לידה |
1 בנובמבר 1864 טרנבה, סלובקיה |
---|---|
פטירה |
16 בדצמבר 1933 (בגיל 69) גיסן, גרמניה הנאצית |
מקום קבורה | Neuer Friedhof Gießen |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט | לזרוס פוקס, לאופולד קרונקר |
מוסדות |
|
תלמידי דוקטורט | אברהם פלסנר, Lajos Dávid, Gyula Szőkefalvi-Nagy, Wilhelm Kämmerer, Josef Fuhrich, Heinrich Lotz, Magda Kleberger, Leo Monville, Georg Kissel, Walter Neumer, Karl Schweissguth, Artur Sassmannshausen, Gusztáv Adolf Kinn, Paul Steinbach, Martha Elisabeth Junge, Heinrich Fuhr, Wilhelm Holzapfel, Friedrich Dörr, Hans Axel, Heinrich Hahn, Georg Hronyecz, דטלף אלרט, אמיל פישר, Karl Faber, Henrik Király, Otto Freidank, Mihály Habán, בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
פרסים והוקרה | פרס לובצ'בסקי (1909) |
צאצאים | Gertrud Schlesinger, Hildegard Lewy |
לאיוש שלזינגר (בהונגרית: Schlesinger Lajos; בגרמנית: Ludwig Schlesinger; טרנבה, 1 בנובמבר 1864 – גיסן, 16 בדצמבר 1933) היה מתמטיקאי יהודי-הונגרי-גרמני זוכה פרס לובצ'בסקי, פרופסור באוניברסיטה.
לאיוש שלזינגר נולד במשפחה יהודית. אביו היה ברנאט שלזינגר, סוחר, ואמו הייתה רגינה אופנהיים. הוא התחיל בית ספר יסודי בעיר הולדתו ואחר כך למד בתיכון בברטיסלבה (אז ממלכת הונגריה). הוא למד מתמטיקה ופיזיקה בהיידלברג ובברלין לאחר מכן קיבל את הדוקטורט בברלין בשנת 1887 בהנחיה של לזרוס עמנואל פוקס ולאופולד קרונקר.[1] משנת 1889 עבד בברלין, ואחר כך בשנת 1897 בהמלצתו של מור ריטי (1846–1925) הוא נסע לאוניברסיטת קלוז'-נאפוקה, שם לימד עד 1911. בשנת 1902 נבחר לחבר באקדמיה ההונגרית למדעים. בשנת הלימודים 1906–1907 היה דיקן הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע.[2][3]
שלזינגר קיבל את פרס לובצ'בסקי הבינלאומי (של האקדמיה הרוסית למדעים) על עבודתו הגאומטרית בשנת 1909 (הוא למעשה קיבל את הפרס ב-1912, אך בציון 1909). בשנת 1911 הוזמן לאוניברסיטת בודפשט כפרופסור מן המניין, אך לימד בבודפשט רק זמן קצר מכיוון שהוזמן לאוניברסיטת גיסן.[1] הוא עבר לגור בגרמניה בשנת 1911 ולימד באוניברסיטת גיסן עד לפרישתו בשנת 1930. בתקופה זו הנחה 24 דוקטורנטים לתואר דוקטור.[4]
בשנת 1897 נשא את קלרה, בתו של לזרוס פוקס, ונולדו להם שלושה ילדים בקלוז'-נאפוקה.[1]
מחקריו של שלזינגר הם בעיקר בתחום תורת הפונקציות ובתחום המשוואות דיפרנציאליות ליניאריות. במקרה מיוחד הוא פתר את 23 הבעיות של הילברט (האם יש משוואה דיפרנציאלית ליניארית לכל סינגולאר ולקבוצת מונודרומיה נתונה?). המקרה הכללי הוכח בשנת 1994 כלא נכון.
שמו של שלזינגר נקשר בחיפוש אחר בית הולדתו של יאנוש בויאי בקלוז'-נאפוקה, ובפרסום מספר מאמרים מדעיים מצוינים המעריכים את בויאי. הוא העביר הרצאות על הגאומטריה הבויאית (הלא אוקלידית) באוניברסיטת קלוז'-נאפוקה.
ההערות המשוכפלות בכתב ידו של שלזינגר ניתן למצוא עדיין בספרייה המתמטית של אוניברסיטת קלוז'-נאפוקה לגבי:
חלק מההערות הללו ניתן למצוא בצורה דיגיטציה באתר EMT.[5]