דה הבילנד קנדהDHC-1 צ'יפמנק | |||||||||||||||||
מאפיינים כלליים | |||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
סוג | מטוס אימון | ||||||||||||||||
ארץ ייצור | קנדה | ||||||||||||||||
יצרן | דה הבילנד קנדה | ||||||||||||||||
טיסת בכורה | 22 במאי 1946 | ||||||||||||||||
תקופת שירות | 1946–1972 (כ־26 שנים) | ||||||||||||||||
צוות | 2 | ||||||||||||||||
יחידות שיוצרו | 1,283 | ||||||||||||||||
משתמש ראשי |
חיל האוויר המלכותי הבריטי חיל האוויר המלכותי הקנדי חיל האוויר הפורטוגזי חיל האוויר הבלגי | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
|
דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק (אנגלית de Havilland Canada DHC-1 Chipmunk, טמיאס) הוא מטוס אימון מתוצרת דה הבילנד קנדה. המטוס הוא מטוס לאימון ראשוני, בעל שני מושבים בתצורת טנדם ומנוע בוכנה יחיד. הצ'יפמנק היה מטוס האימונים התקני להכשרת טייסי חיל האוויר המלכותי הבריטי, חיל האוויר המלכותי הקנדי וחילות אוויר נוספים במהלך כמה עשורים לאחר מלחמת העולם השנייה. היה זה המטוס הראשון שנבנה על ידי חברת דה הבילנד בקנדה לאחר המלחמה.
כיום (2016) ישנם כ-500 מטוסים במצב טיסה, ורבים נוספים משוקמים מדי שנה.
הצ'יפמנק תוכנן כממשיכו של מטוס האימונים הדו-כנפי דה הבילנד טייגר מות', שהיה בשימוש נרחב במהלך מלחמת העולם השנייה. המטוס עשוי כולו ממתכת, אם כי משטחי השליטה מצופים בבד. לצ'יפמנק כנף נמוכה, מנוע יחיד, וכן נסע בתצורה משולשת עם כן זנב. תא טייס בתצורת טנדם ומכוסה בחופה שקופה עשויה מפרספקס, בעלת מסגרת בדגמים הראשונים לעומת חופת בועה בדגמים מאוחרים יותר.
אב הטיפוס טס לראשונה ב-22 במאי 1946 בנמל התעופה דאונסוויו בצפון טורונטו. שלושה מטוסים הועברו לחיל האוויר המלכותי הבריטי להערכה, ולאחר תוצאות המבחנים הוחלט שהמטוס יהיה מטוס האימונים הראשוני של החיל. חיל האוויר המלכותי הקנדי הגיע לאותה החלטה. משנות ה-50 של המאה ה-20 הפך הצ'יפמנק לפופולרי גם בשוק האזרחי, בו שימש לאימונים ולאווירובטיקה וגם לריסוס אווירי. רוב המטוסים האזרחיים היו מטוסים צבאיים בעברם.
בסך הכל נבנו בקנדה 217 מטוסי צ'יפמנק. בבריטניה נבנו 1,000 מטוסים, ו-66 נבנו ברישיון בפורטוגל בין 1955 ל-1961 עבור חיל האוויר הפורטוגזי.
חיל האוויר המלכותי קיבל 735 מטוסי צ'יפמנק, ששימשו בתחילה טייסות מילואים. המטוסים סומלו דה הבילנד צ'יפמנק T.10, ויוצרו בבריטניה על ידי חברת דה הבילנד, חברת האם של דה הבילנד קנדה. שמונה מטוסים הוטסו כשהם מפורקים לקפריסין ב-1958, בתוך מטוסי תובלה מדגם בלקברן בברלי. לאחר הרכבתם באי שימשו המטוסים את טייסת 114 הבריטית במהלך המאבק הקפריסאי לעצמאות. בשנים 1956–1960 שימשו מטוסי צ'יפמנק לטיסות חשאיות מעל ברלין המחולקת.
מטוסי צ'יפמנק שימשו במטוסי אימון ראשוני בחיל האוויר המלכותי, וגם בגיס האווירי של צבא בריטניה ובזרוע האוויר של הצי המלכותי. המטוסים האחרונים יצאו משירות ב-1996. עם זאת, ישנם מטוסי צ'יפמנק שעודם מופעלים במסגרות צבאיות, למטרות הנצחה - גף הזיכרון לקרב על בריטניה וגפי הזיכרון של הצי והצבא הבריטי. המטסים אינם מהווים חלק מאוסף המטוסים ההיסטוריים בגפים אלה, ומטרתם היא לאמן את הטייסים בהטסת מטוסים בעלי גלגל זנב. בנוסף לתפקידם באימון טייסים, שימשו תאי הטייס של מטוסי צ'יפמנק לאימון צוותי קרקע.
מטוסי צ'יפמנק ראשונים התקבלו בחיל האוויר המלכותי הקנדי ב-1948. אלו היו המטוסים הראשונים מתוך 217 שנבנו בקנדה, 113 מתוכם עבור חיל האוויר והשאר עבור חילות אוויר אחרים, ובהם חיל האוויר המצרי, חיל האוויר הלבנוני וחיל האוויר התאילנדי. 79 מהמטוסים הקנדיים נועדו לאימון ראשוני - המטוס הראשון אותו פוגש פרח הטיס, ו-34 הנותרים הוקצו למסגרות אימונים לרענון עבור טייסי מילואים של חיל האוויר. המטוסים האחרונים יצאו משירות ב-1972. שירותו הארוך של הצ'יפמנק נבע, בין השאר, מיכולותיו האווירובטיות המעולות, תכונות הטיסה המשובחות ואמינותו הטכנית הרבה. מסיבה זו נותרו מטוסי צ'יפמנק רבים מעודפי חיל האוויר המלכותי הקנדי בשירות אזרחי פעיל ברחבי העולם.
חיל האוויר הישראלי בחן, בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, ארבעה מטוסי אימונים, במטרה לבחור מתוכם את מטוס האימון הבא של החיל. הצ'יפמנק היה אחד מהארבעה, בנוסף לפוקר S-11 אינסטרוקטור, טמקו בוקרו והבואינג-סטירמן. לצ'יפמנק היו תכונות טיסה טובות מאוד, ראות מצוינת מתא הטייס, והמטוס התאים מאוד להדרכה. למרות זאת הוחלט שלא לרכוש אותו, בשל אי התאמתו לתנאי האקלים בישראל. מטוס בודד שנרכש להערכה היה בשימוש טייסת 100 ("הטייסת הקלה") כמטוס אימון וקישור.[1]
מטוסי צ'יפמנק מופעלים כיום (2016) על ידי יחידים ומועדוני טיסה במדינות רבות בעולם.