פרנק קלסו

פרנק קלסו
Frank Kelso

פרנק קלסו
לידה	11 ביולי 1933 פאייטוויל, טנסי, ארצות הברית
פטירה	23 ביוני 2013 (בגיל 79) נורפוק, וירג'יניה, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות רוז היל, פאייטוויל, טנסי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	Sewanee: The University of the South האקדמיה הימית של ארצות הברית
השתייכות	הצי האמריקני הצי האמריקני
תקופת הפעילות	1956–1994 (כ־38 שנים)
דרגה	אדמירל
תפקידים בשירות
מפקד בית הספר לאנרגיה גרעינית של הצי מפקד "פינבק" מפקד "בלופיש" מפקד פלגת המקשות השביעית מפקד הצי השישי מפקד כוח התקיפה הימי מפקד כוחות הסיוע של דרום אירופה של נאט"ו מפקד פיקוד הצי האטלנטי הימי העליון של נאט"ו ראש המבצעים הימיים
עיטורים
מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה (2) מדליית השירות המצוין של הצי (4) מדליית השירות המצוין של צבא ארצות הברית מדליית השירות המצוין של חיל האוויר מדליית השירות המצוין של משמר החופים לגיון ההצטיינות (4)
תפקידים אזרחיים
מזכיר הצי של ארצות הברית בפועל 2 בינואר 1993 – 21 ביולי 1993 (201 ימים) תחת נשיא ארצות הברית ביל קלינטון → שון או'קיף ג'ון הווארד דלטון ←

פרנק בנטון קלסו השני (באנגלית: Frank Benton Kelso II;‏ 11 ביולי 1933 - 23 ביוני 2013) היה קצין בדרגת אדמירל, ששירת בצי ארצות הברית ובשנים 1990–1994 היה ראש המבצעים הימיים. במחצית הראשונה של שנת 1993 הוא כיהן כמזכיר הצי בפועל.

ראשית חייו

פרנק קלסו נולד בפאייטוויל, טנסי. לאחר סיום לימודיו בבית ספר ציבורי הוא למד באוניברסיטת הדרום בסוואני, טנסי וב-1952 החל את הכשרתו באקדמיה הימית של ארצות הברית.

קריירה צבאית

לאחר סיום הכשרתו באקדמיה הימית ב-1956, החל קלסו לשרת על סיפון ספינת המטען "אוגלתורפ" (USS Oglethorpe) עד שב-1958 החל את הכשרתו בבית הספר לצוללות.

כהשלמה להכשרתו הוא הוצב בצוללת "סבלו" (USS Sabalo), ובינואר 1960 שב לבית הספר לצוללות כדי לעבור אימונים על צוללות גרעיניות. לאחר מכן הוא שירת שנה במחלקת האנרגיה הגרעינית של בית הספר. ההפלגות בהן הוא השתתף לאחר מכן כללות את הפלגת ההסמכה של צוות הצוללת "פולק" (USS Pollack), קצין מכונה בצוללת "דניאל ובסטר" (USS Daniel Webster) וקצין פיקוד בצוללת "סקלפין" (USS Sculpin).

מינואר 1969 ועד אוגוסט 1971 שימש קלסו כמפקד בית הספר הימי לאנרגיה גרעינית במרכז ההכשרה הימית ביינברידג' ש בפורט דפוזיט, מרילנד. ההצבות הבאות שלו כללו פיקוד על הצוללת "פינבק" (USS Finback), שירות במטה כוח הצוללות של פיקוד הצי האטלנטי ופיקוד על הצוללת "בלופיש" (USS Bluefish). לאחר מכן הוצב קלסו כסגנו של מפקד פיקוד הצי האטלנטי ושל הפיקוד הימי העליון של נאט"ו מספטמבר 1975 ועד יולי 1977.

קלסו שירת כמפקד פלגת המקשות השביעית עד שהוצב בספטמבר 1978 כמפקד חטיבת הצוללות באגף כוח האדם של מחלקת הצי, וכראש מחלקת תוכניות הצוללות במשרדו של סגן ראש המבצעים הימיים לענייני כוח אדם ואימונים. בפברואר 1978 הוא קודם לדרגת אדמירל משנה.

