ראובן שילוח
 | |||||||||||||
| לידה |
20 בדצמבר 1909 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 במאי 1959 (בגיל 49) ירושלים | ||||||||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות סנהדריה | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
  | |||||||||||||
ראובן שילוח (נולד זַסְלַנְסקי, אחר כך קיצר ל-זסלני; "שילוח" היה כינויו המחתרתי; 20 בדצמבר 1909 – 10 במאי 1959) היה מראשיה של קהילת המודיעין במדינת ישראל וממייסדיה. ממקימי המוסד ומפקדו הראשון.
נעורים ותחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שילוח נולד למשפחה דתית בירושלים בסוף ימי השלטון העות'מאני, בנם של שרה והרב אהרן יצחק זסלנסקי (יליד ליטא), מרבני ירושלים. למד בבית הספר "תחכמוני" בעיר ואחר כן בבית המדרש למורים בירושלים, שם למד את השפה הערבית וסיים את לימודיו בשנת 1929. בצעירותו עבר לציונות החילונית, למד באוניברסיטה העברית בירושלים לימודי המזרח התיכון שם גויס לארגון "ההגנה".
תחילת דרכו במודיעין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
זַסְלַנְסקי, שבינתיים קיצר את שם משפחתו ל-זסלני גויס על ידי דב הוז לארגון ההגנה, ולמשימות מודיעין מטעם הנהגת היישוב וקיבל את השם המחתרתי שילוח. משימתו הראשונה מחוץ לגבולות ארץ ישראל הייתה ב-1932 כשליח המחלקה לעיראק, בה פעל במסווה של מורה לעברית וסטודנט למדעי המזרח באוניברסיטת בגדד; במסגרת פעילותו העביר דיווחים על מצב יהודי עיראק ועל הערכות הבריטים והעיראקים נוכח המצב בארץ ישראל. ב-1935 נשלח שוב לבגדד, הפעם תחת הכיסוי של עיתונאי ב"פלסטיין פוסט". בשליחות זו פיתח את הקשרים עם פעילים כורדים. לאחר חזרתו פעל בארגון "ההגנה" בתחום המודיעין בקרב הערבים המקומיים. משנת 1936 השתייך למחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, הוא נשלח למשימות איסוף מודיעין בלבנון וסוריה, והיה אחראי על הקשרים עם גופי המודיעין הבריטי. בתפקידו זה, סייע זסלני להקמת פלגות הלילה המיוחדות, והיה בקשר עם מפקד היחידה, אורד צ'ארלס וינגייט.[1] שילוח זיהה את הפוטנציאל בקשרים עם ארצות הברית ופיתח את היחסים עם המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS) הארגון שקדם ל-CIA.
ב-1941, התגורר שילוח (אז זסלני) בשכנות לצבי ורחל שוורץ, חמיו של משה דיין, התיידד עמו, ואף סייע לו בתקופת החלמתו מהפציעה בה איבד את עינו. זסלני, ששימש כראש המדור לעניינים מיוחדים של המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, הציע לדיין להקים רשת ריגול שמטרתה סיוע לצבא הבריטי, ברשותו ובתמיכתו, וזו פעלה כשנה, עד לתבוסת כוחותיו של ארווין רומל בקרב אל-עלמיין.[2]
היה חבר משלחת הסוכנות היהודית לוועידת סן פרנסיסקו ב-1945 שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80 פרק 12 במגילת האומות המאוחדות.[3]
מייד לאחר הקמת המדינה בחן בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון הקמת מסגרות ממלכתיות לגופי המודיעין שפעלו בתקופת המדינה שבדרך. נוסח ההחלטה 1949 על פי יומנו של בן-גוריון:
יש להקים שרות ידיעות צבאי ע"י המטה [= המטכ"ל] תחת ראשות איסר [בארי] וויויאן (חיים הרצוג). הש"י הצבאי יהיה אחראי לביטחון (זהירות), צנזורה ואנטי ריגול; שרות ידיעות פנימי תחת איסר (הקטן) [איסר הלפרין, לימים איסר הראל] ויוסף י. (יוסף יזרעאלי), שהיה לפני קום המדינה חבר המטה הארצי של ההגנה, ובקיץ 1948 התמנה למזכיר כללי של משרד הביטחון]; שרות ידיעות מדיני חיצוני – ראובן שילוח יעמוד בראשו. יהיה כפוף עד תום המלחמה למשרד הביטחון; אחר כך אולי למשרד החוץ.
