יצחק שדה

ערך זה עוסק במפקד הפלמ"ח ואלוף בצה"ל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו יצחק שדה (פירושונים).

יצחק שדה

יצחק שדה, 1950
לידה	10 באוגוסט 1890 ג' באלול תר"ן לובלין, האימפריה הרוסית
פטירה	20 באוגוסט 1952 (בגיל 62) ל' באב תשי"ב תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	גבעת ברנר
תאריך עלייה	1920
מדינה	ישראל, האימפריה הרוסית
צאצאים	איזה דפני, רבקה שקלים, יורם שדה
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית הצבא האדום הצבא הלבן ההגנה פלמ"ח צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1921–1949 (כ־28 שנים)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
מקים פלוגת הנודדת, מקים פלוגות השדה, ראש הפלמ"ח, ראש תנועת המרי העברי, מפקד חטיבה 8
פעולות ומבצעים
מאורעות תרפ"ט המרד הערבי הגדול   מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
ראש גדוד העבודה, מייסדי אגודת הספורט הפועל
הנצחה
הקיבוצים משאבי שדה וניר יצחק בנגב מושב שדה יצחק בצפון מזרח השרון רחובות על שמו בערים רבות בארץ מחלף אלוף שדה מרוץ הקפת התבור פרס לספרות צבאית על שמו

יצחק שדה (1948)

יצחק שדה עם מפקד מצודת עיראק סואידן לאחר כיבושה, 9 בנובמבר 1948

יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור בתל אביב, במחצית השנייה של 1948. (מימין לשמאל: יצחק שדה ובנו יורם, ישראל זמורה, יצחק שנהר, יעקב הורוביץ, נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: בנו רותנברג, ומאוספו של יורם שדה, יפו

אימרה של יצחק שדה באנדרטת חטיבה 8 בנמל התעופה בן-גוריון

יצחק שדה (לנדוברג) (10 באוגוסט 1890 – 20 באוגוסט 1952), שכונה "הזקן", היה אלוף בצה"ל וממקימיו, מפקד, אסטרטג, מנהיג, מחנך, מחזאי וסופר יהודי. שדה היה ממנהיגי גדוד העבודה וחבר מחתרת הקיבוץ, ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון.

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות ברוסיה

יצחק שדה נולד בעיר לובלין (אז בתחומי האימפריה הרוסית, אחר כך בפולין) בשם יצחק לנדוברג. אמו, רבקה, הייתה בתו של הרב שניאור זלמן פרדקין, רבה של לובלין. בצעירותו למד אצל ר' הלל צייטלין,^[1] וכשגדל, לחם בשורות צבא האימפריה הרוסית. בזמן מלחמת העולם הראשונה זכה לעיטור על אומץ לבו, קודם עד רמת מפקד פלוגה.

ב־1917 הצטרף למפלגה הסוציאל-רבולוציונרית והכיר את יוסף טרומפלדור. ב־1918 החל ללמוד בפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה באוניברסיטת טווריה בסימפרופול, אולם לאחר זמן קצר עזב את הלימודים והצטרף לצבא האדום, שלחם במלחמת האזרחים הרוסית. ב-1919 ארגן עלייה של "החלוץ" מחצי האי קרים.^[2] ב־1920 התאכזב מהאכזריות הקיצונית של לוחמי הצבא האדום ועבר צד – לצבא הלבן של פיוטר וראנגל. אולם גם שם לא מצא את מקומו בגלל האנטישמיות של המונרכיסטים הרוסים. כששמע על מותו של טרומפלדור בקרב תל חי, החליט לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ ישראל.^[3]

בארץ ישראל

בארץ ישראל היה שדה בין מייסדי "גדוד העבודה", וב-25 באוגוסט 1920 נבחר ל"ראש הגדוד".^[2] הוא הצטרף לארגון ההגנה וב-13 במרץ 1921 נבחר במועצת ההסתדרות כחבר "ועד ההגנה".^[2] בספטמבר אותה שנה פיקד על קורס המפקדים הראשון של הארגון שנערך בכפר גלעדי.^[2] ב-2 בנובמבר 1921 השתתף בהגנת ירושלים ונעשה מפקד "החורבה" בעיר העתיקה.^[2] לאחר מכן עסק מטעם גדוד העבודה בעבודות אבן בירושלים.^[2]

