היסטוריה של אוסטרליה

ההיסטוריה של אוסטרליה התחילה כשהאדם הראשון היגר ליבשת אוסטרליה מצפון כדור הארץ, לפני 40,000 - 45,000 שנים. ההיסטוריה הכתובה של אוסטרליה קצרה בהרבה והחלה כאשר מגלי ארצות הולנדים הגיעו ליבשת לראשונה במאה ה-17. קיימים מספר נושאים מעוררי מחלוקת במחקר ההיסטוריה האוסטרלית, כגון הקולוניזציה הבריטית והיחס לאבוריג'ינים, ילידי אוסטרליה הקדומים.

פרהיסטוריה

בהקשר האוסטרלי מתאר המונח פרהיסטוריה את כל התקופה שבין התיישבות האדם הראשון באוסטרליה, עד להופעתה של היסטוריה כתובה בנוגע ליבשת. מוערך כיום כי פעילות אנושית החלה באוסטרליה לפני כ-41,000 - 48,000 שנים (ויש הסבורים אף כי לפני 68,000 שנים). היסטוריה כתובה בנוגע לאוסטרליה הופיעה לראשונה ב-1606, בתיאור של מגלי ארצות אירופיים. לפיכך, בניגוד להיסטוריה של מדינות או אזורים אחרים, הפרהיסטוריה האוסטרלית מגיעה עד שלהי העת החדשה (במונחים אירופאיים).

חפירות ארכאולוגיות שנערכו באוסטרליה מעלות כי היבשת הייתה מיושבת במשך לפחות 40,000 שנים, על ידי ציידים-לקטים בני תקופת האבן שנדדו מדרום-מזרח אסיה. קיים מספר רב של אתרים מתקופה זו, בין היתר חפירות המצביעות על התיישבות אנושית באזור מעלה נהר סוואן ווילגי מיאה במערב אוסטרליה; וחפירות המעידות על פעילות אנושית בטסמניה שהחלה לפני כ-30,000 שנים (כאשר האי טסמניה עדיין היה מחובר ליבשת אוסטרליה בגלל ירידת מפלס הים בעידן הקרח). קיימות גם עדויות - אשר תוקפן מעורר מחלוקת בקהיליה המדעית - לפיהן אוסטרליה הייתה מיושבת כבר לפני 60,000 ואף 120,000 שנים - קיימים מחקרים פלינולוגיים אשר טוענים כי קיימת עלייה בקיומן של שריפות לפני כ-120,000 שנים. פעילות זו פורשה כקשורה לפעילות אנושית, אך פרשנות זו נתונה במחלוקת.

בשנת 2017, מחקר גנטי בגנומים מיטוכונדרים שמוצו משיער של 111 ילידים אוסטרלים חישב בעזרת שעון מולקולרי הערכה שמרנית ליישוב אוסטרליה לפני לפחות 50 אלף שנה, בהתאמה טובה עם תארוך מרבית האתרים הפרהיסטוריים הקדומים ביותר. המחקר גם חישב שמרבית חופי היבשת יושבו בגל התיישבות אחד לפני 45 אלף עד 49 אלף שנים.^[1]

המיתולוגיה האבוריג'ינית מתייחסת לזמן יצירת היבשת כ"זמן החלום". עם זאת, קשה לכמת את מספר המתיישבים הראשונים באוסטרליה או את טבעם, בשל הפיכת הסוגיה לסוגיה פוליטית: האם כל האבוריג'ינים בני עם אחד וצריכים להיות מאוחדים במאבקם להכרה בתרבותם; או שמקורם מעממים שונים. עם זאת, היפרדות בין הקבוצות השונות התרחשה הלכה למעשה לפני 18,000 שנים, כאשר האבוריג'ינים בטסמניה הופרדו משאר האבוריג'ינים באוסטרליה. יישובים במקומות אחרים אשר נפרדו מן היבשת האוסטרלית - מצר בס והאי קנגורו - הפסיקו להתקיים לפני 9,000 שנים.

