דניאל גולדהגן

דניאל גולדהגן
Daniel Goldhagen
לידה 30 ביוני 1959 (בן 65)
בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Daniel Jonah Goldhagen עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג שרה ויליאמס גולדהגן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דניאל ג'ונה גולדהגן (באנגלית: Daniel Jonah Goldhagen; נולד ב-30 ביוני 1959 בבוסטון, מסצ'וסטס) הוא חוקר יהודי-אמריקני, ופרופסור בתחום מדע המדינה שלימד בעבר באוניברסיטת הרווארד. הוא התפרסם בעולם בשנת 1996 עם פרסום ספרו מעורר המחלוקת "תליינים מרצון בשירות היטלר". בשנת 2003, לאחר פרסום ספרו השני "חשבון-נפש מוסרי" (A Moral Reckoning) פרש גולדהגן ממשרתו והתמקד בכתיבת ספר נוסף "גרוע ממלחמה" (Worse Than War) שהוא סינתזה של מחקריו ועוסק בתופעת רצח עם בכללותה.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל גולדהגן נולד בעיר בוסטון ביוני 1959, אביו, אריך גולדהגן, היה ניצול השואה ממוצא רומני מגטו צ'רנוביץ, (היום היא עיר מחוז באוקראינה) ופרופסור בדימוס של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1977 החל דניאל גולדהגן את לימודיו באוניברסיטת הרווארד ועם השנים הפך לחלק מסגל ההוראה של המוסד במחלקה למדע המדינה.

הוא נשוי לשרה ויליאמס גולדהגן, היסטוריונית של ארכיטקטורה ומבקרת הכותבת בכתב העת ניו ריפבליק. הוא מתגורר עם אשתו ושני ילדיהם בפרבר של העיר בוסטון.

בספרו הראשון תליינים מרצון בשירות היטלר מציין גולדהגן כי הבנתו את הנאציזם והשואה מעוגנת בהשפעתו של אביו עליו.

בראיון שניתן באפריל 1996 לעיתון הניו יורק טיימס מציין גולדהגן כי בהיותו סטודנט הוא נכח בהרצאה של שאול פרידלנדר - מומחה לחקר ההיסטוריה של השואה, וחתן פרס ישראל לשנת תשמ"ג 1983. לדבריו הרצאה זו הייתה מאירת עיניים עבורו, במהלכה הוברר לו כי הוויכוח על פונקציונליזם ואינטנציונליזם בחקר השואה אינו מניב תשובות מלאות לשאלה "מדוע צייתו אנשים להוראתו של היטלר להרוג יהודים" והחליט לחקור ולתת תשובה לכך.[1]

את מאמרו הראשון שזכה להד ציבורי, פרסם גולדהגן בשנת 1989 במסגרת ביקורת בכתב העת ניו ריפבליק על ספרו של פרופסור ארנו מאייר "עד שקר" (אנגלית: False Witness). גולדהגן כתב כי הספר לוקה בטעות בסיסית בכך שהוא מייחס את הרג היהודים במהלך מבצע ברברוסה למדיניות אנטי קומוניסטית ולא לאנטישמיות של הרוצחים. הוא הצביע על ניתוח מעוות ומגמתי של ההיסטוריה של השואה. [2]

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תליינים מרצון בשירות היטלר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עטיפת הספר תליינים מרצון בשירות היטלר

בספר זה שפורסם בשנת 1996 בהוצאת הספרים אלפרד קנופף ומבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, טען גולדהגן כי אנטישמיות ייחודית לעם הגרמני היא שאפשרה את השואה. בספרו טבע גולדהגן מונח מחקרי חדש לתיאור אנטישמיות ייחודית זו, האנטישמיות האלימינציוניסטית. בניגוד לספקנות הנזעמת שהפגינו מרבית חוקרי השואה כלפי מסקנותיו, זכה ספרו של גולדהגן לא רק להצלחת מכירות גדולה בארצות הברית ובגרמניה, אלא גם לפרסים: ב-1994 זכה בפרס ע"ש גבריאל אלמונד, הניתן על ידי החברה האמריקאית למדע המדינה, כדיסרטציה הטובה ביותר בתחום של פוליטיקה השוואתית; בארצות הברית זכה ספרו בפרסים יוקרתיים נוספים, ובגרמניה ב"פרס הדמוקרטיה", המוענק אך לעיתים נדירות. על אף שהוא מטיל את האשמה במאורעות השואה על האנטישמיות האלימינציוניסטית שכל שדרות העם הגרמני היו שותפים לה לטענתו, סבור גולדהגן כי הדור שקם בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה אינו לוקה עוד באנטישמיות.

