בקעה (שכונה)

בקעה
	בתי מגורים בפינת הרחובות יהודה ודרך בית לחם
מידע
עיר	ירושלים
קואורדינטות	31°45′33″N 35°13′15″E / 31.75916944°N 35.22081667°E
	שכונות נוספות בירושלים
	(למפת ירושלים רגילה) בקעה

בָּקְעַה היא שכונה בדרום ירושלים. שמה מגיע מערבית (بقعة) ומשמעותו: מישור. גבולותיה של השכונה הם רחוב רבקה מדרום, רחוב פייר קניג ממערב, המסילה לתחנת הרכבת ירושלים מצפון מערב ודרך חברון ממזרח. השכונות הסובבות אותה הן תלפיות בדרום, מקור חיים במערב, המושבה היוונית והמושבה הגרמנית בצפון מערב ואבו תור במזרח. לאחר מלחמת העצמאות היה ניסיון לתת לשכונה שם עברי - גאולים, אבל שם זה לא נקלט, ובשלטים שהציבה העירייה נכתב "גאולים (בקעה)"^[1]^[2]. יחד עם מקור חיים הסמוכה, מתגוררים בשכונה כ-13,000 תושבים^[1]. בשכונה מתגוררים דתיים, מסורתיים וחילוניים זה לצד זה.

היסטוריה

מבני המגורים הראשונים בשכונה נבנו בסוף המאה ה-19 בסמוך לתחנת הרכבת, בעיקר עבור עובדי הרכבת. בתים פשוטים אלו נהרסו.

במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 הוקמה שכונת בקעה כאחת מהשכונות הערביות הספורות שהוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה. מרבית התושבים הראשונים היו ערבים מוסלמים ונוצרים וכן ארמנים ויוונים אורתודוקסים. רוב התושבים היו בני משפחות אמידות. הם בנו בה בתי מידות בני קומה אחת או שתי קומות. האדריכלות של הבתים שילבה סגנונות בנייה מזרחיים ומערביים. השכונה נשאה אופי חקלאי למחצה ועד שנות החמישים חלקים נרחבים ממנה שימשו לגידולים חקלאיים.

במהלך מלחמת העצמאות נותרה השכונה מן הצד הישראלי של הקו העירוני. השכונה ננטשה על ידי תושביה הערבים, ובבתיה הריקים התיישבו פליטים מהרובע היהודי וכן עולים חדשים. לרב השכונה מונה הרב עקיבא גרוס, מלפנים רבה של גלייביץ.

בשנות ה-50 החלו בבניית בנייני-שיכונים גדולים בשכונה על שטחים נרחבים ששימשו לגידולים חקלאיים, וזאת, כדי לאכלס עולים חדשים מאירופה, צפון אפריקה וארצות המזרח. בנוסף נבנו מבני ציבור ובתי ספר. כך נוצר נוף השכונה, המתאפיין במראה מעורב של בתי אבן מסוגננים בני קומה אחת או שתיים שהיו בהקמתם בבעלות ערבית, ארמנית או יוונית, לצד בנייני שיכונים ארוכים בסגנון מודרני בני שלוש וארבע קומות.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 הוקמו מיזמים אדריכליים חדשים בשכונה אשר נועדו למעמד הביניים. במיזמים אלו תוכננו בתים המקיפים חצרות פנימיות (כדוגמת הבתים ברחוב דן ורחוב בן-עזאי).

ב-21 באוקטובר 1990, התרחש פיגוע בשכונה. המחבל עאמר אבו סרחאן, חמוש בסכין נמלט לאחר שרצח את החיילת איריס אזולאי ואת האמן אלי אלטרץ. למקום הגיע שלום שלוש לוחם ימ"מ בחופשה, שקרא לאבו סרחאן לעצור, ומשזה לא עצר לנוכח קריאותיו, ירה בו באקדחו לעבר רגליו. בין השניים התפתח מאבק, ובמהלכו הצליח אבו סרחאן לדקור את שלוש למוות. על פועלו של שלוש הוא עוטר לאחר מותו בעיטור האומץ של משטרת ישראל. סמוך למקום הפיגוע, ברחוב גדעון פינת רחוב אפרים, הוקם גלעד לזכר ההרוגים.

בשנות ה-90 החלה עיריית ירושלים את "פרויקט שיקום שכונות" בשיכוני השכונה, במסגרתו שופצו והורחבו רבים מבנייני השיכונים משנות ה-50. הפרויקט נמשך גם בעשור הראשון של המאה ה-21, ותוצאות הפרויקט נראות בעיקר ברחובות: רבקה, דרך בית לחם, ציפורה, גד והסביבה.

