דיוקנו הרשמי של גראמס בסנאט האמריקאי | |||||
לידה |
4 בפברואר 1948 פרינסטון, מינסוטה, ארצות הברית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
8 באוקטובר 2013 (בגיל 65) קראון, מינסוטה, ארצות הברית | ||||
שם מלא | רודני דווייט גראמס | ||||
מדינה | ארצות הברית | ||||
השכלה | מכללת בראון, אוניברסיטת קארול | ||||
עיסוק | פוליטיקאי | ||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||
| |||||
|
רודני דווייט "רוד" גראמס (באנגלית: Rodney Dwight "Rod" Grams; 4 בפברואר 1948 – 8 באוקטובר 2013) היה פוליטיקאי אמריקאי. גראמס, שבמקור התמקצע בעולם הטלוויזיה והרדיו, ייצג את מדינת מינסוטה בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית — תחילה בבית הנבחרים (1995-1993) ולאחר מכן בסנאט (2001-1995). הוא היה חבר המפלגה הרפובליקנית[1].
גראמס נולד בעיר פרינסטון שבמינסוטה. בשנים 1966–1968 למד במכללת בראון, וב-1970 החל את לימודיו במכללה הקהילתית אנוקה-רמזי. ב-1972 תמו לימודיו במכללה הקהילתית, ובמשך שנה בין 1974 עד 1975 היה סטודנט באוניברסיטת קארול השכונת במדינת ויסקונסין.
בטרם הצטרף לפוליטיקה של ארצות הברית, עסק גראמס במשך 23 שנה בשידורי רדיו וטלוויזיה. בשנים 1982–1991 היה מגיש החדשות הבכיר בתחנת הטלוויזיה KMSP-TV שבבעלות פוקס. לפני כן הוא עבד כמגיש ומפיק חדשות בתחנת KFBB-TV המשדרת בגרייט פולס שבמונטנה ובתחנות נוספות בוויסקונסין ובאילינוי. לפני נתיבתו המקצועית בעולם התקשורת הועסק במשרד לייעוץ הנדסי במשך שבע שנים. בשנת 1985 הקים גראמס את חברת "סאן רידג' בילדרס" (Sun Ridge Builders), חברת בנייה ופיתוח מגורים במיניאפוליס ובסיינט פול, שם היה נשיא ומנכ"ל הארגון. הוא עסק בעיצוב אדריכלי ובשימוש באנרגיה סולארית לבתי מגורים.
בשנת 1992 החל את דרכו בפוליטיקה כאשר זכה במועמדת המפלגה הרפובליקנית לייצוג מחוז הקונגרס השישי של מינסוטה בבית הנבחרים של ארצות הברית. בבחירות הכלליות גבר על חבר בית הנבחרים המכהן ג'רי סיקורסקי. במהלך מסע הבחירות, נהנה גראמס מהידוענות שלו וממוניטין טוב יחסית — משנותיו כמגיש חדשות בתחנות הרדיו והטלוויזיה — ובשל מעורבותו של סיקורסקי בשערורייה בנקאית בה היו מעורבים עשרות מחברי הקונגרס. גראמס הושבע לתפקידו עם התכנסות הקונגרס ה-103 בראשית 1993.
כאשר דייוויד דורנברגר הודיע על פרישתו מהפוליטיקה, הפתיע גראמס על הכרזתו כי יתמודד למושבו של דורנברגר בסנאט, חודשים ספורים בלבד לאחר ראשית כהונתו בת השנתיים בבית הנבחרים. עם זאת, גראמס ניצב בפני התנגדות פנימית ברפובליקנית והתמודד מול חבר הסנאט של מינסוטה ג'ן אולסון, ברט מקאסי (ראש הסגל לשעבר של דורנברגר) ודאג מקפרלנד. במהלך הבחירות המקדימות, מטה הבחירות של גראמס שאף לכרות ברית עם תומכיו של אלן קוויסט, אשר התמודד נגד מושל מינסוטה המכהן ארני קרלסון בבחירות 1994[2].
שבועות לפני כינוס הוועדה הרפובליקנית הלאומית לקראת בחירות האמצע ב-1994, פרש מקפרלנד מהמירוץ לסנאט האמריקאי לאחר שהביע תמיכה במועמדותו של קוויסט וחבר אליו כעמית למרוץ וכמועמד לתפקיד סגן המושל. לאחר ספירת הקולות בוועידה הרפובליקנית שהתכנסה בסיינט פול, זכה גראמס לתמיכתה הרשמית של הנהגת המפלגה הרפובליקנית על פני מקאסי ואולסון. מאוחר יותר זכה במועמדות הרפובליקנית וגבר על המועמדת הדמוקרטית אן וייניאה. גבעת הקפיטול יצא לגראמס מוניטין הדוגל ברווחת משפחות, ודגל בכיווץ גודל הממשלה הפדרלית של ארצות הברית. למשל, הוא פעל למתן זיכויי מס למשפחות לפי ילד. בעוד הצליח להחיל את זיכויי המס לכל משפחה, הוא נכשל במאמציו לפתוח מחדש את שדרת פנסילבניה לתנועה מול הבית הלבן אחרי הפיגוע באוקלהומה סיטי ב-1995. גם ניסיונותיו להמיר את שטרות הדולר במטבעות לא קרמו עור וגידים.
לאחר שהפסיד בבחירות לסנאט ב-2000 למועמד הדמוקרטי מארק דייטון, שב גראמס לעסקיו הפרטיים ובשנת 2004 היה לבעלים של שלוש תחנות רדיו בליטל פולס שבמינסוטה[3]. ב-2006 ניסה גראמס ללא הועיל לשוב לזירה הפוליטית בסנאט האמריקאי. הוא הודיע על התמודדותו למועמדות המפלגה הרפובליקנית מול מארק קנדי וגיל גוטנכט. עם זאת, לאחר הופעות חסרות-ברק בתהליך מתן התמיכות בבחירות המקדימות, הסיר מועמדותו. גראמס לא ויתר והכריז על התמודדותו לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השמיני של מינסוטה. ג'ים אובסטראר הדמוקרטי גבר עליו בקושי.
גראמס נותר פעיל בפוליטיקה לצד שיבתו אל חייו האישיים. ב-2008 שקל להתמודד נגד הסנאטור הרפובליקני המכהן נורם קולמן בבחירות המקדימות למועמדות המפלגה, אך לבסוף נמלך בדעתו. גם ב-2010 רצה גראמס להתמודד לתפקיד מושל מינסוטה. ב-4 בספטמבר 2013 פורסם כי גראמס נאבק בסרטן המעי הגס מאז 2012 ומקבל טיפול הוספיס בביתו. ב-8 באוקטובר 2013 הכריעה אותו המחלה והוא הלך לעולמו בביתו שבקראון, בן 65 במותו[4].