לידה |
12 ביוני 1895 ברוקליין, מסצ'וסטס, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
8 במאי 1974 (בגיל 78) קונקורד, מסצ'וסטס, ארצות הברית | ||||||
מדינה | ארצות הברית | ||||||
השכלה |
| ||||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
רוברט קאטלר (באנגלית: Robert Cutler; 12 ביוני 1895 – 8 במאי 1974) היה פקיד ממשל אמריקאי ששימש בתפקיד היועץ לביטחון לאומי הראשון והרביעי של ארצות הברית. הוא שימש בתפקיד זה בתקופת ממשלו של הנשיא דווייט אייזנהאואר בשנים 1953–1955 ושוב בשנים 1957–1958.
רוברט קאטלר נולד בברוקליין, מסצ'וסטס. הוא היה הצעיר מבין חמשת בניהם של ג'ורג' ומרי (לבית וילסון) קאטלר. אחיו היו אליוט קאטלר (פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד ומנתח), ג'וני קאטלר (שהיה קוורטרבק בנבחרת הפוטבול של הרווארד), רוג'ר קאטלר (קצין בצי ארצות הברית ובן זוגה של חברת הסנאט של מסצ'וסטס, לסלי בריידלי קאטלר), וג'ורג' קאטלר הבן.
קאטלר למד בקולג' הארוורד ותכנן להיות מורה לאנגלית וסופר. הוא היה המשורר של כיתתו, כתב את המנון סיום הלימודים שלהם, וסיים את לימודיו בתיכון ב-1916. לאחר סיום לימודיו הוא לימד בהרווארד ובמכללת רדקליף ופרסם שני רומנים: "ככר לואיסבורג" (1917) ו"הציפור המנומרת" (1923). במלחמת העולם הראשונה הוא התנדב לחיל המשלוח של ארצות הברית. הוא שירת בצרפת כקצין בדרגת לוטננט בדיוויזיה ה-76. לאחר המלחמה הוא שירת שמונה חודשים כשליש בכוח המשטרה הצבאית של הארמייה השלישית. ב-1922 הוא סיים את לימודיו בבית הספר הרווארד למשפטים.
לאחר סיום לימודיו בבית הספר למשפטים החל קאטלר לעבוד במשרד עורכי הדין "הריק, סמית', דונלד ופרלי". הוא גם שימש כגזבר של בריגהאם אנד וימנ'ס הוספיטל, כנשיא של חברת Community Chests and Councils, Inc, כיושב ראש המערכה לגיוס תרומות של בוסטון רבתי ב-1937 והיה המנהל של החברה לייצור טקסטיל Saco-Lowell Shops ושל Old Colony Trust Company.
ב-25 באוקטובר 1940 מונה קאטלר על ידי ראש עיריית בוסטון, מוריס ג' טובין, כחבר מועצת העיר.
ב-28 ביוני 1942 התפטר קאטלר ממועצת העיר בוסטון והתגייס לצבא ארצות הברית. הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט מינה אותו כמנתח המידע המקצועי הראשי של "גיס המומחים של הצבא" בדרגת קולונל. לאחר שגיס המומחים פורק, שירת קאטלר כראש חטיבת הרכש. בבחירות לנשיאות של 1944 הוא שימש כקצין המנהל של ועדת הבחירות הצבאית. בדצמבר 1944 הוענקה לו מדליית השירות המצוין. ב-1945 הוא עבד במשימות מיוחדות עבור מזכיר המלחמה הנרי סטימסון ועבור ראש מטה הצבא ג'ורג' מרשל. באוקטובר אותה שנה הוא קודם לדרגת בריגדיר גנרל והוענק לו עיטור לגיון ההצטיינות על "התכנון הרואה את הנולד והקפדני, על הטאקט המושלם שלו, על יכולתו הבלתי רגילה ועל מרצו" במהלך שירותו בצוות המיוחד של מחלקת המלחמה. ב-9 בדצמבר 1945 השתחרר קאטלר מהצבא.
ב-9 בינואר 1946 החליף קאטלר את צ'נינג ה. קוקס כנשיא Old Colony Trust Company. בהמשך הוא נבחר כנשיא בריגהאם אנד וימנ'ס הוספיטל. בשנים 1947–1949 הוא עמד בראש סקר בתי החולים ומתקני הבריאות והרווחה הגדול ביותר שבוצע בניו אינגלנד.
