מאיסה עבד אלהאדי
 | |
| מאיסה עבד אלהאדי | |
| לידה |
15 בנובמבר 1985 (בת 38) נצרת, ישראל |
|---|---|
| שם לידה |
ميساء عبد الهادي  |
| מדינה | ישראל |
| מקום לימודים | מכון וינגייט |
| פרסים והוקרה | פרס "השחקנית הטובה ביותר" בפסטיבל הקולנוע של דובאי |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מאיסה עבד אלהאדי (בערבית: ميساء عبد الهادي; נולדה ב-15 בנובמבר 1985 בנצרת שבישראל) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ערבייה בעלת אזרחות ישראלית, המגדירה עצמה כפלסטינית.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבד אלהאדי נולדה למשפחה מוסלמית בנצרת שם היא מתגוררת. אביה רופא משפחה, אמה קוסמטיקאית שניהלה בעבר חנות לתכשיטי זהב. שנייה בין ארבעת ילדיהם, שלוש בנות ובן. לאחר סיום התיכון עבדה כמלצרית. התחתנה מוקדם, בניגוד לדעת הוריה על נישואין בגיל צעיר. לאחר שנה התגרשה.[2]
כתוצאה מכך, בהיותה בת עשרים, החליטה לשנות את מסלול חייה. למדה זמן קצר חינוך וסוציולוגיה, ואז חזרה לחלומה להיות שחקנית, התחברה לקבוצת שחקנים חובבים והחלה להופיע איתם בנצרת. במקביל סיימה תואר B.A בהידרותרפיה במכון וינגייט לחינוך גופני וספורט וחזרה לעבוד כמלצרית. תוך כדי עבודה זאת פגשה במסעדה את הבמאי אליה סולימאן, וזה הציע לה את תפקידה הראשון. בעקבות פגישה זאת החלה לגשת לאודישנים וללמוד באקדמיה לאמנויות המופע, אותה סיימה בהצטיינות. הוריה התנגדו לרצונה להיות שחקנית, לכן סיפרה להם על כך וקיבלה את ברכתם רק לאחר סיום הלימודים, כשהזמינה אותם להצגתה.
תמיכתה בארגוני טרור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, העלתה עבד אלהאדי לרשתות החברתיות תכנים התומכים בארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי ומציגים, בין היתר, לעג לקשישה שנחטפה לעזה,[3] ואת פריצת גדר הגבול בעזה עם הכיתוב "Lets Go Berlin Style" (התייחסות לנפילת חומת ברלין).[4][5] בנוסף, הביעה שמחה על חטיפת חיילים ואזרחים בקבוצת וואטסאפ עם חברותיה.[6] בעקבות כך נעצרה לחקירה על ידי המשטרה.[7] גוף השידור HOT גינה את דבריה והודיע על הפסקת שיתוף הפעולה איתה.[8] הסוכנות שייצגה אותה החליטה לסיים את ההתקשרות עמה.[9]
לאחר מספר ימים שוחררה למעצר בית, וב-29 באוקטובר 2023 הוגש נגדה כתב אישום באמצעות פרקליטות מחוז צפון, בגין "גילוי הזדהות עם ארגון טרור" ו"הסתה לטרור" (שניהם לפי חוק המאבק בטרור).[10] בעקבות התנהלותה של עבד אלהאדי והגשת כתב האישום נגדה, שלח שר הפנים משה ארבל מכתב למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה ובו ביקש שיורה ללשכה המשפטית לבחון את התקיימות התנאים לשלילת אזרחותה הישראלית.[11]
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2011 שיחקה עבד אלהאדי בסדרת הטלוויזיה "אחת אפס אפס" בערוץ 10. בין השנים 2012–2014 שיחקה בשתי עונות של סדרת הדרמה של הערוץ הראשון "30 ש"ח לשעה", בה גילמה את דמותה של נור. בשנת 2013 גילמה את יסמין בסדרה הקומית "שנות ה-80".
