ישראל שלמה בן-מאיר

ישראל שלמה בן-מאיר
בן-מאיר, 1969
בן-מאיר, 1969
לידה 13 באוגוסט 1910
אב ה'תר"ע
ורשה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באפריל 1971 (בגיל 60)
ניסן ה'תשל"א
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1950
מקום קבורה בית הקברות הר הזיתים, ירושלים
השכלה ישיבת רבינו יצחק אלחנן, ישיבה יוניברסיטי, אוניברסיטת ניו יורק
מפלגה מפד"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המזרחי, חזית דתית לאומית, מפד"ל
דת יהדות
חבר הכנסת
4 באוגוסט 19524 באפריל 1971
(18 שנים)
כנסות 2 - 7
סגן שר הבריאות
24 במרץ 196512 בינואר 1966
(295 ימים)
תחת שר הבריאות חיים משה שפירא
יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ה־5
23 בדצמבר 19694 באפריל 1971
(שנה)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב ד"ר ישראל שלמה בן מאיר (לשעבר רוזנברג) (13 באוגוסט 19104 באפריל 1971) היה חבר הכנסת וסגן שר בממשלות ישראל.

טרם העלייה לישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן מאיר נולד בוורשה שבפולין בשנת 1910 כישראל שלמה רוזנברג, לרב מאיר יהושע רוזנברג, בנו של הרב יהודה יודל רוזנברג. בצעירותו עבר לארצות הברית, שם למד בישיבת רבינו יצחק אלחנן, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת ניו יורק. הוא מוסמך לרבנות, ובעל תואר דוקטור למשפטים.

בין השנים 19371941 היה חבר הדירקטוריון של קק"ל ושל קרן היסוד בארצות הברית. עד שנת 1940 עבד כעורך דין בניו יורק, ומאותה השנה ועד 1950 כיהן כרב קהילת הרטפורד שבקונטיקט.

היה פעיל בתנועת המזרחי בארצות הברית, וכיהן כחבר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בארצות הברית ובקנדה.

עלה לישראל בשנת 1950, ובאותה השנה כיהן כיושב ראש העולמי של תנועת המזרחי.

פעילות פרלמנטרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן מאיר נכנס לכנסת השנייה מטעם סיעת המזרחי, עם פטירתו של השר דוד צבי פנקס (14 באוגוסט 1952), וכיהן ברציפות עד למותו בעת כהונתו בכנסת השביעית. בן מאיר היה מראשי הפעילים למיזוג המזרחי והפועל המזרחי לסיעה אחת – המפד"ל, בסוף שנת 1955. בכנסת השביעית כיהן כיושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט.

כיהן מספר פעמים כסגן שר במשרדי הממשלה השונים, כאשר מעליו כיהן בכל הפעמים כשר, חיים משה שפירא מהפועל המזרחי, שמהקמת המפד"ל ב-1955 היה חברו לסיעה. הוא כיהן כסגן שר במשרדים הבאים:

נוסף על תפקידיו הפרלמנטריים כיהן כיו"ר המועצה הארצית של המזרחי, וכיו"ר הלשכה הפוליטית של המפד"ל. במאי 1960 הוסמך כעורך דין[1].

ישראל שלמה בן מאיר נפטר ב-4 באפריל 1971.

הסרת חסינותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרכז הנואם ישראל יצחק גרינץ בחנוכת בית כנסת בכפר סיטרין. באמצע סגן שר הפנים ישראל שלמה בן-מאירי משמאל הרב מרדכי פוגלמן רבה של קריית מוצקין

מאז נבחר לחבר כנסת נשמעו רינונים נגדו על עבירות כלכליות שביצע לכאורה, בהם האשמתו שהיה מעורב בהברחת שעונים במסווה של קופסאות בשר כשר[2][3]. בשנת 1953 בדקו אנשי היחידה הכלכלית של המשטרה ויחידת חקירה של משרד המסחר והתעשייה את הטענות ולא מצאו חומר מספיק להאשמה. אולם הרינונים נמשכו ובין השאר פורסמו האשמות נגד בן מאיר על ידי מלכיאל גרינוולד. במהלך משפטו של גרינוולד על האשמותיו נגד ישראל קסטנר אף העלה עורך דינו, שמואל תמיר, את הטענה שקסטנר הציע לטשטש האשמות נגד רוזנברג על הברחת בשר תמורת השתקת ההאשמות של גרינוולד נגדו[4]. באביב של 1954 ביקשו אנשי שורת המתנדבים לפרסם כרוז עם האשמות נגד בן מאיר. אולם כאשר ראו את פעולתו הנחרצת של היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן נגד שלמה לורנץ פנו למזכירו של ראש הממשלה אשר הפנה אותם אל היועץ המשפטי לממשלה. לאור החומר שמסרו לו אנשי שורת המתנדבים, הורה כהן במאי 1954, על פתיחת החקירה מחדש ואנשי המשטרה פשטו על משרדי המזרחי בבית מאיר בירושלים[5].

לבן מאיר, שכיהן אז כסגן שר הסעד, נודע הדבר מפרסום ב"ידיעות אחרונות". הוא הגיב למחרת מעל בימת הכנסת, טען שמדובר בעלילה, דרש שהמשטרה תמצה את החקירה כדי לטהר את שמו והודיע שהוא משעה את עצמו מתפקידו עד סיום החקירה[6]. החקירה נמשכה מספר חודשים ורוזנברג התלונן על הסחבת בניהול החקירה[7] ואף דרש לחזור לתפקידו כסגן שר לאור הסחבת[8]. בסופו של דבר החקירה העלתה מעט מאוד, אולם לגבי מקרה אחד של העברת תרומה משווייץ לישראל לאחד מהמוסדות הקשורים למזרחי טען היועץ המשפטי שיש להעמיד את בן מאיר לדין ועל כן ביקש להסיר את חסינותו. בן מאיר הסכים להסרת חסינותו והיא הוסרה ללא מתנגדים[9]. מקרהו של בן מאיר הובא בפני שופט חוקר שבדק את הראיות וזיכה את בן מאיר באומרו שהיועץ המשפטי לא הביא ראיות לעבירה[10], לאור סתירות שנמצאו בעדותו של העד הראשי מרדכי נורוק, אף הוא ח"כ מהמזרחי.

כאשר החוק שונה, בוטל התפקיד של שופט חוקר לבדיקה האם יש להגיש כתב אישום, נטען שהחוק שונה בגלל המבוכה שנגרמה ליועץ המשפטי במקרהו של בן מאיר.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדיו הם ד"ר יהודה בן-מאיר, שהחליפו בכהונה כחבר הכנסת עם פטירתו, הרב יהושע בן-מאיר, מייסד וראש ישיבת ההסדר שבות ישראל באפרת שבגוש עציון ואשת החינוך שושנה פט.

 
 
 
 
 
 
 
 
יהודה יודל רוזנברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מאיר יהושע רוזנברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישראל שלמה בן-מאיר
 
חנה מלכה
 
הרב משה מרדכי מגנס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רות בן מאיר
 
יהושע בן-מאיר
 
יהודה בן מאיר
 
יהושע מגנס
 
יפה מגנס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלי בן-מאיר
 
דסי
 
משה בארי
 
 
 
 

לאחר מותו של בן מאיר, יסדה מפד"ל פרס על שמו: פרס בן מאיר - לעידוד המחקר של המשפט העברי. הפרס חולק מדי שנה לאורך שנות השבעים והשמונים על מחקרים מצטיינים בנושא. בין הזוכים בפרס: פרופ' מנחם אלון ופרופ' שמואל שילה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל שלמה בן-מאיר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]