קשרים עם אסיה

מאות בשנים לפני הגעת האירופאים לאוסטרליה, התקיימו קשרי מסחר בין האבוריג'ינים בצפון היבשת (במיוחד היונגלו בארץ ארנהם) לבין דייגים וסוחרים ממקאסאר (כיום בירת דרום סולאווסי באינדונזיה). אלה האחרונים הגיעו לחופי צפון אוסטרליה על מנת לשלות ולסחור במלפפוני ים. ביקורים אלה הותירו את חותמם על תושבי צפון אוסטרליה הילידיים, בתחומים כמו שפה, אמנות, כלכלה, ואפילו גנטיקה - הם דומים בתחומים אלה לקבוצות הנמצאות מצפון לים אראפורה וים בנדה. אנשי מקסאר הביאו לאבוריג'ינים סכינים, טבק, בגדים ואורז תמורת הזכות לשלות את מלפפוני הים. הם גם הביאו עמם את מחלת האבעבועות השחורות. ייתכן, כי אנשי מקסאן הביאו גם את בשורת האסלאם לאוסטרליה.

ב-2002 פרסם הבריטי גאווין מנזיס ספר שנוי במחלוקת, הטוען כי הסינים, בפיקודו של הסריס ג'נג חה הצליחו לגלות את יבשת אמריקה כמו גם את אוסטרליה בשנת 1421. אין תימוכין לתאוריה, אך ייתכן ומפותיו של ג'אנג - אם אמת בתאוריה - שימשו את האירופאים בהגעה לאוסטרליה. עם זאת, אחת מן המפות המוקדמות של העולם, שהכין הכומר הישועי האיטלקי מטאו ריצ'י בזמן שהותו רבת השנים בסין ב-1603, הותירה חלל ריק במקום שבו נמצאת אוסטרליה. במקום הריק נכתב שאיש מעולם לא היה בארץ הדרומית, ולפיכך לא ידוע עליה כלום. באותיות קטנות יותר, באותיות סיניות, כתב את השם "ארץ האש" ו"ארץ התוכים", שמות המצביעים על כך שהסינים היו מודעים לקיומה של אוסטרליה.

מסעות אירופיים לגילוי ארצות

מסעות אירופיים עד 1812:

  1606 וילם יאנסזון

  1606 לואיס ואס דה טורס

  1616 דירק הארטוך

  1619 פרדריק דה הוטמן

  1644 אבל יאנסזון טסמן

  1696 וילם דה פלמינך

  1699 ויליאם דמפייר

  1770 ג'יימס קוק

  1797–1799 ג'ורג' בס

  1801–1803 מתיו פלינדרס

קיימות עדויות על גילוי אוסטרליה עוד מתחילת המאה ה-17. הפעם הראשונה שאירופאים הגיעו לאוסטרליה הייתה ב-1606, כשהנווט ההולנדי וילם יאנסזון, שהגיע עם הספינה "דויפקן" למפרץ קרפנטאריה ותיעד את הגאוגרפיה של החוף המערבי של חצי האי כף יורק. ב-1616, הולנדי נוסף, דירק הארטוך, הותיר צלחת בדיל במפרץ הכרישים במערב אוסטרליה שבו ציין את ההגעה למקום; ב-1642 הגיע אבל טסמן לאי אשר כיום נקרא על שמו, טסמניה, ונקרא קודם לכן "ארץ ון-דימן", על שם אחד ממנהלי חברת הודו המזרחית ההולנדית. הולנדים אלה עבדו עבור חברת הודו המזרחית ההולנדית, לה היו כבר שלוחות באינדונזיה. במקרים רבים הגיעו ספינות אל החוף המערבי של אוסטרליה, בשל שיטת הניווט ההולנדית לכיוון אינדונזיה. המקרה הידוע ביותר של הגעת ספינה אל החוף המערבי הוא התנפצות הספינה בטביה, שלאחריו התרחש מרד וטבח בספינה.