בשנת 2014 החלה לגלם את אחת הדמויות הראשיות בסדרה "מתים לרגע" של HOT, את דמותה של אסמא, לצד אגם רודברג, עפר שכטר, אביגיל הררי ואדי קבטנר. בהמשך שיחקה גם בסדרת המתח "בתולות".
בשנת 2015 שיחקה בסדרת דרמה ישראלית בת 12 פרקים בערוץ הראשון, "לכודים ברשת" בבימויו של עלי נסאר.
בשנת 2017 חזרה לתפקיד של אסמא בעונה השנייה של "מתים לרגע". באותה שנה שיחקה בתפקיד הראשי בסדרת רמדאן יומית של הטלוויזיה הירדנית, "אהבה".[12] שיחקה גם במיני סדרה הבריטית של פיטר קוזמינסקי (אנ'), "The State", על בריטים המצטרפים לארגון דאעש.
בשנת 2018 הופיעה בסרט הטלוויזיה "המלאך" של רשת נטפליקס בתפקיד רעייתו של אשרף מרואן ובתו של נאצר.
בשנת 2020 גילמה את זוהירה בסדרת המתח הבריטית "בגדאד סנטרל" של ערוץ 4, לצד שחקנים כמו קלרה ח'ורי ותאופיק ברהום.
בשנת 2021 גילמה את אחת הדמויות הראשיות בסדרה "נאפס".[13]
קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2009 שיחקה בחורה במונית בסרט הצרפתי "הזמן שנותר" (בהשתתפות מנשה נוי) בבימוי איליה סולימאן. הסרט קיבל מועמדויות רבות ברחבי העולם והשתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל הקולנוע בקאן.
בשנת 2011 גילמה את דמותה של ליילה אל מהדי, התפקיד הראשי בסרט הקולנוע "חביבי, משהו דפוק אצלך" של הבמאית הלבנונית-אמריקאית סוזן יוסף, גרסה מודרנית לסיפור "רומיאו ויוליה". הסרט, שיצא נגד ישראל ונגד חמאס כאחד, זיכה אותה בפרס "השחקנית הטובה ביותר" בפסטיבל הקולנוע של דובאי, בהחלטת פה אחד של צוות השופטים, ביניהם פיטר ויר, במאי "המופע של טרומן". הסרט זכה בשלושה פרסים נוספים בפסטיבל הזה, כולל פרס הסרט הטוב ביותר.
בשנת 2012 שיחקה בסרט הדרמה "לאן שאת נוסעת", מאת רוני ששון אנג'ל ובבימויה. היא גילמה את דמותה של בדואית שבורחת מחתונתה ונאספת בטרמפ על ידי יוצאת בשאלה חרדית (הילה וידור בתפקיד הראשי) וגורלותיהן נקשרים יחד. הסרט השתתף במספר פסטיבלים, בהם בקרלובי וארי, וזכה בפרס "הדרמה הטובה ביותר" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ובפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות.
באותה שנה כיכבה בתפקיד נאדיה בסרט "שרקייה", דרמה ישראלית של עמי לבנה על מצב הבדואים בישראל. הסרט השתתף בפסטיבל הקולנוע בברלין.
בשנת 2015 שיחקה גם בסרט "ארץ פצועה", שזכה בשלושה פרסי אופיר וקיבל מועמדויות רבות.
באותה שנה שיחקה בסרטם של טרזן וערב נאסר "דיגראדה",[14] שם גילמה את וידאד, מעצבת שיער, אחד התפקידים הראשיים. הסרט הוצג בפסטיבל קאן במסגרת שבוע המבקרים, והיה מועמד בקטגוריות הפרס הגדול של שבוע המבקרים ומצלמת הזהב. הבמאים היו מועמדים לפרס תגלית השנה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו על הסרט הזה. כמו כן, זכתה עבד אלהאדי במשותף עם כמה חברותיה לסרט בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל סרטי מזרח התיכון בענאבה באלג'יריה.
