אנטוניו דה לה קלנצ'ה
| לידה |
1584 סוקרה, בוליביה  |
|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1654 (בגיל 70 בערך) לימה, פרו |
| מדינה |
בוליביה |
| השכלה |
האוניברסיטה הלאומית סן מרקוס |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
  | |
אנטוניו דה לה קלנצ'ה או האב קלנצ'ה (בספרדית: Antonio de la Calancha; 1584 – 1 במרץ 1654) היה כומר קתולי ונזיר אוגוסטיני, כרוניקן של האזור המשתייך בימינו לפרו ולבוליביה. הוא נולד בחבל "צ'רקאס" (ספ') (הכולל את רוב בוליביה של היום) של מלכות המשנה של פרו ובספרי הכרוניקה שלו תיאר את כיבוש האימפריה של אינקה על ידי הספרדים ואת המנהגים והמסורות של האינדיאנים המקומיים, לרבות קצ'ואה, איימרה ואחרים.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנטוניו דה לה קלנצ'ה נולד בסיודד דה לה פלטה דה לה נואבה טולדו כבנם של מריה דה בנאווידס, אשה קריאולית ושל הקפטן פרנסיסקו דה לה קלנצ'ה, אנקומנדרו ממוצא ספרדי אנדלוסי.
הצעיר ויתר על אחוזת אביו, האנקומיינדה אמבאנה שבמחוז לארקאחה, כדי להיכנס למסדר אוגוסטינוס הקדוש (אנ') במנזר בעיר הולדתו לה פלטה, הידועה בשפת הקצ'ואה בשם צ'וקיסאקה. הוא למד בהמשך במכללה האוגוסטינית סן אילדפונסו (Colegio de San Ildefonso) בלימה ואחר כך עשה לימודי דוקטורט בתאולוגיה באוניברסיטת סן מרקוס (אנ') בלימה. בתום לימודיו הפך האב קלנצ'ה לאחד המטיפים המפורסמים בתקופתו.
הוא עלה בהדרגה בהייררכיה של מסדרו – "דפיניטור", אחר כך מזכיר אזורי ואחר כך רקטור של מכללת סן אילדפונסו שבה למד, ואב מנזר ו-Prior. בתוקף תפקידיו סייר רבות ברחבי מלכות המשנה של פרו – בפרו העליונה (כיום בוליביה), ובפרו התחתונה, בהן סייר לאורך ולרוחב פעמיים בחייו. בשנים 1610–1614 התגורר בעיר פוטוסי, הפך לאב של מנזר בקוסקו, שהה בארקיפה בה סיים את תקופת ה"טירונות" (noviciado) שלו כנזיר, ובמיסקה (אנ'), כמו כן בעיר טרוחיו, שבה היה עד להריסת המקום על ידי רעידת אדמה משנת 1619.
במשך השנים הוא אסף כמות עצומה של נתונים ששימשו לו בספר הכרוניקה שלו "Crónica moralizada de la orden de San Agustín en el Perú",[1] שפורסם בברצלונה בשנת 1631, תורגם מאוחר יותר ללטינית[2] ולצרפתית, והוצא במהדורה מחודשת בלימה בשנת 1653. המשיך גם לאחר מכן לאסוף ידע מתוך שאיפה לפרסם כרך נוסף, אך עבודה זו נשארה בלתי גמורה.
תלמידו, האב ברנרדו דה טורס (Bernardo de Torres), השלים את עריכת הכרך השני של הספר ופרסם אותו בשנת 1655 תחת הכותרת "Crónica de los Santuarios de Nuestra Señora de Copacabana y del Prado".[3] קלנצ'ה נקשר מאוד לפולחן הגבירה מקופקבנה (אנ') משום שהאמין כי בעזרתה החלים ב-28 באוקטובר 1627 אחרי שבוע של כאבי ראש מייסרים.
בשנת 1630 היה האב קלנצ'ה ראש המנזר האוגוסטיני בלימה ושנים אחדות אחר כך הקים את המנזר בפראדו.
אנטוניו דה לה קלנצ'ה הלך לעולמו בלימה באופן פתאומי בגיל 70 ב-1 במרץ 1654 בבוקר של יום ראשון השני של התענית, כשהתכונן לנהל את המיסה.
מפעלו ההיסטורי והטרום-אנתרופולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספר הכרוניקה שלו כולל אוצר של ידע על הדת, המנהגים והמסורות של האינדיאנים משטחי בוליביה ופרו, על הגאוגרפיה של האזור, ובמיוחד על מוצאם ועל תולדותם של הילידים.
