סדאו אראקי
 | |
| גנרל סדאו אראקי | |
| לידה |
26 במאי 1877 טוקיו, האימפריה היפנית |
|---|---|
| פטירה |
2 בנובמבר 1966 (בגיל 89) טוקיו, יפן  |
| מקום קבורה |
בית הקברות טאמה |
| מדינה |
האימפריה היפנית, יפן |
| השתייכות |
 הצבא היפני הקיסרי |
| תקופת הפעילות | 1898–1936 (כ־38 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הדיוויזיה השישית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת רוסיה–יפן | |
| עיטורים | |
|
מסדר האוצר הקדוש (דרגה ראשונה) | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שר המלחמה, שר החינוך | |
  | |
סדאו אראקי (ביפנית: 荒木 貞夫; 26 במאי 1877 - 2 בנובמבר 1966) היה גנרל בצבא היפני הקיסרי, לפני מלחמת העולם השנייה. היה ממנהיגי הסיעה הימנית קודו-הא ופילוסוף פוליטי בתקופת האימפריה היפנית. אראקי היה גם שר המלחמה בממשלתו של ראש הממשלה אינוקאי צויושי, ושר החינוך בממשלותיהם של פומימרו קונואה ושל הירנומה קיאיצ'ירו.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אראקי נולד בקומאה, טוקיו, במשפחת סמוראים-לשעבר, שהייתה וסאלית למשפחת טוקוגאווה. הוא סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית הקיסרית בנובמבר 1897, וקיבל את דרגת לוטננט שני ביוני בשנה לאחר מכן.
אראקי קודם לדרגת לוטננט בנובמבר 1900, ולאחר מכן לדרגת קפטן ביוני 1904, ופיקד על פלוגה ברגימנט הקיסרי הראשון במהלך מלחמת רוסיה–יפן.
לאחר המלחמה, סיים אראקי את לימודיו במכללת המטה של הצבא במקום הראשון. הוא החל לשרת במטה הכללי של הצבא באפריל 1908, ושימש קצין שפה ברוסיה מנובמבר 1909 עד מאי 1913, אז התמנה לנספח צבאי בפטרוגרד, במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא קודם לדרגת מייג'ור ביולי 1918 ונשלח לצבא קוואנטונג.
אראקי שימש קצין מטה במפקדת צבא המשלוח בולדיווסטוק בשנים 1918–1919, בזמן ההתערבות בסיביר כנגד הצבא האדום, ושם פיקד על רגימנט הרגלים ה-23. בזמן שירותו באזור, יצא אראקי למספר משימות סודיות ברחבי המזרח הרחוק הרוסי ולימת באיקל.
לאחר שקודם לדרגת מייג'ור-גנרל, קיבל אראקי את הפיקוד על חטיבת הרגלים ה-23 במרץ 1923. התפקיד הבא שקיבל היה מפקד המשטרה הצבאית, תפקיד אותו מילא עד מאי 1925, לאחר מכן שב ליפן ומיא תפקידי מטה. ביולי 1927 קודם אראקי לדרגת לוטננט-גנרל, ובאוגוסט של השנה שלאחר מכן קיבל לידיו את הפיקוד על מכללת הלוחמה של הצבא.
אראקי פיקד על הדיוויזיה השישית בין השנים 1929–1931, ולאחר מכן התמנה לתפקיד המפקח הכללי על האימונים הצבאיים, אחד התפקידים היוקרתיים ביותר בצבא יפן. הוא קיבל את דרגת הגנרל באוקטובר 1933.
שר בממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אראקי קיבל התמנה לתפקיד שר המלחמה בממשלתו של אינוקאי צויושי, בדצמבר 1931. בעודו בתפקיד, הביא אראקי תמיכה במבצעי ניסיון ההפיכה של 15 במאי 1932, להם קרא "פטריוטים שלא ניתן להשתיקם."[1] הוא אף תמך בשירו אישיאי ובפרויקט מחקר הלוחמה הביולוגית שלו, יחידה 731.
סיונג'י קינמוצ'י, אחד מיועציו הקרובים ביותר של הקיסר הירוהיטו, ניסה לבלום את ההשתלטות הצבאית על הפוליטיקה היפנית, וכפשרה מונה ראש ממשלה חדש מטעם הצי הקיסרי היפני, סאיטו מקוטו. אראקי נותר בתפקיד שר המלחמה, ומיד פנה בדרישות אל הממשלה החדשה. באותו החודש התפרסמה מדיניות החוץ החדש של יפן, שנקרא האקו איצ'יו, שהייתה תוכנית המתאר להתפשטות הצבאית היפנית באסיה.
מספטמבר 1932 ואילך הפך אראקי לתומל נלהב של טוטליטריזם, של מיליטריזם ושל התפשטות טריטוריאלית. הוא הזכיר לראשונה את פילוסופיית קודו-הא ("סיעת הדרך הקיסרית"), שקשרה את הקיסר, את העם היפני, את אדמת המדינה וערכים לישות אחת, הפועלת על רקע שינטו מדיני, במסיבת עיתונאים ב-23 בספטמבר.
לאחר שכיהן במועצת המלחמה העליונה ב-1934, קיבל אראקי את תואר הקזוקו "דאנשאקו" (ברון) ב-1935. הוא פרש מהצבא במרץ 1936, כחלק מתוצאות מרד הנפל של 26 בפברואר 1936.
לאחר פרישתו מהצבא ב-1937, התמנה אראקי לתפקיד שר החינוך בממשלתו של פומימרו קונואה, תפקיד אידיאלי עבורו לשם קידום משנתו המיליטריסטית. אראקי הציע לשלב את הבושידו במערכת החינוך הארצית. הוא עודד את השימוש האקדמי בקוקוטאי ("הזהות הלאומית") ובשינמינן נו מיצ'י ("דרכו של הנתין"), קטכיזם אודות המדינה, הדת, התרבות החברה והאידאולוגיה היפנית. אראקי המשיך בתפקידו זה בממשלתו של הירנומה קיאיצ'ירו, ולאחר מכן שימש יועץ ממשלתי.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אראקי יסד את "קוקוהונשה" (国本社), אגודה סודית בה היו חברים כמה מהגנרלים ומהאדמירלים בעלי ההשפעה הרבה ביותר בצבא ובצי, ואזרחים שתמכו באטטיזם. אראקי היה גם תאוריקן בסאקורקאי (桜会; "אגודת פרחי הדובדבן"), אגודה קיצונית אף יותר, שניסתה לערוך רפורמות בתקופת שווה על ידי הפיכה.
בעודו בדרגת קולונל, הצטרף אראקי לסיעת קודו-הא שבתוך צבא יפן. את ההתנגדות העיקרית לסיעה זו העמידה סיעת טוסיי-הא, אותה הנהיג קזושיגה אוגאקי. קודו-הא יצגה את הגורמים הקיצוניים והלאומניים ביותר בצבא, בעוד טוסיי-הא יצגה את הגורמים השמרניים והמתונים יותר.
אראקי ו"סיעת המכה הצפונית"
[עריכת קוד מקור | עריכה]אראקי נמנה עם תומכי דוקטרינת המכה הצפונית, שקראה להילחם בקומוניזם במזרח הרחוק הרוסי ובסיביר, ולפיכך נקראה "צפונית." הוא נחשב למומחה בתחום ברית המועצות והיה מתנגד נחרץ לקומוניזם.
הצעד הראשון בתוכנית המלחמה של דוקטרינת המכה הצפונית קרא לשליטה יפנית במנצ'וריה. אראקי תמך בפעילויות עצמאיות של קצינים רדיקלים זוטרים בסין, על מנת לקרב מטרה זו. באמצעות קשריו בסאקורקאי, הגביר אראקי את מאמציו להשתלטות צבאית על הממשלה האזרחית ובידוד הקיסר הירוהיטו, איחוד כל אגודות הסתרים, ומינוי בן בריתו, שיגרו הונג'ו, למפקד צבא קוואנטונג.
צבא קוואנטונג הכיל 12,000 חיילים שהיו מוכנים לפלישה למנצ'וריה בעת התרחשות תקרית מוקדן, אך הם הזדקקו לתגבורת. לפיכך, הורה אראקי למפקד צבא צ'וסן, היאשי סנג'ורו, להעביר את כוחותיו מקוריאה למנצ'וריה, וזאת מבלי שקיבל אישור על כך מהממשלה בטוקיו.
תוכניתו של אראקי צלחה והצבא היפני השתלט על שטחים נרחבים במנצ'וריה. כשניצבה הממשלה היפנית מול העובדה המוגמרת של פעולותיו של הצבא, לא הייתה לראש הממשלה ואקצוקי רייג'ירו ברירה אלא להתפטר במחאה.
לאחר 1945
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת העולם השנייה נעצר אראקי על ידי רשויות הכיבוש האמריקאיות והובא בפני בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק, שם נשפט על פשעי מלחמה. הוא נמצא אשם בעוון קשירת קשר לניהול מלחמה אגרסיבית, ונידון למאסר עולם. בסופו של דבר שוחרר אראקי מהכלא ב-1955, בשל סיבות בריאותיות. הוא נפטר אחת עשרה שנים לאחר מכן, ונקבר בטוקיו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bix, Herbert P. Hirohito and the Making of Modern Japan, Harper Collins, 2000. ISBN 9780060193140.
- O'neill, R. and D. Horner. World War II: The Pacific. The Rosen Publishing Group, 2010. ISBN 9781435891333.
- Young, L. Japan's Total Empire: Manchuria and the Culture of Wartime Imperialism. University of California Press, 1999. ISBN 9780520219342.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סדאו אראקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סדאו אראקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ O'neill and Horner, עמ' 12.