![]() | |||||||
לידה |
30 באפריל 1943 ניסן ה'תש"ג ירושלים, פלשתינה (א"י) ![]() | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
18 במרץ 2011 (בגיל 67) אדר ב' ה'תשע"א מילווקי, ארצות הברית ![]() | ||||||
מדינה |
![]() | ||||||
מקום קבורה | בית העלמין, בנימינה | ||||||
השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים ![]() | ||||||
מפלגה |
קדימה, הליכוד ![]() | ||||||
סיעה | הליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת, הליכוד, קדימה | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
![]() ![]() |
זאב דוד (זאביק) בוים (30 באפריל 1943 – 18 במרץ 2011) היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.
בוים נולד ב-1943 בירושלים לחנה ויוסף בוים ונקרא על שם זאב ז'בוטינסקי ודוד רזיאל[1]. משפחתו הייתה מראשוני המושב נחלת ז'בוטינסקי (כיום חלק מבנימינה)[2]. בילדותו היה חבר של אהוד אולמרט שגם גדל בנחלת ז'בוטינסקי[3]. בצעירותו היה חניך ומדריך במעו"ז בית"ר. הוא היה ספורטאי מצטיין[4] ששיחק כדורגל בקבוצת בית"ר בנימינה בליגה ב'[5] וטניס שולחן[6] וכן השתתף בתחרויות קפיצה לגובה וקפיצה לרוחק[7]. שירת בנח"ל והיה מ"פ בשריון. השתחרר בדרגת רב-סרן. למד היסטוריה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית. בשנת 1970 קיבל תעודת הוראה[8].
בשנת 1967 עבר לקריית גת לשמש מורה אחר כך סגן מנהל, מנהל בפועל לפחות משנת 1972[9] ומנהל[10] בבית ספר המקיף בעיר[11]. בשנים 1980–1982 יצא עם משפחתו בשליחות והיה מנהל בית הספר היהודי-ספרדי במקסיקו.
בשנת 1983 נכנס לפעילות פוליטית בקריית גת, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות כאשר ראש העירייה דוד מגן הזמין אותו לשמש ראש מטה הליכוד, והוא הוצב במקום השני ברשימת הליכוד למועצת העיר[12]. לאחר הבחירות מונה לסגן ראש העירייה[11]. במקביל המשיך לשמש מורה בבית ספר המקיף[13]. בנוסף חיבר יחד עם ישראל זינגרוב ספר על תולדות הציונות ("להיות עם חופשי") וספר על תולדות המלחמה הקרה ("ההיסטוריה של ארצות הברית בשנות המלחמה הקרה", 1998).
בספטמבר 1986 מונה לראש העירייה, בעקבות פרישתו של דוד מגן[14]. בבחירות לרשויות המקומיות בישראל ב-1989 זכה ב-55% מהקולות[15]. הוא שימש ראש העירייה של קריית גת ועמד בראשה כעשר שנים, עד בחירתו לכנסת ה-14.
נבחר לראשונה לכנסת בשנת 1996 מטעם סיעת הליכוד והיה מצליף הסיעה. לכנסת החמש עשרה נכנס לאחר בחירתו של משה קצב לכהונת נשיא מדינת ישראל וכיהן כיושב ראש הסיעה ויושב ראש הקואליציה.
ב-5 במרץ 2003 לאחר הקמת ממשלת שרון השנייה, מונה לכהן בתפקיד סגן שר הביטחון[16]. עם הקמתה של מפלגת קדימה, בסוף נובמבר 2005, פרש מהליכוד והצטרף למפלגה החדשה.
ב-18 בינואר 2006 מונה בוים לשר הבינוי והשיכון ולשר החקלאות, וזאת לאחר שב-7 בנובמבר 2005 כשל ניסיון למנותו לשר בממשלת ישראל השלושים לאחר שהכנסת דחתה את הודעה הממשלה על צירוף השרים, וזאת בשל הפילוג בליכוד[17].
בשנת 2007 נטען בעיתונות כי קורות החיים של בוים, שהוצגו באתר האינטרנט של הכנסת ובאתרים נוספים, כללו תואר שני שלא היה לו, ומיד לאחר חשיפת התואר הכוזב של אסתרינה טרטמן הוסר מהאתרים גם התואר של בוים[18]. בדיעבד הודתה יושבת ראש הכנסת דליה איציק כי נפלה טעות ברישום באתר הכנסת ואין מדובר בהטעיה מצד בוים[19].
נבחר מטעם קדימה לכנסת ה-17 במקום ה-15 ברשימתה, ומונה לתפקיד השר לקליטת עלייה[20]. ב-4 ביולי 2007, במסגרת סבב תיקים בממשלה, מונה לתפקיד שר הבינוי והשיכון, הממונה על מינהל מקרקעי ישראל[21].
לאחר שזכה במקום הרביעי בפריימריז שובץ בוים במקום ה-6 ברשימת קדימה לכנסת ה-18. בכהונה זו היה חבר ועדת החוץ והביטחון ויושב-ראש ועדת המשנה לבחינת מוכנות העורף במצבי חירום.
זמן קצר לפני שנפטר, נענה בוים להצעתו של צבי אבישר, מו"ל ועורך הספר "שרון חמש שנים קדימה", וחיבר ממיטת חוליו בבית החולים את מאמרו האחרון בו ביקר בחריפות את מפלגתו קדימה והעומדת בראשה באותה העת, ציפי לבני, על כך שהפקירו, לדבריו, את חבר ילדותו אהוד אולמרט[22] בפרשת מעטפות הכסף.
בוים נפטר ב-18 במרץ 2011 ממחלת הסרטן בבית חולים בעיר מילווקי שבארצות הברית[23].
היה נשוי ואב לארבעה. בנו אמיר התאבד במאי 1992, במהלך שירותו הצבאי[24].