ב-בחירות לנשיאות של 1952 שימש קאטלר כמזכיר האישי של דווייט אייזנהאואר ברכבת מערכת הבחירות שלו, משרה שבמסגרתה הוא ביצע מספר משימות, כולל כתיבת נאומים וייעוץ. העיתון U.S. News & World Report תיאר את קאטלר כ"כוח עולה כיד ימינו של הגנרל" ו"ככל הנראה האדם הקרוב יותר למועמד במובן האישי בהשוואה למושל שרמן אדמס, שבאופן כללי נחשב כקרוב אליו ביותר".
ב-29 בדצמבר 1952 מינה הנשיא הנבחר אייזנהאואר את קאטלר כיועץ לביטחון לאומי. בתפקיד זה לקח קאטלר תפקיד חשוב בהפיכת המועצה לביטחון לאומי לגוף התוויית המדיניות העליון. ב-8 במרץ 1955 הוא הגיש את התפטרותו והוחלף בדילון אנדרסון ב-2 באפריל אותה שנה. ב-31 במרץ הוענקה לו מדליית החירות על "תרומותו היוצאת דופן לביטחון וההגנה של האומה שלנו". קאטלר היה זה שדאג לניסוח הוראה נשיאותית צו נשיאותי מספר 10450 שאייזנהאואר חתם עליו ב-27 באפריל 1953, ותרם את הנוסח שזיהה פאראפיליה כרקע לפיטורים מהממשלה הפדרלית. צו זה ייצג את הניסיון לממש את הבטחת הבחירות של אייזנהאואר, שניתנה כתגובה להאשמות של הסנאטור ג'וזף מקארתי, להרחיק "חתרנים" מהממשל הפדרלי. הצו יזם את הטיהור ארוך השנים של הומוסקסואלים ולסביות מהעסקה בממשל הפדרלי, מרכיב בהלת הלבנדר של ציד המכשפות של "הבהלה האדומה" בשנות ה-50.[1]
קאטלר התפטר ב-1955, ככל הנראה מתוך חשש שחשיפת ההומוסקסואליות החשאית שלו עלולה הייתה להזיק לממשל אייזנהאואר. נטייתו המינית הייתה ידועה לכמה חוגים בוושינגטון, כולל בעל הטור הנודע ג'וזף אלסופ, הומוסקסואל חבוי בעצמו וצ'ארלס בולן, שמינויו כשגריר במוסקבה עמד בפני איום של מקארתי באותה עת, עם רמיזות כלפי נטייתו המינית.[1]
במאי 1955 שב קאטלר אל המועצה לביטחון לאומי כיועץ במשרה חלקית. לאחר מכן הוא לקח על עצמו את הנהגתה וב-6 בינואר 1957 הוא מונה מחדש כיועץ לביטחון לאומי. ב-24 ביוני 1958 הוא סיים את תפקידו והוחלף בגורדון גריי.
ב-1958 הציג מושל מסצ'וסטס, פוסטר פרקולו את מועמדתו של קאטלר כחבר במועצת הקולג'ים הקהילתיים האזוריים של מסצ'וסטס. מועמדותו זו נדחתה על ידי מועצת המושל ברוב של 4 מתנגדים מול 3 תומכים, על רקע העמדה שתפקיד זה צריך היה להינתן לדמוקרט. פרקולו הגיש את מועמדותו של קאטלר שוב ב-30 בדצמבר אותה שנה והפעם אישרה אותו המועצה ברוב של 6 תומכים מול 2 מתנגדים.
ב-14 באוקטובר 1959 הודיע הנשיא אייזנהאואר שהוא ימנה את קאטלר לתקופת כהונה של שלוש שנים כמנהל הכללי של הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח שנוסד אז. ב-2 בפברואר 1960 הושבע קאטלר לתפקיד וב-15 ביולי 1962 הוא התפטר.
ב-1966 פרסם קאטלר את זכרונותיו "אין זמן למנוחה".
רוברט קלרט נפטר ב-8 במאי 1974 בקונקורד, מסצ'וסטס.[2] הוא מעולם לא נשא אישה ונפטר לפני כל אחיו. לא היו לו יורשים ישירים, אך הוא הותיר אחריו כמה אחיינים ואחייניות.