קיימות גם תאוריות הטוענות כי היה גילוי מוקדם יותר של אוסטרליה, על ידי נווטים פורטוגלים, אבל אין מידע רב שיתמוך בתאוריות אלו. כבר ב-1400 קיים דיווח של מרקו פולו על אזור דרומית לאסיה, אך פולו לא סיפק (וכנראה לא היה יכול לספק) מידע מעבר לכך.

במהלך המאה ה-17 וראשית המאה ה-18 מגלי ארצות אחרים מאירופה החלו להגיע לאזור ולמפות את מה שהם קראו "הולנד החדשה". לא היו בשלב זה ניסיונות להקים התיישבות באזור. האנגלי הראשון שהגיע לחוף הצפון-מערבי של אוסטרליה היה ויליאם דמפייר, שהגיע לאוסטרליה ב-1688, ותיאר ביומניו את הצמחייה ובעלי החיים שראה. דמפייר הוא הראשון אשר תיאר את מין החיות הייחודי לאוסטרליה, "חיות מקפצות גדולות".

נחיתתו של לוטננט ג'יימס קוק במפרץ בוטאני, 29 באפריל 1770 מאת הצייר עמנואל פיליפס פוקס, 1902

בשנת 1770 יצאה משלחת על גבי הספינה "אֶנְדֶבוֹר" (Endeavour), תחת פיקודו של קצין הצי המלכותי הבריטי ג'יימס קוק, על מנת למפות את החוף המזרחי של יבשת אוסטרליה. הוא הגיע ראשית לניו זילנד, ומשם הגיעה הספינה למפרץ בוטאני ב-29 באפריל 1770. קוק המשיך במסעו צפונה ולפני שעזב את האזור, הכריז במצר טורס כי האזור ש"גילה" שייך לכתר הבריטי ושמו "ניו סאות' ויילס" (מילולית: ויילס הדרומית החדשה). בשונית המחסום הגדולה עלתה ספינתו על שרטון ונדרש זמן לתקנה - זמן זה הושקע בחקר מיני החיים והצמחים הייחודיים לאזור, בייחוד על ידי הבוטניקאי ג'וזף בנקס, אשר היה חבר במשלחתו של קוק. בשל העובדה כי מסעו של קוק הוביל בסופו של דבר להתיישבות האירופית הראשונה באוסטרליה, לעיתים סוברים בטעות כי קוק הוא זה אשר "גילה" את אוסטרליה, אף על פי שמסעו של יאנסזון קדם לו ב-160 שנים.

דיווחיו של קוק לגבי הארץ החדשה עוררו עניין בפתרון הפוטנציאלי שלה לצפיפות האוכלוסין אשר ממנה סבלה בריטניה באותה תקופה, לאחר איבוד הקולוניות בצפון אמריקה. ב-13 במאי 1787 יצאו 11 ספינות הצי הראשון מנמל פורטסמות' באנגליה לכיוון מפרץ בוטאני. שתי התרומות האחרונות לגילוי אוסטרליה היו של מתיו פלינדרס וג'ורג' בס - שני אנגלים אשר היו הראשונים למפות את קו החוף האוסטרלי; והצרפתי ניקולה בודן, שמיפה את קו החוף האוסטרלי באותן שנים, 1802-1803.

תאוריית גילוי אוסטרליה בידי הפורטוגזים

מפת חוף ג'אווה לה גרנדה המזרחי משנת 1547

אף על פי שרוב ההיסטוריונים מסכימים שהגילוי האירופאי של אוסטרליה החל ב-1606 עם מסעו של הנווט ההולנדי וילם יאנסזון על סיפונה של הדויפקן, ישנן גם מספר תאוריות על גילויים אפשריים אחרים. הגילוי נטען לזכותן של סין, צרפת, ספרד ואפילו לזכותם של הפיניקים, אך אחת מהתאוריות הנתמכות ביותר היא תאוריית גילוי אוסטרליה בידי הפורטוגזים.