הוא היה בעל כושר גופני גבוה והיה מהמייסדים של אגודת הספורט "הפועל", במסגרת הסתדרות העובדים. על אף שעמד בראש "גדוד העבודה", לא היה יכול למנוע את פירוקו עקב חילוקי הדעות והקשיים שהתעוררו בחיי הקומונה. גדוד העבודה התפרק בשנת 1926, בגלל ויכוחים אידאולוגיים על האפשרות למזג ציונות וסוציאליזם. לאחר מכן עבד שדה זמן מה בעבודות אבן בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים, ב-1929 היה מנהל מחצבה בעתלית.^[2] עם פרוץ מאורעות תרפ"ט השתתף בהגנת העיר חיפה.^[2]

בעת המרד הערבי הגדול (1936–1938) התגלה כמפקד בולט וייחודי ברמתו. ביולי 1936 הקים בירושלים את "הנודדת",^[2] פלוגה שיצאה לפגוש את האויב בבסיסיו, והנהיג את טקטיקת ה"יציאה מן הגדר", העברת מאבק ההגנה אל כפרי האויב. בשלהי 1936 פיקד על העלייה למחצבות מגדל צדק - כיבוש העבודה וביסוס נוכחות יהודית בלב סביבה ערבית עוינת. בקיץ 1937 הקים את פלוגות השדה (הפו"ש) ופיקד על הפלוגות המיוחדות (פו"ם) שיצאו לפעילויות אלו.^[4] ב-21 במרץ 1938 פיקד על העלייה לחניתה.^[2] היה קצין הגדנ"ע הארצי הראשון של ההגנה (1941).

בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הוטל עליו להקים את פלוגות המחץ – הפלמ"ח ולהיות מפקדו הראשון. סגניו במטה הראשון של הפלמ"ח היו: דוד (דוידקה) נמרי מאשדות יעקב וגיורא (ז'ורה) שנאן מאפיקים.^[2] הוביל את הפלמ"ח מיחידה קטנה לכוח צבאי מוביל של "ההגנה". תכנן ב-1942 תוכנית הגנה כוללת ליישוב במקרה של פלישת גרמניה הנאצית בשם "מצדה על הכרמל". בשנת 1945 קודם לתפקיד רמטכ"ל בפועל של "ההגנה" האחראי על כל פעולות הלחימה של הארגון. באותה שנה גם הנהיג את תנועת המרי העברי יחד עם חברי האצ"ל והלח"י נגד הבריטים.

במסגרת מדיניות שיתוף היישוב העברי עם הבריטים בתחילת מלחמת העולם השנייה^[5] הוטל על יצחק שדה מימוש הצד הצבאי של השיתוף כאשר התיאום המדיני נעשה על ידי דוד הכהן. השיתוף בפועל נעשה מול יחידת המודיעין המיוחדת Special Operation Executive (SOE). במסגרת זו שדה היה אחראי על קורס כ"ג יורדי הסירה מטעם ההגנה. הוא ליווה את האימונים של קורס הכ"ג והוא גם תכנן יחד עם קצינים של הSOE את פעולת הקומנדו הימי לחבלה בבית הזיקוק בטריפולי בלבנון. מונדק פסטרנק, שמונה על ידי יצחק שדה להיות מפקד הפעולה, פקפק בסיכויים להצלחת הפעולה והתנה את צאתו לפעולה במתן פקודה בכתב משדה. שדה סירב לתת פקודה בכתב והציע את עצמו לפקד על הפעולה, ולאחר שהצעתו לא התקבלה על ידי פיקוד ההגנה הוטל הפיקוד על צבי ספקטור.^[6]

