אשם בבגידה ועורפים את ראשו. כעבור זמן מה אליזבת מתחילה להיות אדישה, מפסיקה לאכול, מבקשת שיביאו אליה כומר, ואומרת שבכוונתה למות.
שמונה שחקנים הופיעו בקרדיטים שבתחילת כל פרק:
בחלק הראשון הופיעו השחקנים הבאים:
בחלק השני הופיעו השחקנים הבאים:
לדברי הבמאי טום הופר השתתפותה של מירן נקבעה עוד לפני שנכתב התסריט, "זה היה כדאי רק אם היא תגלם את התפקיד". הופר ומירן עבדו קודם לכן ב-2003 בדרמה המשטרתית "החשוד העיקרי 6".
הסדרה צולמה בווילנה שבליטא שם נבנו תפאורות ענק באצטדיון ספורט שננטש בשנות השבעים של המאה העשרים.[1] ארמון וייטהול נבנה כך שיתאים למידות של התכנון המקורי.[2]
פרס אמי לבידור בפריים טיים ה-58
פרס גלובוס הזהב ה-64
פרס גילדת שחקני המסך ה-13
פרס פיבודי לשנת 2006[3]
{{cite news}}
: (עזרה)