ציר-על

ציר-על (באנגלית: Superdelegate) הוא כינוי לציר בוועדה הדמוקרטית הלאומית של המפלגה הדמוקרטית הבוחרת במועמדה לנשיאות ארצות הברית, אשר מתמנה אוטומטית מתוקף תפקידו במוסדות המפלגה או כנבחר מטעמה. בניגוד לצירים הרגילים אשר נבחרים במערכת הבחירות המקדימות כצירים מטעם מועמד מסוים לנשיאות על מנת להצביע עבורו בוועידה (ולכן מכונים "צירים מחויבים"), צירי העל חופשיים להחליט על הצבעתם בוועידה על פי שיקול דעתם, ולשנות את החלטתם עד הרגע האחרון.

צירי העל כוללים את כל חברי שני בתי הקונגרס והמושלים המכהנים מטעם המפלגה הדמוקרטית, ואת חברי הוועדה הדמוקרטית הלאומית (DNC). מעמד של צירי-על ניתן גם לכל מי שכיהנו אי פעם כנשיאים, סגני נשיאים, יושבי ראש בית הנבחרים, ומנהיגי הרוב והמיעוט בסנאט מטעם המפלגה.

צירי-העל מהווים כיום כ-20% מכלל צירי הוועידה. עקרונית, אם מערכת הבחירות המקדימות היא צמודה, צירי-העל יכולים להכריע את המרוץ. אולם בפועל, גם במקרים בהם צירי-העל היו יכולים להכריע את המרוץ, הם הצביעו ברובם עבור המועמד שניצח בבחירות המקדימות עצמן וזכה ברוב הצירים הרגילים.

מקור המושג

השם "ציר-על" אינו שם רשמי. הוא נטבע כנראה ב-1981 על ידי הפעילה הפמיניסטית סוזן אסתריץ', שייצגה בוועדה שהמליצה על הנהגת צירי-העל את מחנה טד קנדי שהתנגד לרעיון. היא השתמשה בו ככינוי ביקורתי, כדי למחות על מתן כוח רב לאנשי הממסד המפלגתי, שבסופו של דבר יהיו ברובם המכריע גברים ולבנים^[1]. אולם היום המושג איבד את הקונוטציה השלילית שלו.

היסטוריה

עד ל-1968, רוב צירי וועידות המפלגות כלל לא נבחרו בבחירות מקדימות, אלא מונו על ידי בכירי המפלגה. לאחר הוועידה הסוערת של המפלגה הדמוקרטית בשנת 1968 בשיקגו בה נבחר מועמד שכלל לא השתתף בפריימריז, מונתה ועדה מקגאוורן-פרייזר שהביאה לשינוי דרמטי בהליך בחירת הצירים לוועידת המפלגה הדמוקרטית. לקראת הוועידה של 1972 נבחרו כבר רוב צירי הוועידה בבחירות מקדימות וגם השאר נבחרו באסיפות בחירה (caucuses) ולא מונו על ידי המנגנון המפלגתי.

שינויים אלה, והמועמדים שנבחרו כתוצאה מהם - ג'ורג' מקגאוורן ב-1972 וג'ימי קרטר ב-1976 ו-1980 גרמו להרגשה שהשינויים גרמו לאיבוד שליטה של אנשי ממסד המפלגה ולהשתלטות של קבוצות שוליים שהביאו לבחירת מועמדים ליברליים מידי. אחרי ועידת מפלגה סוערת נוספת ב-1980, בה ניסה טד קנדי לשכנע צירים שנבחרו מטעם קרטר לשנות את הצבעתם בטענה שלו יש סיכוי גדול יותר בבחירות הכלליות, מונתה ועדת האנט, שהמליצה ב-1982 לשמור מקומות בוועידה למנהיגי המפלגה ונציגיה הנבחרים. התוכנית המקורית הועידה לצירי העל כ-30% מסך הצירים הכולל, אולם בעקבות ביקורת הושגה פשרה על פיה בוועידה הראשונה בה מונו צירי על, ב-1984, הם מנו רק 14% מסך הצירים הכולל. המספר הלך ועלה בעקביות וכיום צירי העל מהווים כ-20% מכלל הצירים.

