מאיר שפירא
 | |
| לידה |
3 במרץ 1887 ז' באדר תרמ"ז סוצ'אבה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
27 באוקטובר 1933 (בגיל 46) ז' בחשוון תרצ"ד לודז', רפובליקת פולין |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מדינה |
הרפובליקה הפולנית השנייה, ממלכת רומניה, האימפריה הרוסית, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מקום פעילות | פולין |
| תקופת הפעילות |
? – 27 באוקטובר 1933 |
| השתייכות | רבני פולין, חסידות |
| תחומי עיסוק | הדף היומי, ישיבת חכמי לובלין, אגודת ישראל |
| רבותיו | סבו, הרב שמואל יצחק שור ור' ישראל פרידמן מצ'ורטקוב |
| תלמידיו | הרב שמואל הלוי ואזנר, הרב הלל ברוקנטל, הרב פנחס הירשפרונג, הרב יהודה מאיר אברמוביץ |
| חיבוריו | "מרגניתא דרבי מאיר", "אמרי דעת", "אור המאיר" |
| תפקידים נוספים |
ראש ישיבה, member of the Sejm of the Second Polish Republic |
  | |
הרב יהודה מאיר שפירא (מהר"ם שפירא; ז' באדר תרמ"ז[1] תרמ"ז, 3 במרץ 1887 - ז' בחשוון תרצ"ד, 27 באוקטובר 1933) היה נשיא אגודת ישראל בפולין, מייסד וראש ישיבת חכמי לובלין ומחולל רעיון הדף היומי. חבר הסיים הפולני במשך חמש שנים (1922-1927).
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בסוצ'אבה שבבוקובינה (בצפון רומניה, באותה תקופה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) לרב יעקב שמשון שפירא (מצאצאי רבי פנחס שפירא מקוריץ) ולמרגלא, בתו של הרב שמואל יצחק שור, בעל שו"ת "מנחת שי", מגדולי הרבנים בגליציה[2], ממנו הספיק ללמוד תורה זמן מה. בצעירותו הוא נודע כ"העילוי משאץ" ולמד מספר שנים עם רבי שלום מוסקוביץ. בגיל צעיר הוסמך לרבנות על ידי סבו, בעל ה"מנחת שי", ועל ידי הרב אברהם מנחם הלוי שטיינברג מברודי והרב מאיר אריק. בהיותו בחור נישאה סבתו, אם אמו, למהרש"ם מברז'אן, שהיה גאון הדור, בתקופתו ורבי מאיר למד גם ממנו. המהרש"ם אמר עליו: "”ראיתי את רבי מאיר עוקר הרים וטחנם זה בזה בהלכה וברכתי עליו 'יוצר המאורות'”[3]
רבי מאיר שפירא היה מחסידיו המובהקים של האדמו"ר ישראל פרידמן מצ'ורטקוב.
לאחר חתונתו עם מלכה טויבה, בתו של הרב יעקב דוד ברייטמן, עבר לטרנופול שבגליציה, שם ישב ולמד תורה כאשר חותנו דואג לפרנסתו. בתקופה זו הספיק לייסד אגודה בשם "תפארת הדת", שמתפקידה היה לדאוג לתיקון העניינים הדתיים בטרנופול.
רבנות גלינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת תר"ע (1910) קיבל הצעה לרבנות בקהילת גלינה, ולאחר התייעצות עם רבו, האדמו"ר מצ'ורטקוב, קיבל עליו את התפקיד.
באותה תקופה הייתה גלינה מרכז לתנועת ההשכלה, והרב שפירא שימש לדבריו כ"תריס כנגד החיים הסואנים"[4]. הרב שפירא פעל לחיזוק ענייני הדת בעיר. כבר בחודשים הראשונים לכהונתו דאג לתיקון מקווה הטבילה וחוטי העירוב, יזם בניית בית תלמוד תורה, במקום בצריף שהיה שם כשהגיע וצמצם משמעותית את חילול השבת של בעלי המלאכה היהודים בעיר.
