Volvo Longnose דגם "LV 192 D", שנת 1940 | |
מאפיינים כלליים | |
---|---|
נקרא גם |
|
יצרן | וולוו משאיות |
שנות ייצור | 1937–1951 |
הרכבה | שוודיה |
מודל קודם | וולוו סדרה LV66 |
מודל אחריו | וולוו ויקינג |
חברת אם | וולוו |
משקל | 7.7–16.0 טון |
בסיס גלגלים | 3.40–4.70 מטר |
מפרט טכני | |
מנוע |
|
וולוו לונגנוז (בשוודית: Volvo Longnose, קרוי גם: Volvo LV290 - 293, Volvo LV180 - 193) היא סדרת משאיות בינוניות / כבדות מתוצרת וולוו משאיות בבעלות יצרנית הרכב השוודית וולוו אשר יוצרה בין השנים 1937–1951 בשוודיה.[1][2]
יוצרו 3,280 יחידות.
סדרת LV180 / 190 הוצגה בראשית שנת 1937. המשאית חלקה הן את הקצה הקדמי והן את המנוע עם סדרת "LV90" הקטנה יותר בעוד רכיבים אחרים היו קשים יותר להתמודדות עם עומסים כבדים יותר.[3]
הייצור נפסק בשנת 1943 וסדרת "LV180 / 190" הוחלפה בגרסאות גדולות יותר של ה"וולוו לונגנוז".
דגמי ה-LV290 "לונגנוז" היו דגמי המשאיות הגדולות ביותר של וולוו עד שנות ה-40 כולל משאית סמי-טריילר כבדה (ראו תמונה), והחלק העיקרי בה הוא הגורר אליו ניתן לחבר נגרר. עם ציר נגרר המשקל הגולמי יכול להגיע ל-13 טון.
לכיסוי המנוע הייתה לדגם "וולוו LV290" מצנפת ארוכה עוד יותר מדגמי המשאיות "LV180 / 190". במהלך מלחמת העולם השנייה הוסבו מנועי משאיות אלה לפעול על "גז עץ" (Wood gas (אנ')).
בגלל צריכת הדלק הגבוהה למדי, הלקוחות רצו להוריד את עלות הדלק. זו הייתה הסיבה שוולוו הציגה את מנוע "הסלמן" (Hesselman engine). אלטרנטיבה מנוע זו למנוע הבנזין, ולמנוע הדיזל, תוכננה על ידי הממציא השוודי, המהנדס ג'ונאס הסלמן (אנ').
"מנוע הסלמן" התבסס על מנוע הבנזין והיה יחס דחיסה זהה לזה של מנוע הבנזין, אך בזכות משאבת הזרקה בשילוב מצתים מסוג רב עוצמה ניתן היה להפעיל את המנוע על סולר (או כל דלק אחר). מנוע זה הפך פופולרי למדי, אך לא היה יעיל כמו מנוע הדיזל בעל הדחיסה גבוהה. אם המנוע תוחזק כראוי על ידי נהג מנוסה, מנוע זה היה מקור כוח טוב ואמין.[4]