התאוריה

תאוריית גילוי אוסטרליה בידי הפורטוגזים בין 1521 ל-1524 נתמכת בידי מספר כותבים, שנשענים על מספר אמונות ודעות. אמונות אלו הן:

• קיומה של אדמה גדולה, הנקראת ג'אווה לה גרנדה, הנמצאת בין אינדונזיה לאנטארקטיקה במספר מפות צרפתיות, מפות דייפ, הנושאות ציורים פורטוגזים הדומים לחופה הצפון-מזרחי של אוסטרליה.
• נוכחותם של הפורטוגזים בדרום-מזרח אסיה החל מן המאה ה-16, ובמיוחד הגילוי והכיבוש של טימור ב-1516 - פחות מכ-500 קילומטר מחופה של אוסטרליה.
• מספר עתיקות שנמצאו על חופיהן של אוסטרליה וניו זילנד, שאולי קשורות למסעות הפורטוגזים לאוסטרליה.

התיישבות וקולוניזציה

ערך מורחב – הגליה לאוסטרליה

מפה המתארת את ההתפתחות הקולוניאלית של אוסטרליה

ראשיתה של מושבת הכתר הבריטית בניו סאות' ויילס בהקמתה של מושבת עונשין.

הרעיון להקמת מושבת העונשין באוסטרליה היה של שר הפנים הבריטי, הויסקונט תומאס טאונסנד, שנשא בתואר "ברון סידני". כתוצאה מיוזמה זו הפליגו ב-13 במאי 1787 מנמל פורטסמות' 11 ספינות שנשאו כ-800 אסירים, מתוכם קרוב ל-600 גברים וכן כ-600 אנשי צוות ונוסעים לכוון היבשת שנחשבה אז כבלתי מיושבת.

על צי האניות פיקד קפטיין ארתור פיליפ. האוניות הפליגו דרך טנריפה, ריו דה ז'ניירו, חזרה לכף התקווה הטובה ומשם ליבשת אוסטרליה.

האניה הראשונה הגיעה ב-18 בינואר 1788 למפרץ בוטאני ושאר האניות הגיעו בהדרגה עד ל-20 בינואר. המפרץ הוערך כלא מתאים לעגינה ולהתיישבות ולכן צי האניות המשיך לפורט ג'קסון. שמו של המקום שונה למפרץ סידני על שם יוזם המסע. יום ההגעה למפרץ סידני, 26 בינואר 1788. מצוין כיום כ"יום אוסטרליה", החג הלאומי.

השנים הראשונות של המושבה היו קשות: כשליש מן האסירים היו אסירים פוליטיים מהתקוממויות שנערכו שאותה תקופה באירלנד. לא האסירים ולא החיילים שהופקדו לשמור עליהם היו בעלי ידע חקלאי נרחב, והם התקשו להתמודד עם העונות האוסטרליות.

טסמניה (שנקראה אז ארץ ואן דימן, "ודן דימן לנד") יושבה ב-1803 והפכה למושבה נפרדת ב-1825. בריטניה טענה לבעלות על מערב אוסטרליה ב-1829. בין השנים 1836–1863 הוקמו מושבות בחלקים אחרים באוסטרליה: ניו סאות' ויילס חולקה לאוסטרליה הדרומית (1836), המושבה ויקטוריה ב-1851 וקווינסלנד ב-1859. הטריטוריה הצפונית הוקמה ב-1863 כחלק מדרום אוסטרליה. ויקטוריה ודרום אוסטרליה הוקמו כ"מושבות חופשיות" (כלומר, לא כמושבות עונשין), אם כי ויקטוריה הסכימה לקבל אסירים שהועברו אליה מטסמניה. גם מערב אוסטרליה הוקמה כמושבה חופשית, אך בשל מחסור בכח אדם הסכימה לקבל אסירים לשטחה. ניו זילנד הייתה גם היא חלק מ"ניו סאות' ויילס" עד 1840, ואז הפכה למושבה בפני עצמה. בין 1840 ל-1868 ירדה כמות המורשעים שהועברו לאוסטרליה. בסך הכול, כ-160,000 גברים ונשים הועברו לאוסטרליה כאסירים.