האב קלנצ'ה ידע את שפת הקצ'ואה, אם כי האטימולוגיה של המלים שדיבר עליה היא מוטלת בספק. הוא הסתמך גם על ספרי הכרוניקנים המפורסמים שעמדו לרשותו - פולו דה אונדגרדו, מיגל קבליו דה בלבואה, פרננדו אוונדאניו, הישועים טרואליה, ואסקס ואריאגה, ספרי ההיסטוריון פרנסיסקו טיטו יופנקי, ספרו של אלונסו רמון גאווילאן (על האחרון סמך בעיקר לגבי אזור האגם טיטיקאקה), על כתבי יד שלא פורסמו, אוספי אמונות אלילים ומנהגים.
קלנצ'ה שם לב לדמיון הפיזי בין האינדיאנים ובין האוכלוסיות ממזרח וממרכז אסיה שנקראו בעבר "מונגולידים" או טטרים. את ההסברים לכך הסיק דרך תאוריות ה"תנ"כיות" הנאיוויות והאקסטרווגנטית של אנטוניו דה מונטסינוס.
בדומה למחברים אחרים, סבר קלנצ'ה כי התחלת ההיסטוריה של האינדיאנים היא בתקופת ה"איליו" ושל ה"ברבריזם", כשלא הייתה קיימת אריסטוקרטיה אלא "דמוקרטיה" בלבד. בכרוניקה שלו מוצאים סיפורים ואגדות רבים, מסורות על האלילים והדתות של הילדים, על "מסרים" של אלילים, על השפות שהיו בשימוש באותו אזור. כל אלה מתערבבים פרטים אלה מועברים בצורה די מפוזרת, ומתערבבים עם מוסרי השכל דתיים והערות פדגוגיות של המחבר.
האב קלנצ'ה מתייחס בכרוניקה שלו גם לקיפו, המערכת המנמוטכנית ששימשה את האינקה בעזרת חבלים, חבלים משניים, צבעים וקשרים. לדבריו בקיפו יכלו לסמל באמצעות צבעים גם שמות פרטיים ושל מקומות ואזורים.[4]
לאנטוניו דה לה קלנצ'ה חבים את התיאור הראשון משנת 1633 של טיפול בעזרת הכינין כתרופה למלריה. לדבריו, מסיונרים ישועים בפרו למדו איך לטפל במלריה בעזרת חומר אבקתי בצבע קינמון שהופק מקליפת העץ נקרא בספרדית El árbol de la calentura – עץ החום (Cinchona officinalis), המופיע בסמל פרו. האבקה שקיבלה את השם "קליפת הישועים" ניתנה במשקה והקלה על החום ועשתה נסים נגד המלריה.
סגנונו מנופח ומצועצע, מושפע על ידי זרם הגונגוריזם. ספריו משכו בקורת (למשל מצדו של ריווה-אגיארו Riva-Agüero) בגלל הערבוביה של הערות נאיוויות והטפות בלתי נגמרות [5]
קישורים חיצוניים ומקורות אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]Catholic Encyclopedia vol 3, 1908 NYC,
- הכרוניקה המורליסטית של המסדר של אוגוסטינוס הקדוש בפרו, כרך א הוצאה מדעית מאת קופריאנקו ברשת 1013–2005
- הכרוניקה המורליסטית של המסדר של אוגוסטינוס הקדוש בפרו, כרך ב
- הכרוניקה המורליסטית של המסדר של אוגוסטינוס הקדוש בפרו, כרך ג
- הכרוניקה המורליסטית של המסדר של אוגוסטינוס הקדוש בפרו, כרך ד
- Historia del santuario de Nuestra Señora de Copacabana (1653) עם מקדמה והערות בכתב העת הבוליביאני "סיאנסיה אי קולטורה"
Ciencia y Cultura, nr.27, La Paz nov. 2011 ,Fray Antonio de la Calancha O.S.A. 1, Dr. Edwin Claros Arispe 2 Historia del santuario de Nuestra Señora de Copacabana (1653)
Tarmo Kulmar On the writing systems of Ancient Peru, the possibility of the Quellqa and the Quipu as an intruments of power of the Incas Institute of Estonian Language, Estonian Folklore Archives 2008 Institute of Estonian Language, Estonian Folklore Archives עמוד 5
- Gary Urton Signs of the Inka Khipu,University of Texas Press 2003
- John Mann Jesuits' powder Royal Society of Chemistry,Education jan 2009
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בתרגום חופשי: כרוניקה מוסרית של מסדר אוגוסטינוס הקדוש בפרו
- ^ ברוליוס, 1651
- ^ בתרגום חופשי: כרוניקה של מתחמי הקודש של גבירתנו מקופקבנה ופראדו
- ^ G.Urton עמודים 106-108
- ^ Louis Baudin L'Empire socialiste des Inka chapitre I Les Sources, Université de Paris — Travaux et mémoires de l'Institut d'Ethnologie — V (1928