מחקרו של גולדהגן הוצג כנגד מחקרו של כריסטופר בראונינג, חוקר בכיר בתחום, שחקר את אותה יחידת המילואים של הבטליון המשטרתי 101 של משטרת הסדר ובפרט התנהגות של וולפגנג הופמן. הוא הגיע למסקנות שונות אודות התהליכים החברתיים שאפשרו את השואה. על אף שגולדהגן לא התייחס במישרין למסקנותיו של בראונינג שפורסמו בספרו "אנשים רגילים" ארבע שנים קודם לכן, ולא פרסם את ספרו כמחקר תגובה למחקר זה, מחלוקת זו הפכה לפולמוס מרכזי בתחום חקר השואה. במהדורה העברית של "אנשים רגילים", שיצאה לאור רק כשנתיים לאחר פרסום ספרו של גולדהגן בעברית, נכללה אחרית דבר המגיבה למחקרו של גולדהגן.

A Moral Reckoning

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר היסטורי-מחקרי השני של גולדהגן (יצא לאור ב-2002 בהוצאת ליטל-בראון בבריטניה ובהוצאת קנופף בארצות הברית) - עורר ויכוח סוער בשאלת הכנסייה והשואה. ספר זה הוא מעין הרחבה לספרו הקודם, מפני שהפעם עוסק גולדהגן בשאלה מרכזית לשואה: כיצד בכלל הגיעו אירופים רבים כל כך לידי שנאת יהודים כה עזה. ותשובתו היא: הכנסייה מילאה תפקיד מרכזי בדמוניזציה שהולידה את השנאה הזו. הוא עורך דיון בשאלה על חלקה של הכנסייה הקתולית בשואה ומעמיד במיוחד את שתיקתו של האפיפיור פיוס ה-12 לעומת התנהגותן של כנסיות אחרות בזמן הכיבוש הנאצי: "מה היה קורה אילו היה האפיפיור פיוס מכריז כי ינדה כל קתולי המסייע ברצח היהודים?", שואל גולדהגן. את כל הקומוניסטים הוא נידה לאחר מכן; את היטלר ומנהיגים נאצים אחרים – מעולם לא.

Worse Than War

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 פרסם גולדהגן את מחקרו "גרוע יותר ממלחמה, השמדה שיטתית וההתקפה הנמשכת על האנושות" המהווה סינתזה וסיכום של מחקריו הקודמים, פרסום הספר לווה בהפצת תוכנית דוקומנטרית הנושאת את אותו שם שהוצג לראשונה בארצות הברית באוגוסט 2009 ביום השנה ה-64 להטלת פצצת האטום על הירושימה במהלך השלבים הסופיים של מלחמת העולם השנייה, הסרט שודר לציבור בגרמניה על ידי רשת ARD באוקטובר 2009 ובארהב על ידי רשת PBS באפריל 2010.[3] גולדהגן מציין באתר האינטרנט הפרטי שלו, המוקדש לקידום ספריו ורעיונותיו, כי כתיבת הספר התבשלה במשך עשרים שנות עבודתו כחוקר היסטוריה ופוליטיקה וכתיבתו לסירוגין ארכה כעשור, במקביל לפרסומיו הקודמים. עבור ספר זה ראיין גולדהגן ניצולי ומבצעי פשעי השמדת-עם (ג'נוסייד) מרואנדה, קמבודיה, קניה וארצות אחרות פוליטיקאים פקידים ומנהלים של ארגונים הומניטריים. לדבריו מטרתו היא לא רק חקר אירועי העבר אלא גם יצירת מנגנונים וארגונים שבעתיד יצילו חיים של בני אדם הנמצאים תחת איום. לדבריו בעולם של המאה העשרים ואחת שולטות מדינות שאינן דוגלות בשימוש בכוח קטלני והרג המוני.

גם פרסום זה זכה לביקורות מעורבות, מבקרי ספרות וחוקרי מדע המדינה והיסטוריה שיבחו את הספר והרעיון העומד בבסיסו. אך הוא זכה גם לביקורות שליליות המתארות את רעיונותיו כפשטניים, פרו-ישראליים ואנטי מוסלמיים[4]

ספריו ומאמריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דניאל יונה גולדהגן, תליינים מרצון בשירות היטלר: גרמנים רגילים והשואה. הוצאת ידיעות אחרונות תל אביב, 1998
  • דניאל גולדהגן, סדאם לא לבד, הארץ, 19 בדצמבר 2003

באנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1996: Hitler's Willing Executioners: Ordinary Germans and The Holocaust, Alfred A. Knopf, New York, ISBN 978-0-679-44695-8
  • 2002: A Moral Reckoning: The Role of the Catholic Church in the Holocaust and Its Unfulfilled Duty of RepairAlfred A. Knopf, New York, ISBN 978-0-375-41434-3
  • 2009: Worse Than War: Genocide, Eliminationism, and the Ongoing Assault On Humanity, PublicAffairs, New York, ISBN 978-1-58648-769-
  • 2013: The Devil That Never Dies: The Rise and Threat of Global Antisemitism

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • כריסטופר בראונינג, אנשים רגילים, (מאנגלית: לי שיר), הוצאת ידיעות ספרים, 2004, אחרית דבר: עמ' 233–271.
  • אברהם ברקאי, היסטוריונים גרמנים מול גולדהגן, יד ושם: קובץ מחקרים 26, 1997, עמ' 223–248.
  • ישראל גוטמן, גולדהגן – ביקורת ותרומה, יד ושם: קובץ מחקרים 26, 1997, עמ' 249–276.
  • עלי גץ, יקום של מוות ושל ייסורים, יד ושם: קובץ מחקרים 26, 1997, עמ' 277–285.
  • דן דינר, גולדהאגן: הרהורים על ספר מעורר מחלוקת, היסטוריה 2, 1998, עמ' 133–137.
  • ראול הילברג, תופעת גולדהגן, יד ושם: קובץ מחקרים 26, 1997, עמ' 287–294.
  • יעקב לוזוביק, נכתב בזעם: גרמנים "רגילים" והיסטוריונים אידאולוגים, יד ושם ירושלים 2-1, 1996, עמ' 12–13.
  • דן מכמן, המשגת "השואה" בעיני היסטוריונים של שנות ה-90: דילמות שונות, ניסיונות חדשים, ילקוט מורשת 73, 2002, עמ' 9–27.
  • מיכאל ששר, פולמוס גולדהאגן, עמודים 619, 1998, עמ' 18–19.

אנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Bauer, Yehuda. Rethinking the Holocaust. New Haven, CT: Yale University Press, 2001. ISBN 978-0-300-08256-2
  • Eley, Geoff (ed.) The Goldhagen Effect: History, Memory, Nazism—Facing the German Past. Ann Arbor: University of Michigan Press, 2000. ISBN 978-0-472-06752-7.
  • Finkelstein, Norman & Birn, Ruth Bettina. A Nation On Trial: The Goldhagen Thesis and Historical Truth. New York: Henry Holt, 1998. ISBN 978-0-8050-5871-0
  • Guttenplan, D. D. The Holocaust on Trial. New York: Norton, 2001. ISBN 978-0-393-02044-1
  • Kwiet, Konrad: “‘Hitler’s Willing Executioners’ and ‘Ordinary Germans’: Some Comments on Goldhagen’s Ideas”. Jewish Studies Yearbook 1 (2000).
  • LaCapra, Dominick. “Perpetrators and Victims: The Goldhagen Debate and Beyond,” in LaCapra, D. Writing History, Writing Trauma Baltimore: Johns Hopkins University Press, 2001, 114-140.
  • Rychlak, Ronald. "Goldhagen vs. Pius XII" First Things (June/July 2002)
  • Shandley, Robert & Riemer, Jeremiah (eds.) Unwilling Germans? The Goldhagen Debate. Minneapolis: University of Minnesota Press, 1998. ISBN 978-0-8166-3101-8
  • Stern, Fritz. "The Goldhagen Controversy: The Past Distorted" in Einstein's German World, 272-288. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1999. ISBN 978-0-691-05939-6
  • Wesley, Frank. The Holocaust and Anti-semitism: the Goldhagen Argument and Its Effects. San Francisco: International Scholars Publications, 1999. ISBN 978-1-57309-235-7
  • The “Willing Executioners/Ordinary Men” Debate: Selections from the Symposium, April 8, 1996, introduced by Michael Berenbaum (Washington, D.C.: USHMM, 2001).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דניאל גולדהגן בוויקישיתוף

ביקורת על רעיונותיו של גולדהגן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דינטיה סמית' נקודת מבט מאתגרת על השואה מאמר באתר העיתון הניו יורק טיימס מיום 1 באפריל1996 נקרא ביום 11 באוקטובר 2011.
  2. ^ 1989: False Witness The New Republic, April 17, 1989, Volume 200, #16, Issue # 3, pp39–44
  3. ^ גרוע יותר ממלחמה, המשדר במלואו (באנגלית) באתר PBS כולל כתבות רקע ווידאו על הכנת סרט התעודה
  4. ^ The Willing Misinterpreter "הפרשן המטעה מרצון" ביקורת על הספר "גרוע ממלחמה באתר The National Interest (אנגלית)