מוחמד ברכה
 | |||||
| מוחמד ברכה, 2011 | |||||
| לידה |
25 ביולי 1955 (בן 69) שפרעם, ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||
| השכלה | אוניברסיטת תל אביב | ||||
| מפלגה |
החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון  | ||||
| סיעה | חד"ש, חד"ש-תע"ל | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
|
| |||||
  | |||||
מוחמד בָּרָכֵּה (בערבית: محمّد بركة, תעתיק מדויק: מחמד ברכה; נולד ב-25 ביולי 1955) הוא מנהיג ערבי-ישראלי וראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל. שימש חבר הכנסת מטעם חד"ש, ויו"ר ועדת הכנסת למאבק בנגע הסמים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוחמד ברכה נולד בשפרעם לסעיד ברכה, שמוצאו מספוריה. בגיל 14 הצטרף לנוער הקומוניסטי בשפרעם. ב-30 במרץ 1976, זמן קצר לפני יום הולדתו ה-21, היה שותף פעיל ב"יום האדמה" הראשון, שהתקיים במחאה על החלטת הממשלה להפקיע 20,000 דונם באזור סח'נין למטרה של "ייהוד הגליל".
ברכה למד לתואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב, ולצד זה שימש יו"ר התאחדות הסטודנטים הערביים באוניברסיטה ובארץ כולה, נוסף על כך היה מהמקימים ומהפעילים הבולטים של תא הסטודנטים הערבי-יהודי "קמפו"ס" (ראשי תיבות של "קבוצה למעורבות פוליטית וחברתית סטודנטיאלית"), שאיחד סטודנטים יהודים וערבים מן השמאל במאבק פוליטי משותף. ב-1982 היה מיוזמי הקמת "הוועד נגד המלחמה בלבנון". עם סיום לימודיו באוניברסיטת תל אביב, שב לעיר הולדתו והחל להשתתף בפעילות הסניף המקומי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית.
כיום הוא חבר בלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. חבר מרכז ועד ההגנה על אדמות ערביות בארץ, חבר הנהלת עיתון "אל-איתיחאד", חבר הנהלת מכון אמיל תומא למחקרים וחבר מועצת המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1999 נבחר לראשונה לכנסת, התמודד על תפקיד יושב ראש הכנסת מול אברהם בורג והפסיד. בכנסת ה-16 כיהן בתפקיד סגן יושב ראש הכנסת. כמו כן שימש יו"ר השדולה המוניציפלית בכנסת וחבר השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-17 גבר על תע'ריד שבייטה בהתמודדות הפנימית במועצת חד"ש על ראשות הרשימה ברוב של 69%.
במחקר שנערך בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים במהלך הכנסת ה-16, דורג ברכה כחבר הכנסת הרביעי בעשייה חברתית.[1]
בכנסת ה-17 כיהן ברכה כחבר ועדת הכנסת, ועדת הכספים, הוועדה לפניות הציבור וממלא מקום בוועדת החינוך, התרבות והספורט. בנוסף לזאת הוא כיהן כיושב ראש סיעת חד"ש.
במהלך כהונתו בכנסת יזם חוק המגן על כספים שמעבירה המדינה לרשויות המקומיות למטרות חינוך מפני עיקול. כן היה בין יוזמי החוקים לביטול איחודי הרשויות של שגור, עיר הכרמל ובאקה-ג'ת, ובין יוזמי התיקון לחוק גיל פרישה שדחה את ההעלאה המדורגת לגיל הפרישה לנשים מגיל 62 לגיל 64 עד לשנת 2017.
בכנסת ה-18 עמד בראשות הוועדה למאבק בנגע הסמים, בתפקידו זה פעל נגד הפרטת המרכזים לטיפול בנפגעי סמים.[2]
בשנת 2009 החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז להגיש כתב אישום כנגד ברכה באשמת תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בשל מספר תקריות במהלך הפגנות שבהם היה ברכה מעורב.[3]
לקראת הבחירות לכנסת ה-19 נבחר ברכה פעם נוספת לעמוד בראש רשימת חד"ש, אך הודיע כי באמצע הקדנציה יתפטר, כדי לפנות מקום למועמד חדש.
בשנת 2014 הורשע ברכה בתקיפת אזרח במהלך הפגנה ב־2006 ונקנס בסכום של 400 ש"ח לצד פיצוי בן 250 ש"ח למתלונן.[4] במאי 2015 ביטל בית המשפט המחוזי את ההרשעה.[5]
בינואר 2015 הודיע על פרישתו מן החיים הפוליטיים[6] ובבחירות לכנסת העשרים הוצב במקום הסמלי והאחרון (120) ברשימה המשותפת.