עיקר פעילותו כוונה לחינוך הדור הצעיר, בעיה שאליה התוודע עוד בקטנותו, כשלמד תורה בשאץ וחזה בסבל בני העניים מקרוב. במקום צריף העץ ששימש כתלמוד תורה, הקים הרב שפירא בשנת תרפ"א בנין מפואר לתלמוד תורה במרכז העיר. בבנין הייתה קומה מיוחדת לעבודות מלאכה, כדי שהתלמידים יוכלו לרכוש מקצוע בנוסף ללימודי הקודש. בנוסף ייסד בביתו ישיבה לבחורים מובחרים, שעתידם להיות מורי הוראה בישראל ומדריכי דור העתיד.[3]
רבנות סאנוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר עשר שנים בגלינה, בשנת תר"פ (1920) דחה את בקשת קהילת ורשה לכהן ברבנות הקהילה מטעמים שלא פירט, ולאחר זמן בחר לענות להצעת כהונת הרבנות בסאנוק, עיר גדולה במרכז גליציה, משום שידע כי מצבה הרוחני של הקהילה בסכנה.
גם בסאנוק, כבגלינה, מצא הרב שפירא כשלים חמורים בתחומי הכשרות והשחיטה, המקוואות והעירובים, כמו גם בשטח החינוך התורני של הדור הצעיר. הוא תיקן כשלים אלו, והקים גם במקום זה תלמוד תורה בשם "בני תורה" בו למדו כ-250 ילדים. את ישיבתו העביר ר' מאיר מגלינה לסאנוק. ר' מאיר כיהן על כס הרבנות בסאנוק 3 שנים. בעזבו את סאנוק הייתה זו קהילה יהודית מסודרת למופת.
ציר בפרלמנט הפולני
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1922 נבחר לסֵיים הפולני כנציגה של "אגודת ישראל", תפקיד בו שימש עד 1927. במקביל שימש כנשיא אגודת ישראל בפולין. יחד עם הרב אהרן לוין והרב זלמן סורוצקין היה חבר בוועדה במשרד הדתות הפולני, שאישרה מינויי רבני קהילות ברחבי פולין.
ייסוּד "הדף היומי"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בט' באלול תרפ"ג (21 באוגוסט 1923), במהלך הכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בווינה, נאם רבי מאיר ופרש את חזונו הגדול בדבר "הדף היומי" בפני באי הכנסייה:
אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר ילמדו באותו יום את אותו דף גמרא, היש לך ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העליון בין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל?!... נוסע לו יהודי ותחת בית שחיו מסכת ברכות, נוסע הוא שבועיים מישראל לארצות הברית...לבסוף, כשהוא עומד על אדמת ארצות הברית נכנס הוא לבית המדרש ומוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום ומצטרף ללומדים בחדווה, ומתפלפל עם הלומדים והם משיבים לו ונמצא שמו הגדול מתאדר מתגדל ומתקדש...
— מתוך נאומו של ר' מאיר בכנסייה הגדולה
המחזור הראשון של הדף התחיל בליל ראש השנה תרפ"ד, אך רבים הססו לקבל זאת עליהם, עד קריאתו של האדמו"ר מגור להצטרף למפעל הדף היומי. בעקבות כך פשט לימוד הדף היומי בכל רחבי העולם היהודי עד היום.[3]
רבנות פיוטרקוב וייסוד ישיבת חכמי לובלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1924 מונה לרבה של פיוטרקוב. בפיוטרקוב הוציא לאור את ספרו- שו"ת 'אור המאיר', הכולל התכתבויות הלכתיות בין המחבר לבין רבני דורו, כגון החפץ חיים, הרב מאיר אריק, האדמו"ר מאוסטרובצה ועוד. בתשרי שנת תרפ"ה (1924) החל הוציא קובץ תורני בשם "אשכול" שכלל רעיונות וחידושים של הלומדים בישיבה[5].
באחד מן הסיורים בעיר לובלין שם לב ר' מאיר למגרש ריק ברחוב לוברטובסקה 57. ר' מאיר החליט להגשים את חזונו ולבנות על מגרש זה ישיבה חדשה. כשסיפר את הרעיון לבעל הקרקע ואחד מפרנסי העיר, ר' שמואל אייכנבוים, נענה ר' שמואל ומסר את מגרש הענק במתנה לר' מאיר על מנת שיקים עליו ישיבה, לימים ישיבת חכמי לובלין.
