האוול קוב

שירות צבאי
מדינה	ארצות הברית, קונפדרציית המדינות של אמריקה
צאצאים	Andrew Jackson Cobb
השתייכות	צבא הקונפדרציה
תקופת הפעילות	1861–1865 (כ־4 שנים)
דרגה	מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
	מפקד בריגדת קוב; מפקד מחוז פלורידה וג'ורג'יה;
פעולות ומבצעים
	מלחמת האזרחים האמריקאית

האוול קוב
Howell Cobb
	האוול קוב
לידה	7 בספטמבר 1815; מחוז ג'פרסון, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פטירה	9 באוקטובר 1868 (בגיל 53); ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית ; הקונפדרציה
מקום קבורה	בית הקברות אוקוני היל, את'נס, ג'ורג'יה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ג'ורג'יה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	4 בפברואר 1861 – 18 בפברואר 1862; (שנה)
	4 בפברואר 1861 – 18 בפברואר 1862; (שנה)
	7 במרץ 1857 – 8 בדצמבר 1860; (3 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'יימס ביוקנן
	→ ג'יימס גתרי פיליפ פרנסיס תומאס ←
	5 בנובמבר 1851 – 9 בנובמבר 1853; (שנתיים)
	→ ג'ורג' טאונס הרשל וספסיאן ג'ונסון ←
	22 בדצמבר 1849 – 3 במרץ 1851; (שנה)
	→ רוברט צ'ארלס וינתורפ לין בויד ←
	4 בדצמבר 1843 – 4 במרץ 1845; (שנה)
	→ ג'ון וינסטון ג'ונס לין בויד ←
	4 במרץ 1843 – 3 במרץ 1851; (8 שנים)
	→ מחוז חדש ג'וניוס הילייר ←
	4 במרץ 1855 – 3 במרץ 1857; (שנתיים)
	→ ג'וניוס הילייר ג'יימס ג'קסון ←

האוול קוב (באנגלית: Howell Cobb;‏ 7 בספטמבר 1815 – 9 באוקטובר 1868) היה פוליטיקאי אמריקאי. כאיש הדרום חבר המפלגה הדמוקרטית כיהן קוב חמש תקופות כהונה כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית ובין השנים 1849–1851 היה יושב ראש הבית. הוא גם כיהן כמושל ג'ורג'יה ה-40 בשנים 1851–1853 וכמזכיר האוצר של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ג'יימס ביוקנן בשנים 1857–1860.

קוב זכור יותר מכול כאחד ממייסדי קונפדרציית המדינות של אמריקה ("הקונפדרציה"), בה הוא כיהן כנשיא הקונגרס הזמני של הקונפדרציה.

ראשית חייו

האוול קוב נולד במחוז ג'פרסון שבג'ורג'יה כבנם של ג'ון א. קוב ושרה (לבית רוטס) קוב, משפחה ממוצא ולשי. הוא גדל באת'נס שבג'ורג'יה ולמד באוניברסיטת ג'ורג'יה, שם הוא היה חבר בחבורה הספרותית פי-קאפא. ב-1836 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והיה ליועץ המשפטי הראשי של המחוז השיפוטי של ג'ורג'יה.

ב-1835 הוא נשא לאישה את מרי אן למאר, בת למשפחה בת קשרים רחבים מאוד בדרום. לזוג נולדו 11 ילדים, הבכור ב-1838 והצעיר ב-1861. כמה מהם לא הגיעו לבגרות, כולל בנם הצעיר שנקרא על שמו של אחיו של קוב, תומאס ריד רוטס קוב.

חבר בית הנבחרים של ארצות הברית

קוב נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית לבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן בו ממרץ 1843 ועד מרץ 1851. בשנתיים הראשונות לכהונתו הוא היה יושב ראש ועדת הנסיעות של חברי בית הנבחרים ובשנתיים האחרונות הוא כיהן כיושב ראש הבית.

קוב תמך בנשיא אנדרו ג'קסון בשאלת משבר הביטול (אנ') והיה תומך פעיל של ממשל ג'יימס פולק במהלך מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. הוא הגן על הרחבת העבדות אל הטריטוריות, אך כאשר הוסכם על פשרת 1850 הוא היה לתומך אדוק שלה.^[1] קוב הצטרף לוויגים מג'ורג'יה אלכסנדר סטיבנס ורוברט טומבס במערכה ברחבי המדינה לבחירת נציגים לוועידה המדינתית שאישרה באופן גורף, במסגרת "המצע של ג'ורג'יה" (Georgia Platform), שהמדינה קיבלה כפתרון סופי לסוגיות העבדות הבולטות. על רקע זה נבחר קוב כמושל ג'ורג'יה ברוב גדול.