באוקטובר 2015 נבחר ברכה לראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל.[7]
ב-9 בנובמבר 2023 נעצר ברכה, בעקבות הפגנה שארגן נגד מלחמת חרבות ברזל[8].
עמדותיו המדיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברכה מתאר את ערביי ישראל "בני העם הפלסטיני בגליל, במשולש ובנגב". הוא דוגל בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, האמורה להפוך לשיטתו ל"מדינת כל אזרחיה", וקורא לאפשר לערבים אזרחי המדינה לשוב לכפריהם שנחרבו ב-1948 ולבנות אותם מחדש.[9] בעבר הציע ברכה להחליף את המנון המדינה "התקווה" בשירו של שאול טשרניחובסקי "אני מאמין".[10]
בדצמבר 2005 השתתף בכנס סולידריות עם העם הסורי שנערך בנצרת, שם האשים את ממשלות ארצות הברית וישראל בניסיון לסכסך בין סוריה ללבנון.[11]
ב-2006 השתתף בהלווייתה של תושבת שדרות שנהרגה מפגיעת קסאם, וזאת כדי להביע מסר ברור נגד פגיעה בחפים מפשע.[12]
ב-2010 השתתף במשלחת של חברי הכנסת הערבים ללוב בהזמנת נשיא לוב מועמר קדאפי. ברכה טען כי לפגישה עם קדאפי "חשיבות מרחיקת לכת" מבחינת ערביי ישראל.[13]
ב-2013 התנגד נחרצות למתווה פראוור שהציעה הממשלה לפתרון בעיות הבנייה הבלתי חוקית בפזורה הבדואית.
בריאיון באוקטובר 2023 יצא נגד תקיפות צה"ל ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל, ועל הטבח בעוטף עזה שקדם להן אמר: "התמונות ביום שבת האחרון היו קשות, ומכונת התעמולה הישראלית ניפחה את הדברים".[14]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברכה גר בשפרעם, נשוי ואב לשלושה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוחמד ברכה, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)- מוחמד ברכה, באתר כנסת פתוחה
- שחר אילן, ח"כ ברכה: על בשארה לשוב ולהתמודד עם ההאשמות, באתר הארץ, 29 באפריל 2007
- יוסי ורטר, "ח"כ מוחמד ברכה, אתה באמת חושב שהמדינה פשיסטית?", באתר הארץ, 12 במאי 2010
- אריק בנדר, ח"כ ברכה יצטרף למשלחת לאושוויץ, באתר nrg, 9 בינואר 2010
גידי וייץ, עוד לא אבדה תקוותו. ראיון פרישה עם מוחמד ברכה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רותי סיני, דירוג: הפעילות חברתית - מפד"ל והערביות, באתר הארץ, 22 במרץ 2006
- ^ יש לאפשר לכל מי שמעוניין בטיפול בתחליף סם לקבל טיפול במרכזים לחלוקת תחליף הסם באופן מידי”
- ^ תומר זרחין, היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט להגיש כתב אישום נגד יו"ר חדש, ח"כ מוחמד ברכה, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2009
- ^ ח"כ מוחמד ברכה הורשע בתקיפת אדם, באתר ישראל היום, 23 במרץ 2014
- ^ גלי גינת, בוטלה הרשעתו של חבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה, באתר ynet, 10 במאי 2015
- ^ פוראת נסאר, מהומה בחד"ש: ח"כ ברכה פורש, באתר מאקו, 17 בינואר 2015
- ^ חסן שעלאן, ח"כ לשעבר מוחמד ברכה נבחר לראש ועדת המעקב של ערביי ישראל, באתר ynet, 24 באוקטובר 2015
- ^ בדרך להפגנה נגד המלחמה: המשטרה עצרה את ח"כ לשעבר מוחמד ברכה, באתר ערוץ 7
- ^ דן שיפטן, זהותם החדשה של הח"כים הערבים, תכלת 13, סתיו התשס"ג 2002
- ^ פרוטוקול מס' 337 של ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט יום שני, ט"ז בכסלו התשס"ה, 29 בנובמבר 2004
- ^ איתמר ענברי, נאום העכבישים של ח"כ ברכה, באתר nrg, 29 בדצמבר 2005
- ^ אריק בנדר, כתבה, באתר nrg, 26 בנובמבר 2006
- ^ אריק בנדר, ח"כ ברכה בלוב: אירוע היסטורי בעל חשיבות, באתר nrg, 24 באפריל 2010
- ^ דלית הלוי, יו"ר ועדת המעקב הערבית: "קטיעת אספקת מים וחשמל לעזה - פשע מלחמה", באתר ערוץ 7, 10 באוקטובר 2023
| יושבי ראש הוועדה לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל | |
|---|---|
|