עם מינויו כקצין דגל, שירת קלסו כמפקד חטיבת הצוללות האסטרטגיות במשרד ראש המבצעים הימיים, ולאחר מכן הוצב כראש משרד תוכנית ההערכות במשרד מזכיר הצי. ב-8 בפברואר 1985 מונה קלסו כמפקד הצי השישי וכמפקד כוח התקיפה הימי וכמפקד כוחות הסיוע של דרום אירופה של נאט"ו. במהלך כהונתו בתפקיד זה ביצעו הכוחות שתחת פיקודו פשיטות בלוב בניגוד לטענתו של נשיא לוב, הקולונל מועמר קדאפי שהמים הטריטוריאליים של לוב משתרעים למרחק של 200 מילים לתוך מפרץ סידרה. ב-30 ביוני 1986 קודם קלסו לדרגת אדמירל וקיבל את הפיקוד על פיקוד האוקיינוס האטלנטי ב-22 בנובמבר 1988. בתפקיד זה היו כוחותיו מעורבים בתקרית מפרץ סידרה השנייה ב-1989. ב-29 ביוני 1990 הוא החליף את אדמירל קרלייל טרוסט והיה לראש המבצעים הימיים ה-24.^[1]

שערוריית טיילהוק

ב-1991 השתתף קלסו במפגש של אגודת טיילהוק (אנ') בלאס וגאס בה הוא המריץ את יועציו האוויריים הבכירים להשיג מידע ממקור ראשון מצוותי האוויר שלקחו חלק במבצע סופת מדבר בעקבות הפלישה העיראקית לכווית. בחודשים שחלפו מאז מפגש זה, צצו האשמות בנוגע להטרדות מיניות של אורחי המלון והתנהלות מינית בלתי ראויה מצידה של אנשי צוותי האוויר של הצי. לאחר כמה חקירות יסודיות, התברר שיותר מ-100 אנשי צוות אוויר היו מעורבים במעשים מיניים בלתי ראויים. אף אחד מהם לא הועמד למשפט בפני בית דין צבאי, אף על פי שיותר ממחציתם הועמדו פני דין משמעתי והקריירות של כמה קצינים בכירים הגיעו למעשה לסיומן. מזכיר הצי הנרי גארט אולץ בסופו של דבר להתפטר וקלסו אולץ לפרוש חודשיים לפני זמנו בעיצומו של המשבר ואנשי צוותי האוויר הלינו על כך שהוא כשל בהבטחת תהליך ראוי לחברי הצוות שהואשמו. עם זאת, על הצי ועל הנהגתו נמתחה ביקורת קשה על עונשים קלים מדי שהוטלו על כמה קצינים. ב-23 באפריל 1994 הוחלף קלסו בתפקיד ראש המבצעים הימיים על ידי ג'רמי בורדה.

לאחר פרישתו

זמן קצר לפני פרישתו ניסתה הסנאטורית ברברה בוקסר להציע הטלת עונש על קלסו באמצעות הורדתו בדרגה מאדמירל לאדמירל משנה. על פי חוק של הקונגרס, כל הקידומים של קציני הדגל בדרגות של שלושה או ארבעה כוכבים הם על פי החלטת הסנאט, ונאמר שניתן גם לבטלם, כפי שהיה במקרה של מפקד צי האוקיינוס השקט הסבנד קימל, שלאחר המתקפה על פרל הארבור הורד מדרגה של ארבעה כוכבים לשני כוכבים, וריצ'רד דנליווי, סגנו של קלסו ללוחמה אווירית, שהורד מדרגת שלושה כוכבים לשני כוכבים בעקבות שערוריית טיילהוק. ניסיונה של בוקסר כשל כאשר יותר סנאטורים הסכימו שקלסו נקט בצעדים הנכונים בטיפול בפרשה והותר לו לפרוש בדרגתו המקורית. תומכיו של קלסו שיבחו אותו על רפורמות שביצע במערך ההכשרה לקצינים ועל המדיניות הקשוחה שלו למניעת הטרדות מיניות.

ב-2003 פרש קלסו יחד עם רעייתו לנדס מק'קון קלסו (שנפטרה ב-2012) למקום הולדתו, פאייטוויל. פרנק קלסו נפטר ב-23 ביוני 2013 בנורפוק, וירג'יניה מסיבוכים שנגרמו מנפילה שגרמה לחבלה בראשו ושאירעה כאשר הוא נכח שם בטקס הסיום של נכדו. שבועיים בלבד לפני מותו הוא נשא לאישה את ג'ורג'יה רובינסון. הוא הניח אחריו שני בנים, ששניהם שירתו גם הם בצי, ושתי בנות.^[2]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנק קלסו בוויקישיתוף

• פרנק קלסו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. Navy biography of Frank B. Kelso
2. Kay Campbell, Admiral Frank Kelso II, former Chief of Naval Operations, leaves legacy of integrity, service, www.al.com