פנאיוטיס דנגליס

פנאיוטיס דנגליס
Παναγιώτης Δαγκλής
הגנרל פנאיוטיס דנגליס
הגנרל פנאיוטיס דנגליס
לידה 1853
אגריניו, ממלכת יוון ממלכת יווןממלכת יוון
פטירה 9 במרץ 1924 (בגיל 71 בערך)
אתונה, ממלכת יוון ממלכת יווןממלכת יוון
מדינה יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית של יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Sofía Móstra עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא יוון
תקופת הפעילות 1878–1918 (כ־40 שנה)
דרגה גנרל
תפקידים בשירות
המלחמה היוונית-עות'מאנית (1897).
ראש מטה ארמיית "תסליה" במלחמת הבלקן הראשונה.
מפקד גיס.
ראש המטה הכללי של צבא היבשה.
המפקד בפועל של צבא יוון במלחמת העולם הראשונה.
פעולות ומבצעים
המאבק המקדוני עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
מפקד גבוה במסדר המושיע (1913) עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים אזרחיים
שר המלחמה היווני בממשלתו הראשונה של אלפתריוס וניזלוס.
נציג ממלכת יוון לועידת השלום בלונדון לאחר מלחמת הבלקן הראשונה
מנהיג המפלגה הליברלית היוונית.
שר בממשלתו של דימטריוס גונאריס.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פנאיוטיס דנגליס (ביוונית Παναγιώτης Δαγκλής;‏ 1853, אגריניו, ממלכת יוון – 9 במרץ 1924, אתונה, ממלכת יוון), היה גנרל יווני, שר המלחמה היווני ומפקדו בפועל של צבא יוון אשר הוביל אותו לניצחון על ממלכת בולגריה בחזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה.

תחילת הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנאיוטיס דנגליס נולד לגאורגיוס דנגליס, מהפכן יווני אשר לחם במלחמת העצמאות היוונית. ב-1878 סיים דנגליס את האקדמיה הצבאית היוונית והוסמך כקצין ארטילריה בדרגת סגן משנה. מאוחר יותר נשלח לשנת לימודים נוספת בבלגיה. בין 1884–1887 שימש כקצין הקישור היווני למשלחת הצבאית הצרפתית, שעסקה בהכשרתו, ציודו והפיכתו של צבא ממלכת יוון, לצבא אירופי מודרני. דנגליס שנחשב מומחה למקצועות הארטילריה הוצב לתפקידי הדרכה באקדמיה הצבאית.

בשלהי המאה ה-19 המציא דנגליס את תותח ההרים שייחודו ביכולת הובלתו הקלה בשטחי קרקע קשים ויועד ללוחמה בשטח הררי, כסיוע לכוחות חיל הרגלים. התותח בקוטר 75 מילימטרים יוצר באופן סדרתי על ידי חברת שניידר אלקטריק, כונה "תותח שניידר-דנגליס" והופעל במלחמות הבלקן ובמלחמת העולם הראשונה[1].

דנגליס שימש כראש מטה חטיבת רגלים באזור אפירוס, ב-1904 הועלה לדרגת לויטננט קולונל והועבר לתפקיד במטה הכללי היווני וב-1907 הועלה לדרגת קולונל. במקדוניה היוונית שהייתה עדיין נתונה רשמית תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, התחולל בראשית המאה ה-20 עימות בין מיליציות יווניות לבולגריות במטרה לקבוע עובדות בשטח לקראת מאבק עצמאות עתידי. האימפריה שנתונה הייתה בעימות בין הסולטאן עבדול חמיד השני לתנועת הטורקים הצעירים הפגינה חולשה צבאית ופוליטית וצבאה לא התערב בנעשה. ידם של הבולגרים הייתה על העליונה ודנגליס נשלח לעמוד בראש הארגון "הפאן-הלני" במקדוניה כדי לארגן את ההתנגדות היוונית. צעדיו הוגבלו על ידי המלך גאורגיוס בשל רצונו להימנע מעימות ישיר נוסף מול העות'מאנים, עניין שהוביל לאי שקט בקרב החוגים הלאומנים בצבא שראו בחבל שטח מולדת היסטורי. ביוני 1909 נקראו בחזרה לממלכה, כל קציני הצבא אשר פעלו באופן לא רשמי ברחבי מקדוניה והעניין הוביל להפיכה כנגד המלך[2].

