פרידריך פון ברנהרדי
 | |
| פרידריך פון ברנהרדי (1910) | |
| לידה |
22 בנובמבר 1849 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בדצמבר 1930 (בגיל 81) אירשברג-קונרסדורף, רפובליקת ויימאר  |
| מדינה |
הרייך הגרמני, ממלכת פרוסיה  |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית הפרוסית |
| השתייכות |
 ממלכת פרוסיה  הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות | 1869–1918 (כ־49 שנים) |
| דרגה | גנרל חיל הפרשים |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-7 מפקד הקורפוס ה-7 מפקד דיוויזיית המילואים ה-49 מפקד הקורפוס ה-55 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת צרפת–פרוסיה מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
|
פור לה מריט עם עלי אלון מסדר העיט האדום עם עלי אלון מסדר הכתר | |
  | |
פרידריך אדולף יוליוס פון ברנהרדי (בגרמנית: Friedrich Adolf Julius von Bernhardi; 22 בנובמבר 1849 – 11 בדצמבר 1930) היה קצין פרוסי, גנרל של הקיסרות הגרמנית והיסטוריון צבאי גרמני. נודע בעיקר בשל ספרו רב המכר וההשפעה Deutschland und der Nächste Krieg ("גרמניה והמלחמה הבאה") שראה אור ב-1911 וגיבש את העקרונות המיליטריסטיים הטבועים באופיה של גרמניה כאומה מתפתחת ואת רעיון מרחב המחיה הגרמני הטבעי.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]פון ברנהרדי נולד ב-22 בנובמבר 1849 בסנקט פטרבורג למשפחת אצולה ממוצא גרמני-בלטי, אביו תאודור פון ברנהרדי היה דיפלומט פרוסי והיסטוריון מכובד, בנם של אוגוסט פרדיננד פון ברנהרדי וסופי לבית טיק (אחות של לודוויג טיק), ואילו אימו הייתה בתו של האדמירל הרוסי אדם יוהאן פון קרוזנשטרן. בשנת 1951 והיגר פון ברנהרדי עם משפחתו לשלזיה, שם התגוררו באחוזת המשפחה בקונרסדורף.
בשנת 1869 התגייס פון ברנהרדי לצבא הפרוסי, והצטרף לרגימנט ההוסרים ה-14 (נסיכות הבוחר מהסן ה-2 - פרידריך השני, רוזן הסן-הומבורג), ולחם עמו כלוטננט במהלך מלחמת פרוסיה-צרפת. פון ברנהרדי היה הקצין הפרוסי הראשון שרכב על סוסו תחת שער הניצחון בפריז במהלך מצעד הכיבוש הפרוסי בבירת צרפת.
בין השנים 1891–1894 היה נספח צבאי בברן ושימש כראש ענף היסטוריה צבאית במטה הכללי של צבא הקיסרות הגרמנית. התעניינותו התרכזה בפילוסופיה וחקר תורת הלחימה והוא קרא את רוב הספרות הרלוונטית בזמנו. תחילה סיכם את תורת חיל הפרשים ולאחר מכן פנה לגיבוש עקרוני של דרכה הצבאית הראויה של גרמניה לפי כתבי קלאוזביץ, טרייצ'קה ודרווין. ב-1901 מונה למפקד חטיבת הפרשים ה-30, ב-1904 מונה למפקד הדיוויזיה ה-7, וב-1907 מונה למפקד הקורפוס ה-7 במינסטר, וסטפאליה, אולם התפטר מתפקידו ב-1909 כדי לפנות זמן לכתיבת ספריו. ספרו "גרמניה והמלחמה הבאה" ראה אור ב-1911.