![]() | |
אליעזר והגזר | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | לוין קיפניס |
איורים | פזית מלר (בגרסת 1986 ואילך) |
שפת המקור |
רוסית ![]() |
סוגה | ספרות ילדים |
הוצאה | |
הוצאה | שמשון זימזון |
תאריך הוצאה | 1964 |
מספר עמודים | 8 |
קישורים חיצוניים | |
הספרייה הלאומית | 990025090670205171 |
![]() ![]() |
אליעזר והגזר הוא שיר ילדים בחרוזים שחיבר לוין קיפניס בשנת תר"צ (1929/1930) ועובד לסיפור ילדים שפורסם בשנת 1964 בהוצאת שמואל זימזון. בשנת 1986 נוספו לספר איוריה של פזית מלר.
השיר הוקלט בשנות החמישים בלחן של מנשה רבינא בביצוע של נירה רבינוביץ ובעיבוד משותף של קיפניס וגיל אלדמע[1]. בשנות השישים הוא הוקלט שוב בביצועה של מקהלת הילדים של תוכנית הרדיו "פינת הילד", בניצוחו של צבי בן-פורת; את הסולו שרה אביבה חי[2].
השיר הופיע בשנת 1960 בספר "זמר חן", בית הוצאה של איגוד הקומפוזיטורים בשיתוף עם המרכז לתרבות ולחינוך[3].
ב-1978 הלחין שמעון שגיא את השיר לפרק העשירי בתוכנית רגע עם דודלי[4]. שלמה ניצן (דודלי), ציפי מור (רגע) והילדים שרו והמחיזו את השיר. בשנות ה-80 בוצע שוב בלחן זה בתוכנית פרפר נחמד בפרק "לעשות דברים יחד"[5]. דודו זר ועפרה וינגרטן שרו והמחיזו את השיר לאוזה ולשבי, והוצגו גם האיורים של פזית מלר.
פַּעַם בָּא אֶל גַּן הַיֶּרֶק
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר.
אַחַת-וּשְׁתַּיִם – פָּשַׁט יָדַיִם
וּמָשַׁךְ בַּגֶּזֶר.
מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר, מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר –
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר!
מְשֹׁךְ יָמִינָה, מְשֹׁךְ שְׂמֹאלָה –
לֹא יָזוּז הַגֶּזֶר![6]
במרכז הסיפור גזר ענק ועקשן שנזרע בגינת הירק של סבא אליעזר וסבתא אלישבע. באחד הימים ניסה סבא אליעזר להוציאו מהאדמה, אך הוא לא זז, לא משנה כמה חזק הוא מושך. סבתא אלישבע הגיעה לעזרתו ומשכה גם כן, אך הגזר לא זז. הגיעו בזה אחר זה, הנכדה אביגיל, הב הב הכלבלב, ולקיק החתול ועזרו למשוך והוא עדיין לא זז. רק כאשר הצטרף למשיכה ”עַכְבָּר אָפֹר”, הגזר יצא.
בגרסת הספר, לאחר שהוציאו את הגזר מכינים ממנו תבשיל טעים מסוכר ולימון, וכל השכנים מוזמנים לאכול. רק הכלב, החתול והעכבר לא אוכלים מהתבשיל, כי הם מקבלים דייסה מתוקה משלהם.
הסיפור עוסק במסר של עזרה לזולת והתנדבות למען האחר. הודות לשיתוף הפעולה של כל הדמויות הם מצליחים להוציא את הגזר הענק מהאדמה. כך המסר עוסק גם בכוחה של הקבוצה, הגדול מכוחו של היחיד, וגם בשיתוף הפעולה בו ניתן להשיג יותר מאשר לבד.
עלילת "אליעזר והגזר" מבוססת על המעשייה "הלפת הענקית" (ברוסית: Репка), שהופיעה בדפוס לראשונה בשנת 1860 בקובץ "מעשיות רוסיות עממיות" שערך ופרסם הפולקלוריסט הרוסי הנודע אלכסנדר אָפָנָאסייב (Афанасьев). בסיפור זה, סבא שותל לפת בגינה, וכשהוא מגיע להוציאה מהאדמה, הוא אינו מצליח. מגיעים בזה אחר זה לעזרתו סבתא, הנכדה, הכלבה ועד חמש "רגליים": "…באה הרגל החמישית. חמש הרגליים אוחזות בארבע רגליים, ארבע הרגליים אוחזות בשלוש רגליים, שלוש הרגליים אוחזות בשתי רגליים, שתי הרגליים אוחזות ברגל אחת, הרגל אוחזת בכלבה, הכלבה אוחזת בנכדה, הנכדה אוחזת בסבתא, סבתא אוחזת בסבא, סבא אוחז בלפת. מושכים, מושכים ביחד — הוציאו את הלפת"[7].
בשנת 1864 עובד הסיפור על ידי קונסטנטין אושינסקי (Ушинский) לספר הלימוד שלו "מילה מקורית" וקיבל את צורתו המוכרת כיום, שבו הכלבה קיבלה את השם הרגיל "ז׳וּצְ׳קָה" ובמקום הרגליים נמצאים בו החתול והעכבר, ורק כשכולם מושכים ביחד, הם מצליחים[8][9][10].
לפני שכתב את השיר סבא אליעזר והגזר עיבד קיפניס את הסיפור הרוסי וכתב את "סבא יפת והלפת" שפורסם בספר "מעשיות" בהוצאת דביר[11].