לידה |
6 בנובמבר 1923 דטרויט, מישיגן, ארצות הברית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
16 באפריל 2015 (בגיל 91) טראוורס סיטי, מישיגן, ארצות הברית | ||||
שם מלא | רוברט פול גריפין | ||||
מדינה | ארצות הברית | ||||
השכלה | אוניברסיטת מישיגן | ||||
עיסוק | פוליטיקאי | ||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||
| |||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
היכל התהילה של העבודה (2019) | |||||
רוברט פול גריפין (באנגלית: Robert Paul Griffin; 6 בנובמבר 1923 – 17 באפריל 2015) היה פוליטיקאי אמריקאי, חבר המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת מישיגן בין השנים 1979–1966, וקודם לכן כנציג מחוז הקונגרס התשיעי של מישיגן בבית הנבחרים של ארצות הברית. בשנים 1969–1977 היה מצליף הסיעה הרפובליקנית, ונודע כרפובליקני הבכיר ביותר בסנאט שקרא לנשיא ריצ'רד ניקסון להתפטר על רקע פרשת ווטרגייט.
גריפין נולד בדטרויט שבמישיגן ולמד בבתי ספר ציבוריים בגארדן סיטי ובדירבורן. במהלך מלחמת העולם השנייה התגייס גריפין לדיוויזיית הרגלים ה-71 של צבא ארצות הברית ב-1943, ובילה 14 חודשים באירופה. לאחר המלחמה השלים ב-1947 את לימודיו הגבוהים במכללת מישיגן המרכזית (אוניברסיטת מישיגן המרכזית דהיום) השוכנת במאונט פלזנט[1]. בשנת 1950 קיבל תואר שני במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן, ובאותה שנה התקבל ללשכת עורכי הדין של המדינה. הוא החל לעסוק בעריכת דין בטראוורס סיטי (Traverse City).
בבחירות 1956 נבחר גריפין לייצג את מחוז הקונגרס התשיעי של מישיגן בבית הנבחרים של ארצות הברית, והביס בבחירות המקדימות את חברת הקונגרס המכהנת רות תומפסון (אנ'). גריפין שירת בבית הנבחרים האמריקאי בקונגרס ה-86 ובארבעה שלאחר מכן, בתקופה שנמשכה מינואר 1957 עד מאי 1966. לאחר פרסום מסקנות ועדת מקללן, שחקרה שחיתות שלטונית ואת השפעות הפשע המאורגן באיגודי עובדים, גריפין ועמיתו לקונגרס פיליפ לנדרום (אנ') ניסחו יחד את "חוק הגילוי והדיווח בניהול עבודה" משנת 1959, שנודע בשם "חוק גריפין-לנדרום". הוא היה תומכו הנלהב של ג'רלד פורד, והעניק לו רוח גבית בהתמודדויותיו לראשות הוועדה הרפובליקנית הלאומית ולתפקיד מנהיג המיעוט בבית הנבחרים. במהלך כהונתו הצביע גריפין בעד חוק זכויות האזרח מ-1964 ובזה של 1960, וכן בתיקון ה-24 לחוקת ארצות הברית ובחוק זכויות ההצבעה מ-1965.
ב-10 במאי 1966 התפטר מתפקידו בבית הנבחרים כדי למלא מקום בסנאט של ארצות הברית. לאחר מותו של הסנאטור פטריק מקמאנרה (אנ'), מינה אותו מושל מישיגן ג'ורג' רומני למלא את שארית כהונתו. בבחירות 1966 נבחר לתקופת כהונה מלאה, וגבר על המושל לשעבר גרהרד מנן ויליאמס (אנ') בהפרש של 56% מול 44%. בבחירות 1972 נבחר לתקופת כהונה שנייה לאחר שניצח את התובע הכללי של מישיגן פרנק קלי.
בשנת 1968 הוביל גריפין פיליבסטר מוצלח נגד מינויו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית אייב פורטאס לנשיא בית המשפט העליון, תוך שהוא מאשים את נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון במינוי מקורבים פסול[2]. פורטאס התפטר מכס השיפוט במאי 1969, כאשר התגלה כי קיבל תשלום בן 20 אלף דולר אמריקני בשנה מלואיס וולפסון, חבר קרוב ולקוח לשעבר, מאז 1966. גריפין הצביע בעד חוק זכויות האזרח משנת 1968 ובעד מינויו של ת'ורגוד מרשל לבית המשפט העליון של ארצות הברית. ב-24 בספטמבר 1969 התמנה למצליף הסיעה הרפובליקנית ומילא תפקיד זה עד ל-1977.
ב-1974 מען גריפין מכתב לנשיא ריצ'רד ניקסון ובו הודיע לו שאם הבית הלבן לא יפרסם קלטות שמע שוועדת ווטרגייט דרשה לפרסם, הוא יעמוד בפני הליך הדחה בבית הנבחרים ומשפט הדחה בסנאט[3]. עם זאת, הוא אמר לנשיא כי הוא רואה באי מילוי דרישות הוועדה לזימונים כעבירה שאין לבסס עליה הדחה. עד לאותה נקודה, גריפין היה תומך של ניקסון.
בבחירת 1978 התמודד לתקופת כהונה שנייה בסנאט. הוא הפסיד בפער זעום לנשיא מועצת העיר דטרויט לשעבר קרל לוין. תחילה הודיע באפריל 1977 כי לא יתמודד מחדש ב-1978 ושנמאס לו מוושינגטון הבירה. אף על פי כן הוא שינה מאוחר יותר את דעתו והצטרף באיחור ניכר אל מסע הבחירות, ולוין ניצל זאת על מנת לערער על אמינותו ושיקול דעתו. כהונתו של גריפין תמה בראשית ינואר 1979.
לאחר הפסדו בבחירות 1978 שב גריפין לביתו במישיגן. עד למותו התגורר בטראוורס סיטי שבצפון המדינה. ב-1947 נישא למרג'ורי אנדרסון, והשניים חבקו ארבעה ילדים, בהם ריצ'רד, המכהן כשופט בבית המשפט הפדרלי השישי לערעורים של ארצות הברית. גריפין נפטר ב-16 באפריל 2015 בגיל 91. הוא נטמן בבית העלמין לינווד השוכן למרגלות חוף הימה לונג איילנד שבטראוורס סיטי.