תחילה, ב-1984, המעמד ניתן באופן אוטומטי רק לראשי המפלגה בכל מדינה ולסגניהם. הדמוקרטים בקונגרס הורשו לבחור עד 60% מחבריהם לחלק מן המקומות שנותרו. יתר המקומות נבחרו על ידי המפלגה בכל האחת מהמדינות, עם עדיפות למושלים וראשי ערים גדולות. ב-1988 זכו גם כל חברי ועדת המפלגה (DNC) וכל המושלים הדמוקרטים באופן אוטומטי במעמד של ציר-על. מ-1996 נהנים ממעמד ציר-על כל חברי הקונגרס מטעם המפלגה הדמוקרטית.

תפקידם של צירי העל

הרוב המינימלי הנדרש לבחירת מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית הוא מעל מחצית המספר הכולל של הצירים (מחויבים ובלתי מחויבים). תפקידם של צירי העל מקבל חשיבות אם אף אחד מהמועמדים לא זכה בבחירות המוקדמות ברוב של 50% ממספר הצירים הכולל. כאשר מספר צירי-העל עומד על כ-20%, חצי ממספר הצירים הכולל הוא כחמש שמיניות (שהם כ-62%) ממספר הצירים המחויבים.

למרות שבשיטת חלוקת הצירים במפלגה הדמוקרטית (בה גם המפסיד זוכה בצירים בכל מדינה) לא קל להגיע ל-62% מכלל הצירים המחויבים, ברוב המקרים מסתמן מועמד מנצח בשלב מוקדם יחסית של עונת הבחירות המקדימות, והוא זוכה ברוב המוחלט של הצירים בשאר ההתמודדויות. רק פעמיים מאז הנהגת מוסד צירי העל הסתיימה עונת הפריימריז מבלי שאחד המועמדים זכה ברוב הצירים המחויבים. בשני המקרים רוב צירי-העל תמכו במועמד שזכה לרוב הצירים המחויבים:

בבחירות של 1984, המתחרים המרכזיים על מועמדות המפלגה לנשיאות היו וולטר מונדייל וגרי הארט. בתום עונת הפריימריז זכה מונדייל לרוב, אולם לא לרוב מוחלט של מספר הצירים. הארט לא פרש מהמרוץ, וההכרעה על זהות המועמד התקבלה בוועידה עצמה גם באופן מעשי, ולא רק להלכה - הייתה זו הפעם האחרונה בה זהות המועמד לא הוכרעה עוד לפני כינוס הוועידה. אולם בוועידה גם רוב צירי-העל תמכו במונדייל והוא זכה במינוי המפלגה.

בבחירות של 2008, נודעה לצירי העל חשיבות מיוחדת אחרי הסופר טיוזדיי כשהתברר שכנראה אף אחד משני המועמדים שנותרו, ברק אובמה והילרי קלינטון, לא יצליח לזכות ברוב מספיק רק מקרב הצירים המחויבים. בתחילת המרוץ, כשקלינטון נחשבה כבעלת רוב הסיכויים לנצח, היא זכתה לרוב מקרב צירי-העל שהכריזו על העדפתם. היא המשיכה לאחוז ביתרון בקרבם גם זמן מה אחרי שברק אובמה החל להוביל בקרב הצירים המחויבים. בשלב מסוים מחנה קלינטון חשב שהיא תצליח לזכות ברוב כולל של צירי הוועידה רק בזכות צירי העל, אם היא תשכנע אותם שלה יש סיכוי עדיף בבחירות הכלליות. על צירי-העל הופעל לחץ פוליטי עצום משני הצדדים, וחלק ממאמצי התעמולה של מחנה קלינטון אף הופנה אליהם לא פחות מאשר למצביעים בפריימריז. ראשי המפלגה חששו שחוסר ההכרעה יביא למלחמה פנימית שתזיק למפלגה בבחירות הכלליות ולחצו על צירי העל להכריז על החלטתם עד לסוף עונת הפריימריז, ולא לחכות לוועידה עצמה. כמו כן הובע חשש שזכייה אפשרית של קלינטון במינוי בזכות הכרעה של צירי-העל שתהפוך את רצון הבוחרים כפי שהתבטא בבחירת הצירים המחויבים, תגרום לקרע חמור במפלגה. אולם כאשר ניצחונו של אובמה בקרב הצירים המחויבים הפך לעובדה מוגמרת, השתפר מצבו גם בקרב צירי-העל, והוא זכה לרוב גם בקרבם. עם תום ההצבעות בפריימריז פרשה קלינטון מהמרוץ, וויתרה על המשך הניסיון לשכנע את צירי העל להכריע את המרוץ לטובתה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ציר-על בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Elain Kamarck, A History of Superdelegates in the Democratic Party, John F. Kennedy School of Government, Harvard University (14.2.2008)