באותה שנה גילמה את התפקיד הראשי של ליאל בסרטה של מאי מסרי "3,000 לילות" (אנ').[15] הופעת הבכורה של הסרט התקיימה בפסטיבל טורונטו. על התפקיד זכתה בשנת 2016 בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ענאבה באלג'יריה, ובשנת 2017 זכתה בפרס דומה בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בדאקה (אנ') בבנגלדש.
הסרט בהשתתפותה "ג'נקשן 48" של אודי אלוני זכה ב-2016 בפרס הסרט העלילתי במסגרת פנורמה בפסטיבל הקולנוע בברלין[16] ובפרס הסרט הבינלאומי בפסטיבל הסרטים טרייבקה.[17] באותה שנה כיהנה בחבר השופטים של פסטיבל הקולנוע הים-תיכוני בתטואן שבמרוקו.
באותה שנה יצא סרטה של מאהא חאג' "עניינים אישיים", שם מגלמת עבד אלהאדי את הדמות הראשית, מאיסה, סטודנטית הממתינה שבן זוגה יציע לה נישואין. הסרט ייצג את ישראל בפסטיבל קאן 2016 במסגרת "מבט מיוחד".[18][19] כמו כן, זכה ב"פרס המבקרים" בפסטיבל Cinemed במונפלייה בצרפת, בפרס "סרט הביכורים הטוב ביותר" בפסטיבל הסרטים בפילדלפיה ובפרס "הסרט העלילתי הטוב ביותר" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה.[20]
בשנת 2018 סרט בו שיחקה תפקיד מרכזי, "תל אביב על האש",[21][22] המספר על אופרת סבון טלוויזיונית על סיפור אהבה בין בחורה פלסטינית עם אלוף ישראלי בשנת 1967, בבימוי של סאמח זועבי, ייצג את ישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בוונציה.[23] באותה שנה זכתה בתואר השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בדרבן על משחקה בסרט "הרישומים של שרה וסאלם", בבימויו של מואייד עלאיאן, בתפקיד ראשי של ביסן, כשבסרט השתתף גם ישי גולן בתפקיד מרכזי. הסרט עצמו זכר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.[24] זכתה גם בפרס השחקנית הטובה ביותר על הסרט הזה בפסטיבל הקולנוע באלמטי, במשותף עם סיוון קרצנר.[25]
באותה שנה שיחקה בסרטו של עמוס גיתאי "רכבת קלה בירושלים", המציג פסיפס של דמויות ממגזרים שונים בחברה הישראלית, הנפגשים בקרון הרכבת הקלה. הסרט ייצג את ישראל בפסטיבל הקולנוע בוונציה 2018, וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר המציג גיוון תרבותי, פרס יונימד.[26]
בשנת 2021 שיחקה באחד התפקידים הראשיים בסרטו של האני אבו אסעד "סלון הודא". הסרט עורר שיח ציבורי נרחב בחברה הפלסטינית, מכיוון שעבד אלהאדי השתתפה בשתי סצנות חושפניות, באחת מהן בעירום פרונטלי מלא נועז, דבר שלא מקובל בתרבות הערבית. הגיעו תלונות וגינויים רבים מטעם מגוון ארגונים חברתיים ומשרדים שונים של הרשות הפלסטינית, ופורסם כי הבמאי ושחקניות הסרט, כולל עבד אלהאדי, אף קיבלו איומים על חייהם. זאת אף שלא מדובר בסרט אהבה, אלא בגינוי של ישראל.[27]
עבד אלהאדי שיחקה גם בסרטים הבאים:
- "טקסי" (סרט קצר מ-2008), בימוי: מייסלון חמוד.
- "תת מודע" (סרט קצר מ-2009), בימוי: רמזי קזמוז.
- "המושיע" (2013), בימוי: רוברט סאבו, בתפקיד סלומה.
