| |||
תמונת אוויר של הכנסייה | |||
מדינה | הונגריה | ||
---|---|---|---|
חבל | דרום טרנסדנוביה | ||
מחוז | זאלה | ||
נפה | נפת נג'קניז'ה | ||
שטח | 16.70 קמ"ר | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בכפר | 253 (1 בינואר 2024) | ||
‑ צפיפות | 11.38 נפש לקמ"ר (2019) | ||
קואורדינטות | 46°54′55″N 18°04′37″E / 46.915229°N 18.076820°E | ||
אזור זמן | UTC +1 | ||
http://www.homokkomarom.hu | |||
הומוקומארום (בהונגרית: Homokkomárom) הוא כפר זעיר של כ-160 תושבים במחוז זאלה, בנפת נג'קניז'ה, בגבעות זאלה, באזור הגבעות אגרסג - לטניה. ביישוב פועל משמר אזרחי.[1]
הכפר הוא יישוב ללא מוצא קרוב לגבול עם קרואטיה, בצד ההונגרי. הוא יושב כ-13 ק"מ צפונית-מערבית משולי "עמק פרינציפלי" על הכביש מנג'קניזה.
האזכור הראשון בכתב של הכפר מתוארך לשנת 1293 בשם קאמאר או הומוקאמאר. בשמו הנוכחי הוא ידוע מאז 1741. זו הייתה אחוזה מלכותית בתקופתם של מלכי בית ארפאד. בשנת 1360 התיישבו במקום נזירים פאולינים (מסדר הנזירים של הנזיר הראשון של פאולוס הקדוש, בלטינית: Ordo Fratrum Sancti Pauli Primi Eremitae). במהלך הכיבוש הטורקי נהרסו כליל הן המנזר והן הכנסייה.
החלק החיצוני והפנימי של הכנסייה שופצו בשנת 1938 על חשבון László Batthyány-Strattmann. במרץ 1990 הגיעה "קהילת השמונה אושר" הקתולית לבניין המנזר הריק בהזמנתו של הבישוף יוז'ף סנדי. בשנת 1992 הקים הכפר פסל של אורבנוס הראשון (הקדוש) לכבודו של פטרון הכרם.
מעט היהודים במקום הועברו לגטו נג'קניז'ה באפריל 1944. ב-29 באפריל שולחה קבוצה ראשונה של 800 גברים מיושבי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ. יתר תושבי הגטו יחד עם יהודים נוספים שהובאו מיישובים סמוכים (לרבות מהומוקומארום גורשו לאושוויץ ב-17 במאי 1944.