יושב ראש בית הנבחרים

ב-22 בדצמבר 1849, לאחר 63 הצבעות, נבחר קוב כיושב ראש בית הנבחרים, כשהיה בן 34. ב-9 ביולי 1850, לאחר מותו של הנשיא זאכרי טיילור וכניסתו לנשיאות של מילרד פילמור, קוב, כיושב ראש בית הנבחרים היה הבא בתור בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית למשך יומיים בשל היות משרות סגן הנשיא והנשיא הזמני של הסנאט פנויות, עד לבחירתו ב-11 ביולי של ויליאם רופוס קינג כנשיא הזמני של הסנאט, למעט העובדה שקוב לא הגיע לגיל המינימלי של 35 כדי להיות נשיא.

מושל ג'ורג'יה

ב-1851 עזב קוב את בית הנבחרים כדי לכהן כמושל ג'ורג'יה, תפקיד בו הוא כיהן עד 1853.

שובו לקונגרס וכהונה כמזכיר האוצר

קוב שב לבית הנבחרים וכיהן בו ממרץ 1855 ועד מרץ 1857. לאחר מכן הוא מונה כמזכיר האוצר של ארצות הברית בקבינט של הנשיא ג'יימס ביוקנן. בתפקיד זה הוא כיהן שלוש שנים עד להתפטרותו בדצמבר 1860. בנקודת זמן אחת שקל ביוקנן שקוב יהיה יורשו.

מלחמת האזרחים

ב-1860 חדל קוב לתמוך באיחוד והפך לאחד ממנהיגי תנועת הפרישה. הוא היה נשיא הוועידה של המדינות הפורשות שהתכנס ב-4 בפברואר 1861 במונטגומרי, אלבמה. בהנחייתו של קוב ניסחו הנציגים חוקה לקונפדרציה החדשה. הוא שימש כנשיא בכמה ישיבות של הקונגרס הזמני של הקונפדרציה, לפני שהתפטר כדי להתגייס לשירות צבאי עם פרוץ מלחמת האזרחים.

קוב התגייס לצבא הקונפדרציה והוצב כקצין בדרגת קולונל ברגימנט הרגלים ה-16 של ג'ורג'יה. ב-13 בפברואר 1862 הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל והוצב לפקד על בריגדה במה שהיה לארמיית וירג'יניה הצפונית. מפברואר ועד יוני 1862 הוא ייצג את רשויות הקונפדרציה במשא ומתן עם קציני האיחוד להסכם לחילופי שבויים. מאמציו בדיונים אלו תרמו להסכם דיקס-היל קרטל שהושג ביולי אותה שנה.

קוב השתתף באופן פעיל בלחימה במהלך מערכת חצי האי ובקרבות שבעת הימים. הבריגדה של קוב לקחה חלק פעיל בלחימה בקרב ההר הדרומי (אנ'), במיוחד במרווח קרמפטון, שם היא הגיעה בעיתוי גורלי כדי לעכב את התקדמות כוחות האיחוד דרך המרווח, אך במחיר דמים גבוה. אנשיו גם לחמו בקרב אנטיאטם שהתנהל זמן קצר לאחר מכן.

באוקטובר 1862 נפרד קוב מארמיית וירג'יניה הצפונית ונשלח למחוז של מרכז פלורידה. ב-9 בספטמבר 1863 הוא קודם לדרגת מייג'ור גנרל והוצב לפקד על מחוז ג'ורג'יה ופלורידה. הוא הציע לבנות מחנה שבויים בדרום ג'ורג'יה, מיקום שהיה בטוח מפני פולשים מהצפון. רעיון זה הוביל להקמתו של כלא אנדרסונוויל.

כאשר נכנסו צבאותיו של ויליאם שרמן לג'ורג'יה במהלך המערכה על אטלנטה והצעדה אל הים שהתרחשה בעקבותיה, פיקד קוב על גיס המילואים של ג'ורג'יה כקצין בדרגת גנרל. באביב 1865, כשהיה ברור שהקונפדרציה בימיה האחרונים, נשלחו קוב וחייליו לקולומבוס כדי לסייע בהתנגדות לפלישת וילסון (אנ'). הוא הוביל את ההתנגדות חסרת התקווה של הקונפדרציה בקרב קולומבוס ב-16 באפריל 1865.

