מרגרט אולוון מקמילן

מרגרט אולוון מקמילן
לידה 23 בדצמבר 1943 (בת 81)
טורונטו, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק קולג' סנט אנטוני (אוקספורד), טריניטי קולג', אוניברסיטת ריירסון, אוניברסיטת טורונטו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס המושל הכללי של קנדה לכתיבה לא בדיונית בשפה האנגלית (2003)
  • פרס הסל-טילטמן (2002)
  • Jean-Michel Gaillard Prize (2007)
  • honorary Fellow of the Learned Society of Wales (2020)
  • מדליית מדליקוט (2015)
  • פרס ביל גיפורד (2002)
  • עמית החברה המלכותית לספרות
  • שותף במסדר קנדה
  • מסדר ההצטיינות
  • מסדר עמיתי הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
margaretmacmillan.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרגרט אולוון מקמילן (באנגלית: Margaret Olwen MacMillan; נולדה ב־23 בדצמבר 1943) היא היסטוריונית קנדית, סופרת ומרצה באקדמיה. היא פרופסורית באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, ובאוניברסיטת טורונטו ובעבר שימשה פרופסורית באוניברסיטת ריירסון וראש מכללת טריניטי קולג’ (אוניברסיטת טורונטו). היא כתבה ספרים זוכי פרסים, השתתפה בסדרת הרצאות כלל-עולמית של ה-BBC וכיום היא ממשיכה לפרסם במגוון רב של כתבי עת ולהרצות בפורומים אקדמיים. תחום התמחותה הוא היסטוריה ויחסים בינלאומיים, ובפרט מלחמת העולם הראשונה והאימפריה הבריטית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.[1]

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגרט מקמילן נולדה ב-1943 בטורונטו, קנדה. הוריה הם רוברט מקמילן, רופא ממוצא סקוטי, ואלונד קרי אוונס, אישה ממוצא וולשי מכובד: סבא-רבא של מקמילן מצד אמה הוא דייוויד לויד ג'ורג', שהיה ראש ממשלת בריטניה.[2] אביה בילה את רוב זמנו בנסיעות עסקיות, וכתוצאה מכך מרבית ילדותה עברה עליה בחברת אמה, אחותה ושלושת אחיה. למלחמת העולם השנייה, שהתרחשה באותו הזמן, לא הייתה השפעה רבה על חייה.[3]

לימודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתה של מקמילן עברה ללונדון עם סיום מלחמת העולם השנייה, כדי שאביה ישלים את בחינות ההסמכה לרפואה. היא למדה בבתי ספר בקנדה ובאנגליה וסיימה בית ספר תיכון בפנימייה אנגלית לבנות, בה היו מורים שניסו לרפות את ידיה בטענה שלא תצליח בעולם האקדמי. הדבר רק נתן לה מוטיבציה להמשיך בדרכה ולהצטיין. הוריה ייחסו חשיבות רבה להשכלתה ואביה עמד על כך שתלמד לתואר ראשון בקנדה. לפיכך, עשתה מקמילן את התואר הראשון שלה בהיסטוריה בטריניטי קולג' של אוניברסיטת טורונטו בשנת 1962. התואר היה חוויה משמעותית בחייה, בין היתר משום שהדעה הרווחת בזמנים אלו הייתה שנשים לא אמורות לעסוק במקצועות אקדמיים, ובפרט לא בהיסטוריה צבאית.[4] את התואר השני בפוליטיקה היא עשתה באוניברסיטת אוקספורד, ובמסגרתו כתבה תזה על הצבא ההודי מאז עצמאותה של הודו. אחרי שהייה של שנה בהודו לצורך לימודים היא השלימה את הדוקטורט שלה ב-1974, גם הוא באוניברסיטת אוקספורד, ועשתה את המחקר שלה על העמדות הפוליטיות והחברתיות של הבריטים בהודו.[5]

קריירה אקדמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1975 עד 2002 שימשה מקמילן כפרופסור במחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת ריירסון בטורונטו, ואף שימשה כראש המחלקה. שם, היא מספרת, למדה להפוך את התכנים אותם היא מלמדת למעניינים ולנגישים יותר, והתנסות זו תרמה לה רבות בעת כתיבת ספריה.[6] בנוסף לכך, היא הייתה ראשת המכללה של טריניטי קולג' (אוניברסיטת טורונטו) ונשיאת אנטוני סטריט קולג' באוקספורד.[7]

מ-1995 עד 2003 לקחה מקמילן חלק בעריכת כתב העת הבינלאומי של קנדה. היא משמשת כחברה בוועדי ההנהלה של המכון הקנדי לעניינים בינלאומיים, המועצה האטלנטית של קנדה, היסטוריקה, קרן מורשת אונטריו וחברת צ'רצ'יל לקידום הדמוקרטיה הפרלמנטרית. בנוסף, היא עמיתה בחברה המלכותית לספרות ובמכללת מאסי של אוניברסיטת טורונטו.

