פרדריק סלומון

פרדריק סלומון
Frederick Salomon
לידה 7 באפריל 1826
סטרובק, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 במרץ 1897 (בגיל 70)
סולט לייק סיטי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מאונט אוליבר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרדריק סלומון (באנגלית: Frederick Charles Salomon;‏ 7 באפריל 1826 – 8 במרץ 1897) היה בריגדיר גנרל (עם דרגת ייצוג זמנית של מייג'ור גנרל) בצבא הצפון במלחמת האזרחים האמריקנית. הגנרל היהודי הראשון בצבא ארצות הברית. אחד מארבעת האחים היהודים סלומון, אשר שניים מהם היו גנרלים בצבא ארצות הברית (פרדריק וצ'ארלס סלומון) ואחד מושל מדינת ויסקונסין (אדוארד סלומון) (הרביעי היה סמל הרמן סלומון). גם בן דודם, אדוארד זליג סלומון היה גנרל בצבא הצפון, בנוסף להיותו מושל טריטוריית וושינגטון.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת האחים סלומון (ועוד שתי אחיות) נולדו בפרוסיה, בעיירה סטרובק (Stroebeck), שליד הלברשטאדט, כיום במדינת סקסוניה-אנהלט שבמזרח גרמניה. ההורים היו זוג יהודי גרמני, כריסטוף סלומון (1786–1872) ודורותיאה לבית קלסמן (1793–1871). האב, כריסטוף סלומון היה סרג'נט מייג'ור בצבא פרוסיה שאולץ להילחם לצד נפוליאון. השתתף בפלישה הצרפתית לרוסיה ובנסיגה ממוסקבה, ואף נפצע בקרב ווטרלו. קיבל שלוש מדליות אומץ שונות, לרבות צלב הברזל של הצבא הפרוסי.[1] פרדריק סלומון היה בנו השני.

משסיים בית ספר תיכון הפך פרדריק סלומון למודד קרקעות ממשלתי והתגייס לחיל התותחנים בצבא הפרוסי, בו שירתו גם מודדים מסוגים שונים. במסגרת זו הוא הגיע עד לדרגת לוטננט. השתחרר מהצבא, והחל ללמוד בבית הספר לארכיטקטורה בברלין, שם כבר למד אותה עת אחיו הצעיר אדוארד. כמו סטודנטים רבים תמכו השניים בצד הדמוקרטי בהפגנות הסוערות של "אביב העמים" בברלין.

בסוף 1848, עם דיכוי מרד הפועלים והסטודנטים בברלין ודיכוי מהפכת "אביב העמים" בגרמניה בכלל, ברח סלומון מברלין לארצות הברית ואילו אדוארד סיים תואר בהיסטוריה כעבור שנה ואז עזב אף הוא את ברלין והיגר לארצות הברית. גם אחיהם הבכור צ'ארלס השתחרר מהצבא הפרוסי בעקבות דיכוי "אביב העמים" והצטרף לפרדריק ולאדוארד. סלומון השתקע בעיירה מניטוואק שבויסקונסין וחזר לעסוק במשך כ-13 שנים במקצועו כמודד קרקעות ולאחר מכן רשם קרקעות ממשלתי ומהנדס עבור חברת הרכבות. במהלך תקופה זו, הצטרפו אליו גם אדוארד, שעבד תחילה אצלו ואחר כך פנה ללימודי משפטים במילווקי, וצ'ארלס, אשר הפך להיות מודד ורשם קרקעות גם הוא, בעיר סנט לואיס, מיזורי. ב-1855 הביאו שלושת האחים למניטוואק את הוריהם, כריסטוף ודורותיאה סלומון, יחד עם שאר המשפחה.

ב-1853 נישא סלומון לאשתו הראשונה, מת'ילד לבית אבל (1834–1867), יהודיה ילידת גרמניה אף היא. נולדו להם שישה ילדים, שהבכור בהם נפטר בילדותו, בן ארבע בלבד. מת'ילד סלומון נפטרה 13 יום לאחר לידת בתה הצעירה, שנקראה אף היא מת'ילד, על שמה.