במהלך צעדתו של שרמן אל הים, חנתה הארמייה שלו למשך לילה אחד ליד אחוזתו של קוב.^[2] כאשר התברר לשרמן שהבית בו הוא התכונן לבלות את הלילה שייך לקוב, שאותו שרמן תיאר בזכרונותיו כ"כאחד ממובילי המורדים בדרום, יותר מאשר גנרל בצבא הדרום", הוא סעד במגורי העבדים באחוזתו של קוב.^[3] שרמן החרים את האחוזה והעלה אותה באש. הוא הורה לפקודיו "לא לחוס על דבר".^[4]

בימים האחרונים של המלחמה התנגד קוב לשווא להצעתו של הגנרל רוברט אדוארד לי לגיוס עבדים לצבא הקונפדרציה. מתוך חשש שצעד כזה יפגע באמינות של ההצדקה היסודית של הקונפדרציה לעבדות, שבמרכזה עמדה הקביעה שהאדם השחור הוא נחות, הוא אמר, "אתה לא יכול להפוך עבדים לחיילים, או להפוך חיילים לעבדים. היום בו תהפוך אותם לחיילים הוא היום הראשון של תום המהפכה. ואם העבדים יהיו חיילים טובים, אזי כל תאוריית העבדות שלנו יסודה בטעות".^[5]

ב-20 באפריל 1865 נכנע קוב לכוחות האיחוד במייקון ג'ורג'יה.

שנותיו האחרונות

לאחר תום מלחמת האזרחים שב קוב לביתו וחידש את עיסוקו בעריכת דין. על אף לחץ מצד תושבי מחוז הבחירה שלו וחייליו הוא סירב להעיר בפומבי הערות על מדיניות תקופת השיקום עד שקיבל חנינה נשיאותית, אף על פי שבחוגים פרטיים הוא התנגד אליה. לבסוף, כאשר בראשית 1868 הוא זכה בחנינה, הוא החל להתנגד נחרצות לחוקי השיקום, ובסדרה של נאומים שנשא באותו קיץ הוא גינה במרירות את המדיניות של הרפובליקנים הרדיקליים בקונגרס.

מותו והנצחתו

האוול קוב נפטר מהתקף לב בניו יורק ב-9 באוקטובר 1868, כאשר בילה שם את חופשתו. הוא נטמן בבית הקברות אוקוני היל שבאת'נס.

כיושב ראש לשעבר של בית הנבחרים, היה דיוקנו מוצג בלובי של יושבי הראש מחוץ לאולם המליאה של הבית בקפיטול. דיוקן זה הוסר על סמך הוראה שאושרה על ידי יושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי ב-18 ביוני 2020.^[6]

משפחתו

על משפחת קוב נמנו דמויות בולטות רבות מג'ורג'יה שלפני מלחמת האזרחים ולאחריה. דודו של קוב, שעל שמו הוא נקרא, היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1807–1812 ושירת כקצין במלחמת 1812.

אחיו הצעיר של קוב, תומאס ריד קוטס קוב, היה פוליטיקאי וחייל שנהרג במלחמת האזרחים. בן דודו, תומאס ויליס קוב, היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית וסנאטור, ועל שמו נקרא מחוז קוב שבג'ורג'יה. אחייניתו, מילדרד לואיס "מיס לילי" רתרפורד, הייתה מחנכת בולטת ומנהיגה של "בנות הקונפדרציה" (United Daughters of the Confederacy). בתו של קוב, מרי אן למאר קוב, נישאה לאלכסנדר ס. ארווין והייתה אחראית על הנהגתו של עיטור "כוכב הכבוד של הדרום" (Southern Cross of Honor) שהוענק על ידי בנות הקונפדרציה לוותיקי צבא הקונפדרציה.^[7]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האוול קוב בוויקישיתוף

האוול קוב, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
האוול קוב באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
האוול קוב באתר מחלקת האוצר של ארצות הברית (באנגלית)
האוול קוב באתר The Political Graveyard (באנגלית)
האוול קוב באנציקלופדיה החדשה של ג'ורג'יה] (באנגלית)
האוול קוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
האוול קוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

[1] Brooks, R. P. (December 1917). "Howell Cobb and the Crisis of 1850". The Mississippi Valley Historical Review. 4 (3): 279–298.

[2] Seibert, David. "Howell Cobb Plantation". GeorgiaInfo: an Online Georgia Almanac. Digital Library of Georgia.

[3] Hanson, Victor Davis (1999). The Soul of Battle: From Ancient Times to the Present Day, How Three Great Liberators Vanquished Tyranny. New York City, New York: The Free Press. p. 211.

[4] "Memoirs, ch.21". William Tecumseh Sherman.

[5] “The Most Pernicious Idea” 150 Years Later - civil war memory

[6] "Portraits of Confederate House Speakers Removed From Capitol". slate.com. June 19, 2020.

[7] Alexander, David T. (November 30, 2012). "Southern Cross of Honor: Whitehead & Hoag wins contract". Coin World.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]