צדוק כהן

הרב צדוק כהן
Zadoc Kahn
צילום מאת נאדאר
צילום מאת נאדאר
לידה 18 בפברואר 1839
מומנהיים, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בדצמבר 1905 (בגיל 66)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת
השכלה הישיבה בשטרסבורג
בית המדרש הרבני של צרפת
מקום פעילות פריז
תקופת הפעילות ? – 8 בדצמבר 1905 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות אורתודוקסית קונסיסטוריאלית
תחומי עיסוק רב ראשי של פריז
רב ראשי של צרפת 1905-1889
תפקידים נוספים הקים את "החברה ללימודים יהודיים"
ראש הסניף הצרפתי של "חובבי ציון"
רבותיו הרב סלומון לוי
הרב מואיז בלוך
בני דורו בנימין זאב הרצל
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד
אליעזר בן יהודה
חיבוריו "העבדות בתנ"ך ובתלמוד"
בת זוג ארנסטין לבית מייר
צאצאים לאון צדוק-כהן, רופא
פרסים והוקרה
  • קצין בלגיון הכבוד
  • קצין החינוך הציבורי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרב צדוק כהן. לבוש רבני צרפת היה כמעט זהה לכמרים, שכן הוא נרכש באותה חנות, ליד כנסיית סן-סולפיס בפריז

הרב צדוק כַּהן (בצרפתית: Zadoc Kahn;‏ 18 בפברואר 1839 – 8 בדצמבר 1905, י' בכסלו תרס"ה)[1] היה תאולוג ומנהיג יהודי צרפתי, רבה של פריז ובהמשך רבה הראשי של צרפת (1889–1905). הרב כהן היה מראשי תנועת חיבת ציון, והשפיע על ידידו, הברון דה רוטשילד, לסייע לתנועה הציונית בארץ ישראל.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1838 במומנהיים שבצרפת, בצפון חבל אלזס, למשפחה יהודית אדוקה. אביו היה אדם פשוט שעסק ברוכלות, אמו הייתה צאצאית לשושלת ארוכה של רבנים: סבה, הרב יעקב מאיר, היה חבר הסנהדרין של פריז שהוקם על ידי נפוליאון, ושימש כרב הראשי של שטרסבורג וחבל הריין התחתון. מגיל 11 נשלח ללמוד אצל הרב איזק בר מבישהיים, לאחר מכן ביישוב ברימאט אצל הרב סלומון לוי, שהכין אותו למבחני הכניסה לבית המדרש לרבנים במץ.

כהן למד בישיבה בשטרסבורג, היה תלמידו של הרב משה בלוך מאוּטנהיים המכונה "החכם מאוטנהיים" מחבר ספר "ישמח משה על מסכת חולין" (ירושלים תשנ"ח) ומאוחר יותר, החל משנת 1856 למד בבית המדרש לרבנים במץ. בשנת 1859 עבר עם בית המדרש לרבנים למושבו החדש בפריז. יחד עם איזידור לב הצטיין כראשון בלימודים במחזורו.

ב-1862 הוסמך לרבנות, והחל לשמש כמנהל התלמוד תורה של המכון. ארבע שנים מאוחר יותר, הפך לסגנו של הרב הראשי של פריז, לזר איזידור (Lazare Isidore). עם פרישתו של הרב איזידור, קפצו רבים על תפקיד הרב הראשי, אולם הרב כָּהן נבחר, בעיקר בשל ההתפעלות הרבה שעורר החיבור שכתב: "L'Esclavage selon la Bible et le Talmud" ("העבדות בתנ"ך ובתלמוד") ב-1867. [דרוש מקור]

בשנים 1870–1871 עמד הרב צדוק כהן מול מאורעות המלחמה בין פרוסיה ובין צרפת וניתוק חבל הולדתו, אלזס, משאר צרפת, בעקבות כיבושו על ידי פרוסיה.

פעילותו הציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכתב שבו מבקש כַּהן לבקר את דרייפוס בכלאו, למחרת הרשעתו

עד שנת 1880 ייצג אדולף כרמיה את יהודי צרפת בתחומים רבים, ולאחר מותו ראו רבים ברב כַּהן את ממשיכו. באותה שנה הוא הקים את "החברה ללימודים יהודיים" (Société des Études Juives), שבראשה עמד, ואשר ביטאונה 'Revue des Études Juives' משמש עד היום כמקור מחקר חשוב ללימודי יהדות צרפת. החברה ללימודים יהודיים נחשבת כור מחצבתה של "היהדות הצרפתית" (franco-judaïsme).

