רקטת זלזאל במצעד צבאי, ספטמבר 2016 | |
מידע בסיסי | |
---|---|
ייעוד | ארטילריה רקטית |
ארץ ייצור | |
יצרן | משרד ההגנה האיראני |
פעילות מבצעית | מלחמת האזרחים בסוריה, מלחמת האזרחים בתימן, החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל |
פלטפורמת שיגור | משאית MB LA-911 |
זלזאל (בפרסית: زلزال, תעתיק: Zelzal, ופירושו: "רעידת אדמה", מוכרת גם בשם מושאק) היא סדרת רקטות ארטילריות עתירות משקל ארוכות טווח מתוצרת משרד ההגנה האיראני, בעלות טווח בין 160–250 ק"מ ויכולת נשיאת חומר נפץ של כחצי טון.[1]
רקטות הזלזאל מבוססות על הרקטה הסובייטית פרוג-7 (M-Luna) ומשוגרות ממשגר המבוסס על משאית MB LA-911.[2] לרקטה מספר גרסאות: זלזאל-1, זלזאל-2 וזלזאל-3. הרקטות נחשבות לא מדויקות ובעלות חתימת שיגור גבוהה יחסית, מה שהופך אותן לפגיעות לתקיפות נגד. עם זאת, כמות חומר הנפץ הגדולה שנושאות הופכות אותן לאיום משמעותי.[3] הרקטות הן בעלות מנוע דלק מוצק, ומאפשרות שיגור תוך זמן הכנה מועט של 15 דקות.[4] נטען שלחלקן יכולת נשיאת נשק מצרר.[5][6]
תחילת פיתוח סדרת הרקטות במלחמת איראן–עיראק בשנות ה-80, במהלכן נרכשו טילי סקאד והחל ייצור על סדרת טילי השיהאב. סדרת הזלזאל נועדה להיות גרסה מייצור מקומי זולה יותר מרכישת טילים מברית המועצות, סין או צפון-קוריאה.[5]
גרסאות הרקטה השונות פותחו במהלך שנות ה-90, ובתחילת שנות ה-2000 החלו משמרות המהפכה לשגר את הרקטות במסגרת סדרת התרגילים "הנביא הגדול". בהמשך, הופצו לסוריה ברכבת אווירית ודרכה לחזבאללה בלבנון.[3] ב-2017 דווח כי גרסאות מתקדמות של הרקטות סופקו לחות'ים בתימן.[5]
לרקטה מספר גרסאות, אשר לחלקן שמות שונים בהתאם לגרסת הייצור:[7]
שם | גרסאות | כניסה לשירות | אורך | קוטר | טווח | דיוק | משקל | מקורות |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
זלזאל-1 | מושאק-160 | 1988 | 8.325 מטר | 610 מ"מ | 100–165 ק"מ | 2950 ק"ג (400–600 רש״ק) | [3] | |
זלזאל-2 | מושאק-200 | 1996 | 8.3 מטר | 100–200 ק"מ | 100 מטר | 3545 ק"ג (500–600 רש״ק) | [2][3][4] | |
מייסלון (גרסה סורית) | 2002 | 220 ק"מ | [8][9] | |||||
זלזאל-3 | זלזאל-3A | 1999 | 9.58 מטר | 150–400 ק"מ | 600–900 ק"ג רש"ק | [1][10][11] | ||
זלזאל-3B | 9 מטר | 260 ק"מ | 600 ק"ג רש"ק | [11] |
על פי הערכות, גרסת הרקטה הזלזאל-1 היא הראשונה שהוסבה מהרקטה הסובייטית המקורית פרוג-7 (M-Luna).[2] ניסוי מוצלח ראשון ברקטה, בשם "מושאק-160", נערך ב-1988.[6]
רקטת זלזאל-2 היא בעלת התפוצה הרחבה ביותר במזרח התיכון מבין גרסאות הרקטה, קרויה גם "מושאק-200".[2] על פי הערכות שונות, היא מבוססת על רקטת הזילזאל-1, בעלת משקל שיגור גבוה יותר, טווח מוארך ושיפור הדיוק באמצעות סחרור מייצב בעת השיגור.[3]
