ארי דה לוקה
 | |
| לידה |
20 במאי 1950 (בן 74) נאפולי, איטליה   |
|---|---|
| מדינה |
איטליה |
| מקום לימודים |
L.Clas.Umberto I-Napoli- |
| שפות היצירה |
איטלקית |
| יצירות בולטות |
Me, You |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אֶרי דה לוּקה (באיטלקית: Erri de Luca; נולד ב-20 במאי 1950) הוא סופר איטלקי המתאר בספריו את נאפולי, עיר ילדותו.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דה לוקה נולד בנאפולי בשם אנריקו למשפחה איטלקית-אמריקאית. סבתו של דה לוקה הגיעה ממדינת אלבמה שבדרום ארצות הברית, ואילו סבו היה נאפוליטני. הארי נקרא על שם דוד אמריקאי.
עד שנת 1955 התגוררה משפחתו של דה לוקה בשכונה ענייה בעיר. דה לוקה זוכר שכונת עוני זו ומתאר אותה בספריו. בצעירותו נהגה משפחתו לבלות בכל קיץ כשלושה חודשים באי איסקיה הסמוך לנאפולי' והשוני בין האי לבין העיר האפורה העניק לו, לימים, את המבט הייחודי המתאר את העיר: "עיר של סמטאות צרות, צפיפות, סגירות ומועקה"[1].
בגיל 18 עזב את העיר. במהלך חייו התפרנס דה לוקה כפועל במפעל פיאט בטורינו, בו היה פעיל באיגוד העובדים ובארגון שביתות. כמו כן עבד כפועל בניין וכסבל.
בשנות השבעים היה שייך לשמאל הרדיקלי והיה חבר בתנועה הפוליטית הקיצונית "לוטה קונטינואה" ("מאבק מתמשך"), אשר התנגדה לכיבוש הישראלי בשטחים. בשנת 1972, בעקבות רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, התמתנו דעותיו של דה לוקה, והוא הפסיק להביע תמיכה במאבק הפלסטיני.
דה לוקה למד עברית ויידיש ותרגם לאיטלקית את ספר שמות, יונה, קהלת ומגילת רות. בריאיון לגלובס[2] ב-2009 אמר: "בשתי דרכים אני מעורב בנושא היהודי: האחת היא דרך סיפורי הקודש - התנ"ך. הצורך להבין את שפת האם של המונותאיזם גרם לי ללמוד עברית כדי להיות מסוגל לקרוא את הסיפורים האלו בשפתם המקורית שכל-כך שונה מהתרגום. וזה בא מסקרנות אינטלקטואלית ועניין. הצד השני הוא צד היידיש. כשחזרתי מוורשה ב-1993, מאירועי היובל לנפילת הגטו, החלטתי להתחיל ללמוד יידיש. היום אני קורא יידיש ומתרגם את השפה. וזה החלק הרגשי יותר. הדבר היחיד שיכול לעשות מישהו שמגיע אחרי, זה להניע שוב את שפתי היידיש. לחדש. זו הדרך היחידה לומר להיסטוריה שהיא טעתה. להמחיש שהיא לא הצליחה".
ספרו הראשון "לא עכשיו, לא כאן" (באיטלקית: Non ora, non qui) - פורסם ב-1989, בהיות דה לוקה בן 39, ומהדורה חדשה יוצאת מאז מדי שנה.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספריו שתורגמו לעברית:
- אתה, שלי (Tu, Mio) (1989) - תורגם לעברית על ידי יורם מלצר ומנחם פרי ויצא לאור בסדרת הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, בשנת 2003.
- הר אדוני (Montedidio) (2001) - תורגם לעברית על ידי מרים שוסטרמן-פדובאנו ויצא לאור בספריה החדשה בשנת 2003.
- שלושה סוסים - יצא לאור בספריה החדשה ב-2004
- לא עכשיו, לא כאן - יצא לאור בספריה החדשה ב-2005
- היפוכו של אחד - יצא לאור בספריה החדשה ב-2006
- בשם האם - יצא לאור בספריה החדשה ב-2007
- נפליטני - יצא לאור בספריה החדשה ב-2008
- היום שלפני האושר (Il giorno prima della Felicità) (2009) - תורגם לעברית על ידי מרים שוסטרמן-פדובאנו ויצא לאור בספריה החדשה בשנת 2010
הספר "הר אדוני" זכה בפרס פמינה בצרפת בשנת 2002.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארי דה לוקה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ארי דה לוקה (1950-), דף שער בספרייה הלאומית- ספרי ארי דה לוקה באתר הספריה החדשה
- ארי דה לוקה, "אומן הסבך", טור אישי באתר הספריה החדשה
- ארי דה לוקה, "מאמ'אמיליה", שיר באתר הספריה החדשה
- ארי דה לוקה, מתוך ספרו "לא עכשיו, לא כאן", באתר nrg, 26 באוקטובר 2005
- דורון קורן, ספר הגמגום הפנימי, באתר ynet, 5 בדצמבר 2005
- דפנה שחורי, צידן ההפוך של הבדידויות - על הספר "היפוכו של אחד", באתר nrg, 6 ביוני 2006
- לאה טרן, על הספר "בשם האם", News1 מחלקה ראשונה, 25 בפברואר 2007
- אילת שמיר, על הספר "בשם האם", באתר הארץ, 2 באפריל 2007
- אסתי סגל, ארי דה לוקה: "המקום הזה היה, הווה יהיה ללא מנוחה", באתר גלובס, 18 בפברואר 2009
- יובל אביבי, אני גר בקומה השניה, באתר וואלה, 29 בנובמבר 2009
- סמדר שיפמן, "היום שלפני האושר" מאת ארי דה לוקה , ללמד ולאבד, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2010
- לירז אקסלרד, אושר זה עניין חמקמק, באתר ynet, 27 בדצמבר 2010
- מאיטלקית: מרים שוסטרמן-פדובאנו, חמש שאלות לארי דה לוקה, חוזר להיות תלמיד, באתר הארץ, 16 בפברואר 2011
- בועז ביסמוט, הארי הקדוש, באתר ישראל היום, 18 בפברואר 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אלון אטלרס, נאפולי לא הייתה הבית שלי - ריאיון עם ארי דה לוקה, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2005
- ^ ארי דה לוקה: "המקום הזה היה, הווה יהיה ללא מנוחה", באתר גלובס, 2009-02-18