בשנים 1881–1882 החלה הגירה גדולה של יהודים ממזרח אירופה, וחלקם הגיע לצרפת. הרב כַּהן נרתם לקליטת המהגרים, אולם נאלץ להתמודד עם ארגוני הצדקה היהודיים בצרפת, שביקשו לצמצם את מספרם. כאשר עלה על הפרק רעיון יישוב יהודים במושבות בארגנטינה, תמך בכך הרב כַּהן, ואף הסמיך את הברון הירש להוציא את התוכנית לפועל.
ב-1882 סייע הרב כהן לרב שמואל מוהליבר להיפגש עם הברון רוטשילד. בעקבות פגישה זו הוקמה המושבה מזכרת בתיה והחל שיתוף הפעולה של הברון עם היישוב היהודי בארץ ישראל.

בשנת 1889, בגיל 50, נבחר הרב כַּהן לשמש כרבה של צרפת כולה [2], תפקיד שבמסגרתו תרגם עם רבנים נוספים את התנ"ך לצרפתית, והיה שותף לכתיבתה של אנציקלופדיה יהודית. רבות מדרשותיו הועלו על הכתב ופורסמו בכמה קבצים.

תמיכתו בדרייפוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1895, התחוללה פרשת דרייפוס. הרב כַּהן הכיר את דרייפוס מאלזס, ואף היה זה שחיתן אותו. הוא היה משוכנע בחפותו, והעיד על יושרו בפני בית המשפט. הוא יצא נגד התקשורת, בטענה שכבר הרשיעה את דרייפוס לפני תום משפטו, ולאחר שהורשע ביקש לבקר את דרייפוס בכלאו, אך בקשתו נדחתה.

כרבה הראשי של צרפת לחם הרב כַּהן לא רק למען דרייפוס, אלא נגד האנטישמיות בצרפת בכלל, ובמיוחד נגד העיתון האנטישמי "La Libre Parole". פעילותו האקטיבית הייתה בניגוד לעמדת רבני צרפת, שסברו כי יש להחריש ולתת לפרשה לגווע, ולגרום בכך נזק פחוּת ליהודי צרפת. הוא הצהיר כי "ליהדות אין מה להתבייש, לא בעבר ולא בהווה שלה, וזה דבר שיש להצהיר באופן גלוי ואמיץ."[3]

פעילותו הציונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתה של תנועת חיבת ציון, הצטרף אליה הרב כַּהן ועמד בראש הסניף הצרפתי. הוא אף שימש כאחד מראשי ארגון כל ישראל חברים. בשלב זה האמין כי היעד הנכון ליהודים המהגרים מארצות המצרות את צעדיהם הוא ארץ-ישראל, ולכן תמך בכל מאודו בחלוצים בני העלייה הראשונה והשנייה הן מוראלית והן כספית. הוא היה מעורב מאוד בנעשה במושבות ארץ-ישראל, ולא פעם הציג שליחים מטעם חלוצי הארץ בפני הברון רוטשילד, ועודד אותו לתמוך בהם, כמו בהקמת המושבה עקרון.

בנובמבר 1895 נפגש עמו הרצל, שהושפע עמוקות מפרשת דרייפוס, במטרה לשתפו בייסוד "אגודת היהודים" - גוף מייצג ומבצע מרכזי של העם היהודי. הרב כַּהן קיבל את הרצל במאור פנים ואף הביע אהדה לרעיונותיו. הרב ניסה להשתמש בכח השפעתו הרבה על בית רוטשילד, על הברון הירש ועל ה יק”א, לטובת הצעותיו של הרצל, אך הללו התנגדו להרצל ולרעיון הציונות המדינית וסברו כי נאמנותם של יהודי צרפת צריכה להיות לארצם בלבד.[4] מסיבה זו הרב צדוק לא נענה להזמנת הרצל שיהיה ציר בקונגרס ולא הגיע לבזל. על אף שסייע לחלוצים בארץ ישראל, הוא מעולם לא תמך בגלוי בציונות המדינית. עם זאת היה קשר הדוק בינו לבין הרצל ועל כך יעידו המכתבים והמברקים ששלח לו הרצל מעת לעת, בהם עדכן אותו על הנעשה לאחרונה. [5]

לדברי גליקסון, הרב צדוק "היה יהודי יקר בעל נפש, אבל מנהיג דעתן ותקיף לא היה, הוא לא היה מסוגל להסתבך במלחמה עם 'אצילי בני ישראל', משום שבכלל לא היה איש מלחמה, ופחות מכל היה מסוגל לפולמוס-דעות..." הרצל הבחין בחולשה זו והדבר עורר את חשדו, אך לימים, משהכיר אותו ועמד על טיבו הוא הוקיר את הרב צדוק ואת פעילות הציונית, בנפרד מהתנועה הציונית שייסד הרצל.[4]