— על פי יומנו של בן-גוריון
בהתאם להחלטת בן-גוריון, מונה ראובן שילוח לראש המחלקה המדינית במשרד החוץ, שנועדה להשלים את תפקידי "שרות הידיעות המדיני – חיצוני". בנוסף שימש "יועץ שר החוץ לתפקידים מיוחדים" .[4]
בשנת 1949 היה חבר במשלחת ישראל לשיחות על שביתת הנשק עם מצרים שנערכו ברודוס, ובשיחות שביתת הנשק עם ירדן הוא עמד בראש משלחת ישראל. במסגרת זו הוא חיפה על פעילות צה"ל לכיבוש הנגב הדרומי ("מבצע עובדה"), ומילא תפקיד חשוב במגעים עם מתווך האו"ם ראלף באנץ' שניהל את השיחות ברודוס.[5]
לאחר מלחמת העצמאות נסע לארצות הברית כדי לארגן את הפעילות המודיעינית והמדינית במדינה.
ביולי 1949 הציע שילוח לבן-גוריון להקים "מוסד מרכזי לריכוז ולתאום שירותי המודיעין והביטחון" כדי לשפר את התיאום של הפעילות המודיעינית ואכן ב-13 בדצמבר 1949, הוקם גוף זה. ונקרא בשם "המוסד לתיאום" הוא חלש על המחלקה המדינית ואמור היה לתאם את פעולותיהם של שני הגופים האחרים – שב"כ וממ"ן (מחלקת מודיעין באגף המבצעים של צה"ל). הגוף החדש שהוקם, נותר עדיין תחת משרד החוץ. על מנת לשפר את יכולותיו המבצעיות ולאחד את עבודת האיסוף בחו"ל, בוצע במרס 1951 המהלך הארגוני האחרון בגיבוש הקמתו. באישורו של בן-גוריון הוקמה רשות מרכזית עצמאית לצורך טיפול בכל הפעילות המודיעינית בחו"ל. זו כונתה "הרשות", אשר היוותה כבר בראשיתה את חלקו העיקרי של "המוסד" וכללה גם נציגים משני השירותים האחרים ברמת המטה וברמת השטח. "המוסד" כולו הוצא עתה ממשרד החוץ, הוכפף לרה"מ ונכלל במשרד ראש הממשלה[4] בתקופה הבאה הלך וקיבל "המוסד לתיאום" בהנהגתו של שילוח עוד ועוד תחומי אחריות ותפקידים וב-1 באפריל 1951 הועברה פעילותה של המחלקה המדינית לגוף חדש, "המוסד", כמו כן שימש שילוח בתקופה זו כממונה על שירותי המודיעין.
פרישתו מהמוסד והמשך דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1952 נפצע שילוח קשה בתאונת דרכים, לאחר החלמתו שב לעמוד בראשות "המוסד". בזמן היעדרו הגביר איסר הראל ראש שירות הביטחון את מאמציו לחתור תחת שילוח במטרה להחליפו. בסוף אותה שנה למרות הגיבוי של בן-גוריון החליט שילוח לסיים את תפקידו במוסד.
למשך מספר חודשים נשאר יו"ר ועדת ראשי השירותים, אולם פרש גם מתפקידו זה כאשר מונה ב-1953 כציר מדיני בשגרירות ישראל בארצות הברית, תפקיד אותו מילא עד 1957. במהלך התקופה שאחרי פרישתו מהמוסד וכן בתקופה ששהה בארצות הברית שימש כיועץ סתרים לראש הממשלה דוד בן-גוריון. אחרי סיום תפקידו בארצות הברית קיבל מינוי רשמי כיועץ מיוחד לשרת החוץ גולדה מאיר. בתקופה זו שני הנושאים העיקריים בהם עסק היו פיתוח קשרי הפריפריה וניסיון ביחד עם סגן שר הביטחון שמעון פרס לאפשר לישראל להתקבל לנאט"ו. בינואר 1959 הוענקה לו דרגה אישית של שגריר.
