דיוקן מעיפרון של קרל היינריך סטרנץ, אשר נוצר עבור העיתון הקלינאי במהלך שהותו של במרפאה במחוז ויטנברג, גרמניה | |
לידה |
14 ביוני 1858 אודסה, אוקראינה, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
21 באפריל 1924 (בגיל 65) האג, הולנד |
לאום | גרמני-רוסי |
לימודי רפואה | אוניברסיטת היידלברג |
התמחות | גינקולוגיה |
תואר | דוקטור |
תפקידים |
|
קרל היינריך שטרנץ (בגרמנית: Carl Heinrich Stratz; 14 ביוני 1858 - 21 באפריל 1924) היה גינקולוג גרמני-רוסי אשר התפרסם בזכות מחקריו האנתרפולוגים והאנטומים הייחודיים.
נולד ב-14 ביוני 1858 באודסה שבאוקראינה. סבו סבסטיאן שטרנץ, היגר בסוף המאה ה-18, מבאדן-וירטמברג[א] שבאימפריה הרומית הקדושה לרוסיה בתקופת שלטונה של יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה. קרל היה בנו של סוחר עשיר ואחיו רודולף גדל להיות סופר ומחזאי ברלינאי מפורסם[1]. אמו מריה הגיעה ממשפחת סוחרים וינאית פרוטסטנטית. אף על פי שנולדו כאזרחי האימפריה הרוסית, הגרמניות היוותה אלמנט מרכזי בהווי הבית, וב-1876, הצליחה המשפחה להגר לדוכסות הגדולה של באדן בסיוע של לואיזה, נסיכת פרוסיה[2].
בשנת 1877 החל לימודי רפואה באוניברסיטת היידלברג, שם בילה את סמסטר החורף של 78–1877 ו-79–1878 ואת סמסטר הקיץ של 1879. בסמסטר החורף של 1879/80 המשיך את לימודיו בפרייבורג ובשנים 1881–1882 למד בלייפציג. ב-2 באוגוסט 1883 סיים בהצטיינות את הדוקטורט ברפואה באוניברסיטת היידלברג. ובין השנים 1883 ל-1886 שימש כעוזר רופא במרפאת הנשים של בית החולים שאריטה בברלין[2].
בשנת 1887, נסע יחד עם אחיו רודלוף לאזור אפריקה המשוונית, בתור קצין רפואה בצבא הודו המלכותי ההולנדי (אנ'). הוא הועסק בין השאר בתור רופא נשים בג'אווה וערך מחקר במכון הפתולוגי-אנטומי בג'קרטה. בשנת 1892 סיים את עבודתו כקצין צבאי ופרסם את תוצאות המחקר שלו.
עד שנת 1898 ערך מסעות מחקר באמריקה, סין ויפן. וב-1902 הוא הפך לחבר באגודת ברלין לאנתרופולוגיה, אתנולוגיה ופרהיסטוריה (אנ'). בספרו "Mitteilungen zur Geschichte der Medizin und der Naturwissenschaften" הוא מציין כי סייר בכל העולם מלבד דרום אמריקה, דרום אפריקה ואוסטרליה[3]. בשנת 1908 חזר שטרץ לאירופה והתיישב בהאג שבהולנד, שם ניהל מרפאה נרחבת של מיילדות וגינקולוגיה בדנדלסטראט. מפני שגר יותר מעשר שנות רצופות מחוץ לגרמניה, הוא איבד את אזרחותו הגרמנית, אך מאוחר יותר הוא רכש אותם שוב[4].
פעילותו הרפואית של שטרץ במלחמת העולם הראשונה איננה ידועה ברובה כמו גם הענקת תואר הפרופסורה בצו אימפריאלי מ-1914. עם זאת, הוא עצמו הזכיר "רוסים פצועים" שהגיעו לטיפולו וכי עבודתו "לקחה אותו למקומות המגוונים ביותר באירופה". אחיו רודולף כתב באוטוביוגרפיה שלו שבמשך שנים היה אחראי על בית חולים צבאי בצרפת, קורלנד ומקדוניה ושוב פעם בצרפת[4]. במתקפת האביב של 1918 פעל כמפעיל בצבא הגרמני והיה הראשון שדיווח על ההשפעה ההרסנית של קליעי הדום-דום שהיו בשימוש הצבא הבריטי.
ב-1919 חזר להתגורר בהאג ובשנת 1923 לקה במורסה באגן ומת לבסוף ב-21 באפריל 1924.
מחקריו של שטרנץ זכו לשבחים ולפרסום רב. ספרו מ-1908 "יופי הגוף הנשי" ("Die Schönheit des weiblichen Körpers") יצא לאור ב-22 מהדורות עד שנת 1913, ו-45 בשנת 1941.
אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר היא חקר הפרופורציות של גופם של ילדים ובני נוער, ושטרץ המשיך לצטט אותה שנים רבות לאחר מכן. בעקבות הספר תיאר אותו הרופא הנס גרים (גר') בספרו:
ממייסדי רפואת הילדים
— הנס גרים, Carl Heinrich Stratz, עמ' 190
פרסומיו הרבים בחקר היופי הנשי מלווים בצילומי עירום רבים, של נשים, לרוב צעירות, ממוצאים וגזעים שונים. התמונות צולמו על ידו או נמסרו לו מקולגות עבודה[5].
שטרץ סבר כי הגדרת היופי היא אובייקטיבית והוכתבה על ידי חוקי הטבע. הוא האמין כי יופי הוא בעצם סימן לבריאותו הפיזית של הגוף והאמין כי ניתן למצוא הגדרות אובייקטיביות שיגדירו את מושג היופי, זאת במטרה למצוא את אידיאל היופי.
שטרץ ראה ביופי הנשי ביטוי של ייעודה האימהי. בדומה לרופאים אחרים, כמו אלברט מול (אנ'), הוא סבר כי נשים היוצאות לעבוד יקבלו בסופו של דבר מראה גברי יותר. בתור טיפול לכך, הציע את "דיאטת קלוביוטיקה" שפיתח.
להגדרתו, חייו של אדם מחולקים ל-"Einzelleben" (חיי רווקות) ו-"Gattungsleben" (חיי זוגיות). עבור נשים, בשל תפקידן כאימאות, חיי הזוגיות מהווים את רוב חייהן, ודבר זה משתקף במבנה האנטומי של גופן, ולהפך אצל הגברים.
בספרו משנת 1903, בשם "מה הם יהודים?" ("Was sind Juden?"), כותב שטרץ כי אנטישמים מודרניים מאפיינים את היהודים בדרך כלל בפגמים פיזיים. הוא חלק על כך, וכתב כי היהודים מהווים את הבסיס לציוויליזציה המערבית והוכיח כי הם חולקים מוצא קווקזי וארי, מכיוון שאם התרבותם במשך מאות שנים הייתה בתוך הקהילה גרידא, היה דבר זה גורם לפגמים בנראות, פיתוח שיגדון, סוכרת ושיגרון בקרב יהודי אירופה. הוא המשיך וכתב כי בעתיד, היהודים יוכלו לתרום לעתיד התרבות והחברה האירופית.