ב-1869, שנתיים לאחר הפטירה, נישא סלומון בשנית, לאחותה הבכורה של מת'ילד, הנרייטה (1824–1905). הנרייטה התאלמנה ב-1865, ארבע שנים קודם לכן, מבעלה הראשון צ'ארלס קוהן (1818–1865), שהיה בשעתו שר האוצר של מדינת ויסקונסין.[2]

מלוטננט ועד גנרל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במאי 1861, עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית התנדבו סלומון ואחיו הבכור צ'ארלס סלומון, לצבא הצפון, לרגימנט החמישי של מיזורי (סדר גודל של בין גדוד לחטיבה בערך). סלומון קיבל דרגת לוטננט ראשון וכעבור שבועיים בלבד קפטן. אחיו הבכור צ'ארלס נבחר על ידי מתנדבי הרגימנט למפקדו בדרגת קולונל. סלומון לחם במסגרת הרגימנט של אחיו כבר בקרבות הראשונים של המלחמה, למול "חיל המשמר של מיזורי" שצידד בדרום, בחזית של דרום מערב מיזורי. הקרב הראשון שלהם היה מעין היתקלות יותר מקרב, בקרתגו, מיזורי ב-5 ביולי 1861 ואחר כך לחם הרגימנט בקרב קל יחסית בדאג ספרינגס ב-2 באוגוסט. שמונה ימים אחרי קרב זה השתתף סלומון לראשונה, תחת פיקודו של אחיו, באחד הקרבות הגדולים הראשונים של המלחמה, הקרב בוילסון קריק ב-10 באוגוסט 1861, קרב שמכונה לעיתים "קרב בול ראן של המערב". שני הצדדים הלוחמים ספגו בקרב זה מאות אבדות ובסופו היה זה הצפון שהפסיד.

עם תום הקרב בוילסון קריק, ולאור הצלחתו האישית בו, הועבר סלומון מיחידתו המקורית במיזורי, הועלה לדרגת קולונל ומונה על ידי מושל ויסקונסין דאז, אלכסנדר רנדל, למפקדו של "רגימנט חיל הרגלים המתנדבים התשיעי של ויסקונסין" (9th Wisconsin Volunteer Infantry Regiment). הרגימנט היה בשלבי הקמה באותה עת ומשסיים סלומון את מלאכת ארגונו הוא מנה כאלף לוחמים, רובם מיוצאי גרמניה כמו סלומון עצמו.

הרגימנט החדש נכנס לפעילות מלאה בצבא הצפון החל מאוקטובר 1861, והועבר בינואר 1862 לקנזס, שם הפך לחלק מהבריגדה השנייה (סדר גודל של מעל חטיבה - בערך 5,000 לוחמים). סלומון מונה למפקדה, בעוד אחיו צ'ארלס מקבל את הפיקוד על הרגימנט שלו, במקומו. בכך התחלפו האחים ביניהם בתפקידי הפיקוד, כאשר צ'ארלס הבכור, שהיה המפקד ברגימנט החמישי של מיזורי, הופך כעת לפקודו של אחיו הצעיר. הבריגדה כולה סופחה לכוח משימתי, שנשלח להילחם בחזית המערבית, באזור אוקלהומה, תחת פיקודו של קולונל בשם ויליאם ויר (William Weer).

הכוח של ויר זכה תחילה להישגים, בעיקר למול האינדיאנים משבט צ'רוקי, שתמכו אותה עת בקונפדרציית הדרום, אולם מהר מאוד התדרדר מצבו בשל ניתוק דרכי האספקה ובשל נוהגו של ויר לשתות לשוכרה.

בשלב מסוים, תוך כדי הקרבות עם האינדיאנים ולנוכח מצבו הקשה של הכוח, התארגנו קציניו ביניהם, הדיחו את מפקדם קולונל ויר, ומינו את סלומון במקומו. היה זה סלומון שהחזיר את הכוח המשימתי כולו, בשלום, לבסיסו בפורט סקוט.

גנרל בלאנט, מפקד החזית באותה עת שפט את סלומון בגין הדחת ויר תוך כדי קרב, זיכה אותו וב-16 ביוני 1862 מינה אותו הנשיא אברהם לינקולן, גם באופן פורמלי, למפקד כוח המשימה במקומו של קולונל ויר, תוך שהוא מעלה את סלומון לדרגת בריגדיר גנרל. ההעלאה בדרגה אושרה על ידי הסנאט ב-10 ביולי 1862. קולונל ויר לא הודח לחלוטין, אלא הוצב מתחת סלומון, כאחד מקציניו הכפופים לו.