פעילותו למען השפה העברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב כַּהן תמך מאוד ברעיון החייאת השפה העברית, ועודד את אליעזר בן-יהודה להשלים את כתיבת המילון העברי הראשון. הוא סחף בהתלהבותו זו את הברון רוטשילד, שתמך בבן יהודה כלכלית. בפרק "המבוא הגדול" למילון, בפרק התודות, הקדיש לו בן יהודה פסקה:

"ופה המקום לי להודות תודתי והכרת טובה העמקה שלי מעמקי נפשי לכל מי שעזר לי במפעלי זה עזרה רוחנית, מוסרית או חמרית... להנדיב ברון אדמונד די רותשלד שתמכני שנים רבות ונתן לי היכֹלת להתקים בירושלם ולעבד עבודתי, ואת הרב צדוק כַּהן שתמך עבודת המילון בכל כחו..."[6]

לאחר מותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב כַּהן נפטר בפריז ולאחר מותו קיימו חלוצי ארץ ישראל עצרות לזכרו. אלברט ענתבי, מעסקני ארץ ישראל, יזם בשנת 1906, חודשים ספורים לאחר מותו של הרב כַּהן, את הקמתה של שכונת נחלת צדוק בירושלים, בצמוד לשכונת שערי חסד, שנבנתה שנתיים אחריה [7].

עירית ראשון לציון הנציחה את שמו ופועלו ברחוב הנושא את שמו "הרב צדוק" בשכונת קדמת ראשון". [8]

חודשים ספורים לאחר מותו הפרידה צרפת את הדת מהמדינה, והרבנים הראשיים הבאים שכיהנו לא נחשבו עוד לבעלי תפקיד ממשלתי.

פרסים ומחוות כבוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1867 - L'Esclavage selon la Bible et le Talmud ("העבדות בתנ"ך ובתלמוד")
  • Études sur le livre de Joseph le zélateur, 1887
  • Titus d'après le Talmud et d'après l'histoire (טיטוס לפי התלמוד וההיסטוריה)
  • Souvenirs et regrets, Paris, 1898 ( זכרונות ומחשבות נוגות) הכוללים את ההספד שנשא ב-22 בפברואר 1886 לפרופסור נתניאל פיליפ סאנדר.
  • La Bible du Rabbinat, 1899 - תרגום (בשותפות) התנ"ך לצרפתית הקרוי "תנ"ך הרבנות הצרפתית"
  • La Bible de la jeunesse, 1899 - תנ"ך הנוער
  • Jewish Encyclopedia) - השתתפות בג'ואיש אנציקלופדיה
  • Sermons et allocutions) (4 volumes) - דרשות ונאומים - ב4 כרכים
  • Biographie de M. Isidore Loeb - הביוגרפיה של מר איזידור לב

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צדוק כהן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מאגר הזהויות הארצי - הספרייה הלאומית, באתר aleph.nli.org.il
  2. ^ ראה שיר "ציץ הזהב" שכתב אברהם גולדפדן לרגל מאורע זה: https://benyehuda.org/read/1623
  3. ^ The support of Zadoc Kahn and the Reinach brothers באתר משרד התרבות הצרפתי (באנגלית).
  4. ^ 1 2 משה גליקסון, ד"ר מ' גאסטר - אחרון לראשונים (פרק ב'), “הארץ”, 16.3.39 מובא בפרויקט בן יהודה
  5. ^ בנימין זאב הרצל תרגום: דב סדן (מגרמנית), איגרות - כרך א (1895-1897), נראה בפרויקט בן יהודה, https://benyehuda.org/read/43334
  6. ^ הקדמה ל"מבוא הגדול" למילון בן-יהודה
  7. ^ Hoshvilim, הנחלאות – שכונות יהודיות מחוץ לחומות ירושלים, באתר הושבילים, ‏2016-04-21
  8. ^ עירית ראשון לציון, רשימת רחובות העיר, באתר https://www.rishonlezion.muni.il/Activities/Statistical/Pages/streets.aspx


הרבנים הראשיים לצרפת
יוסף דוד זינצהיים (1809–1812) • אברהם דה קולונה (1809–1826) • עמנואל דויץ (1810–1842) • מרשאן אנרי (1846–1852) • סלומון אולמן (1853–1865) • לזר איזידור (1866–1888) • צדוק כהן (1889–1905) • ישראל לוי (1920–1939) • ישעיה שוורץ (1939–1952) • יצחק-אנרי שילי (1952–1955) • יעקב קפלן (1952–1980) • שמואל סירא (1980–1987) • יוסף סיטרוק (1987–2008) • ז'יל ברנהיים (2009–2013) • חיים קורסיה (מכהן מ–2014)