ישראל שלמה בן-מאיר

ישראל שלמה בן-מאיר
	בן-מאיר, 1969
לידה	13 באוגוסט 1910; אב ה'תר"ע; ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	4 באפריל 1971 (בגיל 60); ניסן ה'תשל"א; ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1950
מקום קבורה	בית הקברות הר הזיתים, ירושלים
השכלה	ישיבת רבינו יצחק אלחנן, ישיבה יוניברסיטי, אוניברסיטת ניו יורק
מפלגה	מפד"ל
סיעה	המזרחי, חזית דתית לאומית, מפד"ל
דת	יהדות
	4 באוגוסט 1952 – 4 באפריל 1971; (18 שנים)
כנסות	2 - 7
	24 במרץ 1965 – 12 בינואר 1966; (295 ימים)
תחת שר הבריאות	חיים משה שפירא
	→ יצחק רפאל עבד אל-עזיז א-זועבי ←
	23 בדצמבר 1969 – 4 באפריל 1971; (שנה)
	→ יצחק רפאל יוסף גולדשמידט ←
	סגן יושב ראש הכנסת; סגן שר הסעד; סגן שר הפנים;
	סגן יושב ראש הכנסת; סגן שר הסעד; סגן שר הפנים;

הרב ד"ר ישראל שלמה בן מאיר (לשעבר רוזנברג) (13 באוגוסט 1910 – 4 באפריל 1971) היה חבר הכנסת וסגן שר בממשלות ישראל.

טרם העלייה לישראל

בן מאיר נולד בוורשה שבפולין בשנת 1910 כישראל שלמה רוזנברג, לרב מאיר יהושע רוזנברג, בנו של הרב יהודה יודל רוזנברג. בצעירותו עבר לארצות הברית, שם למד בישיבת רבינו יצחק אלחנן, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת ניו יורק. הוא מוסמך לרבנות, ובעל תואר דוקטור למשפטים.

בין השנים 1937–1941 היה חבר הדירקטוריון של קק"ל ושל קרן היסוד בארצות הברית. עד שנת 1940 עבד כעורך דין בניו יורק, ומאותה השנה ועד 1950 כיהן כרב קהילת הרטפורד שבקונטיקט.

היה פעיל בתנועת המזרחי בארצות הברית, וכיהן כחבר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בארצות הברית ובקנדה.

עלה לישראל בשנת 1950, ובאותה השנה כיהן כיושב ראש העולמי של תנועת המזרחי.

פעילות פרלמנטרית

בן מאיר נכנס לכנסת השנייה מטעם סיעת המזרחי, עם פטירתו של השר דוד צבי פנקס (14 באוגוסט 1952), וכיהן ברציפות עד למותו בעת כהונתו בכנסת השביעית. בן מאיר היה מראשי הפעילים למיזוג המזרחי והפועל המזרחי לסיעה אחת – המפד"ל, בסוף שנת 1955. בכנסת השביעית כיהן כיושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט.

כיהן מספר פעמים כסגן שר במשרדי הממשלה השונים, כאשר מעליו כיהן בכל הפעמים כשר, חיים משה שפירא מהפועל המזרחי, שמהקמת המפד"ל ב-1955 היה חברו לסיעה. הוא כיהן כסגן שר במשרדים הבאים:

משרד הסעד (1953–1954, ובמחצית הראשונה של שנת 1958 עד לפרישת המפד"ל מהממשלה בעקבות סוגיית מיהו יהודי, ב-1 ביולי 1958).
משרד הפנים (1959–1965, 1966–1969).
משרד הבריאות (1965–1966).

נוסף על תפקידיו הפרלמנטריים כיהן כיו"ר המועצה הארצית של המזרחי, וכיו"ר הלשכה הפוליטית של המפד"ל. במאי 1960 הוסמך כעורך דין^[1].

ישראל שלמה בן מאיר נפטר ב-4 באפריל 1971.

הסרת חסינותו

מאז נבחר לחבר כנסת נשמעו רינונים נגדו על עבירות כלכליות שביצע לכאורה, בהם האשמתו שהיה מעורב בהברחת שעונים במסווה של קופסאות בשר כשר^[2]^[3]. בשנת 1953 בדקו אנשי היחידה הכלכלית של המשטרה ויחידת חקירה של משרד המסחר והתעשייה את הטענות ולא מצאו חומר מספיק להאשמה. אולם הרינונים נמשכו ובין השאר פורסמו האשמות נגד בן מאיר על ידי מלכיאל גרינוולד. במהלך משפטו של גרינוולד על האשמותיו נגד ישראל קסטנר אף העלה עורך דינו, שמואל תמיר, את הטענה שקסטנר הציע לטשטש האשמות נגד רוזנברג על הברחת בשר תמורת השתקת ההאשמות של גרינוולד נגדו^[4]. באביב של 1954 ביקשו אנשי שורת המתנדבים לפרסם כרוז עם האשמות נגד בן מאיר. אולם כאשר ראו את פעולתו הנחרצת של היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן נגד שלמה לורנץ פנו למזכירו של ראש הממשלה אשר הפנה אותם אל היועץ המשפטי לממשלה. לאור החומר שמסרו לו אנשי שורת המתנדבים, הורה כהן במאי 1954, על פתיחת החקירה מחדש ואנשי המשטרה פשטו על משרדי המזרחי בבית מאיר בירושלים^[5].