כבר משחר ילדותו הצטער ר' מאיר על עוני הישיבות ותלמידיהן, הנאלצים לישון על ספסלי העץ של בית המדרש, ללא חימום נאות. העובדה כי תלמידי הישיבה אינם מקבלים מזון בישיבה, אלא נאלצים להתדפק על דלתות בעלי הבתים בעיר ולבקש לסעוד עימם נראתה בעיניו כחילול השם גדול, מה עוד שבעלי הבתים העלימו עין מדלותם של תלמידי החכמים והמעיטו תרומותיהם. עובדה זו הייתה הבסיס להקמת ישיבת חכמי לובלין (יח"ל). אבן הפינה של הישיבה הונחה בל"ג בעומר תרפ"ד (1924) בהשתתפות רבו, האדמו"ר מצ'ורטקוב, והאדמו"ר מגור.
מיד לאחר מכן יצא ר' יהודה מאיר לארצות הברית ולקנדה להתרים כסף עבור הקמת הישיבה. לאחר מסע זה יצא למסע נוסף, הפעם מסע רוחני, שתכליתו ללמוד את סדרי הלימוד בישיבות בפולין ובליטא, כדי לגבש תוכנית לימוד המתאימה לישיבה החדשה שתקום. לאחר שבע שנות התרמה ובנייה, התקיימה חנוכת הישיבה. בכ"ח-כ"ט בסיוון תר"צ, 25-24 ביוני 1930, בהשתתפות כ-20,000 יהודים מכל רחבי פולין ומחוצה לה. עם הקמת הישיבה עבר הרב שפירא ללובלין ונתמנה לרב העיר. את מקומו ברבנות פיוטרקוב, מילא בן דודו הרב משה חיים לאו.
פטירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הישיבה צברה חובות רבים ורבי מאיר התבטא: "נראה שרק במותי אפדה את הישיבה ממצוקתה". האמירה התבססה על כך שרבי מאיר עשה לעצמו ביטוח חיים על סך חמישים אלף זהובים. במקביל, הוא ניהל משא ומתן עם קהילת לודז' על מעברו לעירם תמורת כיסוי חובות הישיבה, אך בתוך כך נפל רבי מאיר למשכב והרופאים לא יכלו להצילו.[3]
בז' בחשוון תרצ"ד, 27 באוקטובר 1933 נפטר רבי מאיר והוא בן 46 בלבד. רגעים אחדים לפני פטירתו קרא לכמה מתלמידיו ובקשם לשתות "לחיים" ולשיר את אחד השירים, שהיה חביב עליו ולפני שעצם את עיניו, לחש לאחד התלמידים: "רק בשמחה!".
לרבי מאיר שפירא ולאשתו לא היו ילדים. הוא היה רגיל לומר שהדף היומי וישיבת חכמי לובלין הם שני הילדים שלו.
בית העלמין בו נקבר ר' מאיר חולל ונחרש על ידי הנאצים בסוף מלחמת העולם השנייה, אולם קברו של ר' מאיר לא נפגע ונשאר עומד על תילו. בספטמבר 1958 כ"ו באלול ה'תשי"ח הועלו עצמותיו על ידי אחיו, לקבורה בהר המנוחות בירושלים[6].
ניגוניו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב מאיר שפירא היה גם מלחין ניגונים, חלקם מושרים גם כיום, בהם: בך בטחו,[7] אם אמרתי,[8] עוצו עצה.[9] בתשס"ה יצא אלבום מניגוניו, בהפקת חיים בנט.
בתשפ"ד יצא עוד אלבום קטן מניגוניו בהפקת משפחה ודוני גרוס ואלי מרקוס שר.
הנצחתו בארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שכונת "זיכרון מאיר" בבני ברק נקראה על שמו ורב השכונה, תלמידו הרב שמואל הלוי ואזנר, הקים בה את ישיבת חכמי לובלין על שם ישיבתו.
- עיריית ירושלים החליטה ביוני 2012 - סיוון ה'תשע"ב להנציח את שמו בבניית כיכר בשכונת גבעת משה בירושלים בפינת הרחובות אהלי יוסף וגבעת משה. הכיכר נושאת את השם "כיכר מהר"ם שפירא מלובלין".
- ב-5 ערים בארץ קיים רחוב על שם מפעל חייו "הדף היומי" (ירושלים, תל אביב יפו, ביתר עלית, בני ברק, חיפה).
- רחוב בשם רחוב "חכמי לובלין" - בנוסף הונצח שם ישיבתו, קיים בשלוש ערים בארץ (ירושלים, פתח תקווה, ותל אביב).
- בשכונת בית ישראל בירושלים, היה בעבר רחוב בשם "רחוב רבי מאיר שפירא מלובלין" ומאוחר יותר הוסב שמו ל'רחוב חכמי לובלין'.