במאה ה-21

הביקוש לבתים ולדירות בשכונה הביא גם לעליית מחירים. רבים מתושבי השכונה הוותיקים עזבו, ובמקומם נכנסו תושבים אמידים, ביניהם עולים רבים מארצות הברית ומצרפת. בשנת 2009 אושר מיזם הכולל הרחבה משמעותית של השכונה, במסגרתו ייבנו בנייני מגורים בגובה של עד 8 קומות^[3]. עם זאת, החלטה זו זכתה להתנגדויות רבות, כולל מצד המנהל הקהילתי של השכונה, שטען כי התשתיות בשכונה אינן מסוגלות להכיל מספר כה גדול של תושבים^[4].

במשך שנים היוותה השכונה נקודה מרכזית בעיר בזכות תחנת הרכבת ירושלים הממוקמת בקצהָ. התחנה חיברה בין ירושלים למרכז הארץ מסוף המאה ה-19 עד שנת 1998, אז הפסיק הקו לפעול. כיום משמש מתחם תחנת הרכבת הישנה, הקרוי בשם "התחנה הראשונה", למיזמי תרבות ומסחר. לאורך פסי הרכבת בשכונה בנתה העירייה את פארק המסילה.

בשנים 2019-2023, בשטח שבין מתחם התחנה הראשונה לבין גבול שכונת בקעה, בלט (מבחינה ארכיטקטונית) קפה סילו - שהיה בית קפה שפעל בשלוש ממגורות אכסון (סילו) גדולות, שמוגדרות כמבנים לשימור, בדרך בית לחם 7.

מוסדות

בשכונה פועלים ארבעה מוסדות חינוך מרכזיים - "אורנים", "אפרתה" - בית ספר יסודי-ממלכתי דתי, "תל"י גאולים" - בית ספר יסודי-ממלכתי ופלך - תיכון דתי לבנות. בשכונה פועלת גם מכללה אקדמית דתית, מכללת אמונה, המכשירה יוצרות בתחומי האמנויות והעיצוב (אמנות, תקשורת חזותית, עיצוב בינתחומי, תיאטרון) ומעניקה תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה. כמו כן פעילים בשכונה בתי כנסת מזרמים שונים ביהדות. בית הכנסת הרפורמי של קהילת "כל הנשמה"^[5], שהוקם בשנת 1985 על ידי הרב לוי ויימן-קלמן, הוא הקהילה הרפורמית הגדולה בירושלים. בשכונה פעילות גם מספר תנועות נוער: קן תנועת השומר הצעיר (ברחוב הרכבת), סניף תנועת בני עקיבא (ברחוב יהודה), וסניף תנועת הנוער עזרא.

המתנ"ס השכונתי, הממוקם בין רחוב זבולון ליששכר, מהווה גם את מרכזו של מחוז "בקעה רבתי" בעיריית ירושלים, מחוז הכולל גם את שכונת תלפיות בדרום, מקור חיים בדרום-מערב ואבו תור במזרח. רחוב דרך בית לחם הוא הרחוב המסחרי המרכזי של השכונה, לצד רחוב עמק רפאים הסמוך, שלא נמצא בתוך גבולות השכונה.

שמות הרחובות

שמות הרחובות בשכונה הם ברובם על פי שמות שבטי ישראל (כגון: ראובן, דן, נפתלי) ואישים מתקופת השופטים (ברק, אהוד, בעז), וסוף תקופת בית ראשון עד אמצע הבית השני (גדליה, אסתר המלכה, מרים החשמונאית, שמעיה, אבטליון, מתתיהו).

בעשור השני של המאה ה-21, לאור ביקורת כי קיים "רוב גברי" בשמות הרחובות בשכונה, נקראו שמות של שני רחובות חדשים על שמות נשים:

בשנת 2017 - רחוב דינה - בתם של יעקב ולאה. רחוב חדש בפינת דרך בית לחם מס' 66, שנוצר כמדרחוב בין 8 בנייני מגורים חדשים שנבנו.
בשנת 2019 - רחוב מרתה במברגר - רחוב חדש בפינת רחוב גד, ע"ש פעילת ויצו בירושלים, ממובילות רעיון "תעשיות הבית" ומנהלת רשת החנויות של ויצו.

גלריית תמונות

בקעה ממערב לדרך בית לחם
בקעה ממזרח לדרך בית לחם
בניין קן השומר הצעיר בשכונה
בלוק ברחוב רבקה לפני השיקום
בלוק ברחוב רבקה אחרי השיקום
בית מגורים בדרך בית לחם. הקומה העליונה נוספה בשלב מאוחר יותר.
בית הספר "פלך"
משוגבקעה - גן משחקים שכונתי
מכללת אמונה בדרך בית לחם
"קיוסק מיץ פטל", בית מחסום הרכבת הישנה, דרך בית לחם פינת פארק המסילה
אנדרטה לזכר הרוגי הפיגוע בשכונת בקעה ב-21 באוקטובר 1990 (רחוב אפרים פינת רחוב גדעון)
דוכן פלאפל שכונתי בדרך בית לחם