ב-1911 הועלה דנגליס לדרגת מייג'ור-ג'נרל ומונה לראש המטה של צבא היבשה, הן בשל כישוריו והן בשל הצורך לאזן בין תומכי הקיסרות הגרמנית נאמני המלך במטה הכללי כדוגמת הגנרל יואניס מטאקסס, לבין הלאומנים היוונים. במהלך מלחמת הבלקן הראשונה שימש כראש המטה של הארמייה עליה פיקד יורש העצר קונסטנטינוס ובנובמבר 1912 מונה כאחד מנציגי ממלכת יוון לועידת השלום בלונדון. במרץ 1913 הועלה לדרגת לויטננט ג'נרל ומונה למפקד גיס.

מלחמת העולם הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
האנדרטה לזכר הגנרל דנגליס המוצבת במוזיאון המלחמה היווני, שבעיר יואנינה

בשלהי 1914 פרש דנגליס מהשירות הצבאי והצטרף למפלגה הליברלית היוונית בראשות אלפתריוס וניזלוס וב-1915 נבחר כחבר פרלמנט מטעם חבל אפירוס. הוא מונה לשר המלחמה וביחד עם וניזלוס והאדמירל פבלוס קונטוריוטיס פעלו להדחת המלך קונסטנטינוס, בשל עמדתו הפרו-גרמנית. לאחר ההפיכה שפרצה בסלוניקי בראשות הגנרל אמנואיל זימברקקיס ובעידודו של מפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית המקדונית מוריס סראי, הצטרך דנגליס ל"ממשלה הזמנית להגנת האומה" שהוקמה בעיר בראשות וניזלוס. דנגליס, וניזלוס וקונטוריוטיס נודעו כ"טרויקה" להגנת האומה. לאחר הצטרפותה של יוון למלחמה והדחתו של המלך קונסטנטינוס, מונה למפקד בפועל של צבא יוון.

וניזלוס ודנגליס פעלו לארגונו מחדש של צבא יוון והצליחו לגייס כוח שצבאי שמנה 160,000 חיילים אשר אורגנו ב-10 אוגדות. כך, עלתה מצבת הכוח הלוחם של מדינות ההסכמה בחזית המקדונית ל-600,000 לוחמים, לעומת 450,000 חיילים של מעצמות המרכז, רובם בולגרים. יתרון כמותי זה, איפשר למפקד הצרפתי החדש בזירה הגנרל לואי פראנשה ד'אספרה להכריז בתחילת ספטמבר 1918 על מתקפה כוללת לאורך עמק הוארדאר אשר הובילה להכרעת החזית. ב-29 בספטמבר נכנעה ממלכת בולגריה וחודש מאוחר יותר האימפריה העות'מאנית[3]. מפקד קבוצת הארמיות הבריטיות הגנרל ג'ורג' מילן ציין במברק לדנגליס שללא הצטרפות הכוחות היוונים לחזית, מדינות ההסכמה לא יכולות היו להוציא לפועל את מתקפת הווארדאר ולנצח במערכה[4].

שלהי הקריירה ואחריתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום המלחמה חזר דנגליס לחיים הפוליטיים ולאחר ההפסד בבחירות 1920 ויציאתו לגלות מרצון של וניזלוס, התמנה ב-1921 ליושב ראש המפלגה הליברלית במקומו. הוא המשיך לכהן בממשלה היוונית עד לבחירות של 1923 וב-1924 פוטר מהממשלה. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים הידרדר מצב בריאותו והוא נפטר מדום לב ב-9 במרץ 1924[5].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פנאיוטיס דנגליס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הגנרל פנאיוטיס דנגליס, באתר www.epoxi.gr (ביוונית).
  2. ^ John Kennedy Campbell ,Mark Mazower, הכוחות הפוליטיים ביוון המודרנית"העימות היווני-בולגרי על מקדוניה העות'מאנית", באתר גוגל ספרים (באנגלית).
  3. ^ לוקיאנוס הסיוטיס "ההיסטוריה של מקדוניה 1912-1923", באתר macedonian-heritage.gr (באנגלית).
  4. ^ "עדכון על המערכה בבלקנים נכון ל-19 באוקטובר 1918" באתר הניו יורק טיימס (באנגלית) .
  5. ^ הגנרל פנאיוטיס דנגליס, באתר kosmasaitolos-atlas.gr (ביוונית).