ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ארצות הברית |
קבינט • סוכנויות פדרליות • משרד הרשות המבצעת |
לאורך רוב שנותיה, הפוליטיקה של ארצות הברית נשלטה על ידי מערכת דו מפלגתית. עם זאת, בחוקת ארצות הברית לא נאמר דבר לגבי מפלגות פוליטיות; בזמן שנחתמה בשנת 1787, לא היו מפלגות במדינה. באותו זמן לא היו בעולם מפלגות שנבחרו בבחירות. הצורך לזכות בתמיכה פופולרית ברפובליקה הובילה להמצאה האמריקנית של מפלגות מבוססות הצבעה בשנות ה-90 של המאה ה-18. האמריקאים היו חדשניים במיוחד בהכנת טכניקות קמפיין חדשות שחיברו את דעת הקהל למדיניות הציבורית באמצעות המפלגות.
מדענים והיסטוריונים פוליטיים חילקו את פיתוחה של המערכת הדו מפלגתית לחמש תקופות. המערכת הדו מפלגתית המודרנית מורכבת מהמפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. מספר מפלגות נוספות פועלות גם בארצות הברית, ומעת לעת נבחר מועמד מטעמם למשרה מקומית. המפלגה השלישית בגודלה מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 היא המפלגה הליברטריאנית.
המערכת הפוליטית המודרנית בארצות הברית היא מערכת דו מפלגתית הנשלטת על ידי המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. שתי המפלגות האלו ניצחו כל מערכת בחירות מאז 1852 ושלטו בקונגרס של ארצות הברית במידה מסוימת לפחות מאז 1856.
המפלגה הדמוקרטית היא אחת משתי המפלגות הגדולות בארצות הברית. המפלגה נוסדה ב-1828 על ידי אנדרו ג'קסון, והיא המפלגה הפוליטית מבוססת הצבעת הבוחר הקיימת הוותיקה ביותר בעולם. מאז 1854, הפוליטיקה האמריקנית הייתה במידה רבה סיפורו של הקרב בין הדמוקרטים לבין יריביהם המושבעים, הרפובליקנים.
בעת היווסדה, המפלגה הדמוקרטית תמכה בסט אחר של נושאים מאשר היא תומכת כיום. מאז היווסדה ועד הניו דיל, המפלגה בדרך כלל הייתה ליברלית קלאסית או ליברטריאנית; היא העדיפה ממשלה וזכויות קטנות של מדינות. מאז היווסדה ועד אמצע המאה ה-20, המפלגה הדמוקרטית הייתה דומיננטית בקרב הדרומיים הלבנים, וכך, היא הייתה המפלגה המזוהית ביותר עם ההגנה של עבדות[דרושה הבהרה]. עם זאת, בעקבות החברה הגדולה– תוכנית חברתית רחבה שנהגתה על ידי לינדון ג'ונסון, שכללה שירותי בריאות לחולים ועניים, שיפור מערכת החינוך, מלחמה בעוני, שיפור זכויות האדם ושוויון לשחורים, המפלגה הדמוקרטית הפכה יותר מזוהה עם צדק חברתי, תוך ויתור דומיננטי במדינות הדרום הרפובליקני.
המפלגה הדמוקרטית מיצבה את עצמה מאז 1912 כליברלית בנושאי פנים. הפילוסופיה הכלכלית של פרנקלין דלאנו רוזוולט, אשר השפיעה מאוד על הליברליזם המודרני בארצות הברית, עיצבה את האג'נדה של המפלגה מאז 1932. קואליציית הניו דיל של רוזוולט שלטה בבית הלבן עד 1968 למעט שנות הכהונה של אייזנהאואר בשנים 1953–1961. מאז אמצע המאה ה-20, הדמוקרטים היו בדרך כלל בצד המרכז-שמאל של המפה הפוליטית, ותמכו בצדק חברתי, ליברליזם סוציאלי, כלכלה מעורבת ומדינת רווחה. הדמוקרטים כיום החזקים ביותר בחופים המזרחיים והמערביים, ובמרכזים עירוניים גדולים בארצות הברית. אמריקנים-אפריקנים נוטים להיות דמוקרטים באופן לא פרופורציונלי, וכך גם איגודים מקצועיים.
ב-2004, המפלגה הדמוקרטית הייתה הגדולה ביותר, עם 72 מיליון מצביעים רשומים (42.6% מ-169 מיליון רשומים). נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, הוא הנשיא ה-16 מטעם המפלגה.
כיום, המפלגה הדמוקרטית מחזיקה ברוב בסנאט (המפלגה מחזיקה ב-48 מושבים בסנאט, ויחד עם שלושה הנציגים העצמאיים, הנוטים לצדה). הנשיא ג'ו ביידן הוא יושב ראש המפלגה הדמוקרטית.