בקונגרס הציוני בבזל, בסוף 1946 קיבל בן-גוריון בנוסף לתפקידיו האחרים את תפקיד "הממונה על תיק הביטחון" ונכנס במהרה ללמוד אותו. הוא גילה להפתעתו כי לרמ"א (ראש המפקדה הארצית של ההגנה), זאב פיינשטיין, אין הסמכות והיכולת של קודמו משה סנה, וכי יצחק שדה מתעניין יותר במבצעים ובפעולות של יחידים בפלמ"ח ולא בנוי לדעתו לראייה אסטרטגית וארגונית. הוא גם נטר לשדה טינה לאחר ששדה התנגד להפסקת המאבק בבריטים והתמקדות בפתרון מדיני. ב-1946 כתב שדה בביטאון "עוז" של התנועה לאחדות העבודה כי ”...גם בשבילי יש גבולות. יש דברים שאפילו הקונגרס הציוני לא יוכל לחייב אותי עליהם. והדברים האלה הם שלושה: אי הגנה על ההגנה, אי הגנה על העלייה, אי הגנה על ההתיישבות. הנהגה ציונית שתצווה עלי דברים כאלה-אינה בשבילי לא הנהגה ולא ציונית”. בן-גוריון ראה בכך קריאת תיגר שאין להתעלם ממנה. הוא מינה את ישראל גלילי לרמ"א ולחץ על יעקב דורי לחזור משליחותו בארצות הברית ולקבל שוב את תפקיד הרמטכ"ל. ביוני 1947 נכנס דורי לתפקיד הרמטכ"ל ושדה נשאר ללא תפקיד.

במלחמת העצמאות

עם הקמת חטיבות החי"ש היה שדה מועמד לקבל את הפיקוד על חטיבת גבעתי אולם בן-גוריון התנגד לכך בחריפות. גלילי איים בהתפטרות אם שדה לא יקבל את התפקיד אולם המשבר הסתיים עם הודעת שדה על הסרת מועמדותו. במקומו מונה יהושע גלוברמן שנהרג כעבור שבוע ובמקומו מונה שמעון אבידן.^[7]

שדה מונה ל"יועץ צבאי לבן-גוריון" – תפקיד ללא סמכויות, ולתפקיד מפקד שמ"ש, שירות המשוריינים של ההגנה שעסק בשריון משאיות ואוטובוסים לצורכי השיירות.^[8]

באפריל 1948 נקרא שדה לפקד על הגנת קיבוץ משמר העמק. צבא קאוקג'י כיתר את הקיבוץ, במטרה לשלוט על הכביש לחיפה ולבתר את צפון הארץ. בקרב איגוף מאחור, תקף שדה את הכוחות הצרים והניסם צפונה.^[9]

ב-19 באפריל 1948 מונה לפקד על מבצע יבוסי, שנועד להשתלט על אזור ירושלים, ובו הועמדו תחת פיקודו של שדה חטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין וחטיבת עציוני בפיקודו של דוד שאלתיאל. ב-27 באפריל פורק מטה "יבוסי", עקב דלות ההישגים במבצע והחיכוכים בין מפקדיו, ושדה עזב את ירושלים.^[10]

בעת הקמת צה"ל קיבל דרגת אלוף, יזם את הקמת חטיבת השריון הראשונה של צה"ל – חטיבה 8 ופיקד עליה. החטיבה לקחה חלק חשוב במבצע דני (יולי 1948) בו נכבשו לוד ורמלה. בסוף שנת 1948 שרת בגזרה הדרומית תחת פיקודו של יגאל אלון, שהיה חניכו וסגנו בפלמ"ח. ב-21 באוקטובר 1948, במהלך מבצע יואב, השתתף בכיבוש באר שבע.^[2] ב-9 בנובמבר 1948, לאחר שבעה ניסיונות כושלים לכיבוש בלילה של משטרת עיראק סווידאן, שכונתה "המפלצת על הגבעה" ואיימה על קיבוץ נגבה, פיקד שדה על הניסיון השמיני והמוצלח לכיבוש, שהתרחש בשעות היום. כוחותיו נטלו חלק במבצע אסף ובמבצע חורב, במהלכו כבש ב-27 בדצמבר 1948 את עוג'ה אל-חפיר (ניצנה) והמשיך לתוך סיני. בסיום מלחמת העצמאות וביסוס צה"ל כצבא היחיד של מדינת ישראל, פרש יצחק שדה מהשירות הצבאי. יש הטוענים שפרש מצה"ל מכוח האילוץ, עקב יחסיו המעורערים עם דוד בן-גוריון וזיהויו כאיש מפ"ם ומזדהה עם ברית המועצות.