למקמילן הוענקו תוארי כבוד של אוניברסיטת קינגס קולג', המכללה הצבאית המלכותית של קנדה, אוניברסיטת מערב אונטריו, קולג' אוניברסיטת הורון, אונירסיטת קלגרי, אוניברסיטת בישופס, אוניברסיטת ממוריאל של ניופאונדלאנד, אוניברסיטת טורונטו ואוניברסיטת ריירסון. ב-2006 היא נבחרה להיות קצינה במסדר קנדה, וב-2015 הפכה לעמיתה במסדר. ב-2018 היא הפכה לחברת כבוד בממלכה המאוחדת.[8]

פעילות מקצועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגרט מקמילן מתמחה בהיסטוריה צבאית ובינלאומית, בדגש על מלחמת העולם הראשונה והאימפריה הבריטית.[9] כך, למשל, בספרה הראשון והמפורסם "Women of the Raj" (בתרגום חופשי - נשות הראג'; 1988) מתארת מקמילן את חייהן של הנשים הבריטיות שגרו בהודו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בתקופה בה שלטה האימפריה הבריטית בהודו. בעזרת ראיונות, רומנים, מכתבים וציורים היא מציגה את השגרה היומיומית שלהן, את מחשבותיהן, את הקשיים איתם הן מתמודדות ועוד.[10]

בספרה האחרון, "War: How Conflict Shaped Us" (בתרגום חופשי - מלחמה: איך קונפליקט עיצב אותנו; 2020), מקמילן בוחנת את הדרכים בהן מלחמות השפיעו על בני האדם, לטובה או לרעה, ואת השינויים שהמין האנושי היה צריך לעבור כתוצאה מהן. היא מנתחת את השפעות המלחמה ממספר נקודת מבט, ביניהן פוליטית, חברתית ומגדרית.[11]

מקמילן פעילה גם בתקשורת ומתראיינת בקביעות לכתבי עת נחשבים כמו ה-"גרדיאן" וה-"ניו יורק טיימס", ובישראל התראיינה לעיתון "הארץ". בראיונותיה היא מדברת על מגוון נושאים, ביניהם ייצוגים של מלחמת העולם הראשונה באומנות, הקשר בין אלימות לטבע האדם והאופן שבו מלחמות מאיצות את התפתחות העולם המודרני.[12][13][14]

ב-2018 הייתה מקמילן המרצה השנתית בפרויקט ה-"Reith Lectures" של ה-BBC, שבמסגרתן בכל שנה דמות מובילה אחרת משדרת סדרת הרצאות בתחום בו היא עוסקת. הרצאותיה של מקמילן עוסקות בהיבטים שונים של מלחמות, כגון האופן שבו חיילים ולוחמים נתפסים בעיני הציבור והניסיונות הרבים לשים קץ לכלל המלחמות.[15][16]

מספריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • נשות הראג'. הוצאת ת'יימס & הדסון, 1988
  • קנדה ונאט"ו: עבר לא פשוט, עתיד לא בטוח. הוצאת ואטרלו, 1990
  • המאה הלא פשוטה: יחסים בין-לאומיים 1900–1990. הוצאת קנדלהאנט, 1996.
  • מפלגות מנוכרות: קנדה ואוסטרליה במאה העשרים. נכתב עם פרנסין מקנזי. הוצאת אוניברסיטת קולומביה הבריטית, 2003.
  • עושי שלום: ועידת השלום בפריז בשנת 1919 וניסיונה לשים סוף למלחמות. הוצאת ג'ון מארי, 2003.
  • בית קנדה: אחוזת רידו והמצאת הבית הקנדי. נכתב עם מרג'ורי האריס ואן ל. דז'ארדן. הוצאת קנופף קנדה, 2004.
  • ניקסון בסין: השבוע ששינה את העולם. הוצאת ויקינג קנדה, 2006.
  • השימושים והשימושים לרעה בהיסטוריה. הוצאת פינגווין קנדה, 2008.
  • סטיבן ליקוק. הוצאת פינגווין גרופ ארצות הברית, 2009.
  • המלחמה שסיימה את השלום: כיצד אירופה נטשה את השלום למלחמת העולם הראשונה. הוצאת פרופיל בוקס, 2013.
  • אנשי ההיסטוריה: דמויות והעבר. הוצאת האוס אוף אנאסי פרס, 2015.
  • מלחמות: איך קונפליקט עיצב אותנו. הוצאת ראנדום האוס, 2020.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: מרגרט אולוון מקמילן
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרגרט אולוון מקמילן

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Biography, www.margaretmacmillan.com
  2. ^ www.universityaffairs.ca, web.archive.org, ‏2004-10-28
  3. ^ "My Mother's House: An essay by Margaret MacMillan". The Toronto Star (בCanadian English). 2020-03-24. ISSN 0319-0781. נבדק ב-2021-11-14.
  4. ^ Margaret MacMillan, On Becoming an Historian, https://issforum.org/essays/PDF/E316.pdf
  5. ^ Biography of Margaret Olwen MacMillan, web.archive.org, ‏2011-05-20
  6. ^ Valpy, Michael (2005-06-22). "MacMillan turns a new page after Paris 1919". The Globe and Mail (בCanadian English). נבדק ב-2021-11-14.
  7. ^ MacMillan, Margaret, Munk School of Global Affairs and Public Policy (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ Warden, web.archive.org, ‏2008-09-15
  9. ^ Margaret MacMillan, Department of History, ‏2019-11-07 (באנגלית)
  10. ^ Women of the Raj, thamesandhudson.com (באנגלית)
  11. ^ War: How Conflict Shaped Us by Margaret MacMillan: 9780593132371 | PenguinRandomHouse.com: Books, PenguinRandomhouse.com (באנגלית אמריקאית)
  12. ^ Margaret MacMillan | The Guardian, the Guardian (באנגלית)
  13. ^ MacMillan, Margaret (2013-12-13). "Opinion | The Great War's Ominous Echoes". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-11-14.
  14. ^ אתר למנויים בלבד צח יוקד, אתם לא מבינים עד כמה מלחמות תורמות לאנושות. שיחה עם חוקרת שמכה גלים, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2020
  15. ^ Professor Margaret MacMillan to go on tour recording BBC Radio 4’s Reith Lectures in June, www.bbc.co.uk (באנגלית)
  16. ^ BBC Radio 4 - The Reith Lectures, Margaret MacMillan - The Mark of Cain - Available now, BBC (באנגלית בריטית)