מרד הרום ב-1808

בתחילת ימיה של הקולוניה הבריטית באוסטרליה שימש הרום כמטבע עובר לסוחר וזאת עקב הפופולריות שלו מחד והמחסור במטבעות מאידך. שתיית הרום פיצתה את המתיישבים הראשונים על חוסר הנוחות ועל תנאי החיים הדלים והדבר הביא להתפשטות תופעות לא רצויות של שכרות. ב-1808 החליט המושל הבריטי, ויליאם בליי (שפיקד כ-20 שנה קודם לכן על הבאונטי), לאסור על שימוש ברום כתמורה לסחורות, כדי להחליש את כוחם של סוחרי הרום ושל תאגיד South Wales Corps. ההתנגדות לא איחרה לבוא וב-26 בינואר 1808 צעדו המתנגדים, חמושים בכידונים, אל עבר בית הממשל, והשתלטו עליו. בליי הושם במעצר למשך כשנה וג'ורג' ג'ונסטון, מראשי המתנגדים, שלט בקולוניה. רק ב-1810 הושב הסדר על כנו וכוח צבאי שנשלח מבריטניה סיים את שליטת המורדים בקולוניה.

הממשל הקולוניאלי ובהלת הזהב

תמונה מתקופת הבהלה לזהב באוסטרליה

ערך מורחב – הבהלה לזהב (אוסטרליה)

ב-1851 התגלו מרבצי זהב באוסטרליה. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 התחילה "בהלת זהב" באוסטרליה, אשר משכה ליבשת מהגרים אירופאיים (בעיקר בריטים, ואירים, אשר איבדו 2% מאוכלוסייתן לטובת אוסטרליה בתקופה זו) כמו גם מצפון אמריקה ומסין. המהגרים החדשים אשר הפכו לרוב האוכלוסייה, דחקו את רגליהם של האסירים לשעבר. הם הביאו עימם תרבות פוליטית דמוקרטית, כולל דרישה למשפט עם חבר מושבעים, שלטון ייצוגי וחופש הביטוי. ב-1854 התרחש "מרד ביצורי יוריקה" (Eureka Stockade), בין כורי הזהב לבין הממשל הקולוניאלי, אשר בישר למעשה את ניצני הלאומיות האוסטרלית. ההתיישבות המהירה פגעה קשות באוכלוסיית האבוריג'ינים. מוערך כי אלה איבדו בין השנים הראשונות שפגשו אירופאים לתחילת המאה ה-20 כ-90% מן האוכלוסייה המקורית. זאת, בראש ובראשונה בשל הידבקות במחלות "אירופאיות", נגדן לא היה להם חיסון טבעי (אבעבועות שחורות, חצבת, אך גם מחלות קלות יחסית לאדם המחוסן כנגדן כמו שפעת ואבעבועות רוח). בנוסף, במקרים רבים נדחקו האבוריג'ינים מאדמותיהם או נרצחו בידי מתיישבים.

בין 1855 ל-1890, קיבלו שש מושבות בנפרד אוטונומיה חלקית מול האימפריה הבריטית. הממשל הקולוניאלי בלונדון שמר על השליטה על נושאים כגון יחסי חוץ, ביטחון ותנועת סחר בינלאומי. תקופת השגשוג הכלכלי שהביאה עמה הבהלה לזהב הסתיימה עם מיתון חריף ומשבר כלכלי בשנות ה-90 של המאה ה-19. המשבר הביא לעלייתה של מפלגת הלייבור האוסטרלית.