המפלגה הרפובליקנית היא אחת משתי המפלגות הגדולות בארצות הברית. המפלגה נוסדה בשנת 1854 בוויסקונסין כמפלגת פורשי הוויגים ומתנגדי המפלגה הדמוקרטית. המפלגה נוסדה על עיקרון הרפובליקניזם ועל התנגדות לעבדות שחורים בארצות הברית. מאז 1861 כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות ארצות הברית, הרפובליקנים מתחרים על הנשיאות ועל השליטה בבתי הנבחרים ביריביהם המושבעים מהמפלגה הדמוקרטית.
בעת היווסדה של המפלגה הייתה מפלגה ליברלית יותר לזמנים ההם שהתנגדה לעבדות שחורים. היא הציגה לראשונה מועמד לנשיאות בבחירות בשנת 1856 והוא הגנרל לשעבר ג'ון פרימונט שלא נבחר לנשיאות אך חיזק את השפעת המפלגה במדינות צפון ארצות הברית. בשנת 1860 נבחר לראשונה מועמד רפובליקני לנשיאות והוא אברהם לינקולן שהוביל את ארצות הברית למלחמת אזרחים של 5 שנים.
משנת 1864 ועד בחירתו של גרובר קליבלנד לנשיאות בשנת 1884, הייתה המפלגה הרפובליקנית המפלגה היחידה שממנה נבחרו נשיאי ארצות הברית. כל הנשיאים הללו פעלו לשיקום דרום ארצות הברית מנזקי מלחמת האזרחים והחזירו למדינות הדרום את הזכויות שלהן מלפני המלחמה.
המאה ה-20 הפכה את המפלגה הרפובליקנית למפלגת המרכז-ימין האמריקאית כאשר היא תומכת בקפיטליזם טהור, במדיניות חוץ בדלנית ועל דגש בלאומיות האמריקנית. המפלגה הרפובליקנית אף התנגדה לחוק זכויות האזרח שהעביר הנשיא ג'ונסון בשנת 1964 וכך זכתה לתמיכה רבה במדינות דרום ארצות הברית בעוד שהמפלגה הדמוקרטית התחזקה בצפון.
למפלגה יש 18 נשיאים כאשר החשובים שבהם הם: אברהם לינקולן (הנשיא ה-16), תיאודור רוזוולט (הנשיא ה-26), דוויט אייזנהאואר (הנשיא ה-34) ורונלד רייגן (הנשיא ה-40). הנשיא האחרון מהמפלגה היה דונלד טראמפ שכיהן בין השנים 2017 ל-2021.
כיום המפלגה נמצאת במיעוט בסנאט (51:49) אך מחזיקה ברוב בבית הנבחרים (212:222 לטובת הרפובליקנים).
בגלל הרוב הבולט של שתי המפלגות, כל שאר המפלגות מכונות מפלגה שלישית.
המפלגה הירוקה של ארצות הברית פעלה משנות ה-80 של המאה ה-20 כמפלגה שלישית. המפלגה זכתה לראשונה בתשומת לב נרחבת במהלך הריצה השנייה לנשיאות של ראלף ניידר בשנת 2000. המפלגה מדגישה את איכות הסביבה, לא דמוקרטיה השתתפותית היררכית, צדק חברתי, כבוד לגיוון, שלום ואי-אלימות.
המפלגה הליברטריאנית נוסדה ב-11 בדצמבר 1971. היא אחת מהמפלגות השלישיות המתמשכות הגדולות ביותר, בהתייחסות ליותר מ-331,000 מצביעים רשומים. יש להם כיום 144 נבחרי ציבור, יותר מכל המפלגות הקטנות האחרות. משימת הליבה של המפלגה הליברטריאנית היא להקטין את הגודל, ההשפעה וההוצאות של כל רמות הממשל. ברוח זו, המפלגה תומכת בהסדרה מינימלית של שווקים, ממשלה פדרלית פחות חזקה, חירויות אזרחיות חזקות, ליגליזציה בסמים, הפרדת דת מהמדינה, הגירה פתוחה ועוד.
מפלגת החוקה היא מפלגה פוליטית לאומית בארצות הברית. היא נוסדה כמפלגת משלמי המיסים ב-1992. שמה הרשמי השתנה למפלגת החוקה ב-1999. עם זאת, כמה סניפי מדינות ידועים תחת שמות שונים, חלקם אף התנתקו מהמפלגה הראשית ופועלים כמפלגות עצמאיות. המפלגה דוגלת בפלטפורמה שלפי דעתם משקפת את כוונתם המקורית של האבות המייסדים של חוקת ארצות הברית, עקרונות של הכרזת העצמאות של ארצות הברית ומוסר שלקחו מהתנ"ך, מדיניות החוץ שלה בדלנית ודוגלת בפרישה מנאט"ו וארגונים בין לאומיים נוספים.
חוץ מהמפלגה הירוקה, המפלגה הליברטריאנית ומפלגת החוקה קיימות מפלגות רבות נוספות הזוכות לתמיכה מינימלית, ומופיעות רק בהצבעה של אחת או כמה מדינות. דוגמאות: