סיירת חיל הנחתים

סיירת חיל הנחתים
United States Marine Corps Force Reconnaissance
סמל סיירת חיל הנחתים האמריקני
סמל סיירת חיל הנחתים האמריקני

Celer, Silens, Mortalis

("Swift, Silent, Deadly")
(מהיר, שקט, קטלני)
פרטים
כינוי Force Recon
('סיור')
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
שיוך חיל הנחתים האמריקני
סוג כוחות מיוחדים, סיור
בסיס האם מחנה פנדלטון, קליפורניה
מחנה לאג'ון, צפון קרוליינה
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1957–הווה (כ־67 שנים)
מלחמות מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם, מבצע זעם דחוף, מבצע מטרה צודקת, מלחמת המפרץ, הפלישה האמריקאית לאפגניסטן, מלחמת עיראק

סיירת חיל הנחתיםאנגלית: United States Marine Corps Force Reconnaissance) הוא שמו של כוח מיוחד המשתייך לחיל הנחתים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. סיירת חיל הנחתים אמונה על ביצוע סיורים וחדירות בעומק מערכי האויב כדי לספק מודיעין קרבי על תנועותיו וסדרי הכוח שלו, וכן על ביצוע הנחיתה המקדימה על חופים שבהם מתוכננת להתקיים נחיתה של כוחות אמפיביים ואבטחתו עד הגעת הכוחות. כמו כן מוכשרים לוחמי הסיירת בביצוע משימות נוספות כמו אבטחת אישיים ושגרירויות, השתלטות על ספינות ומבנים וכן חילוץ בני ערובה. סיירת חיל הנחתים מחולקת לארבע פלוגות, כאשר לכל צוות יש את היכולת להגיע ולפעול בכל מקום בעולם. סיירת חיל הנחתים משמשת גם כפלוגת סיור לאוגדות חיל הרגלים של הנחתים, ועשתה כן בין היתר במלחמת עיראק.

פירוט ומיקום הפלוגות:

רקע היסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמל גדודי הפשיטה של חיל הנחתים במלחמת העולם השנייה

בעקבות החלטת ארצות הברית להצטרף למלחמת העולם השנייה, הוחלט בחיל הנחתים ליישם את המלצותיו של מייג'ור אוואנס קרלסון להקים גדודי פשיטה על-פי הדגם של הקומנדו הבריטי.

ב-16 בפברואר 1942 הוקם גדוד פשיטה הראשון, בפיקודו של לוטננט קולונל מריט "מייק האדום" אדסון, ושלושה ימים לאחר מכן הוקם השני בפיקודו של קרלסון, אשר הועלה לדרגת לוטננט-קולונל גם כן[1]. לוחמי הגדודים נבחרו מבין הנחתים אשר היו מוכנים להתנדב ליחידה החדשה. לוחמי הגדודים אומנו בסיור, חבלה, קומנדו ולוחמה זעירה. דגש מיוחד ניתן ללוחמת ג'ונגל ולביצוע פשיטות מן הים באמצעות סירות גומי[2]. ב-17 - 18 באוגוסט אותה שנה ביצע הגדוד השני, בפיקוד קרלסון וסגנו, ג'יימס רוזוולט, בנו של נשיא ארצות הברית, את הפשיטה על מקין, שהיוותה את הניצחון הקרקעי האמריקני הראשון במלחמה. במערכה גוודלקנל לחמו אנשי גדוד הפשיטה הראשון בפיקוד "מייק האדום" אדסון בקרב רכס אדסון. הפושטים הצטיינו בקרב רכס אדסון ומפקדם, מריט אדסון עוטר במדליית הכבוד[3].

אנשי סיירת חיל הנחתים בתרגיל סיור מיוחד

גדודי הפשיטה ביצעו לאורך המלחמה בחלק ניכר מן הקרבות בהם השתתף חיל הנחתים פשיטות, סיורים והתקפות מחץ כמשמר קדמי. הגדודים פורקו בשנת 1944. בנוסף שואבת היחידה את מורשתה מיחידות קומנדו ימי שפעלו במהלך המלחמה ובהן יחידת החבלה התת-ימית (UDT), יחידת החבלה הקרבית של הצי ויחידת השחיינים המבצעיים של ה-OSS (המשרד לשירותים אסטרטגיים).

בשנת 1957 הוקמה סיירת חיל הנחתים הראשונה והיוותה את הבסיס לפלוגות הסיירת במתכונתן הנוכחית כיחידות הסיור הפשיטה והקומנדו של דיווזיות חיל הנחתים. במלחמת וייטנאם היו בחיל יחידות סיור בשתי רמות: דיוויזיונית וחילית. סיירות החיל פעלו במשימות סיור, פשיטה במהלך כל המלחמה וביצעו בין היתר חדירות סיור עמוקות באזור מפרץ קאם-ראן ולקחו חלק בתוכנית פניקס[4]. במלחמת המפרץ לחמו אנשי הסיירת בקרב חפג'י, וכן שימשו כיחידות סיור ותצפית אשר הכווינו חימוש מונחה מדויק אשר נורה ממטוסי ומסוקי קרב, מצוללות טילים ומשחתות.

הכשרה ואימונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשי סיירת חיל הנחתים ה-1 באימון צניחה חופשית

לוחמי סיירת חיל הנחתים נבחרים מבין מועמדים רבים בחיל הנחתים. הם עוברים הכשרה ממושכת, קשה ומפרכת, הנמשכת כשנתיים. במסגרת הכשרתם עוברים הלוחמים אימון לוחם חי"ר בסיסי ומתקדם בבסיסי הטירונות וההכשרה של חיל הנחתים (בין שבחוף המזרחי או המערבי). לאחר מכן עוברים הלוחמים אימונים מיוחדים הכוללים הכשרת סיור, צניחה וצניחה חופשית, צלילה, קורס הישרדות-התחמקות-התנגדות-ובריחה כדי להתמודד עם מצבי שבי, לוחמה בטרור, חבלה, קומנדו ולוחמה זעירה.

אנשי סיירת חיל הנחתים הראשונה באימון פשיטה מן הים

מבצעים נודעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות עלית אחרות בצבא האמריקני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיירת חיל הנחתים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בני גשור, היחידה האנגלו-סקסית, "ישראל דיפנס", ‏ 29.05.2013.
  2. ^ טל טובי, להילחם מאחורי קווי האויב, מערכות, 460 (אפריל 2015), עמוד 56.
  3. ^ אנדרו רוברטס, "סערת המלחמה", הוצאת דביר, 2011, עמוד 255.
  4. ^ שי לוי, ‏מעבר לקווי האויב: הכירו את הקומנדו של המארינס, באתר ‏מאקו‏, 29 באפריל 2012.