נפטר ב-1959 מהתקף לב, בן 49 במותו. נקבר בבית העלמין סנהדריה[6]. לצדו נקבר אחיו, הפסיכיאטר הירושלמי ד"ר אריה זסלני.[7]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 1936 היה נשוי לבטי לבית בורדן, ואב לדב ונעמי. בנו דב (דובי) שירת ב"מוסד" והיה נשוי ליעל לבית גילון, אחותו של ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון.
לזכרו של ראובן שילוח הוקם במשרד הביטחון מכון שילוח לחקר המזרח התיכון ואפריקה. לאחר מספר שנים הועבר המכון לאוניברסיטת תל אביב. ב-1983 שולב המכון במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוסד של איש אחד: ראובן שילוח – אבי המודיעין הישראלי; הקדמה מאת חיים הרצוג, ירושלים: עידנים, תשמ"ח 1988. (ראה אור בתרגום לאנגלית)
Haggai Eshed, Reuven Shiloah, the Man Behind the Mossad: Secret Diplomacy in the Creation of Israel; translated by David and Leah Zinder; forewords by Shimon Peres and Haim Herzog, London: F. Cass, 1997. (אנגלית: מוסד של איש אחד)
- חגי אשד, מוסד של איש אחד: ראובן שילוח – אבי המודיעין הישראלי, ירושלים: עידנים, תשמ"ח 1988.
- אביו הרב אהרן יצחק זסלנסקי, ספר יחי ראובן, ירושלים, תש"ך (אוסף חידושי תורה לזכרו ומאמרי הספד מראשי המדינה).
- אלעד בן-דרור, המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1949-1947, מכון בן-גוריון, 2012.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה באתר "המוסד"
האיש שבלעדיו לא היתה מדינת ישראל - מי היה ראובן זסלני, אבי קהילת המודיעין הישראלי, סרטון באתר יוטיוב
חיה רגב, ד"ר אביגיל אורן, ראובן שילוח (זסלני), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- מת ראובן שילוח, מעריב, 10 במאי 1959
- ראובן שילוח ז"ל, מעריב, 10 במאי 1959
- ראובן שילוח, דבר, 11 במאי 1959, המשך
- ראובן שילוח למנוחות, דבר, 12 במאי 1959
- יוקם מכון לחקר המזרח התיכון עש ר. שילוח ז"ל; בן-גוריון על פעלו של המנוח, דבר, 10 ביוני 1959
- אבא אבן, על ראובן שילוח, דבר, 27 באפריל 1960
- ראובן מירן ודובי שילוח, המסד של 'המוסד': מאה שנה להולדת ראובן שילוח, הראש הראשון של 'המוסד', מבט מל"מ 55, ינואר 2010, עמ' 14
- יוכי וינטרויב, שליחותו של ראובן שילוח: כל הדרך שעשה ראובן שילוח בערי עיראק בכיסוי של מורה לעברית, מבט מל"מ 55, ינואר 2010, עמ' 15
ראובן שילוח (1909-1959), דף שער בספרייה הלאומית
שלמה פיוטרקובסקי, כך סחט איש הצללים של בן גוריון בכיר אמריקני כדי להביא להקמת המדינה, בעיתון מקור ראשון, 21 במאי 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שלומי שטרית, פלגות הלילה המיוחדות (SNS)במרד הערבי – מאפייניה של היחידה ותורת הלחימה שלה במבחן הפעילות הצבאית בכּאוכּב אל-הווא, דבּוריה וח'רבּת ליד-אל עוואדין, 2013, עמ' 47.http://lisa.biu.ac.il/files/lisa/shared/shlomi_shtrit.pdf
- ^ מרדכי בר-און, משה דיין, קורות חייו 1981-1915, הוצאת עם עובד וספריית ספיר, 2014, עמ' 55.
- ^ אליהו אילת, יומן סן פרנסיסקו, הוצאת דביר, 1971, עמ' 9
- ^ 1 2 http://www.israeldefense.co.il/he/content/דמותו-של-איש-המודיעין
- ^ אלעד בן-דרור, המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1947–1949, מכון בן-גוריון, 2012, עמ' 249-233.
- ^ ראובן שילוח באתר GRAVEZ
- ^ ד"ר זסלני – למנוחות, מעריב, 27 באוגוסט 1968.
 | ||
|---|---|---|
|