בכך הפך סלומון לגנרל היהודי הראשון בצבא ארצות הברית. היחיד שקדם לו בדרגה המקבילה לשלו בצי האמריקאי היה אוריה לוי, שמונה עוד ב-1860 לקומודור, דרגה שהחל מ-1985 קרויה בצי האמריקאי אדמירל אחורי (כוכב אחד).

גנרל במלחמת האזרחים האמריקאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1862 הוצב בריגדיר גנרל סלומון בראש הבריגדה הראשונה בצבא קנזס, לחם בקרב הראשון בניוטוניה, ואחר כך הוביל את יחידתו בקרב בקיין היל, ארקנסו, ב-28 בנובמבר, ובפריירי גרוב ב-7 בדצמבר. הוא הועבר בהמשך מפעם לפעם מיחידה אחת לאחרת, לפי צורכי המלחמה והשתתף בקרבות רבים בחזית המערבית בעיקר, עד תום המלחמה. אחד הקרבות החשובים שלו היה הקרב על הגנת העיר הלנה, ארקנסו, ב-4 ביולי 1863. סלומון הצליח להחזיק מעמד ולהדוף צבא מורדים בסדר גודל של כ-18,000 לוחמים תחת פיקודו של הגנרל הדרומי תיאופילוס הולמס, כשלרשותו של סלומון היו רק 3,000 מלוחמי הצפון. ניצחונו בקרב זה הבטיח לצפון את השליטה בכל מזרח ארקנסו.

קרב הגנה חשוב אחר שלו התנהל במשך כחמישה שבועות ושיאו היה ב-30 באפריל 1864 בג'נקינס פרי, ארקנסו (Battle of Jenkins' Ferry). הבריגדה של סלומון היוותה כוח מגן אחורי על כוחותיו של גנרל סטיל, שנסוגו מפני כוח דרומי עדיף. סלומון הציב את כוחותיו, כ-5,000 איש, בנקודת מעבר בשם ג'נקינס פרי, על פני נהר סלין ועצר שם כוח דרומי בסדר גודל של כ-20,000 לוחמים, שרדפו אחרי כוחותיו של הגנרל סטיל. כוחותיו של סלומון ספגו אבדות של כשליש מהכוח המקורי, אך איפשרו לסטיל להגיע מהעמדה חסרת יכולת ההגנה בה היה, בקמדן, ארקנסו, אל ליטל רוק המוגנת.

במרץ 1865, סמוך לפני תום המלחמה העלה הנשיא לינקולן את סלומון, אמנם בדרגת ייצוג בלבד, למייג'ור גנרל. הוא השתחרר מהשרות ב-24 באוגוסט 1865.

לאחר המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלומון לא חזר לאחר המלחמה לוויסקונסין, אלא השתקע במיזורי, שם המשיך בעבודתו האזרחית המקורית כמודד, מהנדס ורשם קרקעות ממשלתי. ב-1867 נפטרה אשתו מת'ילד וכעבור שנתיים הוא נישא בשנית, לאחותה הבוגרת יותר, שהתאלמנה אף היא, הנרייטה. בפברואר 1877 מונה לרשם הקרקעות והאחראי על המדידות (Surveyor General) של יוטה ועבר לסולט לייק סיטי, יוטה. כעבור עשרים שנה נפטר ונקבר שם.

ב-1927 הקימה עיריית מניטוואק, ויסקונסין מצבת גרניט בחצר בית המשפט בתחומה, "יד" לזכרו ולזכרם של שלושת אחיו.[3][4]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדריק סלומון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כריסטוף סלומון, באתר "Find a Grave" (באנגלית).
  2. ^ צ'ארלס קוהן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
  3. ^ קטע עיתון מ-1927, על הקמת "יד" לזכרם של ארבעת האחים סלומון, באתר האגודה ההיסטורית של ויסקונסין
  4. ^ "Wisconsin's Salomon Brothers in the Civil War"