אוסטרליה במלחמות העולם

ב-1 בינואר 1901 הוכרזה פדרציה של המושבות באוסטרליה תחת מסגרת של דומיניון של האימפריה הבריטית. בהמשך אותה השנה נחקק חוק מדיניות ההגירה של אוסטרליה שהגדיר את זהותה האירופית של המדינה והערים קשיים על כניסתם של מהגרים מארצות לא אירופאיות. מכיוון שלא ניתן היה לקבוע חוק המפלה על בסיס אתני, מבלי ליצור קונפליקט מול בריטניה, וכן מול יפן בעלת בריתה, על פי החוק מהגרים יכלו להיכנס אם הצליחו במבחן שמטרתו לבדוק בקיאות בסיסית בשפה אירופית.^[2]

ב-9 במאי 1901 פתח נסיך הכתר ג'ורג' את הפרלמנט האוסטרלי. המדינה הפדרלית החדשה גם הכריזה על כוונתה לבנות עיר בירה בניו סאות' ויילס, ואף הקצתה לצורך זאת ב-1911 את "שטח הבירה האוסטרלית", שבו תוקם קנברה. בין 1901 ועד ההכרזה הרשמית על קנברה כבירה ב-1927, שימשה מלבורן כבירה. יורשו של ג'ורג' החמישי (שיוכתר אחר כך כג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת), פתח את הדיון הראשון של הפרלמנט האוסטרלי ב-1927. אוסטרליה הייתה אחת המדינות הראשונות בעולם אשר נתנו לנשים שוויון פוליטי - החל מ-1902.

כוחות הצבא האוסטרלי - ניו זילנדי (אנזא"ק) השתתפו בשתי מלחמות העולם כבעלי ברית של בריטניה. במלחמת העולם הראשונה ספגו האוסטרלים אבדות קשות בקרבות גליפולי. החוויות הקשות בגליפולי הביאו לכך שיום הקרב, 25 באפריל, יצוין באוסטרליה ובניו זילנד כ"יום אנזא"ק", יום לזכר החיילים שנפלו במערכה זו ובמערכות אחרות. בין היתר, במהלך מלחמה זו השתתפו בכיבוש ארץ ישראל.^[3] במלחמת העולם השנייה השתתפו במאמץ הצבאי הבריטי בצפון אפריקה, באוקיינוס השקט ובאגן הים התיכון. ב-1942 הופצצה העיר דרווין על ידי היפנים. עם זאת, עם התבוסות הקשות שספגה בריטניה במלחמת העולם השנייה והחשש האוסטרלי מפלישה יפנית, פנו האוסטרלים לארצות הברית כבעלת ברית חדשה ושמו קץ לשיתוף הפעולה ההדוק שלהם עם בריטניה.

לאחר מלחמת העולם השנייה

מצבה הפגיע של אוסטרליה במלחמת העולם השנייה והעובדה כי יפן כמעט והצליחה לפלוש למדינה הביאה להכרה כי המדינה לא תוכל להגן על עצמה ללא עיבוי האוכלוסין. אוסטרליה נקטה מדיניות המעודדת הגירה לאחר המלחמה וכשני מיליון איש היגרו למדינה בין 1945 ל-1975. המהגרים השתתפו בפרויקטים שונים לפיתוח אוסטרליה ובכלל זאת בניית תחנות כוח באלפים האוסטרליים. עד שנות ה-70, המדיניות נגעה בעיקר למהגרים "לבנים" ונקראה מדיניות אוסטרליה הלבנה. מדיניות מעוררת מחלוקת זו ננטשה לחלוטין בשנות ה-70, צעד אשר הוביל להגירה מסיבית של סינים לאוסטרליה. האבוריג'ינים היו מופלים לרעה במערכת זו, והמצב תוקן בהדרגה משנות ה-50. שנים רבות לאחר מכן המשיכו אפליות ברמה החברתית והתרבותית נגדם; וגם נטישת "מדיניות אוסטרליה הלבנה" לא הובילה לסיום מהיר של תופעות גזעניות לא-פורמליות כלפי אוכלוסייה לא-לבנה (מהגרים ואבוריג'ינים).