- בשתי ערים בארץ (בני ברק, נתיבות) הונצח שמו: "רחוב הרב שפירא".
דרכו הלימודית והחינוכית
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרך לימודו, הייתה בדרך הפלפול החריף שיטת 'גג על גג' ו'לשיטתו',
הרב החשיב מאוד את לימוד סדר קודשים, דבר שהתבטא בתוכנית הלימודים בישיבת חכמי לובלין (רוב חידושיו בהלכה הם בנושא קדשים). בייחוד העריך את הרמב"ם. הרב התכתב עם החפץ חיים בדיונים על ספרו "ליקוטי הלכות". החשיב את לימוד הבקיאות כדבר יסודי, דבר שהביא בין היתר לייסוד הדף היומי.
הוא ייסד את ישיבתו במטרה שבוגרי הישיבה יכהנו במשרות רבנות. חינך את תלמידיו לסדר, ביטחון עצמי ורכישת ידיעות נרחבות בתלמוד ובהלכה.
יחסו לארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחסו לארץ ישראל היה תמיד יחס של אהבה וכיסופים. בכל הזדמנות הבליט את חיבתו זו, ולא פעם אמר שאם יאריך ימים יעלה לארץ הקודש. שליח ארץ ישראל שהגיע לפולין נחקר על ידו ארוכות על המצב השורר בארץ. הפתגם השגור על פיו היה: ”יש לי כח לעלות לארץ ישראל, אך מנין נוטלים את הכח לצאת מארץ ישראל?!”[10]
בשנתו האחרונה תכנן במרץ את עלייתו לארץ ישראל, שהתחנה הראשונה בה תוכננה להיות צפת, ואף ביקש שיציירו לפניו את נופי הארץ. כהכנה למסע החל ללמוד את סדר זרעים וכן את ההלכות העוסקות במצוות התלויות בארץ יחד עם עשרה מטובי תלמידיו. בשנת תרצ"ד שינה ר' מאיר ממנהגו והתפלל בשמחת תורה בבית הכנסת של החוזה מלובלין. כששאלוהו לפשר מעשהו, השיב כי הוא נוהג לומר את תפילת ההלל של ליל חג הפסח בבית כנסת זה, ומאחר שהוא מתכנן בחג הפסח להיות בארץ, לכן בא לכאן בשמחת תורה. ר' מאיר נפטר כשבועיים לאחר שמחת תורה, ולא הספיק לממש את רצונו לעלות לארץ ישראל.
גם את ישיבתו חשק לבנות בארץ ישראל, ואף מסר הצהרה רבת משמעות לאחד ממקורביו:
אין שלמות במה שאנו בונים בגולה. לא התחלתי לבנות בארץ ישראל, לא הערכתי את הרצון של עם ישראל. יהודים היו נתבעים ונותנים (תרומות) בשביל ישיבה בארץ ישראל. עכשיו רכשתי לי נסיון, עכשיו אני מקווה, ברצוֹת השם, להקים בירושלים ישיבה אשר בניניה בלבד יביישו את בניני האוניברסיטה[11].
כשהרב משה בלוי, ציר ארץ ישראל בוועידת אגודת ישראל בוורשה, הציע לר' מאיר לעבור עם ישיבתו לארץ ישראל, ענה ר' מאיר: ”אילו באתם אלי לפני שתכננתי את לובלין כמקום הקמת הישיבה, הייתי ללא ספק שוקל בדבר ומחליט להקים ישיבתי בארץ הקודש”[12].
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרגניתא דרבי מאיר - פירוש על הש"ס.
- הערות על הש"ס ורמב"ם.
- אמרי דעת - אוסף חידושיו על הלכה ואגדה. הספר אבד במלחמת העולם השנייה. לספר צורפה הסכמה מאת ר' מאיר אריק.
- ר' יהודה מאיר שפירא, אור המאיר, מהדורת פיוטרקוב, תרפ"ו, באתר היברובוקס.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איסר פרנקל, רבי מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג
- בנימין מינץ, מאיר באהבה
, בעריכת גרשום הרפנס - אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ג, בני ברק, תשמ"ז, עמ' רכב-רצ.
- אהרן סורסקי (עורך), רבי מאיר שפירא - במשנה, באומר ובמעש, בני ברק תשכ"ד.