לבן מאיר, שכיהן אז כסגן שר הסעד, נודע הדבר מפרסום ב"ידיעות אחרונות". הוא הגיב למחרת מעל בימת הכנסת, טען שמדובר בעלילה, דרש שהמשטרה תמצה את החקירה כדי לטהר את שמו והודיע שהוא משעה את עצמו מתפקידו עד סיום החקירה^[6]. החקירה נמשכה מספר חודשים ורוזנברג התלונן על הסחבת בניהול החקירה^[7] ואף דרש לחזור לתפקידו כסגן שר לאור הסחבת^[8]. בסופו של דבר החקירה העלתה מעט מאוד, אולם לגבי מקרה אחד של העברת תרומה משווייץ לישראל לאחד מהמוסדות הקשורים למזרחי טען היועץ המשפטי שיש להעמיד את בן מאיר לדין ועל כן ביקש להסיר את חסינותו. בן מאיר הסכים להסרת חסינותו והיא הוסרה ללא מתנגדים^[9]. מקרהו של בן מאיר הובא בפני שופט חוקר שבדק את הראיות וזיכה את בן מאיר באומרו שהיועץ המשפטי לא הביא ראיות לעבירה^[10], לאור סתירות שנמצאו בעדותו של העד הראשי מרדכי נורוק, אף הוא ח"כ מהמזרחי.

כאשר החוק שונה, בוטל התפקיד של שופט חוקר לבדיקה האם יש להגיש כתב אישום, נטען שהחוק שונה בגלל המבוכה שנגרמה ליועץ המשפטי במקרהו של בן מאיר.

חיים אישיים

ילדיו הם ד"ר יהודה בן-מאיר, שהחליפו בכהונה כחבר הכנסת עם פטירתו, הרב יהושע בן-מאיר, מייסד וראש ישיבת ההסדר שבות ישראל באפרת שבגוש עציון ואשת החינוך שושנה פט.

יהודה יודל רוזנברג

הרב מאיר יהושע רוזנברג

ישראל שלמה בן-מאיר

חנה מלכה

הרב משה מרדכי מגנס

דסי

הנצחתו

לאחר מותו של בן מאיר, יסדה מפד"ל פרס על שמו: פרס בן מאיר - לעידוד המחקר של המשפט העברי. הפרס חולק מדי שנה לאורך שנות השבעים והשמונים על מחקרים מצטיינים בנושא. בין הזוכים בפרס: פרופ' מנחם אלון ופרופ' שמואל שילה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראל שלמה בן-מאיר בוויקישיתוף

ישראל שלמה בן-מאיר, באתר הכנסת
ישראל שלמה בן-מאיר, באתר כנסת פתוחה
כרטיס הקבר של ישראל שלמה בן-מאיר, באתר הר הזיתים

הערות שוליים

^ הוסמכו 75 עורכי דין חדשים, דבר, 17 במאי 1960
^ יחיעם ויץ, הקשר בין הון, שלטון ובן-גוריון, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2007
^ הסיפור היה רווח בישראל. ראו: איך קונים שעון, מעריב, 4 במרץ 1959
^ ההציע קסטנר לטשטש הברחת בשר להשתקת גרינוולד, מעריב, 2 במרץ 1954
^ מה מסתתר מאחורי פרשות לורנץ-רוזנברג, מעריב, 25 במאי 1954
^ סגן השר רוזנברג ביקש חופשה עד לגמר החקירה בהאשמה נגדו, דבר, 25 במאי 1954
^ המשטרה חוקרת בעניין הרב רוזנברג, דבר, 8 בספטמבר 1954
^ סגן שר הסעד דורש לשוב לכהונתו, מעריב, 3 בספטמבר 1954;המשך
^ מליאת הכנסת ביטלה חסינות הרב רוזנברג, זמנים, 21 בדצמבר 1954
^ הרב רוזנברג זוכה מחוסר הוכחות, דבר, 17 בינואר 1955

[1] הוסמכו 75 עורכי דין חדשים, דבר, 17 במאי 1960

[2] יחיעם ויץ, הקשר בין הון, שלטון ובן-גוריון, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2007

[3] הסיפור היה רווח בישראל. ראו: איך קונים שעון, מעריב, 4 במרץ 1959

[4] ההציע קסטנר לטשטש הברחת בשר להשתקת גרינוולד, מעריב, 2 במרץ 1954

[5] מה מסתתר מאחורי פרשות לורנץ-רוזנברג, מעריב, 25 במאי 1954

[6] סגן השר רוזנברג ביקש חופשה עד לגמר החקירה בהאשמה נגדו, דבר, 25 במאי 1954

[7] המשטרה חוקרת בעניין הרב רוזנברג, דבר, 8 בספטמבר 1954

[8] סגן שר הסעד דורש לשוב לכהונתו, מעריב, 3 בספטמבר 1954;המשך

[9] מליאת הכנסת ביטלה חסינות הרב רוזנברג, זמנים, 21 בדצמבר 1954

[10] הרב רוזנברג זוכה מחוסר הוכחות, דבר, 17 בינואר 1955

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

סגני שרי הרווחה והשירותים החברתיים בממשלות ישראל
סגני שרי הסעד (1948–1977):	ישראל שלמה בן-מאיר
סגני שרי העבודה והרווחה (1977–2003):	בן-ציון רובין • מנחם פרוש • רפאל פנחסי • משה זאב פלדמן • מנחם פרוש • שמואל הלפרט • יצחק וקנין
סגני שרי הרווחה (2003–2007):	אברהם רביץ
סגני שרי הרווחה והשירותים החברתיים (2007 ואילך):	משולם נהרי