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה מונה פון ברנהרדי לסגן מפקד הקורפוס ה-5 בחזית המערבית. ב-4 בספטמבר 1915 הוא התמנה למפקד דיוויזיית המילואים ה-49 בחזית המזרחית, ופיקד על ההסתערות על ראש הגשר על הנהר סטוחיד (Stochid). ב-6 ביוני מונה פון ברנהרדי למפקד הקורפוס ה-55, והשתתף עמו בבלימת מתקפת ברוסילוב, ועל כך קיבל ב-20 באוגוסט 1916 את עיטור הפור לה מריט. לאחר מכן הועבר לחזית המערבית שם פיקד על גזרת ארמנטייר (Armentières) שבחבל נור-פה דה קאלה. בקרב איפר הרביעי הוביל פון ברנהרדי יחד עם אדולף פון קרלוביץ מפקד הקורפוס ה-19 את המתקפה על הדיוויזיה הפורטוגזית ה-2 שנכנעה לכוחותיהם, ועל כך זכה בתוספת עלי אלון לעיטור הפור לה מריט ב-25 במאי 1918. בין עיטוריו הנוספים, צלב מסדר פרנץ יוזף, שני עיטורי צלב הברזל ודרגה שלישית במסדר המג'ידיה.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פון ברנהרדי היה חבר בולט באיגוד הכול-גרמני, שטיפח עמדות כגון דרוויניזם חברתי, אימפריאליזם גרמני, תמיכה במיעוטים גרמניים אתניים (פולקסדויטשה) ואנטישמיות כולל גיבוש תאוריית הקשר "אגדת תקיעת הסכין בגב" שהסבירה את תבוסת גרמניה במלחמה והפצת הפרוטוקולים של זקני ציון.
פון ברנהרדי מת ב-11 בדצמבר 1930 באירשברג-קונרסדורף, והוא בן 81 שנים.
הספר "גרמניה והמלחמה הבאה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]פון ברנהרדי קבע, על סמך פרשנות לדרווין, שהמלחמה היא "צורך ביולוגי" והיא, המאבק לקיום, עומדת בבסיס כל החוקים האחרים, בין אם מדובר באינדיבידואל או באומה. כל אומה חייבת להתקדם, או שתירקב ותתנוון. לגרמניה בפרט יש ייעוד להיות מעצמה עולמית ועליה להתקדם בכל דרך להשיג ייעוד זה. כל צעד שאינו מכוון למאבק על מנת להיהפך למעצמה מדרדר את גרמניה ומנוון אותה. גרמניה "דחוקה לתחומים צרים ולא-טבעיים", מרחב המחיה הגרמני משתרע הרחק מעבר לגבולותיה, כפי שנקבעו בהסכמים ובאיחוד גרמניה. שטחי גרמניה כוללים את פולין ומערב רוסיה, את אלזס-לורן, את חבל הסודטים ועוד. מטרתה המוסרית של גרמניה הוא ראשית להרחיב את גבולותיה ואז להרחיב את שטח השפעתה, ההולמת את חשיבותה. הגרמנים לא רק רשאים לתבוע זאת, הם מחויבים לכך מוסרית וטבעית. "הכיבוש", מסכם פון ברנהרדי את ניתוחו הראשוני, "הוא חוק של הכרח בל-יגונה".
לאחר הוכחת ה"הכרח" ממשיך פון ברנהרדי לפרט את שיטות הפעולה. שיטת הפעולה היחידה היא התקפה יזומה. הוא רואה בכניעה לאמנות והסכמים בינלאומיים בגידה בייעוד. "יש להנחית את המכה ברגע המתאים ביותר", שיקולים של יחסים בינלאומיים ודעת הקהילה הבינלאומית הם עיכובים מיותרים שאין להתעכב בגללם. מוקד ההתקפה הראשון אותו סימן פון ברנהרדי היה צרפת. "יש להרוס הרס גמור כל כך את צרפת עד שלא תוכל עוד לעמוד בדרכנו לעולם. יש להרסה עד היסוד אחת ולתמיד כמעצמה."[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 19-21
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה קצרה
- הספר "גרמניה והמלחמה הבאה" בפרויקט גוטנברג
- סיכום מקוצר באנגלית של הספר
- פרידריך פון ברנהרדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי פרידריך פון ברנהרדי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כל הציטוטים על סמך ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 20