בנוסף להיותו איש צבא ומצביא ידוע שם, שהנחיל שיטות אימון וטקטיקות לחימה ל"הגנה" ולצה"ל, נודע שדה כאיש חינוך בעל השפעה רבה על הנוער הארצישראלי של תקופת היישוב, במיוחד על לוחמי הפלמ"ח הצעירים, אותם חינך לאידיאלים של ציונות, שיתוף ורעות. זאב שיף ואיתן הבר כתבו עליו ב"לקסיקון לביטחון ישראל":

שדה לא היה רק איש צבא. הוא היה ציוני, הומאניסט וסוציאליסט; רגישותו ועירנותו המוסרית והפוליטית ניכרו עוד בימיו בגדוד העבודה, והיה אפשר להבחין בהן לאורך כל דרכו הצבאית. הוא שטבע את מטבע הלשון 'טוהר הנשק'; הוא ששנה באוזני חניכיו: 'אהוב את הרובה ושנא את המלחמה'. הוא דבק ברעיונותיו הפוליטיים הסוציאליסטיים עד כדי כך, שנדחק הצידה ערב מלחמת העצמאות וסולק לאחריה.

— עמ' 500 (סיום הערך "יצחק שדה")

אחרית ימיו

לאחר שחרורו מצה"ל עבר לפעילות פוליטית ונבחר כחבר מועצת עיריית תל אביב מטעם מפ"ם.^[2] הוא התגורר ב"בית יצחק שדה" ביפו, ועסק בכתיבה. הבית שימש בעבר קצינים בריטיים והוענק לו בתום מלחמת העצמאות. זה היה בית הקבע הראשון שלו לאחר שנים ארוכות שבהן חי בגדוד העבודה, נדד עם משפחתו לתל אביב ולקיבוץ נען או חי במחתרת. התגורר בבית שלוש שנים בלבד עד פטירתו. במהלך תקופה זו, אירח את מנהיגי המדינה, אנשי צבא, משוררים ואנשי רוח.

כתב סיפורים קצרים, מאמרים רבים ומחזות. כתביו הרבים לוקטו והוצאו לאור בארבעה כרכים (ראה ספרים שכתב, למטה). בין ספריו: "מסביב למדורה" (1946) המכיל קטעים מכתביו, "הפנקס פתוח" (1952) הכולל סיפורים מתקופת ילדותו ונעוריו בלובלין ומחזה בשם "לוחמים". בשנות השלושים והארבעים נהג לחתום את רשימותיו ומאמריו בכינוי י. נודד.

יצחק שדה נפטר ב-20 באוגוסט 1952, ונקבר למחרת בטקס צבאי בקיבוץ גבעת ברנר.^[11] בהלווייתו שיצאה מתל אביב לגבעת ברנר השתתפו כל ראשי צה"ל וקהל של אלפים רבים.^[12] הוא נקבר לצד אשתו השלישית, מרגוט, שנפטרה שנה לפניו ממחלת הסרטן. על מצבתו נכתב: חוצב, אמן ורע, מצביא - חלוץ, בהתגוננות, במאבק ובשחרור. בחזית הקבר נמצא סמל הפלמ"ח. השאיר אחריו שתי בנות ובן: איזה דפני, רבקה ספרים (ריבושה) ויורם שדה.

הנצחה

על שמו של שדה נקראים שלושה יישובים בארץ: הקיבוצים משאבי שדה וניר יצחק בנגב והמושב שדה יצחק בשרון; מחלף אלוף שדה; ובערים רבות בארץ נקראו רחובות על שמו, ובהם רחוב יצחק שדה בתל אביב, בירושלים, בבני ברק, בבת ים, בהרצליה, בפתח תקווה, בקריית אונו, בגבעתיים, באזור, בנס ציונה, ברמלה וברמת השרון. המשורר חיים גורי, גם הוא מיוצאי הפלמ"ח, כתב עליו את השירים "הזקן רק ייתן פקודה" ו"בלדה ליצחק שדה" ("חבר בגדוד העבודה"), אותו ביצעה להקת הנח"ל ללחן של יאיר רוזנבלום.

ביתו, הנמצא ברחוב זיכרון קדושים 3 ביפו, בגבול שבין יפו לבין בת-ים משמר מוצגים מקוריים מימי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות. בנו, יורם שדה וכלתו, הצליחו לשמר את הבית במשך כל השנים כפי שהיה, על פשטותו ועל הגן שטיפח. ביתו של שדה פתוח למבקרים וניתן לבקר בו בתיאום מראש.