- דוד הלחמי, ישיבת חכמי לובלין ומחוללה הגאון מהר״ם שפירא זצ״ל - בני ברק תשנ"ה (1995)
- דוד אברהם מנדלבוים, האור המאיר: מסכת חייו ופעליו של רבי מאיר שפירא מלובלין, בני ברק תשס"ז
- דוד אברהם מנדלבוים, ישיבת חכמי לובלין: הישיבה ומייסדה מהר"ם שפירא
- דוד אברהם מנדלבוים, כוכבי אור, מכתבי תורה ומכתבי התעוררות מאת תלמידי ישיבת חכמי לובלין שנספו בשואה
- דוד אברהם מנדלבוים, אגרות ותולדות : רבנו מהר"ם שפירא מלובלין
- קונטרס זכרון מאיר בתוך מאסף תורני ישורון טו
- 'גנזך קידוש השם' - סרט 'אור מלובלין', ישיבת חכמי לובלין ומיסדה רבי מאיר שפירא
- שמואל נדלר, ספר היובל, לכבוד הרב הגאון אבי החנוך, יוצר "ישיבת חכמי לובלין" ה"ה מוהר"ר מאיר שפּירא שליט"א, הוצאת "מסורה", לודז' תר"ץ, באתר היברובוקס
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על רבי מאיר שפירא בקטלוג הספרייה הלאומית
- קובץ תורני "אור המאיר" לזכרו של רבי מאיר שפירא: תשד"מ, תשמ"ה, תש"ח חוברת א', תש"ח חוברת ג'
- אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' מאיר שפירא זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 143, באתר היברובוקס
- 'רֵבּ הדף היומי'(הקישור אינו פעיל) באתר "מים - מעייני הישועה"
- י. גן-צבי, רבי מאיר שפירא, ז"ל, הצופה, 27 ביוני 1938
- ד"ר הלל זיידמן, ישיבת חכמי לובלין, אתר "דעת"
- משה הרפז, רשמי מסע בפולין - ישיבת חכמי לובלין
- כתבות על מהר"ם שפירא באתר "פורטל הדף היומי"
- ז' בחשוון - יום השנה של הגרי"מ שפירא מלובלין זצ"ל, אשכול בפורום אוצר החכמה על ר' מאיר יהודה שפירא מלובלין
- רבי מאיר שפירא מלובלין - ז' חשון תרצ"ד, אשכול על הרב שפירא מלובלין בפורום "על הצדיקים ועל החסידים" שבקבוצת הפורומים "בית המדרש דקהלתינו" שבפורומי "אידישע וועלט"
- שיר שהלחין המהר"ם שפירא בביצוע אודי דוידי
- שלמה ארצי, האגדה לבית שפירא, ידיעות אחרונות, 19.12.2017
- שלמה ארצי בראיון משותף עם אביו יצחק ארצי, ב-12:30 הוא מדבר על הקשר המשפחתי לרב שפירא
- הסרט "אור מלובלין" באתר "גנזך קידוש השם".
- הסרט "Only with Joy" ("רק בשמחה") על חייו של רבי מאיר שפירא - באנגלית
- הרב מנחם מנדל פומרנץ 'האור המאיר', סיפור חייו ומשנתו של רבי מאיר שפירא מלובלין
- הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • מרן רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, באתר JDN
- יהושע בוימל (בן יואל משה), הרב הגדול - רבי מאיר שפירא מלובלין, ירושלים: משאבים, תשנ"א, באתר אוצר החכמה
מאיר שפירא, באתר MusicBrainz (באנגלית)- מאיר שפירא, דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הרב איסר פרנקל, רבי מאיר מלובלין, עמ' 12.
- ^ אחות אמו, לאה הינדא, הייתה אמו של הרב משה חיים לאו.
- ^ 1 2 3 4 הרב איסר פרנקל, יחידי סגולה, סיני, 1989, עמ' 185-179
- ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 20
- ^ על סמך החוברת הראשונה של כתב העת שיצא בפיוטרקוב.
- ^ ארון הרב מלובלין למנוחות, דבר, 12 בספטמבר 1958
- ^
בך בטחו אבותינו, בביצוע שולי רנד, סרטון באתר יוטיוב.
- ^ אם אמרתי מטה רגלי, בביצוע אודי דוידי, סרטון באתר יוטיוב.
- ^ עוצו עצה ותופר, בביצוע אריאל זילבר, סרטון באתר יוטיוב.
- ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 105
- ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 106
- ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 107, וכן בספר "על חומותיך ירושלים"