תחילת ייצור גרסה זו של הרקטה ב-1996 במפעלים שהוקמו באיראן בסיוע טכנולוגי מסין ומצפון-קוריאה.[4] הוצג לראשונה בפומבי במצעד צבאי הטהראן ב-1998.[6]
הגרסה המתקדמת ביותר של הרקטה, שתוכננה להגיע לטווחים של מעל 300 ק"מ. מבוססת על רקטת זלזאל-2 שקדמה לה. הוצגה לראשונה בפומבי במצעד צבאי בספטמבר 2007.[6]
על פי הערכות, טילי הרעד ופאתח 110 המדויקים מבוססים על רקטת זלזאל-2.[1]
זלזאל-1 וזלזאל-2 נמצאים גם בשימוש ארגון הטרור השיעי חזבאללה בלבנון. מאחר שאיראן היא המדינה היחידה המייצרת את הרקטה, ישראל האשימה אותה באספקת נשק לחזבאללה.[2] לטענת עלי אכבר מוחתשמיפור, שגריר איראן בלבנון במהלך שנות ה-80 ומי שנטען ש"הקים" את חזבאללה, רקטות הזלזאל בלבנון נשמרות בבונקרים תת-קרקעיים, החסינים ליכולות התקיפה של חיל האוויר.[12] ב-2006 הערכות ישראליות קבעו כי בידי חזבאללה עשרות עד מאות בודדות רקטות זלזאל,[3] הערכות מ-2016 קבעו כי בידי הארגון בין 2,000 ל-3,000 רקטות זלזאל מסוגים שונים.[14]
הרקטות הועברו לחזבאללה בתחילת שנות ה-2000 דרך סוריה לאחר שהוטסו מאיראן.[3] לטענת ישראל, הרקטות נצפו לראשונה בלבנון במהלך 2002.[4]
במלחמת לבנון השנייה בוצעה מתקפה אווירית מוצלחת אשר כונתה "ליל הפאג'רים", בה הושמדו מספר רקטות זלזאל. המתקפה התאפשרה הודות למודיעין מדויק בדבר פריסת רקטות הפג'ר במבנים (שחלקם מבני מגורים) בדרום לבנון.[15] בנוסף, ב-17 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, התקיף מטוס של חיל האוויר הישראלי משאית שהובילה רקטות זלזאל לשימוש חזבאללה בלבנון. אחת מהרקטות ניצתה בעקבות הפיצוץ והתפוצצה בשטח לבנון. חזבאללה פירשו באופן שגוי את הפיצוץ כהצלחה ליירוט מטוס ישראלי.[16] אף שהיו בידי חזבאללה בזמן המלחמה, נמנע הארגון מלהשתמש בהן, ככל הנראה בעקבות השפעה איראנית ששאפה למנוע הידרדרות של הלחימה או עקב חשש מתגובת נגד ישראלית לשימוש ברקטה הכבדה.[3]
רקטות הזלזאל הראשונות הגיעו לידי הצבא הסורי בתחילת שנות ה-2000 ברכבת אווירית מאיראן.[3] בידי סוריה יכולת ייצור עצמית של רקטות זלזאל-2 הקרויות "מייסלון". רקטות כאלו הושמדו בתקיפה של חיל האוויר ב-2019.[8][9]
לטענת החות'ים בתימן, בשנת 2017 הצליחו להחזיק בידיהם כמות מסוימת של רקטות זלזאל-1.[17] בנוסף, נטען כי בידי החות'ים גרסה מייצור מקומי המזכירה את רקטת זלזאל-3. אולם גורמי ביטחון באיראן ובמערב טענו שמדובר ברקטות זלזאל-3 מקוריות שנמסרו לארגון מידי משמרות המהפכה.[5]
רקטות וטילים בליסטיים איראניים | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
משתמשים | משמרות המהפכה האסלאמית • חזבאללה • חות'ים | ||||||||
רקטות | M-302 • זלזאל (1 • 2 • 3) • נאזעאת | ||||||||
טילים בליסטיים |
| ||||||||
משגרי לוויינים | סאפיר • סימורג • קאסד |