- "פלסטין סטריאו" (2013), בימוי: רשיד משהראווי, בתפקיד ליילה.
- "גזילה" (2013), סרטו של אורן המל.[28]
- "Throes" (סרט קצר מ-2013), בימוי: וסים חיר.[29]
- "The Warren" (סרט קצר מ-2014), בימוי: ג'יימס אדולף, בתפקיד נאדיה.
- "שקופים" (2014), בימוי: מושון סלמונה.
- "Eyes of a Thief" (אנ') (2014), בימוי: נג'ווה נג'אר.
- "איידול" (2015), בימוי: האני אבו אסעד, בתפקיד סוהא.
- "הראויים" (2016), בימוי: עלי מוסטפא, בתפקיד הראשי של גולבין.
- "המלאך" (2018), בימוי אריאל ורומן, בתפקיד: מונה מרואן, בתו של גמאל עבד אל נאצר ואשתו של אשרף מרואן.[30]
תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיחקה במחזה "משחק מכור" בתיאטרון קהילתי נצרת. בתיאטרון מג'ד נצרת שיחקה במחזות "הפרח" ו"לאן חברה" של הבמאי מחמד מנאדרה. בהמשך שיחקה במחזות "שמש אל תלכי" באנסמבל פרינג' נצרת, ו"מלחמה ואהבה" מאת קרלו גולדוני בבימויו של עאמר חליחל באקדמיה לאמנויות המופע, תל אביב. שיחקה בהצגת "חתול רחוב" מאת גורן אגמון, בבימויו של מוחמד מנאדרה.
בשנת 2013 גילמה את התפקיד הראשי של סטאס במסגרת לימודיה באקדמיה לאמנויות המופע בהצגה "ארבע נשים" ("Dead Fish") מאת פאם ג'מס (אנ'), בבימויה של אורנה עקאד. באותה שנה גילמה את התפקיד הראשי של ג'וליה בהצגה לפי מחזה מאת פיליפ בארי (אנ') "חופשה" (אנ'), בבימויו של ג'ורג' איברהים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיסה עבד אלהאדי, ברשת החברתית אינסטגרם- מאיסה עבד אלהאדי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
מאיסה עבד אלהאדי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- מאיסה עבד אלהאדי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- מאיסה עבד אלהאדי, באתר ספר הקולנוע הישראלי
מאיסה עבד אלהאדי, באתר AllMovie (באנגלית)
מאיסה עבד אלהאדי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
מאיסה עבד אלהאדי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מאיסה מ"מתים לרגע" מספרת על החיים כשחקנית ערביה, ערב טוב עם גיא פינס, בדקה 20:50, ערוץ 10, באתר נענע10, 29 ביולי 2014
אלון הדר, המורדת, באתר "ידיעות אחרונות", 3 במרץ 2017, במוסף 7 ימים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אמיר בוגן, "ויתרתי על תפקיד ב'פאודה' כי לא האמנתי לגודל השקר בתסריט", באתר ynet, 15 במרץ 2021
- ^ תיק סודי עם שאדי בלאן, תוכנית ראיונות בערבית של כאן, בערוץ מכאן 33, באתר יוטיוב, 15 ביוני 2017
- ^ מרב סבר, מישל מכול, אחרי שתמכה בחמאס: השחקנית מאיסה עבד אלהאדי שוחרה למעצר בית, באתר ישראל היום, 25 באוקטובר 2023
- ^ גיל משעלי, "תתביישי": עופר שכטר נגד השחקנית ששיחקה לצידו ותמכה בחמאס, באתר מאקו, 23 באוקטובר 2023
- ^ עפר שכטר נגד השחקנית ששיחקה לצידו ב"מתים לרגע", בפרופיל התוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" באינסטגרם
- ^ ישראל מושקוביץ, בית המשפט קבע: ראיות לכאורה נגד מאיסה עבד אלהאדי, באתר ynet, 9 בנובמבר 2023
- ^ גיל משעלי, בעקבות תמיכתה בפעולות החמאס: המשטרה עצרה לחקירה את השחקנית מאיסה עבד אלהאדי, באתר מאקו, 24 באוקטובר 2023
- ^ ענבל חייט, "תתביישי לך": עפר שכטר נגד השחקנית הישראלית שהביעה תמיכה בחמאס, באתר ישראל היום, 23 באוקטובר 2023
- ^ גיל משעלי, "גילויי אנטישמיות לא ייסלחו": הסוכנות שייצגה את השחקנית שתמכה בחמאס ניתקה איתה קשר, באתר מאקו, 24 באוקטובר 2023
- ^ כתב אישום הוגש נגד השחקנית שפרסמה הודעת תמיכה במעשי חמאס, באתר ynet, 29 באוקטובר 2023
- ^ אחרי שהסיתה לטרור: האם תישלל אזרחותה של השחקנית מאיסה עבד אל אלהאדי?, באתר מעריב אונליין, 29 באוקטובר 2023
- ^ דף הסדרה, באתר הטלוויזיה הירדנית.
