ישעיהו גביש, אלוף פיקוד הדרום, יוני 1967 | |
לידה |
25 באוגוסט 1925 (בן 98) ה' באלול ה'תרפ"ה תל אביב, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינה | ישראל |
השתייכות |
פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
תקופת הפעילות | 1943–1973 (כ־30 שנה) |
דרגה | אלוף |
תפקידים בשירות | |
| |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
תפקידים אזרחיים | |
מנכ"ל כור תעשיות |
ישעיהו ("שייקה") גביש (שמו המקורי: ישעיהו שקליאר; נולד ב-25 באוגוסט 1925, ה' באלול ה'תרפ"ה) הוא לוחם עבר בפלמ"ח, אלוף פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים ומנכ"ל כור תעשיות.
שני הוריו של גביש נולדו בעיירה ריבנישקי שבלטביה. משפחת אביו הייתה משפחת שקליאר, ומשפחת אימו הייתה משפחת רובין.[1]
ישעיהו (שייקה) גביש נולד בשנת 1925 בשם ישעיהו שקליאר בתל אביב וגדל בה. למד בבית חינוך לילדי עובדים בצפון תל אביב ובית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן בקיבוץ גבעת השלושה (הישן).
גביש התגייס לפלמ"ח בגיל 18, ועבר אימונים שאורגנו על ידי ההגנה והצבא הבריטי, במסגרת הכנת היישוב למלחמה אם יגיעו הגרמנים לארץ ישראל. תוכנית זו לא בוצעה בשל עצירת הנאצים בקרב אל-עלמיין, ותמיכת הבריטים הופסקה. כיוון שכך, חיילי הפלמ"ח, ושקלאר בתוכם, עבדו חצי חודש במשק והתאמנו בחציו השני. שקליאר התקדם לתפקיד מ"כ, ולאחר שנתיים בפלמ"ח התכוון ללמוד בטכניון. אלא שמפקדיו הפצירו בו להמשיך והוא נעתר. בהמשך התקדם לתפקיד מ"פ בפלוגה ד' של הפלמ"ח. בליל הגשרים השתתף בפיצוץ הגשר של כביש עזה–רפיח מעל נחל הבשור. שקלאר המשיך בתפקידו כמ"פ עם פרוץ מלחמת העצמאות, ופלוגתו לחמה כחלק מהגדוד הראשון של הפלמ"ח בעמקי הצפון. בין הקרבות הבולטים שהפלוגה לחמה בהם היו הדיפת התקפת צבא ההצלה על טירת צבי. כן נטלה הפלוגה חלק[2] בקרבות משמר העמק, שם בלם את כוחותיו המשוריינים והעדיפים בהרבה של פאוזי קאוקג'י, באמצעות מארב שטמן לו מחוץ לקיבוץ, במורד גבעה[3][4]. בהמשך לחם בקרב מלכיה הראשון ונפצע מפגז שנחת בתוך העמדה שלו. בעודו מחלים מפציעתו השתתף כקצין מבצעים בכיבוש לוד. במבצע יואב לחם כסגן מפקד גדוד. בתום המלחמה מונה למפקד הגדוד הראשון בחטיבת יפתח.
בהמשך שירת כסגן מפקד חטיבה 7 וסגן מפקד גייסות השריון, קצין אג"ם פיקודי. ב-1952 מונה לראש ענף מבצעים במטכ"ל והיה חבר בצוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. פיקד על בה"ד 3. ב-1956 מונה לראש מחלקת מבצעים והיה ממתכנני מבצע קדש. השתלם ב-L'Ecole de Guerre בפריז. בשנים 1960 עד 1961 פיקד על פו"ם וב-1962 מונה לעוזר ראש אג"ם ואחר כך לראש מחלקת ההדרכה. ב-15 בדצמבר 1965 החליף את האלוף צבי זמיר בתפקיד אלוף פיקוד הדרום[5]. לפני מלחמת ששת הימים, עקב בעיות קואליציוניות, משה דיין ביקש להתמנות לאלוף פיקוד הדרום ונענה, וגביש התבקש להתמנות לסגנו. הוא זעם וביקש להתפטר אך בסוף דיין מונה לשר ביטחון וגביש המשיך בתפקידו[6]. במלחמה עצמה פיקד, כאלוף הפיקוד, על שלוש אוגדות שכבשו את חצי האי סיני. לאחר המלחמה פיקד על הקמת הביצורים בסיני.
ב-1970 שר הביטחון דיין תמך במינוי גביש לסגן רמטכ"ל וראש אג"ם, אך הממשלה החליטה למנות את דוד אלעזר לתפקיד והוא סיים את שירותו הסדיר בצה"ל[7].
במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים. ב-9 באוקטובר 1973 הופרד אזור מרחב שלמה מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, פיקוד מרש"ל, בפיקודו של האלוף ישעיהו גביש. הפיקוד עסק בבלימת ניסיונו של הצבא המצרי להתקדם לכיוון ראס סודר, ובמרדף אחר שלושה גדודי קומנדו מצריים שהונחתו בתחומו.
לאחר שחרורו מצה"ל ב-1970 עבר לתפקידי ניהול אזרחיים.
ב-1970 מונה למנכ"ל "כור מתכת", חטיבת המתכת והפלדה בקונצרן כור וסמנכ"ל כור. באוגוסט 1982 מונה למנכ"ל כור וכיהן בתפקיד עד פרישתו לגמלאות ב-1988.
היה ממקימי מוזיאון הפלמ"ח בתל אביב וכיום משמש כיושב ראש עמותת דור הפלמ"ח[8].
בשנת 2016 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "סדין אדום", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן[9].
בשנת 2018 הדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל[10].
בשנת 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת השרון[11].
בשנת 2022 זכה, יחד עם האלוף עמוס חורב, בפרס הרצוג על תרומה ייחודית למדינת ישראל.
גביש היה נשוי לגיטה משנת 1949[12] עד למותה ב-2023. לזוג שני בנים.