מבחינה פוליטית אוסטרליה נשלטה במרבית השנים שלאחר מלחמת העולם על ידי המפלגה הליברלית של אוסטרליה וראש הממשלה היה רוברט מנזייס. ב-1951 חתמה אוסטרליה על הסכם ANZUS, הסכם שיתוף פעולה ביטחוני בינה לבין ניו זילנד וארצות הברית. להסכם היו מספר השלכות מעשיות לגבי השתתפות אוסטרלית במספר מבצעים צבאיים בזירה הבינלאומית: בהיסטוריה של מלזיה, במלחמות בקוריאה ובווייטנאם, ובניסויים גרעיניים שביצעה בריטניה בוומרה (מערב אוסטרליה) באמצע שנות ה-50. מאז 1986 אוסטרליה אינה קשורה בצורה חוקתית לבריטניה, אם כי היא עדיין חברה בחבר העמים הבריטי ונחשבת למונרכיה חוקתית, עם המלכה אליזבת השנייה כמלכת אוסטרליה וכראש המדינה וקשריה התרבותיים עם בריטניה הם הדוקים יותר מכל מדינה אחרת. בנובמבר 1999 נערך באוסטרליה משאל עם בסוגיית המעבר למשטר רפובליקני, בו נדחתה ברוב גדול ובכל מדינות אוסטרליה ההצעה להתנתק מהקשרים החוקתיים והסמליים עם בריטניה והכתר הבריטי. אחרי מלחמת העולם השנייה עברה אוסטרליה תהליכים של תיעוש מואץ ושל מעבר מן הערים לפרברים. ב-1956 אירחה מלבורן את אולימפיאדת הקיץ; דחיפה נוספת למעמדה של אוסטרליה בזירת הספורט והתרבות העולמית התרחשה בשנת 2000, עם האולימפיאדה בסידני. הממשלה הליברלית בראשות ג'ון הווארד התייצבה לצד ארצות הברית במלחמותיה באפגניסטן ובעיראק. פיגוע התופת באי באלי, שבאינדונזיה בשנת 2002, בו נרצחו עשרות אוסטרלים, חידד את תמיכתם של האוסטרלים במלחמה בטרור ומהומות בין אוסטרלים למהגרים מזרח תיכוניים פרצו בסידני במהלך שנת 2006. בנובמבר 2007, נחלה המפלגה הליברלית תבוסה למפלגת הלייבור בראשות קווין ראד, אשר הצהירה כי תסיג את היחידות הלוחמות של הצבא האוסטרלי מעיראק, אך לא את היחידות העורפיות, ותמתן את מדיניותה הפרו-אמריקאית של המפלגה הליברלית, תוך חיזוק הקשרים עם מדינות אסיה ועם האו"ם.

ראו גם

• היסטוריה כלכלית של אוסטרליה
• היסטוריה צבאית של אוסטרליה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של אוסטרליה בוויקישיתוף

• ארכיב ההיסטוריה העולמית, The history of the Commonwealth of Australia

הערות שוליים

1. Tobler, R. et al (2017) Aboriginal mitogenomes reveal 50,000 years of regionalism in Australia. Nature. Vol. 544, pp. 180-184; doi:10.1038/nature21416
2. חוק הגבלת הגירה 1901, באתר מוזיאון הדמוקרטיה באוסטרליה
3. (המפגש בין אנשי היישוב היהודי והאוסטרלים מתואר, בין היתר, ביצירה הספרותית "שביל קליפות התפוזים" של נחום גוטמן)