מדי שנה, החל מ-1952, בראשית האביב, נערכת הקפת התבור לזכרו של האלוף שדה. מאז 2016 שונה שמה ל-מרוץ התבור, מסלולה מוסיף לכלול טיפוס תלול במעלה ההר, אך חדל לכלול הקפה מלאה של ההר.

זכרו הונצח בבול דאר ישראלי. ב- 23 באפריל 1978, דאר ישראל הנפיק סדרה של 5 בולי דאר שעליהם מופיעים דיוקנם של אישים מן ההיסטוריה המודרנית של ישראל. אחד מהבולים האלה הוקדש להנצחת זכרו של יצחק שדה. על השובל של הבול הופיעה הכיתובית: " 30 שנה לעצמאות ישראל ". האמן צבי נרקיס עיצב את הבול. דאר ישראל מכר 963,000 של בול זה עד להפסקת המכירה.^[13]

הפרס לספרות צבאית על שמו

ערך מורחב – פרס יצחק שדה לספרות צבאית

לזכרו של שדה הוקמה עמותה המעניקה את "הפרס לספרות צבאית ע"ש האלוף יצחק שדה ז"ל". הפרס מוענק משנת 1972.^[14] זהו פרס שנתי, בעל ערך כספי, המוענק ליצירה מקורית ישראלית (ספר, סרט או מחזה) באחד מן התחומים:

1. תאוריה, מחקר והגות צבאית.
2. היסטוריה צבאית יהודית.
3. תולדות ההתגוננות היהודית בארץ או בגולה.
4. זיכרונות על שירות בכוחות המגן או בצה"ל.
5. יצירה על אישיות צבאית, יהודית או אישיות הקשורה לעימות הישראלי-ערבי.

• 
  קבר יצחק שדה בגבעת ברנר
• 
  חזית קברו של יצחק שדה בגבעת ברנר
• 
  שלט על ביתו של יצחק שדה ברחוב זיכרון קדושים 3 ביפו
• 
  אנדרטה ל"חטיבת הזקן" בפארק עוצבות השריון בלטרון
• 
  פסל ראש של יצחק שדה, ברחבת מבצע דני בעיר רמלה.

ספרים שכתב

• מסביב למדורה, י. נודד (יצחק שדה), ת"א, "לאחדות העבודה", תש"ו 1946
• כיצד נלכדה המצודה: כיבוש משטרת עיראק-סוידאן - בספור ובצילום, הוצאת מערכות, (בחלק מהעותקים: מרחביה: ספרית פועלים), תש"י 1950
• יצחק שדה כתבים א', ב', ג', ד', ארבעה כרכים שהוצאו לאור במרוצת השנים 1980 - 2000, הקיבוץ המאוחד, תל אביב
• לוחמים, ארבעה מחזות, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשי"ג 1952
• מה חידש פלמ"ח (טקטיקה בהגנה), מרחביה, ספרית פועלים, תש"י 1950
• מסביב למדורה, דור הפלמ"ח, תל אביב, 1989
• הפנקס פתוח, פרשה ראשונה, ציורים - צילה בינדר, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשי"ב 1952

לקריאה נוספת, ספרים שנכתבו אודותיו

• חוברת ההנצחה לזכרו של יצחק שדה, שהופקה בשלושים למותו, כ"ט באלול תשי"ב (19 בספטמבר 1952), מפלגת הפועלים המאוחדת - המרכז.
• שלמה דרך (עריכה), גלי הוס (עיצוב), יצחק שדה: אלבום, הקיבוץ המאוחד, 1972. (הספר בקטלוג ULI)
• יפרח חביב, הזקן שהדליק מדורות, ספרית פועלים, 1973. (הספר בקטלוג ULI)
• שמעון זקס, עדה ישי ורות לבנית, יצחק שדה : איש ותקופתו; חוברת לתלמיד, אוניברסיטת תל אביב - בית-הספר לחינוך, 1975. (הספר בקטלוג ULI)
• צביקה דרור, מצביא ללא שררה: סיפור חייו של יצחק שדה "הזקן", הקיבוץ המאוחד, 1996. (הספר בקטלוג ULI)
• יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999. (הספר בקטלוג ULI)
• פועה הרשלג, איך נדלקו מדורות (יצחק שדה), עם עובד, 2002. (הספר בקטלוג ULI)
• עופר רגב, להתאהב בארץ ישראל, הוצאת כנרת, 2005. (הספר בקטלוג ULI)
• איזה שדה דפני, והוא היה לאגדה - אבי יצחק שדה, זכרונות, הוצאת ספר לכל, 2011. (הספר בקטלוג ULI)
• עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול, דביר, 2013. (הספר בקטלוג ULI)
• משה בן-שאול, מעלות לוחמים - עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 156–164. (הספר בקטלוג ULI)

