דיוקן מאת סר גודפרי נלר משנת 1717 - ציור שמן על קנבס, גלריית הדיוקנאות הלאומית (לונדון). בידיו הספר גן העדן האבוד מאת ג'ון מילטון, שפרסומו הביא לו את הרווחים הגדולים ביותר | |
לידה | 12 בנובמבר 1655 |
---|---|
פטירה | 2 באפריל 1736 (בגיל 80) |
מדינה | ממלכת בריטניה הגדולה |
מקום קבורה | St Mary le Strand, Westminster |
ג'ייקוב טונסון (באנגלית: 12 בנובמבר 1655 - Jacob Tonson 1736 ולעיתים נקרא Jacon Tonson Elder) היה סוחר ספרים ומוציא לאור אנגלי. נודע במיוחד כבעל זכויות המחבר של מחזותיו של ויליאם שייקספיר אחרי שרכש אותן בעקבות התקנון של המלכה אן מיורשי המוציא לאור של Fourth Folio.
טונסון פרסם גם את כתביהם של ג'ון דריידן, ג'ון מילטון, בן ג'ונסון ואברהם דה מואבר. טונסון הקים גם את מועדון קיטקט, מועדון לספרות ופוליטיקה.
שותפו לעסקים היה אחיינו, ג'ייקוב טונסון הבן (1735-1682). בניהול העסק המשיך בנו הצעיר, ג'ייקוב טונסון השלישי (1767-1714)
ג'ייקוב טונסון נולד בשנת 1655. הטבלתו התקיימה ב-12 בנובמבר 1655 בכנסיית סנט אנדרו בהולבורן שבלונדון. אביו ג'ייקוב וסבו, ריצ'רד טונסון, היו סנדלרים וסוחרים. האם אליזבת לבית וולבנק (Wallbancke) הייתה בתו של מתיו וולבנק, מוציא לאור וסוחר ספרים באכסניית גריי בלונדון והתמחה בעיקר בספרי משפטים. ג'ייקוב היה הרביעי מבין חמשת ילדי הוריו. גם אחיו היה לסוחר ספרים.[1]
לפי פרטים במכתביו זכה טולסון בחינוך טוב. ב-6 ביוני 1670 לקראת גיל 15 הוא נכנס לעבוד כשולייה אצל המוציא לאור תומאס באסט. במשך שמונה שנים הוא עבד בתחום סחר הספרים ויצר קשרים רבים בקרב המוציאים לאור וסוחרי הספרים.[1]
ב-7 בינואר 1678 התקבל טונסון לאיגוד מוכרי מכשירי הכתיבה ובעזרת מאה פאונד שירש מאביו פתח הוצאה לאור בצ'יינסרי ליין. בהתחלה פרסם ספרים בשותפות עם מו"לים אחרים, ובהמשך עבד לבדו. בראשית המאה ה-18, קיבל את אחיינו ג'ייקוב טייסון כשולייה.[1]
לא ברור מתי פגש טונסון את ג'ון דריידן אך הוא החל לפרסם כתבים שלו משנת 1679 כאשר יחד עם אייבל סוולי פרסם את "טרוילוס וקרסידה". הסופר היה לקוחו של טונסון עד שנת מותו, 1700 והקשר ביניהם הועיל לשניהם. בעזרתו של דריידן התחיל טונסון להוציא לאור סדרה פופולרית של Miscellanies - אופסי שירה וטקסטים אחרים שהביאו לו רווחים נאותים.[1]
לטונסון היה חוש לאיתור כישרונות. הוא טיפח כמה משוררים בני תקופתו. אחד מהם היה מתיו פריור, ממנו פרסם טונסון בשנת 1692 את ה"אודה המחקה את האודה השנייה שבספר השלישי של הוראטיוס".
על אף קשייו הפוליטיים של פריור בגלל אהדתו למפלגת טורי, טונסון שהיה קשור לאורך חייו למפלגת ויג לא הפסיק לרגע לפרסם את כתביו.
להבדיל ממו"לים אחרים טונסון פרסם שירה ומחזאות אנגלית כמעט באופן בלעדי ולכן נחשב לאחד מיוצרי הקאנון הספרותי האנגלי.
הוא שיתף פעולה עם שורה של משוררים אנגלים צעירים, ביניהם ויליאם קונגריב, ג'וזף אדיסון, ריצ'רד סטיל, אלכסנדר פופ וג'ון יוז.
טונסון השיג זכויות יוצרים למספר סופרים קלאסיים אנגליים ופרסם גרסאות מאוד פופולריות שלהם. הוא ניסה ליצור קשר עם מילטון בשנת 1673 בזמן שהסופר, לקראת סוף ימיו, מכר חלק מספרייתו. שנים אחרי מות המשורר, בשנת 1683 רכש טונסון מברבזון איילמווי חצי מזכויות היוצרים עבור "גן העדן האבוד" מאת ג'ון מילטון וכעבור שבע שנים את המחצית השנייה. בשנת 1688 פרסם את המהדורה הראשונה של היצירה ומהדורה מהודרת מאוירת, מלווה בהערות ופירושים ולוח מקורות. "גן העדן האבוד" של מילטון הפך לעסק המכניס ביותר בכל הקריירה שלו כמוציא לאור.[1]
טונסון רכש גם את הזכויות למרבית יצירות שייקספיר עוד לפני הפעלת התקנון של המלכה אן משנת 1710. תקנון זה הגן על זכותו להיות המפרסם הבלעדי ליצירות אלה. בשנים הבאות פרסם טונסון מהדורות פופולריות של שייקספיר בעריכתם של ניקולס רואו, אלכסנדר פופ וסמואל ג'ונסון. מהדורות אלה כללו גם דיונים על הקשר כתיבת היצירות במהלך חייו של המחבר.
טונסון מילא תפקיד חשוב לחקר המפעל הספרותי של שייקספיר ולהפצת מחזותיו של שייקספיר בקשר בקהל הרחב.[1]
שמו של טונסון הלך לפניו כסמל להוצאה לאור מקצועית, להבדיל מכמה מעמיתיו שפרסמו מהדורות עם שגיאות רבות וחמורות ואף בלי הסכמת היוצרים.
טונסון התנגד לפרסום חומרים "מגונים" או משמיצים. הוא נתקל בבעיה כשפרסם שירים של רוצ'סטר שהיו חופשיים יותר בתכנים המיניים וניסה לצנזר אותם.