- ^ רותה קופפר, "לא כל יצירה פלסטינית צריכה לשאת על כתפיה את סבל העם", באתר כלכליסט, 17 במרץ 2021
- ^ אמיר בוגן, סרט פלסטיני נגד החמאס: "אנחנו צריכים נשים כדי לגרום לשינוי בעזה", באתר ynet, 18 במאי 2015
- ^ "'3000 Nights': Film Review". The Hollywood Reporter. נבדק ב-30 באוגוסט 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ שמוליק דובדבני, סרטים ישראליים זכו בפרסים בפסטיבל ברלין, באתר ynet, 20 בפברואר 2016.
- ^ אמיר בוגן, "ג'נקשן 48" של אודי אלוני זכה בטרייבקה, באתר ynet, 22 באפריל 2016.
- ^ אמיר בוגן, מהא חאג' מנצרת בדרך לפסטיבל קאן: "אני פלסטינית, הסרט ישראלי - אין בעיה עם זה", באתר ynet, 14 באפריל 2016
- ^ אורון שמיר, עכבר העיר אונליין, פסטיבל קאן 2016: הישראלים שיעשו לנו כבוד בריביירה, באתר הארץ, 14 באפריל 2016
- ^ נירית אנדרמן, הזוכה בפסטיבל הסרטים בחיפה: "עניינים אישיים" של הבמאית הפלסטינית מהא חאג', באתר הארץ, 23 באוקטובר 2016
- ^ "Tel Aviv on Fire". tiff. 6 בספטמבר 2018. נבדק ב-25 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mintzer, Jordan (9 בפברואר 2018). "'Tel Aviv on Fire': Film Review | Venice 2018". The Hollywood Reporter. נבדק ב-25 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אינה טוקר, ארבעה יוצרים ישראלים יקרינו את סרטיהם בפסטיבל ונציה, באתר ynet, 25 ביולי 2018
- ^ הרישומים של שרה וסאלם זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בדרבן, באתר וראייטי, 29 ביולי 2018
- ^ Kuandyk, Abira (21 בספטמבר 2018). "First Almaty Film Festival seeks rapprochement of cultures, international cooperation". קזחסטן: The Astana Times. נבדק ב-25 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ עינת אוליבייר, הסרט "רכבת קלה בירושלים" של עמוס גיתאי, זכה בפסטיבל ונציה, באתר מעריב אונליין, 13 בספטמבר 2018
- ^ אמיר בוגן, ליעד אוסמו, בשל סצנת עירום: הסרט "סלון הודא" מעורר סערה בחברה הפלסטינית, באתר ynet, 22 במרץ 2022
- ^ מנשר לאמנות – ערב סרטי הגמר, בפורטל הבמה
- ^ Throes, הסרט באתר יוטיוב
- ^ "The Angel", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)