מאמרים שנכתבו עליו

• על חידושיו של יצחק שדה בתחום הצבאי, מאת מאיר פעיל, נדפס בסקירה חודשית, 37, 12, 1991.
• בראשית מלחמת השחרור, דפים מן העזבון של יצחק שדה, נדפס במבפנים, מ', 2, 1978.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יצחק שדה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יצחק שדה

• יצחק שדה, ‏לאופי "המלחמה הקטנה" במאורעות 1936/1939, מערכות 2, נובמבר 1939
• יצחק שדה, באתר הפלמ"ח
• כתבי יצחק שדה בפרויקט בן-יהודה
• בלדה ליצחק שדה - שיר המתאר את חייו
• הקפת התבור לזכרו של יצחק שדה.
• העמותה לפרס לספרות צבאית ע"ש יצחק שדה
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על יצחק שדה‏, 25 במרץ 2012
• נדב מן, יצחק שדה: מפקד בגדוד העבודה שהיה לאגדה, באתר ynet, 4 בינואר 2013
• נדב מן, ילדים של החיים: יצחק שדה והמשפחה בקיבוץ נען, באתר ynet, 11 בינואר 2013
• מרדכי נאור, סיפורה של הידידות בין נתן אלתרמן ליצחק שדה, באתר הארץ, 15 באפריל 2013
• שלמה גזית, ‏כוח המוח, מערכות 447, 2013
• טל אריאל אמיר, משפט שדה: אחרי אביו, בנו של מפקד הפלמ"ח יוצא לקרב, סופהשבוע, ‏ 13 בפברואר 2014
• גיא נרדי, והוא היה לאגדה: ביקור נדיר בבית ובגן המרהיב של יצחק שדה ביפו, באתר Xnet‏, 3 בדצמבר 2015
• תערוכת צילומים לרגל 62 שנים למותו של יצחק שדה, בבלוג של ארכיון צה"ל
• יצחק שדה, במיזם "אישי רחוב"
• הלוויית יצחק שדה, 1952, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• יצחק שדה, פרק מהסדרה "הכל אנשים" של הטלוויזיה החינוכית, 1999
• יצחק שדה - דיוקן, סרט תיעודי בהפקת עמותת דור פלמ"ח, 2015
• סדרת ראיונות של איזה דפני שדה ליגאל וילפנד בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח
• גרשון הכהן, יצחק שדה, באתר "מ.ת.ג"
• יצחק שדה (1890-1952), דף שער בספרייה הלאומית
• אריאל בולשטיין, "איזו אהבה גדולה בזבזתי עליו": יומני אהובתו של יצחק שדה נחשפים לראשונה, באתר ישראל היום, 2 במרץ 2023

הערות שוליים

1. מכתב ששלח צייטלין לשדה בשנת 1921 ומעיד על הקשר ביניהם, מופיע בספרו של י' אחיטוב "על גבול התמורה"
2. יהודה ואלך, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, עמ' 86.
3. Саде Ицхак, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
4. יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמודים 36–39.
5. שיתוף הפעולה בין "ההגנה" לבין הצבא הבריטי, ספר תולדות ההגנה, כרך שלישי, חלק ראשון, עמוד 356.
6. מרדכי נאור, הכ"ג שליחות עלומה, ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2019 תשע"ט, עמ' 52-54
7. עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 154
8. מרדכי נאור, הרמטכ"ל הראשון-יעקב דורי, הוצאת מודן, 2011
9. עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 218–236
10. פעולות עיקריות במסגרת מבצע יבוסי, באתר "מרכז מידע פלמ"ח"
11. הקבר של יצחק שדה בבית העלמין של קיבוץ גבעת ברנר, באתר BillionGraves
12. אלוף יצחק שדה הובא למנוחות בגבעת ברנר, דבר, 22 באוגוסט 1952
13. יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 187
14. רשימת הזוכים ב"פרס יצחק שדה לספרות צבאית", באתר הפלמ"ח