מרד אסירים הוא סוג של מהומות ומחאה חברתית שמתרחשות בבתי סוהר. מרד אסירים נחשב לאירוע חריג בפעילות בית כלא, ומערב פעולות מחאה והתנגדות של קבוצת אסירים נגד הנהלת הכלא, הסוהרים או קבוצות אסירים אחרים בניסיון לשנות מצב או להביע אי שביעות רצון.
מרד אסירים יכול לכלול פעילויות לא-אלימות כמו שביתת רעב, אי התייצבות לעבודה או לפעילויות אחרות במסגרת בית הסוהר, סירוב להתייצב לספירה; אך גם פעילויות אלימות וניסיונות להימלט מבית הסוהר.
בתקופת השואה ובמחנות הריכוז של גרמניה הנאצית התרחשו מספר מקרים של מרידות אסירים, לעיתים של שבויים (בעיקר בריטים), לעיתים של אסירים קומוניסטים או יהודים. ב-2 באוגוסט 1943 התרחש מרד במחנה טרבלינקה שהוביל בסופו של דבר לחיסול המחנה. גם במחנה סוביבור התרחשו מספר התקוממויות של האסירים, האחרון באוקטובר-נובמבר 1943. המרד בסוביבור צלח וכ-300 אסירים נמלטו ליער.
ב-31 ביולי 1958 נערך מרד אסירים בכלא שאטה, "מרד שאטה". מרד זה, בו נמלטו 66 אסירים ונהרגו שני סוהרים ו-11 אסירים,[1] הביא לטלטלה עזה בשירות בתי הסוהר. טלטלה זו, הובילה לפרישתם של מפקדים בכירים רבים, ובהם נציב בתי הסוהר צבי חרמון.
מספר פעמים אורגנו מרידות אסירים על ידי אסירים ביטחוניים בבתי הכלא הישראליים. באוקטובר 2003 הכריזו אסירים ביטחוניים יהודיים על מרד אסירים.[2] ביולי 2004 פרץ מרד אסירים ביטחוניים בכלא גלבוע, בו נפצע קשה קצין שב"ס משמן רותח שהושלך עליו.[3] בנובמבר 2004 פרץ מרד אסירות ביטחוניות בכלא השרון.[4]
מקרי מרד אסירים אירעו גם בבתי כלא צבאיים. הבולט שבהם היה מרד של אסירים בכלא שש שפרץ ב-9 באוגוסט 1997.