ליו אילינג

ליו אילינג
劉愛玲
	אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה	2 במאי 1967 (בת 57); באוטואו, הרפובליקה העממית של סין
גובה	1.68 מטרים
עמדה	קשר
נבחרת לאומית כשחקנית
	סין
	מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור סין
גביע העולם בכדורגל נשים
מתחרה עבור סין

זהו שם סיני; שם המשפחה הוא ליו.

ליו אילינג (בסינית מסורתית: 劉愛玲; נולדה ב-2 ביוני 1967) היא כדורגלנית עבר סינית.

חייה

ליו נולדה ב-1967 בעיר באוטו שבמונגוליה הפנימית. כשהייתה בת 16 היא החלה לשחק כדורגל במסגרת בית ספרה, ושנתיים לאחר מכן עברה לשחק בקבוצת הנשים של בייג'ינג. ביוני 1987, ערכה ליו את הופעת הבכורה שלה בנבחרת הלאומית של סין, ומהר מאוד הפכה לאחת משחקניות המפתח שלה. בתקופתה, זכתה סין בשש אליפויות אסיה רצופות (1989-1999), וביססה את עצמה כנבחרת החזקה ביותר באסיה. בנוסף, קטפה הנבחרת גם שלוש זכיות רצופות במשחקי אסיה (1990-1998).

ב-1991, נבחרה סין לארח את גביע העולם הראשון לנשים. בנובמבר של אותה שנה התקיים הטורניר במחוז גואנגדונג, בהשתתפות 12 נבחרות הנשים המובילות בעולם. בשלב הבתים הוגרלה סין עם דנמרק, נורווגיה וניו זילנד, וסיימה אותו במקום הראשון עם חמש נקודות. ליו כבשה ארבעה שערים בשלב זה (צמד נגד נורווגיה וצמד נגד ניו זילנד). בשלב רבע הגמר, זכתה סין להגרלה קשה בדמות הנבחרת השוודית. שער אחד בדקה השלישית של החלוצה השוודית, פיה סונדהאגה הספיק לשוודיות, וסין הודחה מהטורניר.

ב-1994, עזבה את ליו את קבוצתה ועברה לשחק בליגת העל היפנית, שבאותן שנים משכה אליה שחקנים זרים רבים. שנה לאחר מכן, הייתה ליו חלק מסגל הנבחרת שהשתתף בגביע העולם השני שהתקיים בשוודיה. הסיניות סיימו את שלב הבתים במקום השני, עם מספר נקודות זהה לאלופת העולם המכהנת ארצות הברית, אך עם מאזן שערים פחות טוב. ליו זכתה לכבוש שער אחד בלבד במהלך שלב זה, בניצחון 2-4 על אוסטרליה. ברבע הגמר הוגרלה סין בפעם השנייה ברציפות נגד שוודיה, אך הפעם זכתה לנצח בבעיטות הכרעה ולנקום את ההפסד שקרה ארבע שנים לפני כן. בחצי הגמר, התמודדו הסיניות נגד גרמניה, אך הפסידו 1-0 משער של בטינה ויגמן בדקה ה-88. במשחק על המקום השלישי, הן הפסידו 2-0 לארצות הברית, וסיימו את הטורניר במקום הרביעי.

שנה אחר כך, נערך באולימפיאדת אטלנטה, טורניר כדורגל הנשים הראשון בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. הנבחרת הסינית סיימה את שלב הבתים במקום הראשון, כאשר ליו כובשת את השער השני בניצחון 1-5 על נבחרת דנמרק. בחצי הגמר, גברו הסיניות 2-3 על ברזיל, וזכו לפגוש בגמר את ארצות הברית בקרב על מדליית הזהב. האמריקאיות כבשו ראשונות, אך סון ון דאגה להשוות את התוצאה בדקה ה-32. במחצית השנייה, כבשה טיפני מילברט את שער הניצחון לזכות האמריקאיות, וסין נאלצה להסתפק במדליית הכסף. ליו פתחה בכל חמשת משחקיה של סין בטורניר, והוחלפה רק פעם אחת. ב-1998, החליטה ליו לעזוב את הליגה היפנית, וחזרה לשחק בבייג'ינג.

במהלך גביע העולם שנערך בארצות הברית ב-1999, הגיעה ליו לאחד משיאי הקריירה המקצוענית שלה. את שלב הבתים של הטורניר סיימה סין במאזן מושלם של שלושה ניצחונות, ועם 12 שערי זכות (ליו כבשה אחד). ברבע הגמר ניצחו הסיניות 0-2 את רוסיה, והתכוננו לפגוש בחצי הגמר את אלופת העולם המכהנת - נורווגיה. במשחק עצמו, הביסו הסיניות 0-5 את הנורווגיות, במה שנחשב עד היום לאחד המשחקים הגדולים בתולדות גביע העולם לנשים. ליו כבשה צמד שערים במהלך המשחק, והנבחרת הסינית החלה להתכונן לקראת משחק הגמר מול המארחת, ארצות הברית. בגמר, שנערך באצטדיון רוז בול שבקליפורניה אל מול קהל שיא של 90,185 צופים, לא הצליחו שתי הקבוצות להכניע זו את זו, והמשחק הלך לבעיטות הכרעה. האמריקאיות זכו להכניס את כל חמש הבעיטות שלהן, אך הסיניות החמיצו את הבעיטה השלישית והפסידו את גביע העולם. מאז אותו משחק, לא חזרה הנבחרת הסינית לגמר גביע העולם. בסיום הטורניר הוכרזה נבחרת המצטיינות של גביע העולם, וליו נכללה בה לצד כוכבות כמו מיה האם, מישל אקרס ודוריס פיטשן.

המפעל הבינלאומי האחרון בקריירה של ליו היה טורניר הכדורגל של אולימפיאדת סידני 2000. היה זה הטורניר החלש ביותר בו השתתפה ליו, כאשר הנבחרת הסינית לא הצליחה לעבור אפילו את שלב הבתים. היא סיימה במקום השלישי בבית, עם ארבע נקודות בלבד, כשלזכותה ניצחון אחד, הפסד אחד ותיקו אחד. ליו השתתפה בכל שלושת משחקיה של הנבחרת בטורניר, ולא החמיצה אף דקת משחק. באותה שנה, החליטה ליו לעזוב את הליגה הסינית ולעבור לקבוצת פילדלפיה צ'ארג' מהליגה האמריקאית החדשה - ה-WUSA. בעונתה הראשונה בקבוצה, כבשה ליו עשרה שערים והובילה את פילדלפיה עד לחצי גמר האליפות. בעקבות פציעה, העונה השנייה של ליו הייתה טובה הרבה פחות, ובסופה החליטה לפרוש ממשחק פעיל. ב-13 שנים בנבחרת סין, שיחקה ליו ב-150 משחקים, כבשה 80 שערים והופיעה בשלושה גביעי עולם ובשתי אולימפיאדות.

ליו אילינג

חייה

קישורים חיצוניים